מכון ירושלים למחקרים אסטרטגיים

מר לייזר ברמן

מר לייזר ברמן

מומחה לתיאוריה צבאית, כורדיסטאן, והמזרח התיכון.

בשלב הזה, משאל העם על עצמאות כורדית נכשל כישלון מוחלט. נראה כי הוא שוב החזיר את הכורדים אחורה. לכורדים יש בעיות בסיסיות לפתור, גם בבית וגם בזירה הבינלאומית, לפני שמישהו ייקח ברצינות ניסיון שלהם לעצמאות.

הקדמה

"נולדתי לעצמאות של כורדיסטן…", הכריז נשיא היוצא של הממשלה האזורית של כורדיסטן (ה-KRG), מסעוד ברזאני, ביוני השנה. "אני רוצה למות בצל דגלה של כורדיסטן העצמאית".1

נדמה שברזאני והכורדים בצפון עיראק היו קרובים יותר מאי פעם לחלום הזה. ב-25 בספטמבר 2017 קיימה הממשלה האזורית של כורדיסטן משאל עם על עצמאותה מעיראק, החלטה שעברה בקלות עם רוב של 92% בעד. ברזאני טען שלא היה מדובר באקט סמלי גרידא.

משאל עם הוא הצהרה חשובה, אך ההתפתחויות מאז ההצבעה הוכיחו שאין בה די כדי להביאם לעצמאות.

הכורדים מתמודדים עם מערך מסחרר של מכשולים, מבית ומחוץ, בדרך לעצמאות. כמה ממכשולים אלה מעמידים את אפשרות קיומה וביטחונה של מדינה כורדית עצמאית חדשה בסכנה ממשית. אםהמנהיגות הכורדית אכן רציניים בכוונתם לכונן מדינה דמוקרטית, משגשגת ובטוחה באזור מעורער ומסוכן, רעיון שהמערב צריך לתמוך בו למרות העמדה המאכזבת שלו לאחרונה, עליהם לזהות בעיות אלה ולתת להן מענה, שאם לא כן, התנופה האחרונה לעצמאות כורדית, אם אכן הייתה כזאת, תסתיים עבור הכורדים בעוד סיפור של אכזבה, אם לא בשפיכות דמים נוספת.

זחילה איטית לעצמאות

הכורדים הם קבוצה אתנית המונה בין 30 ל-45 מיליון איש, שמולדתם משתרעת על חלקים מטורקיה, איראן, עיראק וסוריה. הכורדים דוברים קשת של דיאלקטים הקרויים בשם הכולל "כורדית", שלא כולם מובנים לשאר דוברי הכורדית. הכורדים ברובם הם מוסלמים סונים, אך קיימים גם מספרים לא מבוטלים של שיעים, יזידים, יהודים, יארסנים וזורואסטרים.

לפי גרסתם, סיפור הכורדים מתחיל עוד בתקופה העתיקה. הם רואים במדיים, שכבשו ב-612 לפנה"ס את נינוה, את אבות אבותיהם. הלאומיות הכורדית המודרנית צמחה בתום מלחמת העולם הראשונה, אז חילקו המעצמות האירופאיות את האימפריה העותמאנית המובסת. אך למרות ההבטחות שקיבלו הכורדים מהמדינות המנצחות בהסכם סוור, שנחתם ב-1920, חולקה המולדת הכורדית בין איראן, עיראק, טורקיה וסוריה.

הכורדים באזור הכורדי אולי רוצים להיות חופשיים מבגדד, אבל מימוש החלום הזה מורכב הרבה יותר מהצבעה פשוטה. הם למדו שיעור זה בדרך הקשה.

הדרישה הכורדית לאוטונומיה בתוך עיראק עלתה כבר בראשית הדרך. ב-1946 ייסד אביו של מסעוד ברזאני, מולא מוסטפא ברזאני, את המפלגה הכורדית הדמוקרטית (ה-KDP). בשנות ה-50 וה-60 של המאה הקודמת, כשעיראק טולטלה על ידי גלים מהפכניים, יצאו הכורדים, בהנהגתו של ברזאני האב, במרד גלוי נגד שליטי הבעת' החדשים, בתמיכתן של ישראל ואיראן. המלחמה בין הכורדים לבגדד (1961–1970) הביאה למותם של עשרות אלפי כורדים והסתיימה בהסכם אוטונומיה, אולם כבר ב-1974, זמן קצר לאחר סיומה, חזרו הצדדים ליחסי עוינות ואיבה. המאבק הסתיים בתבוסת הכורדים כאשר איראן, בת בריתם, חתמה ב-1975 על הסכם עם עיראק והסירה בחטף את תמיכתה.

מלחמת איראן-עיראק בשנות ה-80 הייתה מלווה בעוד התקוממות כורדית נגד בגדד בגיבוי איראני. בתגובה יצא סדאם חוסיין למבצע "אל אנפל"; במהלכו נהרגו 180,000 כורדים, ורבים עוד יותר גלו מארצם.

לאחר מלחמת המפרץ ב-1991 זכו לראשונה המורדים הכורדים לאוטונומיה בפועל. התקוממות הכורדים בשלהי המלחמה דוכאה באכזריות על ידי סדאם חוסיין ועוררה את תשומת לבה של הקהילה הבינלאומית. ארה"ב ובריטניה אסרו על טיסה מעל חלקים של כורדיסטן, והאזור התנהל באופן בלתי תלוי בדרום הערבי של עיראק, למרות ניסיונות לחרם כלכלי מצד עיראק ומחלוקות פנים-כורדיות.

