מכון ירושלים למחקרים אסטרטגיים

אלוף משנה (מיל') ד"ר ערן לרמן

אלוף משנה (מיל') ד"ר ערן לרמן

סגן נשיא מכון ירושלים למחקרים אסטרטגיים.

יש לראות את המתקפה בסוריה של ארה"ב כחלק משמירת אמינות ההתרעה לקראת ההחלטה על הסכם הגרעין בעוד חודש.

לנשיא טראמפ יש סגנון אישי ייחודי ("רוסיה, תתכונני! הטילים בדרך, יפים וחכמים!") שבעטיו קשה לעיתים לקחת אותו ברצינות. התלהמותו שלוחת הרסן, באנגלית בוטה ולא תמיד תקנית, היא אכן לא אחת שיקוף רגעי של הגירוי התקשורתי האחרון שנחשף אליו. אף על פי כן, תהיה זו טעות לפרש את הפעולה בסוריה אך ורק במושגים של תגובה "מהבטן". עבור הנשיא והמעגל הסובב אותו יש לפעולה בסוריה הקשר רחב בהרבה, המציב אותו כאירוע מרכזי ברצף הפעולות לקראת ההכרעה בנושא האיראני בחודש הבא.

בהקשר זה, מה שחשוב אינו האירוע הכימי עצמו וגם לא הפעולה הצבאית שבחרו ארה"ב, צרפת ובריטניה לנקוט. חשובה השמירה על אמינות האיום הצבאי שבלעדיה עלול להחמיר מאד המצב באזור ומעבר לו (בין היתר, מול האתגר הצפון קוריאני). הנשיא אובמה המעיט מחשיבותה של שאלה זו – לדבריו, בעקבות משבר הנשק הכימי ב-2013, "אמינות היא ערך שמפריזים בחשיבותו". לטראמפ חשוב ליצור רושם שהוא מתקן את כשליו של קודמו; אך גם להמחיש, באמצעות השימוש בכוח, שיש מחיר להתעלמות מאזהרותיו.

לכך עשויות להיות השלכות מרחיקות לכת בעוד ארבעה שבועות, אם אכן יבטל טראמפ ב-12 מאי את מחויבותה של ארה"ב ל-JCPOA – "הסכם הגרעין" עם איראן – כפי שהוא מאיים לעשות. איראן עשויה להגיב לכך הן בחימום המערכת האזורית והוצאת פיגועים על ידי שליח  והן בהחלטה לחדש את ההעשרה ולהתקדם במהירות לקראת נקודת הפריצה לכמות מספקת של חומר בקיע לנשק גרעיני. למול תגובות אלה תידרש ארה"ב להציב, בין היתר, איום צבאי אמין כגורם מרתיע ומרסן.

אמינות זו תצטרך לבוא לידי ביטוי הן בהיבט הטכני – יכולת מוכחת להתגבר על מערכות ההגנה האווירית והשיבוש האלקטרוני –  והן בממד המנהיגותי: נחישות לפעול ללא רתיעה אל מול איומים פרועים של איראן ושל שלוחותיה בתגובה נרחבת נגד יעדים מערביים (ונגד ישראל). בשני היבטים אלה, החלטתו של טראמפ לפעול – גם אם במאפיינים מצומצמים ומוגדרים מראש – צריכה להתפרש כמסר לאיראן.

חשובה לא פחות, בהקשר זה, היא השתתפותן של צרפת ובריטניה במבצע (שלא כבתקיפה ב-2017). אין להסיק ממנה כי הן שותפות מלאות גם לאסטרטגיה של טראמפ ואנשיו מול איראן: אבל עצם הנכונות לפעול לצד ארה"ב היא איתות חשוב. בכל הנוגע לצרפת, זו נוטרת איבה למשטר אסד ולחזבאללה עוד מאז רצח חרירי; היא מתייצבת לאחרונה בשורה אחת עם ארה"ב – הפעם לשמאלו של טראמפ ולא לימינו של אובמה ושבה לשמש כעוגן של עמדה תקיפה כלפי איראן. אין זה מו הנמנע שהדבר נובע גם מדאגה לאינטרסיה הכלכליים הנרחבים במדינות המפרץ (סעודיה, האמירויות וקטר גם יחד ברכו על התקיפה בסוריה). גם לכך עשויות להיות השלכות נרחבות במעלה הדרך. אין תימה שעיתונאי לבנוני בכיר המזוהה עם חזבאללה והאינטרס האיראני והסורי , עבדאללה אמין, ניסה יומיים לפני התקיפה להרתיע את צרפת במסרים מחוצפים ובוטים במיוחד – ידיה מגואלות בדם הערבים, היא מזכירה פרחח שכונתי המסתתר מאחרי הבריון (ארה"ב) אך משתין במכנסיו מפחד, וראוי לה שתזכור איך נקרעו גופות חייליה לגזרים (הכוונה לפיגוע במטה הצרפתי ב-1983). עוצמת המסר מעידה כנראה על החשש והזעם שעמדת צרפת מעוררת בקרב "מחנה ההתנגדות", ועל הרצון להפוך אותה לחוליה החלשה במחנה המערבי: העובדה שיעד זה לא הושג, ושמסתמנת תמיכה מערבית רחבה בשימוש בכוח במקרה זה, היא איתות חשוב לקראת אירועי החודש הבא.


סדרת הפרסומים "ניירות עמדה" מטעם המכון מתפרסמת הודות לנדיבותה של משפחת גרג רוסהנדלר.


תמונה: By Kyle Soard (Defense Video Imagery Distribution System) [Public domain], via Wikimedia Commons

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *