JISS - מכון ירושלים לאסטרטגיה ולביטחון

ד"ר אנא גייפמן

ד"ר אנא גייפמן

נסיגה צבאית מבוּקָרת אמנם מבטיחה לפוטין פופולריות רבה יותר בבית, אך בשום אופן אינה מרמזת על-כך שהוא יוותר על השפעתו הגדלה במזרח-התיכון.

הנשיא ולדימיר פוטין הכריז על יציאת כוחותיה הצבאיים של רוסיה מאדמת סוריה, לאחר שבמשך שנתיים הם הוכיחו עצמם כיעילים בשמירת משטרו המותקף של בשאר אסד. ההכרזה הגיעה בעקבות תבוסתה של דאעש ולאחר שאיבדה כמעט את כל השטחים שבהם החזיקה עד כה.

לאחר ההכרזה  על הח’ליפות על ידי דאעש, ארגון הטרור הושפל והפך לגדוד של טרוריסטים במנוסה. אז הכריזה רוסיה שמשימתה הושלמה. “אכן איום הטרור, באופן כללי, הוא גבוה מאוד. העובדה שהבסנו את אחת הקבוצות העיקריות שלו – דאעש בסוריה  – היא חשובה ביותר…לעולם כולו,” אמר פוטין.

מאז ספטמבר 2015, כאשר פקד על מטוסי-הקרב הרוסיים להתחיל בהפצצות אוויריות על מה שמוסקבה הגדירה כמרכזים סוריים של “טרור ג’יהאדיסטי”, הדגיש פוטין שהיעד העיקרי שלו הוא מלחמה בטרור, יותר מאשר השארתו בשלטון של רודן שיעתר  למלא אחר האינטרסים של רוסיה במזרח-התיכון.

אחד האינטרסים האלה הוא, כמובן, נוכחותה המתמשכת של רוסיה באזור, ולכן כמעט שאין ספק שההתנתקותהרוסית מסוריה תהיה חלקית. פוטין כבר יצא  בהכרזות דומות בעבר, לדוגמא במרץ 2016, מה שהוביל אז לדיונים בעיתונות לגבי כוונותיה של רוסיה. אך ברור מעל לכל ספק שבסיס חיל-הים של רוסיה בטרטוס ובסיס חיל-האוויר שלה בחְמֶיימִים ימשיכו לפעול באופן מלא.

לפני זמן מה הודדיע שר-ההגנה הרוסי סרגיי שויגוּ, שמוסקבה הגיעה להבנה חדשה עם דמשק לגבי נוכחות רוסית קבועה בשני הבסיסים הצבאיים הנ”ל,  וגם לגבי המשך הנוכחות 11 ספינות-מלחמה, כולל ספינות גרעיניות, במתקנים סוריים. הסכם זה הופך את הכרזתו של פוטין על נסיגת כוחותיו מסוריה ללא רלוונטית במידה רבה, לפחות מהבחינה הצבאית.

יתכן שההודעה של פוטין על יציאה מסוריה היא צעד פוליטי, שמטרתו לשפר את ההערכה כלפיו מִבַּיִת וגם את תדמיתו בחו”ל. החדשות לגבי הניצחון על הטרור בסוריה הגיעו בתזמון טוב במיוחד לפוטין, לקראת הבחירות לנשיאות רוסיה, הצפויות באביב. “החיילים ישובו הביתה כמנצחים” הוא ביטוי חביב על פוטין, שמזכיר גם את הניצחון הרוסי במלחמת העולם השנייה. פוטין רומז שכוחותיה הצבאיים של רוסיה ייצאו מכלל סכנה לאחר שיפסיקו את פעילותם הצבאית בסוריה, ושהמדינה לא תידרש עוד להוצאה של מיליארדים רבים על המאמץ המלחמתי המתמשך.

ככל שהדבר נוגע לרוסים, הסיבה העיקרית לחגיגות היא העובדה שממשלתם הציבה לעצמה יעד בחו”ל, ושלא כדרכה הצליחה גם להשיג אותו מבלי לעשות טעויות גסות הכרוכות באובדן עצום של חיי-אדם מקרב חייליה, ומבלי לעורר סחף של גינויים בעולם. לא פחות חשובה מכך היא העובדה שרוסיה הצליחה במקום שבו נכשלה ארה”ב, למרות כל הרטוריקה הנשגבה שלה ואיומיה המוגזמים נגד דאעש.

נחישותו של פוטין להפעיל כוח השתלמה לו היטב. במאמץ קטן יחסית רוסיה הגדילה את השפעתה במזרח-התיכון. בנוסף, מחויבותו הברורה להכות חזק בסוריה הוכיחה את נחישותה של מוסקבה לקבוע את סדר-היום; זאת בניגוד לאי-רצונה הברור של וושינגטון למלא תפקיד מרכזי באזור. כך הרוויח פוטין בעקיפין מהחלשוּת מעמדה של ארה”ב, החלשוּת שהיא עצמה אחראית לה, וזכה ליוקרה על-חשבון  ארה”ב. הרוסים בהחלט יכולים להגיד שבסוריה הם גברו על היריבה העיקרית שלהם.

הדרך שבה אנשים רואים תופעות פוליטיות היא לא פחות חשובה מההתרחשויות עצמן. פוטין כבר הוכיח את עצמו כרב-אומן שיודע להשפיע בעורמה על ראיית-הדברים בתוך ארצו שלו. הוא נהנה מתדמית פופולרית של “מאצ’ו” חשוף-חזה הנוטל סיכונים ומעדיף אימונים קשים על פני שתיית אלכוהול. אין ספק שיש בתדמית כזו משום חוסר-טעם; אך היא מושכת מאוד בעיני מיליונים מבני-ארצו של פוטין, שבה הוא נחשב לגיבור לאומי.

יתכן מאוד שפוטין שואף להיות גיבור-על אמיתי בעיני ציבורים נרחבים במערב, שעדים לנחישותו ולקשיחותו בדרך שבה טיפל בטרור בסוריה. הוא לחם בדאעש הנורא, הארכי-פושע של העולם המודרני. כל האחרים, כולל האמריקנים הרברבנים, היו חסרי-נחישות וחסרי-אומץ. למעשה הם גילו אזלת יד מול האויב. ה”סופרמן” הרוסי השמיד את דאעש בחרבו. כשהוא חוגג את נצחונו, גיבור-העל של המאה ה-21 עומד כעת לעזוב את שדה-הקרב, ואינו תר אחר שלל; הוא רגוע, מכובד, וזוכה לתשואות מהעם אסיר-התודה שאת אדמתו שחרר!

נסיגה צבאית מבוּקָרת אמנם מבטיחה לפוטין פופולריות רבה יותר בבית, ואולי אף תשקם את הפופולריות שלו בחו”ל, אך בשום אופן אינה מרמזת על-כך שהוא יוותר על השפעתו הגדלה במזרח-התיכון. הוא הדגיש שאם הטרוריסטים “ירימו ראש” בסוריה, כוחות רוסיה יפליאו בהם את מכותיהם, באופן “שטרם זכו לראות”. זוהי חיזוי יותר מאשר אזהרה. פוטין יזדקק לאישור-מחדש של כוחו אחת לכמה זמן אם ברצונו לשמר את נוכחותו הגדולהבסוריה. אימות של הישג בעזרת ניצחון נוסף שבא אחריו גם הוא מאפיין בולט של המסורת הלאומית של רוסיה.

על ישראל ללמוד להעריך את מאפייניה המרכזיים של התרבות הפוליטית של רוסיה, כולל הצורך שלה לחפות על חוסר-בטחון נצחי. הבנה כזו היא תנאי-מוקדם לכל מדיניות נבונה ביחס למצב החדש בסוריה ובמזרח-התיכון, שבו עדיין יתכן שנהיה עדים להמשך הרפתקאותיו של גיבור-העל הרוסי.


סדרת הפרסומים “ניירות עמדה” מטעם המכון מתפרסמת הודות לנדיבותה של משפחת גרג רוסהנדלר.


תמונה: Bigstock

עוד כתבות שעשויות לעניין אותך