JISS - מכון ירושלים לאסטרטגיה ולביטחון

מר לייזר ברמן

מר לייזר ברמן

מומחה לתיאוריה צבאית, כורדיסטן, והמזרח התיכון.

ד"ר דויד גורביץ'

ד"ר דויד גורביץ'

עמית בתר-דוקטורט באוניברסיטה העברית בירושלים ובאוניברסיטת בר-אילן

משברים בין מדינת ישראל לבין מוסדות נוצריים ימשיכו להתעורר, ללא צורך, עד שישראל תקים רשות מרכזית לניהול אסטרטגיה מתואמת בנוגע ליחסים עם נוצרים.

בפברואר, שלושה מוסדות נוצריים בינלאומיים – הפטריארכיה היוונית-אורתודוקסית, משמורת ארץ הקודש הקתולית, והפטריארכיה הארמנית – נקטו צעד דרמטי וסגרו את כנסיית הקבר הקדוש שבעיר העתיקה של ירושלים. צעד פרובוקטיבי זה נועד ללכוד את תשומת לבם הן של מקבלי ההחלטות בישראל והן של התקשורת הבינלאומית, במחאה על מדיניות של עיריית ירושלים והצעת חוק שהונחה על שולחן  הכנסת. המשבר, שנוצר כתוצאה מלחצי פנים ומאבקים פוליטיים בשני הצדדים, נפתר עם התערבותו של ראש ממשלת ישראל נתניהו, אך לא בטרם נגרם נזק לשמה הטוב של ישראל.

מנהיגי הכנסיות מחו על שתי יוזמות של הרשויות בישראל. הראשונה הייתה תכנית של עיריית ירושלים לגבות ארנונה מנכסים מסחריים של הכנסיות. השנייה הייתה דבר חקיקה פרטי שהוצע בכנסת על ידי ח”כ רחל עזריה (ממפלגת כולנו, שהיא חלק מקואליציית השלטון), שיתיר למדינה להפקיע אדמות כנסייה שהוחכרו על ידי קרן קיימת לישראל ושנמכרו לאחרונה למשקיעים פרטיים.

הכנסיות הציגו את הצעדים כחלק מ”מערכה שיטתית של התנכלות לכנסיות ולנוצרים”, ואף רמזו בהצהרה רשמית כי צעדים אלו דומים לחקיקה האנטי-יהודית שהתקיימה “בתקופות אפלות באירופה”. תנועות נוצריות אחרות הצטרפו לקריאה זו. כנסיית הגואל הלותרנית בעיר העתיקה סגרה את דלתותיה כצעד של סולידריות. מספר גופים, כדוגמת כתב העת האוונגלי  Christianity Today וקולג’ אנגליקני בירושלים, קישרו באופן תמוה בין המחלוקת לבין ההחלטה האמריקנית להכיר בירושלים כבירת ישראל.

מובן שלא היה למשבר כל קשר למערכה נגד נוצרים או לנשיא דונלד טראמפ. הוא נבע משילוב מורכב של גורמים, ובהם מחלוקת בין עיריית ירושלים לבין משרד האוצר, קשיים כספיים פנימיים של הכנסייה היוונית-אורתודוקסית, ולחץ על הפטריארך היווני-אורתודוקסי של ירושלים להוכיח לחסידיו המקומיים את כנות עמדותיו הפרו-פלסטיניות.

הכנסיות אף חששו בכנות כי המס ירושש אותן. החלטתה של העירייה להקפיא את חשבונות הבנקים של הכנסיות בעלות החוב לא הועילה בהרגעת המתחים.

ראש העיר ניר ברקת רמז כי האחריות לפתרון הבעיה רובצת לפתחו של שר האוצר משה כחלון, שעמו הוא מצוי בסכסוך ציבורי מר על תקציבים לאומיים עבור העירייה. “או שהמדינה תפצה אותנו ותחזיר את הכסף שנועד לפיתוח העיר, או שאנו נגבה אותו כנדרש בחוק”, אמר ברקת. (סכסוך זה נפתר מאז).