פלישת כוחות הקואליציה לעיראק ב-2003 בראשות ארה"ב חיזקה עוד יותר את האוטונומיה הכורדית. הכורדים הביעו תמיכה נלהבת במאמץ המלחמתי של בעלות הברית, וכוחות הפשמרגה הכורדיים (פשמרגה משמעה "אלה המתעמתים עם המוות") לחמו לצד חיילי הקואליציה. החוקה העיראקית מ-2005 הכירה הכרה מלאה בממשלה של אזור כורדיסטני אוטונומי ובסמכותה המנהלית, החוקתית והמשפטית בתוך עיראק פדרלית.

כאוטונומיה מוכרת המשיכו הכורדים להתקדם לעבר עצמאות נרחבת יותר. הממשל האזורי הכורדי (KRG) שלח את נציגיו לעשרות מדינות ברחבי העולם, חתם על עסקאות עצמאיות עם חברות נפט זרות כשהוא מאשים את בגדד בהפרת מחויבויותיה התקציביות כלפיו, ואף הקים צינור חיוני לייצוא נפט דרך טורקיה ללא אישורה של בגדד.

עם צמיחתן של הרשתות החברתיות, ובהשפעת השגשוג הכלכלי בכורדיסטן, העמיקו הקשרים עם הכורדים במדינות המזרח התיכון, וכן עם הכורדים בגולה. הדיאלוג שנוצר העצים עוד יותר את הזהות הלאומית הכורדית ואת התביעה לעצמאות לאומית.

התפשטותו של ארגון המדינה האסלאמית עד לטווח של 15 קילומטר מארביל ב-2014 הפעילה לחץ עצום על ה-KRG, אולם היא גם נתנה לכורדים הזדמנות להשתחרר עוד יותר משליטת המטרייה העיראקית. למרות תוצאות מאכזבות בתחילת הקרבות צברו כוחות הפשמרגה הכורדיים ביטחון וניסיון, והוכיחו את עצמם כאחד הכוחות החזקים ביותר במלחמה בדאע"ש. בעוד אחיהם הכורדים הסוריים מבססים את שליטתם בשטחים סוריים חדשים, ניצלו כוחות הפשמרגה הזדמנויות דומות ונעו לתוך אזורי מחלוקת בעיראק, במיוחד באזור כירכוכ העשיר בנפט. אחיזתה של הממשלה העיראקית המרכזית במדינה המשיכה להישמט, והמנהיגים הכורדיים הבטיחו קיום משאל עם לאחר הדיפת כוחות דאע"ש בעיראק.

התקדמות

קיימים גורמים חשובים הפועלים לטובת הכורדים. הממשל הפדרלי בבגדד חלש ואין בכוחו לעשות הרבה כדי לעצור את הכורדים בעצמו, אף שהוא עושה כל שביכולתו – בעזרה איראנית – כדי להעניש את הכורדים לאחר משאל העם. שנים של לחימה בארגון המדינה האסלאמית הותיר ערים עיראקיות גדולות תחת עיי הריסות, זקוקות לשיקום שעלותו מיליארדי דולרים. העימות עם דאע"ש הבהיר בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים שהצבא העיראקי אינו יכול להוביל מבצעים גדולים ללא תמיכתן המסיבית של שותפות כמו ארצות הברית ואיראן.

הקרבות אילצו את כוחות הפשמרגה לשפר באופן דרמטי את יכולות הלחימה שלהם. ארצות הברית, מדינות אירופה – ואיראן – תרמו נשק, תחמושת וסיוע אחר בשווי מאות מיליוני דולרים לטובת הלחימה בדאע"ש. לאחר נסיגה משפילה ביוני 2014 התאוששו הכוחות הכורדיים, חיזקו את הקווים ואז יצאו למתקפה. כל אלה הביאו לכך שכוחות הפשמרגה הרבה יותר מנוסים, מאומנים וממומנים משהיו לפני הלחימה.

בנוסף, הלחימה הממושכת בארגון המדינה האסלאמית מ-2014 העניקה לפשמרגה הזדמנות לבסס את שליטתם במחוז כירכוכ העשיר בנפט ובעיר כירכוכ המהווה סלע מחלוקת בין הכורדים לבגדד, מאז שנפלה ללא קרב ממשי. הכורדים התחייבו שלא לסגת מאזור חיוני זה. "על אזורים ששוחררו על-ידי כוחות הפשמרגה כבר אין עוררין ולא נמסור אותם לידי צד אחר כלשהו. הקזנו עליהם את דמנו ואנחנו מוכנים לעשות זאת שוב מול כל גורם שיילחם בנו", הבהיר בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים מנהיג כורדי לאחר הנפת הדגלים הכורדיים מעל מבני הציבור בעיר.2 מסתבר כי רוב הכוחות סביב כירכוכ לא היו מוכנים להתנגד, ונסוגו מפני צבא עיראק והמיליציות השיעיות הנתמכות על ידי איראן.

למרות התפתחויות אלה, שהן בדרך כלל מבטיחות, הדרך לעצמאות רצופה מכשולים ומהמורות. כורדיסטן עומדת נוכח אתגרים פנימיים וחיצוניים שיש ביכולתם להעמיד בסיכון את הפרויקט כולו.