נוסף על לחצים אלו, עתידם של בתים בירושלים המצויים על גבי קרקע מוחכרת של הכנסייה הוא גם סוגיה פוליטית בוערת. ב-2017 מינתה הממשלה צוות משפטי לשם מציאת פתרון לקרקעות שנמכרו על ידי הכנסיות. עם זאת, ח”כ עזריה הכירה בתועלת הפוליטית שבנשיאת דגל מאבקם של התושבים המודאגים, והניחה את חקיקתה הפרטית על שולחן הכנסת, שכונתה בשם הבלתי-מועיל “הצעת חוק קרקעות כנסייה”. אף שהצעת החוק לא התקדמה אפילו לקריאה טרומית, עזריה הצליחה למתג את עצמה כלוחמת עבור תושבי ירושלים.

התרגיל של מנהיגי הכנסיות הצליח. בתוך ימים ספורים, נתניהו הכריז ששגביית הארנונה והצעת חוק להפקעת קרקעות  תוקפאנה. לאחר מכן מינה רה”מ את השר לשיתוף פעולה אזורי צחי הנגבי לעמוד בראש ועדה למציאת פתרון מוסכם לשאלת המס.

למרבה הצער, קול ההיגיון ניצח רק לאחר שחילוקי הדעות הפתירים הפכו לסקנדל ציבורי מלוכלך שהזיק לתדמיתה הבינלאומית של ישראל. אולם, אין מדובר על מקרה נקודתי. הדבר קורה לעתים קרובות מדי עת בין ישראל לארגונים נוצריים קיימים חילוקי דעות על מגוון נושאים.

למעשה ישנו כאן דפוס. מחלוקת על מימון בין משרד החינוך לבין בתי ספר נוצריים בישראל בשנת 2015 הובילה לשביתה של בתי הספר. היא הגיעה אפילו עד האפיפיור פרנציסקוס, שהעלה את הנושא בפני נשיא מדינת ישראל ריבלין כאשר זה ביקר בוותיקן. גם כאן נדרשו התערבותו של שר והקמתה של ועדה על מנת לסיים את השביתה ולהחזיר את כולם בניחותא לשולחן המשא ומתן.

מחלוקות דומות תמשכנה להתעורר. לישראל יש חילוקי דעות מהותיים עם כנסיות בינלאומיות בנושאים דחופים, לרבות משא-ומתן עדין בין ישראל לבין הוותיקן שנמשך כבר כרבע מאה. ישראל מבצעת טעות אסטרטגית כשהיא נסמכת על פתרונות נקודתיים על מנת לנטרל משברים רק לאחר שהבעיה מאיימת לצאת מכלל שליטה.

יש מי שתוהים מדוע ענייני המוסדות הנוצרים חשובים לישראל, בהינתן הסוגיות הדוחקות יותר של ישראל בתחומי הביטחון הלאומי והדיפלומטיה. אך מדיניותה של ישראל כלפי מוסדות נוצריים בינלאומיים היא בעלת חשיבות אסטרטגית עבור המדינה. למרבה הצער, ישראל לא הצליחה ליצור גופים ממשלתיים ומדיניות עקבית שיבטיחו שעניינים אלו יטופלו בדרך מיטבית.

יחסי ציבור ופוליטיקה הם גורמים לגיטימיים במסגרת שיטה דמוקרטית. הנפשות הפועלות תעשינה שימוש בכל האמצעים שברשותן על מנת לזכות ביתרון במשא ומתן, לרבות תרגילים דרמטיים בתקשורת והצעות חוק שברור שלעולם לא תתקבלנה. אך כאשר לא קיים כל גוף ייעודי שיש לו השפעה מתאימה על מנת לתווך בנחת בסכסוכים הבלתי-נמנעים שיתעוררו, אלה מחריפים בלא צורך וגורמים נזק לישראל בחזיתות מרובות.

חיוני שמקבלי ההחלטות בישראל יכירו במציאות יסוד: הכנסיות אינן רק ארגוני דת מקומיים שברשותם נדל”ן מובחר, ושמנהיגיהן אינם “סתם” אנשי כמורה בתלבושות מעניינות. הכנסיות הן ארגונים בינלאומיים עתיקי-יומין ועצומי-ממדים, המגובים על ידי ממשלות רבות-עוצמה ובעלי גישה לעמדות כוח. הן משפיעות על מאות מיליוני מאמינים ברחבי העולם. ונוסף על תפקידיהם הדתיים, מנהיגי הכנסיות הם שחקנים פוליטיים שיודעים כיצד לשחק במשחק.