מכשולים פנימיים

מחלוקות פנימיות ומיליציות מפלגתיות

על מנת לכונן מערכת ממשל בת-קיימא יצטרכו הצדדים הפוליטיים להסכים לעבוד בתוך מסגרת חוקתית ולקבל עליהם את תוצאות הבחירות. נכון להיום, זה אינו המצב.

מאז ומעולם גילו ה-KDP (המפלגה הדמוקרטית הכורדיסטנית) וה-PUK (האיחוד הפטריוטי של כורדיסטן) נכונות לחבור לממשלות זרות כדי לזכות ביתרון על היריב מבית, גם כשהדבר היה כרוך בהריגת כורדים אחרים. במהלך מלחמת האזרחים שניטשה בין השנים 1994–1997 והותירה אחריה אלפי הרוגים פנו הצדדים לאיראן, לעיראק ולטורקיה במאבקם נגד יריביהם הכורדיים.

כוחות הפשמרגה מורכבים בעיקר ממיליציות המשתייכות לשתי המפלגות המרכזיות. אף כי הפרלמנט הכורדי הורה ל‑KRG לאחד את כוחות המיליציה תחת המשרד לענייני פשמרגה, מרבית היחידות נותרו בשליטת ה-KDP וה-PUK. כוחות הפשמרגה של ה-KDP שולטים במעוזי המפלגה בארביל ודוהוק, ואילו כוחות ה-PUK שולטים במחוז סולימאניה. לפוליטיקאים בכירים אחרים, כמו מנהיג ה-PUK, כסרת רסול עלי, וראש ממשלת כורדיסטן העיראקית, נצ'רוואן ברזאני מה-KDP, יש יחידות משלהם הנמצאות תחת שליטתם. השירותים החשאיים של הצדדים אינם מתקשרים אלה עם אלה, אף על פי שהם חולקים אויבים משותפים. "אנחנו, כסוכנות זאניארית, נמצאים בקשרים טובים עם יותר מ-30 מדינות, ומחליפים מידע עם שירותי הביטחון שלהם, אבל איננו משתפים פעולה או חולקים מידע עם פרסטין, השירות החשאי של ה-KDP", הדגיש לאהור טלבני, ראש היחידה המודיעינית ב-PUK.3

איחוד הכוחות הכורדיים לצבא הנאמן לממשלה הנבחרת ולא למפלגות פוליטיות יריבות הוא תנאי מוקדם להקמת מדינה מתפקדת, וחיוני לקבלת הכרה בינלאומית.4

אם לא יושג מונופול על השימוש בכוח, יש החוששים כי אחרי השגת העצמאות יפנו שתי המיליציות זו כנגד זו, ומלחמת האזרחים תתעורר מחדש. אם תרחיש זה אכן יתממש יש להניח כי צפוי קיפאון ארוך-טווח, הואיל ושני הצדדים יבקשו, וגם יקבלו, סיוע חיצוני מטורקיה, איראן ובגדד – הגורמים שעכשיו מאיימים להרעיב את הכורדים עד שייכנעו. המעצמות השכנות לא תחמצנה שום הזדמנות לחזק את שליטתן בכורדיסטן העיראקית על ידי תמיכה באחד הצדדים.

אפילו בעת שארגון המדינה האסלאמית עמד בשער, נדמה היה פעמים רבות ששני הצדדים מעדיפים לגבור זה על זה מאשר להביס את הפולשים.

אפילו בעת שארגון המדינה האסלאמית עמד בשער, נדמה היה פעמים רבות ששני הצדדים מעדיפים לגבור זה על זה מאשר להביס את הפולשים. יש טענות אמינות שאיראן שכנעה לאחרונה את ה-PUK לסגת מכירכוכ באמצעות הבטחה לתמוך במפלגה על חשבון האינטרס הלאומי.

המנהל האזרחי אינו מפגין לכידות גדולה יותר. אף כי נחתמו הסכמים מספר בנוגע לחלוקת הכוח השלטוני, הצדדים מקיימים שתי מערכות ממשל מקבילות, זו של ה-KDP בארביל וזו של ה-PUK בסולימאניה. הצדדים היריבים עוצרים או מטרידים מפעם לפעם אנשי ממשל מהמפלגה היריבה.5

התנועה החדשה גוראן ("שינוי") חברה ל-PUK והיא מתנגדת ל-KDP ולנשיאות של ברזאני. גוראן סירבה להארכת כהונתו של ברזאני ב-2015, אולם הוא נשאר בתפקידו. תומכי גוראן תקפו את משרדי ה-KDP בסולימאניה, אירוע שהסתיים בעשרות נפגעים. בתגובה מנעה ה-KDP את כניסתו של חבר תנועת גוראן, המשמש גם כדובר הפרלמנט הכורדי, לארביל. הפרלמנט הכורדי לא התכנס מאוקטובר 2015 עד ספטמבר 2017 כל עוד לא קיבלה גוראן את הצעותיה של ה-KDP להגיע להסכם על כינוסו מחדש. פתיחת הפרלמנט מחדש וההצבעה שם בעד קיום משאל העם הובילו לתמיכה של גוראן במהלך.

הכורדים צריכים לאמץ תרבות פוליטית שתאלץ את המפלגות השונות להבין ולהפנים שמעמדה של מפלגה במערכת הפוליטית נקבע בבחירות, וכי הבחירות אינן מהוות עוד כלי ניגוח במאבק סכום-אפס על עוצמה פוליטית. היריבות האלימה בין הצדדים חותרת תחת הלכידות הלאומית, ותחת הסיכויים להקמת מדינה מאוחדת.

מפלגת גוראן הצעירה פותחת פתח של תקווה לתרבות פוליטית חדשה. גוראן, הפונה לצעירים הכורדים, הביסה ב-2013 את ה-PUK במעוז הבית שלה בסולימאניה, ואף כי עד כה לא הצליחה לקיים את הבטחותיה הגדולות, השאיפה להתרחק מהשיטות האוטוקרטיות מקננת ללא ספק בקרב כורדים רבים.

כלכלה

מאז זכתה באוטונומיה מבגדד ב-2003 נסקה כלכלת כורדיסטן. הממשל האזורי בנה שני שדות תעופה מודרניים, בתי מלון וקניונים נוצצים חולשים על הערים הגדולות, והתמ"ג לנפש צמח ב-1,400% בין 2003 ל-2011,6 אף שהכלכלה נשענת כמעט לחלוטין על הכנסות מנפט ומסיוע זר.

כורדיסטן עשתה צעדים מרשימים בדרך לפיתוח תעשיית גז ונפט משלה עם צינור הנפט לטורקיה ועסקאות אחרות שנחתמו עם חברות זרות. כ-47 חברות מ-17 מדינות פועלות כעת באזור.7

אבל כורדיסטן אינה יכולה לשנות את הגאוגרפיה שלה. האזור מוקף מכל עבר ביבשה, בעוד שלכל 20 יצרניות הנפט המובילות בעולם יש מוצא לים.8 כורדיסטן תהיה תלויה לחלוטין בטורקיה, וזו אומרת שכל האופציות על השולחן אחרי ההצבעה, ומאיימת לנתק את צינור הנפט לים. יחד עם איראן ועיראק, טורקיה מנעה נחיתה של כל הטיסות הבינלאומיות בשדות התעופה הכורדיים, מה שמדגים עד כמה כפופה ה-KRG לתכתיביהן של שכנותיה.

שפע הנפט מאפשר לממשלה האזורית של כורדיסטן להתעלם מפגמים מבניים בכלכלתה. תשעים אחוז מהכנסותיה של כורדיסטן העיראקית מקורם בנפט וגז, שוק שהשקיפות בו מעטה. מערכת הבנקאות באזור אינה מפותחת, אזרחים רבים שומרים את כספם בבית, ואלה שיכולים משקיעים אותו ברכישת קרקע.

הסיכויים למשוך הון משמעותי של השקעות זרות אינם מבטיחים.

הסיכויים למשוך הון משמעותי של השקעות זרות אינם מבטיחים. הממשלה האזורית חייבת לחברות הנפט למעלה מ-17 מיליארד דולר, והיא ממשיכה להפסיד בתיקי בוררות בינלאומיים.9 כשניסתה לאחרונה הממשלה האזורית של כורדיסטן להציע איגרות חוב בסך מיליארד דולר בשוק האג"ח הבינלאומי, התברר שהן תיסחרנה בריבית של 12%, שיעור גבוה בהרבה מהאג"ח של עיראק או אפילו של חוף השנהב. בקצרה, השוק אינו מגלה אמון בממשלה האזורית של כורדיסטן.10אחרי כישלון משאל העם המצב יהיה אפילו גרוע יותר.

השחיתות והנפוטיזם פושים בכל פינה. המגזר הציבורי מנופח, ורשימת מקבלי המשכורות, שאינן משולמות חדשות לבקרים, מלאות עובדי רפאים המקבלים משכורות מבלי להופיע לעבודה כלל ועיקר. עובדי המגזר הציבורי כמעט לא קיבלו משכורות מאז ספטמבר 2015, וחלקם נאלצו להשלים עם קיצוצים של 75% בשכרם.11

ברזאני, שתקופת כהונתו בת שמונה השנים הסתיימה ב-2013, המשיך לשבת על כס הנשיאות עד נובמבר 2017, ומשפחתו התעשרה לאין שיעור תחת שלטונו. עיתונאים שהביעו ביקורת כלפי ברזאני היו נתונים לאיומים, למאסרים ואפילו לרצח. בניו של ברזאני תופסים עמדות מפתח בממשלה האזורית של כורדיסטן – מסרור שולט במועצה לביטחון לאומי ובשירותים החשאיים, בעזרתם "טיפל" במתנגדיו הפוליטיים, מנסור משמש כגנרל בכוחות הפשמרגה, ואחיינו של ברזאני, נצ'רוואן, הוא ראש הממשלה. מנהיגות ה-PUK אינה מגלה אתיקה שלטונית טובה יותר, אף כי התחילה את דרכה כאלטרנטיבה לנפוטיזם של ה-KDP. לחברות במפלגה יש השלכות על קבלתו של אדם לאוניברסיטה, ואפילו על קבלת תואר דוקטור.

אם עצמאות אכן תקרום עור וגידים אי פעם בעתיד, לא יהיה למדינה מטבע משלה, ואפילו לא צפי או תכנון להנפקת מטבע כזה. כמו כן לא ברור איזה מודל כלכלי תאמץ כורדיסטן. האם תהיה סוציאליסטית וריכוזית? או אולי תצמצם הממשלה את הרגולציה כדי לעודד יזמות בסקטור הפרטי? על מנת שיהיה לה סיכוי להצליח כמדינה חופשית תצטרך כורדיסטן להבהיר לעצמה גם באיזו כלכלה היא מעוניינת.