אף שמערב אירופה נעשה חילוני יותר, לא זה המצב ביתר מדינות אירופה, בהן האזרחים מתלכדים סביב הכנסיות כחלק מלהט לאומי הולך וגובר. ברוסיה, לדוגמה, הכנסייה האורתודוקסית היא בעלת השפעה של לפחות דת מדינה. בארמניה, יוון וקפריסין, הכנסייה היא חלק מן הזהות הלאומית. הכנסייה הקתולית היא בעלת השפעה באמריקה הלטינית ובאפריקה. וזוהי רק רשימה קצרה.

מנהיגי כנסיות רבים היו רוצים להגיע להבנות עם הרשויות בישראל, אך אין להם כתובת מרכזית במוסדות השלטון שעמה ניתן לנהל משא ומתן.

אין ספק שקיימים קולות בממשלה המודעים הן למורכבותן והן לחשיבותן של הסוגיות, ובהם המחלקה לדתות במשרד החוץ. למרבה הצער, אין להם כוח אמיתי. יתר על כן, משרד החוץ, משרד הפנים, עיריית ירושלים ומשטרת ישראל מקיימים כולם קשרים עם מוסדות נוצריים – אך בתיאום מועט מאוד.

כמו כן, בלא הבנה עמוקה של הסוגיות ותחת לחץ מבעלי עניין חזקים בהרבה בתוך המערכת בישראל, מקבלי ההחלטות הישראלים מעניקים לרוב עדיפות לאינטרסים אחרים – ביטחון, פוליטיקה, ואפילו יחסי ציבור – על פני האינטרסים של נוצרים מקומיים והתועלות שבשיתוף פעולה אסטרטגי עם כנסיות בינלאומיות.

על ישראל להכיר בחשיבות מדיניותה כלפי העולם הנוצרי, והכרה זו חייבת להתבטא במבנה השלטון בישראל. למשל, מינוי יועץ יחיד וחסר סמכות אינו מספיק. במקום זאת ראוי להקים משרד לענייני נוצרים, שבראשו יעמדו מומחים הבקיאים היטב הן בעולם הנוצרי והן באינטרסים של ישראל.

המשרד יוכל לשכון עצמאית במסגרת משרד ראש הממשלה, ובכך להחזיק בסמכות הבין-משרדית שהוא זקוק לה על מנת להצליח. יש להעניק לו סמכות לתאם את המדיניות בין  גורמי הממשל – הן ברמה המקומית והן ברמה הבינלאומית – לבין התנועות הנוצריות הבינלאומיות. עליו להיות אחראי ליצירתה של אסטרטגיה ישראלית ארוכת-טווח בנוגע לקהילות נוצריות מקומיות ובינלאומיות.

יתר על כן, על המשרד לעקוב אחר הסתה אנטי-יהודית ואנטי-ישראלית הנובעת ממקורות כנסייתיים והמשפיעה על מיליוני אנשים ברחבי העולם, ולהגיב לה. כיום ישראל מרבה להתעלם מביטויים כאלו, ובכך מזניחה את אחת ממשימותיה כמדינה היהודית.

אם נתעלם מתרגילים שביצעו לאחרונה מנהיגי כנסיות בתקשורת, יש להדגיש שבראייה כוללת, ישראל היא בית בטוח מאוד לנוצרים במזרח התיכון של היום; מזרח התיכון הוא איזור שממנו הנוצרים מגורשים ושבו הם לעתים קרובות נטבחים. המחלוקות של מוסדות נוצריים עם ישראל הן על עניינים שבשגרה הדמוקרטית, כדוגמת מיסים וזכויות קניין, היא העדות לכך.

אולם, מתחים ימשיכו להתעורר אלא אם יבוצעו שינויים משמעותיים באופן שבו מנהלת  ישראל את מדיניותה. חובה על ישראל להכיר בחשיבות האסטרטגית של יחסיה עם המוסדות הנוצריים. הדבר חיוני לשם העצמת מדינת הלאום של העם היהודי כך שתהפוך לשחקנית המובילה והתורמת בתחום הפיוס בין יהודים לנוצרים ברחבי העולם, לאחר אלפי שנים של איבה. הדבר יתרום לעתיד טוב יותר ליהודים, לנוצרים ולמדינת ישראל.


סדרת הפרסומים “ניירות עמדה” מטעם המכון מתפרסמת הודות לנדיבותה של משפחת גרג רוסהנדלר.


תמונה:  By https://www.flickr.com/photos/jlascar/ [CC BY 2.0 ], via Wikimedia Commons