מיעוטים

האזור של כורדיסטן מגוון למדי מבחינה אתנית, דבר העשוי לשמש הן כמכשול והן כיתרון במדינה חדשה. אף כי כורדיסטן לא הייתה עדה לאלימות אתנית בשנים האחרונות, יהיה עליה לקבל החלטות בכל הנוגע למקומם של המיעוטים הלא-כורדיים במדינה. מיעוטים חיים הן בכורדיסטן עצמה והן באזורים שבמחלוקת.

מרבית היזידים חיים בשטחים הנמצאים תחת שליטה כורדית. יחסיהם של היזידים עם המוסלמים היו תמיד מתוחים, כשהאחרונים רואים בהם עובדי השטן. כשיחידות הפשמרגה נכשלו בהגנה על היזידים ב‑2014 והותירו אותם בידי כוחות ארגון המדינה האסלאמית שחטפו, אנסו וטבחו בהם, עמדו היזידים על זהותם הלאומית הנפרדת, זהות שהתחזקה בעקבות תחושת הבגידה המתמשכת. עשרות אלפי פליטים יזידים נמקים במחנות פליטים בכורדיסטן, וטוענים כי ממשלת ה-KRG מונעת מהם לחזור לבתיהם. מיעוטים אחרים, ביניהם אשורים, טוענים טענות דומות.

חלק מהיזידים, לצד מיעוטים אחרים, מבקשים לעצמם אזורים אוטונומיים במישור נינוה, שטחים שהכורדים טוענים לריבונות עליהם כחלק מהמדינה הכורדית. הממשלה והחברה הכורדית תצטרכנה להעמיד את האינטגרציה של מיעוטים בתוך המארג החברתי והדמוגרפי של המדינה החדשה במקום גבוה בסדר העדיפויות שלהן. אף כי מיעוטים אלה לא יראו בעצמם כורדים, יש לקוות כי יאמצו זהות כורדיסטנית גאה, נוסף לזהותם האתנית/דתית.

מכשולים חיצוניים

הגנה

יכולתה של כורדיסטן להגן על עצמה, כשלעצמה, לוקה בחסר. לוחמי פשמרגה הראו שהם אינם מוכנים להקיז את דמם על "ירושלים" שלהם, כירכוכ. אף אחד לא יבוא להגן על כורדיסטן אם הכורדים אינם מוכנים לעשות זאת בעצמם. בנוסף, פעילות טרור, וחדירות אפשריות מצד איראן וטורקיה לצורכי "לוחמה בטרור", נשארים תרחישים סבירים.

לפני חצי מאה הוכיחו כוחות הפשמרגה את יכולותיהם כלוחמי גרילה איתנים מול הצבא העיראקי. עם זאת, ניסיונם של יועצים ישראליים לגרום להם לגבש מבנה צבאי מאורגן ומסודר בשנות ה-1970 הסתיים בכישלון. יותר מכך, במהלך הפלישה הראשונית של כוחות דאע"ש לאזורים הכורדיים בעיראק בשנת 2014 נסו יחידות הפשמרגה על נפשן בעקבות הקצינים והמפקדים שלהן, שרבים מהם קיבלו את עמדות הפיקוד בזכות קשריהם המשפחתיים. יחידות הפשמרגה עדיין מלאות חיילי רפאים שמשכורותיהם נכנסות לכיסם של מפקדים; עד 60,000 "חיילים" כאלה מקבלים משכורת כל חודש.12

לפיצול של ה-KDP וה-PUK יש השלכות ברורות על אפקטיביות הכוחות בקרב ועל השימוש היעיל, או הבלתי יעיל במקרה זה, בתקציב ההגנה. לא זאת ועוד, למדינות כמו איראן וטורקיה יהיה קל הרבה יותר לחדור בין הסדקים כאשר שני הצדדים רואים זה בזה יריבים ולא שותפים לבניית עתיד כורדי. איראן ניצלה את היריבות הזאת כששיגרה את שליחיה לתפוס את כירכוכ מכוחות הכורדים.

הפשמרגה יזדקקו ליכולות חדשות, בנוסף לרוח לחימה חדשה, על מנת להפוך לכוח שביכולתו להגן על מדינה. כרגע אין להם כוח אווירי, אלא רק אוסף של טנקים סובייטיים עם מעט חלקי חילוף ותחמושת מוגבלת. כוחות הלוחמה בטרור שלהם כשירים ומנוסים, אבל אין זה מספיק כדי להגן על גבולותיה של מדינה ולהפעיל כוחות מחוץ לגבולותיה. כורדיסטן תצטרך להשקיע בתהליך תכנון ארוך-טווח ומדוקדק של כוח צבאי.

הכרה בינלאומית

על מנת לשגשג כמדינה עצמאית יצטרכו הכורדים לזכות בהכרה מצד מדינות וגופים בינלאומיים.

נכון לעכשיו, ישראל היא המדינה היחידה שהביעה תמיכה מפורשת בעצמאות כורדית. באוגוסט השנה אמר ראש הממשלה בנימין נתניהו לקבוצה של חברי קונגרס רפובליקנים כי יש לו "עמדה חיובית" כלפי מדינה כורדית, מכיוון שהכורדים הם "עם אמיץ ופרו-מערבי השותף לערכינו".13 ב-2014 היה נתניהו בין שורה של מנהיגים ישראליים בכירים שתמכו בגלוי בשאיפות הכורדיות לעצמאות.

הכורדים זקוקים לגיבוי של מעצמה עולמית, וארצות הברית היא ההימור הטוב ביותר.

אבל תמיכה ישראלית אינה מספיקה כלל. הכורדים זקוקים לגיבוי של מעצמה עולמית, וארצות הברית היא ההימור הטוב ביותר. למרות הקשרים ההדוקים והאיתנים עם המנהיגות הכורדית, הממשלים האמריקאים דבקים בזה אחר זה ברעיון של עיראק מאוחדת, אותה עיראק שארה"ב סייעה בהקמתה.

עמדה זו אינה משתנה, כך נראה, גם תחת הנשיא דונלד טראמפ. מחלקת המדינה האמריקאית הכירה "בשאיפות הלגיטימיות" של הכורדים, אבל הדגישה שהיא "מתנגדת בתוקף" למשאל העם, בטענה שהוא מסכן את ההתקדמות שהכורדים עשו עד כה. עוד היא טענה שמשאל העם עלול לחבל במלחמה נגד דאע"ש. גם מזכיר המדינה רקס טילרסון וגם מזכיר ההגנה ג'ים מאטיס ביקשו מה-KRG לדחות את משאל העם.

עם זאת, טראמפ הביע את התפעלותו מהעם הכורדי בהזדמנויות שונות במהלך מועמדותו לנשיאות. "הם לוחמים אדירים ואנחנו מתייחסים אליהם נורא. ונראה שהם אלה שנלחמים באמת", אמר.14 בנוסף התחיל טראמפ בחימוש ישיר של ה-YPG (היחידות להגנת העם) בכורדיסטן הסורית בנשק כבד, למרות ההתנגדות הטורקית. ייתכן שטראמפ ישנה את דעתו בנוגע לעצמאות, אבל סביר יותר להניח שהתמיכה האמריקאית תלויה בהסכם בין בגדד לכורדים, הסכם שלא נראה שיקודם בעתיד הנראה לעין. מדינות אירופה תלכנה, כנראה, בעקבות האמריקאים.

בהתחשב בתפקידה כשותפת המסחר העיקרית של ה-KRG, התמיכה הטורקית מהווה אלמנט חיוני בדרך למדינה כורדית. עד 2013 הייתה כורדיסטן העיראקית שוק היצוא השלישי בגודלו של טורקיה. למעלה ממחצית החברות הזרות הפועלות באזור הכורדי של עיראק הן טורקיות.15צינור הנפט לנמל ג'ייהאן, המזרים מאות אלפי חביות ביום, הוא המוצא היחיד של כורדיסטן לים עבור ענף היצוא העיקרי שלה.

אבל טורקיה מאיימת לתקשר רק עם בגדד לגבי כל יצוא נפט מעיראק. טורקיה מודאגת בעיקר מההשפעה שתהיה לעצמאות כורדית בעיראק על המיעוט הכורדי שלה, שחלקים ממנו שוב נלחמים ומתקוממים נגד השלטון הטורקי. טורקיה חזרה ותקפה עמדות של ה-PKK בתוך עיראק. היא גם הבטיחה לסכל את השאיפות הלאומיות הכורדיות בסוריה, שם הפך ה-PKK לשחקן דומיננטי.

ולמרות זאת, מדינה כורדית טומנת בחובה יתרונות פוטנציאליים עבור טורקיה. מדינה יציבה, פרו-מערבית, עשירה בנפט, היושבת לגבולה ותלויה באנקרה, עדיפה עשרות מונים על התוהו ובוהו של סוריה ועיראק. מדינה כורדית חופשית תשמש אזור חיץ בין טורקיה לעיראק השיעית, ותרסן את ההשפעה האיראנית המתגברת בעיראק ובסוריה. טורקיה גם יכולה למנף את ההכרה והקשרים הכלכליים שלה לגיוס שיתוף הפעולה של כורדיסטן במאבקה נגד ה-PKK.

היקפי מסחר שנתיים בשווי 7 מיליארד דולר עם האזור הכורדי מחייבים את טורקיה להפריד את שיקוליה הפוליטיים משיקוליה הכלכליים. טורקיה הצהירה פומבית לפני משאל העם כי לא תסגור את הגבול עם כורדיסטן העיראקית.16 יש שראו בהתבטאות זו רמז לאור ירוק מאנקרה. עמדתה הנוכחית נגד ה-KRG יכולה להתרכך אם איראן תפריז בהערכת יכולתה, וה-KDP מצפה לתמיכה מאנקרה.

ניסיון ההפיכה הצבאית ב-2016, והטיהורים שבאו בעקבותיו, הגבירו את תלותה של ממשלת ארדואן בלאומנים הקיצוניים בטורקיה. תלות זו באה לידי ביטוי בדברים הקשים שהשמיעה ממשלת ארדואן נגד משאל העם, אולם לא סביר שדברים אלה יתורגמו לצעדים מעשיים לפני קבלת עצמאות דה-פקטו, אם בכלל.17

הסיכויים שאיראן תתמוך במדינה כורדית נמוכים עוד הרבה יותר. איראן, השולטת בעיראק השיעית ברובה, מאששת את תמיכתה "בשלמות הטריטוריאלית ובסולידריות" של עיראק. טהראן לא ששה לרעיון של מדינה כורדית פרו מערבית, בת ברית של ארה"ב וישראל, על גבולותיה. דוחות מודיעין מעידים כי קאסם סולימאני, מפקד כוח קודס של משמרות המהפכה האיראניים, ביקר באפריל חברים בכירים ב-PUK כדי לבחון יחד דרכים לסיכול משאל העם.18 הוא גם העביר אולטימטום חד-משמעי למפקדי PUK לפני הפלישה לכירכוכ.19 איראן מקיימת קשרים הדוקים עם ה-PUK ומפלגת גוראן, והראתה את יכולתה להכתיב את מה שמתרחש בכורדיסטן. כוחה להשפיע על כורדיסטן תלוי באיבה בין הצדדים, וביכולתה לנצל עוינות זו לתועלתה.

שירותי הביטחון האיראניים מושרשים היטב בתוך כורדיסטן, ותוקפים פעילים כורדיים-איראניים עמוק בתוך כורדיסטן העיראקית. איש ממשל גוראני טוען שלאיראן יש יותר מ-700 בתי מסתור במחוז שלו.20 פעולה ממשית לעצמאות עלולה לעורר תגובת נגד איראנית שהכורדים יצטרכו להתגונן מפניה ללא סיוע חיצוני, דהיינו אמריקאי. מיליציות PMF הנשלטות על ידי איראן נערכות סביב כירכוכ ועוד אזורים שנויים במחלוקת ומהווים איום ברור להמשיך ולדחוק את הכורדים אחורה.

וכמובן, עיראק תמלא תפקיד נכבד במאבק הכורדים לעצמאות. באופן לא מפתיע, עיראק מענישה את הכורדים על קיום משאל העם. בעקבות ההשתלטות על כירכוכ היא הכריזה שלא תאפשר לטיסות בינלאומיות לנחות או להמריא משדות תעופה כורדיים. ראש ממשלת עיראק, ההידר אל-אבאדי, הבטיח ש"לא יהיה לעולם משא ומתן על משאל העם", ודרש שהכורדים יעבירו לידי בגדד את כל ההכנסות מנפט וממעברי הגבול.21

עם זאת, הסכם יכול להיות מושג אחרי שהרטוריקה תגווע. עם הנהגה אמריקאית הדוקה, ונכונות כורדית להתפשר על נושאים סבוכים כמו שטחים שנויים במחלוקת והכנסות נפט, תוכל להתעורר מערכת יחסים יציבה והוגנת יותר בין הצדדים.

 

מסקנות

הכורדים אוהבים להתייחס לחלוקה הידידותית בין הרפובליקה הצ'כית לסלובקיה כהוכחה להיתכנות של גירושים תרבותיים והגעה לעצמאות מדינית. אבל אל להם להתעלם מהלקח של אריתריאה, דרום סודן וקוסובו.

הכורדים הפגינו שהם אינם מוכנים לעצמאות. נראה כי המהלך הנועז של ברזאני נכשל, והוביל לסיום כהונתו כנשיא.

לזכותו של ברזאני ייאמר שהוא עמד מול דילמה אסטרטגית לא פשוטה. ייתכן כי התקדמות סבלנית לקראת עצמאות, כפי שעושים הכורדים זה כמה עשורים, הייתה אכן הדרך הזהירה והחכמה, אבל חלון ההזדמנויות שנפתח עם היחלשותן של עיראק וסוריה, ותפקיד המפתח שהכורדים ממלאים בלחימה נגד דאע"ש, לא יישאר פתוח לנצח. כתוצאה מהתקדמותו האיטית מדי, נראה שברזני סיים את תפקידו, והוא ייזכר כמנהיג שהחמיץ את ההזדמנות.

אם המוטיבציה שמניעה את מחליפו של ברזאני היא טובת עמו ולא אינטרסים אישיים ופוליטיים, עליו לעשות צעדים ממשיים לקראת שינוי יחסי היריבות בין הצדדים וכוחות הפשמרגה שלהם. סמכות אחת מרכזית היא בגדר הכרח במדינה חדשה. עליו לטפל בשחיתות ולגוון את הכלכלה. יוזמות כאלה תחזקנה את המדינה המתהווה ותאפשרנה למדינות אחרות לתמוך ביתר קלות במאבק הכורדים לעצמאות. יהיה גם קל יותר ליצור כוח לחימה לגיטימי שמוכן לעמוד על שלו נגד שכנים חזקים.

שאלות רבות הנוגעות למשאל העם ולעצמאות נותרו ללא מענה, אבל דבר אחד ברור – הרעיון של מדינה כורדית נתפס כמדאיג מאוד עבור רבים מהגורמים הרלוונטיים, גם במזרח התיכון וגם מחוצה לו. הוא חותר הן תחת מערך המדינות המזרח תיכוניות שצמחו אחרי מלחמת העולם הראשונה, והן תחת המגמה הנוכחית של סולידריות אסלאמית מעבר לכל השתייכות אתנית. הערבים, הטורקים והאיראנים, שניסו לדכא את הזהות הכורדית במשך עשורים רבים, נכשלו במאמציהם.

עבור ישראל, לעומת זאת, הרעיון של מדינה כורדית מפתה במיוחד. אף כי יחלפו שנים עד שניתן יהיה לפתח קשרים הדדיים משמעותיים, קשרים שאיראן ואחרים יעבדו קשה כדי למנוע, הקמתן של מדינות מוסלמיות ידידותיות יחסית באזור תיתן רוח גבית לאינטרסים הישראליים. הנרטיב של ישראל כמדינה של מיעוט מכותר בלב אזור ערבי עוין שהצליחה לסלול את דרכה לעצמאות, ולא כמושבה אירופאית, יקבל משנה כוח מהעצמאות הכורדית. וכמובן, ישנו היסוד הערכי המשכנע שישראלים מתחברים אליו – אהדה לעם נרדף אחר הנלחם על העצמאות וההגדרה עצמית.

"אני לא יודע אם זה יקרה בשנה הבאה או במועד אחר כלשהו, אבל אין ספק שאנחנו בדרך לעצמאות", אמר ברזאני במהלך ביקורו בוושינגטון.22 אף על פי שמשאל העם דחף את חזרתו במידה ניכרת, ההחלטות שלו ואלה של יורשו ויריביו הפוליטיים יקבעו אם לכורדים יש סיכוי כלשהו למדינה משלהם במזרח התיכון.


תמונה ראשית: Bigstock


[1] "Why it's Time for Kurdish Independence", Foreignpolicy.com, June 15, 2016. http://foreignpolicy.com/2017/06/15/masoud-barzani-why-its-time-for-kurdish-independence.

[2] "Kurds 'consolidating control' over Iraq's Kirkuk and liberated areas”, The New Arab , March 28, 2017. https://www.alaraby.co.uk/english/news/2017/3/28/kurds-consolidating-control-over-iraqs-kirkuk-and-liberated-areas.

[3] Hawre Hasan Hama, "Politicized Forces and the Issue of an Independent Kurdish State", The Washington Institute, March 14, 2017. http://www.washingtoninstitute.org/fikraforum/view/politicized-forces-and-the-issue-of-an-independent-kurdish-state.

[4] Fumerton, van Wilgenburg, "Kurdistan's Political Armies", Carnegie.

[5] "PUK: KDP is Trying to Silence Us in Behdinan", Kurdish Info, May 31, 2017. http://www.kurdishinfo.com/puk-kdp-trying-silence-us-behdinan

[6] "Determined to Grow Economy", Invest in Group, October 2013. http://investingroup.org/review/236/determined-to-grow-economy-kurdistan.

[7] Ofra Bengio, "The Kurds in a Volatile Middle East", The Begin-Sadat Center for Strategic Studies, February 2017. https://besacenter.org/wp-content/uploads/2017/02/MSPS130web.pdf.

[8] Michael Rubin, "Kurdistan Rising: Considerations for Kurds, Their Neighbors, and the Region", AEI, June 2016. https://www.aei.org/wp-content/uploads/2016/06/Kurdistan-Rising_online1.pdf.

[9] Michael Rubin, "Kurds Hemorrhage Investor Patience", AEI, July 6, 2015.

http://www.aei.org/publication/kurds-hemorrhage-investor-patience.

[10] Michael Rubin, "Investors Turn Sour on Iraqi Kurdistan", Commentary, July 6, 2015. https://www.commentarymagazine.com/foreign-policy/middle-east/iraq/kurdistan-corruption-investors.

[11] Frzand Sherko, "Will the Referendum Lead to an Independent Kurdish State", The Washington Institute. http://www.washingtoninstitute.org/fikraforum/view/will-the-referendum-lead-to-an-independent-kurdish-state.

[12] Ibid.

[13] הרב קיינון, "נתניהו לחברי הקונגרס: הכורדים צריכים לקבל מדינה",

The Jerusalem Post, August 13, 2017. http://www.jpost.com/Middle-East/Netanyahu-to-Congressmen-Kurds-should-have-a-state-502336.

[14] Jacob L. Shapiro, "The Kurds: Not Quite a Nation", Geopolitical Futures, December 8, 2016. https://geopoliticalfutures.com/the-kurds-not-quite-a-nation.

[15] Soner Cagaptay, Christina Bache Fidan, Ege Cansu Sacikara, "Turkey and the KRG: An Undeclared Economic Commonwealth", March 16, 2016. http://www.washingtoninstitute.org/policy-analysis/view/turkey-and-the-krg-an-undeclared-economic-commonwealth.

[16] ריאיון עם ג'נג סאגניק, 25 באוגוסט 2017.

[17] שם.

[18] Hamdi Malik, "Can Iran Stop Iraqi Kurdistan Independence", Al-Monitor, April 20, 2017. http://www.al-monitor.com/pulse/originals/2017/04/iran-iraq-kurdistan-independence-qasem-soleimani.html.

[19] Michael Georgy, Ahmed Rasheed, "Iranian Commander Issued Stark Warning to Iraqi Kurds over Kirkuk", October 20, 2017. https://www.reuters.com/article/us-mideast-crisis-iraq-kirkuk-fall/iranian-commander-issued-stark-warning-to-iraqi-kurds-over-kirkuk-idUSKBN1CP2CW.

[20] David Pollock, "To Kurdistan and Back: Iran's Forgotten Front", The Washington Institute. http://www.washingtoninstitute.org/fikraforum/view/to-kurdistan-and-back-irans-forgotten-front.

[21] Merrit Kennedy, "Iraq Threatens to Cut Off Kurdish Region's Airports After Independence Vote", NPR.org, September 27, 2017.

[22] Michael Rubin, "Kurdistan Rising", AEI.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *