הנהגת חיזבאללה כבר מבינה שהסנקציות האמריקניות המתעצמות יביאו לפגיעה קשה במשטר המהפכה בטהראן. הוא ילך ויתקשה לממן את כלל פעילויותיו השאפתניות – כולל “זרועות התמנון” בלבנון ובזירות אחרות. לפיכך, חיזבאללה נערך לדאוג למקורות מימון ותעסוקה לנאמניו, על ידי חדירה גוברת והולכת לגזרות פעילות כלכלית ופיננסית בלבנון שעד כה הדיר מהן את רגליו.
מה השתנה בעת האחרונה?
חיזבאללה ראה עצמו, באופן מסורתי, כמי שתפקידו בלבנון מתמקד בכל הקשור ל”התנגדות” מול ישראל. על פי הסכם בלתי כתוב בין חיזבאללה לבין מפלגת אל-מוסתקבל – העומדת כיום בראש העדה הסונית במדינה, וראשי הממשלה ממונים מטעמה – ההתנגדות תהיה בטיפולו של חיזבאללה, ואילו הכלכלה – בטיפולה של אל-מוסתקבל ובני משפחת אל-חרירי, מייסדיה. באחרונה, הכריז חיזבאללה על כוונתו לחדור גם לתחום הכלכלי והמוניטרי ולמִנהל הציבורי במדינה, דהיינו לחתור להשגת שליטה חלקית, או לפחות להגביל את שליטתם של הגורמים הפוליטיים האחרים בתחומים אלה, ובפרט של אל-מוסתקבל.
כל זה מתרחש לאחר שחיזבאללה כבר השיג בבחירות שנערכו במאי 2018 שליטה אפקטיבית בפרלמנט, ומן הסתם ישיג גם שליטה בממשלה שתקום בראשותו של סעד אל-חרירי (כפי שהיה בממשלות הקודמות בעשור האחרון). חיזבאללה הגיע להישגים אלה באמצעות רשת של בריתות פוליטיות, כולל עם גורמים מושחתים במחנה המארוני, ובכללם הנשיא מישל עון.
בנאום משודר ברשת הטלוויזיה “אל מנאר” בחודש מרס 2018 העלה מנהיג חיזבאללה דרישה לרפורמות בתחום הכלכלי והמוניטרי ובמִנהל הציבורי, בדגש על מאבק בשחיתות, וזאת בטענה שיש לבנות מדינה חזקה. דרישה זו של חיזבאללה, הידוע כארגון שאינו בוחל באמצעים (כולל סחר בסמים, הונאה פרמצבטית ושליטה בנתיבי הברחות), מעוררת תהיות בנוגע לסיבות האמיתיות למהלך. העיתונות הלבנונית המקורבת לחיזבאללה מגלה חלק מהמניעים העומדים מאחורי הכרזה זו, אלא שניתוח סוגיות פנים-לבנוניות, אזוריות ובינלאומיות בעלות זיקה לחיזבאללה מאפשר לגלות מניעים נוספים. למהלך זה של הארגון יש גם משמעויות והשלכות, חלקן מרחיקות לכת, לגבי לבנון עצמה, ולגבי קשרי החוץ שלה.
הצהרות נצראללה ואנשי ארגונו
בנאומו הטלוויזיוני במרס הציג נצראללה את מצע הבחירות של מפלגתו, והכריז על כוונתו לקדם רפורמות במשטר הפוליטי, במִנהל הציבורי ובתחום הכספי-מוניטרי, ולהיות מעורב הרבה יותר במערכות כלכליות וחברתיות במדינה. נצראללה פירט חלק מתוכניותיו אלה: מצד אחד מאבק בשחיתות ובבזבוז, הקיימים – לטענתו ולטענת רבים בלבנון – במִנהל הציבורי; מצד שני, הפיכת לבנון למדינה מבוזרת המעניקה סמכויות נרחבות יותר לשלטון המקומי ודואגת לצרכים הסוציו-אקונומיים של אזרחיה, ובפרט של השכבות החלשות, בתחומי הבריאות, הביטוח הסוציאלי, הפנסיה, החינוך, התחבורה, התקשורת ועוד.
נצראללה טען כי השחיתות והבזבוז במִנהל הציבורי במדינה הם הסיבות העיקריות למצבה הכלכלי הקשה, מצב המסכן גם את ביטחונה ויציבותה החברתית. לדבריו, המאבק בשחיתות מצריך בעיקר שינויים בהליכי המינויים בשירות הציבורי על בסיס כישרון ויכולת בלבד, ועמידהעל מכרזים שקופים למיזמים ציבוריים. נצראללה הוסיף כי המאבק בשחיתות נמצא מבחינתו בעדיפות לאומית עליונה, והכריז על הקמת אגף מיוחד במפלגתו שתפקידו להיאבק בשחיתות. מעבר לכך, הוא הבטיח שדלתו פתוחה לכל מי שיחשוף שחיתויות מצד אנשי ארגונו המשרתים במנגנוני המדינה.
חסן פדלאללה, חבר פרלמנט מטעם חיזבאללה, והממונה מטעמו על המאבק בשחיתות, החרה-החזיק אחריו באומרו כי התוכנית בשלבי הכנה, והיא מתמקדת בפיקוח על שימוש בכספי ציבור במטרה להגן על האינטרסים של המדינה, על מוסדותיה ועל העם כולו. עבד אל-חלים פדלאללה, העומד בראש מכון מחקר ונחשב ליועץ הכלכלי הבכיר ביותר של חיזבאללה, טען כי יש לעקור מהשורש את השילוב המזיק בין כלכלה לפוליטיקה, אך לא באופן רדיקלי ומהפכני עד כדי שינוי המשטר הפוליטי. מתוכן דבריו ניתן להבין כי חיזבאללה מחפש כיצד להנחית מכה על מעמדו האיתן של בנק לבנון בכלכלת המדינה. לדבריו:
“בעבר, מי שניהל את הכלכלה היה מי ששלט במוסדות. אני מתכוון לפרלמנט, לממשלה ולבנק לבנון. בשלושה מוסדות אלה נוצר בתקופה הקודמת המודל המקודש. אולם כיום הפרלמנט והממשלה כבר אינם בשליטה של קבוצה פוליטית וחברתית אחת. ייתכן שמצב זה גרם לפגיעה בניהול המדינה, אך הוא מנע השתלטות קבוצה [אחת] על השלטון הפוליטי. [כיום] נותר [תחום] שלטוני אחד: המדיניות המוניטרית, הנקבעת ומנוהלת על ידי בנק לבנון, היא השולטת במודל הקיים, ודרכה נופחים רוח בשיטה הכושלת”.
בהקשר זה ראןו לציון כי חיזבאללה פעל רבות להעלאת המיסוי על רווחי הבנקים, וזאת במסגרת תקציב המדינה לשנת 2018.
סיבות ונסיבות
משנתו של נצראללה נשמעת, על פניה, הגיונית וצודקת, שכן רבים בלבנון מתלוננים על השחיתות שפשתה בכל תחומי החיים, ובעיקר במשרדי הממשלה ובמִנהל הציבורי. אלא שמאליהן עולות שאלות ותהיות: חיזבאללה הינו בעצמו גוף מושחת מיסודו שאינו נאמן למדינה החותר תחת אושיותיה; זהו ארגון טרור שהמימון העיקרי שלו מגיע מסחר עולמי בסמים ובנשק; ארגון המחזיק מאגר נשק גדול ברמה של מדינה; ארגון השולט באזורים שונים ברחבי לבנון ואינו מאפשר לצבא ולכוחות הביטחון של המדינה להיכנס אליהם; ארגון המקבל כספים ונשק מאיראן בלי לתת דין וחשבון למוסדות המדינה; ארגון העוסק בהברחות במעברי האוויר, הים והיבשה; ארגון המעורב במלחמות אזרחים (סוריה, עיראק, תימן), בפעילות טרוריסטית ובחתירה תחת משטרים (בחרין, כווית, סעודיה) ברחבי העולם הערבי; ארגון החובר לכנופיות פשע (כולל זיוף תרופות) וסמים בדאחיה של ביירות ובבוקאע הצפוני על מנת להשיג את תמיכתם הפוליטית.1
לכן עולות השאלות:
מדוע חיזבאללה מגלה עניין כה רב בשני מגזרים מרכזיים בכלכלת לבנון – הבנקאי והציבורי?
מדוע חיזבאללה חותר כעת להחלשת מעמדם של בנק לבנון והמגזר הבנקאי?
מדוע הוא דורש דווקא כיום לערוך רפורמה בשיטת המינויים הציבוריים והזכיינות לעבודות ציבוריות, הקיימת עשרות שנים?
מדוע הארגון המעניק שירותי בריאות, חינוך ודת לציבור שלו, כדרך להשגת תלות ותמיכה פוליטית בו, דורש כעת מהמדינה לשפר שירותים אלו ולתת אותם לכל אזרחי המדינה?
האם יש לתוכניותיו קשר להסכם טאיף (נחתם ב-1989) שהסדיר את המשטר הפוליטי במדינה, המבוסס על מפתח עדתי?
על חלק משאלות אלה ניסה נצראללה עצמו לענות באומרו שמטרתו לבנות “מדינה חזקה” דרך מאבק בשחיתות. לכן גם ברצונו לטפל במצב הכלכלי הנמצא, לדבריו ולדברי בכירים אחרים במדינה, על סף קריסה. היומון אל-אח’באר, המקורב לחיזבאללה, פירש את דבריו באומרו כי בשיחות פנימיות מעמיקות שנערכו בין בכירי הארגון הם הגיעו למסקנה שאם השחיתות תימשך – המדינה תקרוס, ובמקרה כזה חיזבאללה יאבד את כל הישגיו מול ישראל ומול הטרור הג’יהאדי, והציבור שלו עלול להיחשף לסכנות חמורות.
בפועל, התירוץ של נצראללה נשמע מופרך בשל העובדה שחיזבאללה הינו בעצמו ארגון מושחת שהקים מדינה בתוך מדינה. ההכרזה שלו על המאבק בשחיתות מזכירה את הכרזתו על המאבק בטרור, כאשר לשני מונחים אלה יצק חיזבאללה תוכן משלו, והוא מנצל אותם כדי לקדם את האינטרסים שלו. לכן סביר מאוד להניח שבכוונתו להשתלט גם על החיים הכלכליים במדינה, ולהפוך אותה למדינה הנמצאת בשליטתו מכוח רשת של הסכמים פוליטיים, ובכך להכפיף בטווח הבינוני-ארוך את המדינה לחיזבאללה.
חלק מהכוונות האמיתיות שנצראללה וארגונו מנסים להסתיר ניתן לגלות בתקשורת הלבנונית התומכת בארגון, ובעיקר ביומון אל-אח’באר:
- חיזבאללה חושש שהסנקציות החדשות שארה”ב הטילה ותמשיך להטיל על ארגונים, עמותות וחברות הקשורים אליו ישירות או המשתפים עימו פעולה יפגעו בציבור שלו ויחלישו את התמיכה הפוליטית בו. כדי לבלום במידת האפשר את השפעותיהן של סנקציות אלה, וכדי להגן על עצמו מפניהן, הוא חותר להשיג שליטה על הבנק המרכזי של לבנון ולמנוע שליטתו של זרם אל-מוסתקבל.
- חיזבאללה חושש גם מתוצאות הוועידות הבינלאומיות שנערכו בחודשים מארס-אפריל האחרונים למען לבנון. מטרת הוועידות הייתה גיוס הלוואות והשקעות עבורה כחלק מהתוכנית למנוע את קריסתה הכלכלית ויצירת בסיס לצמיחה (האחת ברומא למען הצבא וכוחות הביטחון; השנייה בבריסל למען הפליטים הסורים הנמצאים בשטחה; והשלישית בפריס למען כלכלתה). בניגוד לוועידות דומות בעבר, שלוש הוועידות הנ”ל התנו את תמיכתן בלבנון בדרישה לערוך בלבנון דיון על האסטרטגיה ההגנתית שלה, ובמילים אחרות: על נשק החיזבאללה. ארגון חיזבאללה, החושש מפני תוכנית זו, מציע תוכנית הבראה משלו כדי למנוע, או לפחות להגביל, את המעורבות המערבית בלבנון.
- בנאומו הנ”ל טען נצראללה כי עקרונית הוא איננו מתנגד להלוואות מגורמי חוץ, אולם יש לתת את הדעת על אופן החזרת סכום של 17 מליארד דולר – בעוד החוב הלאומי של לבנון עומד כיום על 80 מליארד דולר – ועל גובה הריבית. כמו כן יש לבדוק לאילו פרויקטים מופנה כסף זה. היומון אל-אח’באר טען כי קיים חשש שהמהלך יאפשר לאוליגרכיה, כלשונו, להעמיק את שליטתה על המדינה.
- במקביל לחששו מפני מעורבות המערב בחייה של לבנון דרך הועידות הנ”ל, חיזבאללה מנצל את הדרישה של ועידת פריס לרפורמה כלכלית ומוניטרית כדי לקדם את תוכנית הרפורמה שלו.
- כיום נשיא המדינה, מישל עון, הינו בעל ברית של חיזבאללה, ומן הסתם חיזבאללה מעריך שהוא יסייע לו להשיג את יעדיו או לפחות לא יעמוד בדרכו.
- המצב הכלכלי בלבנון עלול לגרום לציבור תומכיו, שרבים מתוכו נמנים עם השכבה הסוציו-אקונומית הנמוכה, להתייחס לנושא הכלכלי כאל נושא עיקרי, בעידן שבו מתרבים סימני השאלה לגבי מצבה הכלכלי של איראן עם התחדשות הסנקציות. החרפת המצוקה והפגיעה בשכבות החלשות עלולות להפוך את “ההתנגדות” לעניין שולי, ובכך לסכן את התמיכה בחיזבאללה.
לכך אפשר להוסיף סיבות נוספות:
- חיזבאללה רוצה לקעקע ולהחליש את כוחו הכלכלי של זרם אל-מוסתקבל השולט בכמה מערכות כלכליות מרכזיות במדינה, ובכך גם את כוחו הפוליטי. יש לציין כי חלה נסיגה משמעותית במעמדו הכלכלי והפוליטי של אל-מוסתקבל בשנים האחרונות, שבאה לידי ביטוי בבחירות האחרונות לפרלמנט .
- לא רק מצבה הכלכלי של לבנון קשה. גם מצבם הכספי של איראן וחיזבאללה קשה, וזאת בשל הסנקציות האמריקאיות וההוצאות הכבדות בעקבות המעורבות הצבאית בסוריה, עיראק ותימן. נראה שלחיזבאללה קשה להמשיך לתת לציבור שלו שירותי בריאות, חינוך ודת, ולכן הוא דורש שהמדינה תספק שירותים אלו ותשפר אותם. התקשורת הלבנונית התומכת בחיזבאללה מדווחת כי בניגוד למה שהיה בעבר ידרוש חיזבאללה משרד בכיר בתחום השירותים בממשלתו הבאה של אל-חרירי, וייתכן שזה יהיה משרד הבריאות.
- חיזבאללה רוצה מצד אחד להוריד את רמת האבטלה של הציבור שלו על ידי פתיחת המשרות הציבוריות בפניו, ומצד שני להעלות את הכנסותיו של ציבור זה, ובעיקר של אנשי העסקים שבו. זאת על ידי יצירת הזדמנויות זכייה במכרזים ציבוריים, דבר שככל הנראה לא היה עד כה בר השגה עבור אוהדיו.
- תפנית זו משקפת גם את התנגדותו של חיזבאללה להסכם טאיף שקבע את שיטת המשטר הפוליטי במדינה, המבוסס על מפתח עדתי, וייתכן שהיא חוליה בדרך לשינוי משטר זה ונגיסה בכוחו. בעבר, כשהצדדים בלבנון חתמו על הסכם טאיף וחילקו ביניהם את השלטון במדינה, חיזבאללה לא היה קיים עדיין כמפלגה פוליטית ולכן לא זכה בחלוקת העוגה. את הנתח השיעי קיבל ארגון אמל והעומד בראשו, יו”ר הפרלמנט נביה ברי. כעת נראה שחיזבאללה רוצה לערוך שינויים בחלוקת עמדות הכוח בשלטון ואולי אף לרוקן את ההסכם מתוכן.
- חיזבאללה מסיים כעת שבע שנות מלחמה בסוריה בהרגשה של ניצחון, ומנסה לנצל את המומנטום ולתרגם את תחושת הכוח שצבר בחיי הפנים של לבנון.
- חיזבאללה רוצה לצייר עצמו בפני הציבור שלו כמי שנאבק בשחיתות, וזאת בעקבות הצעקה שעלתה מפי תומכיו בבוקאע הצפוני ערב הבחירות נגד נציגי הארגון, שהואשמו על ידיו בשחיתות. צעקה זו הייתה עלולה לעלות לחיזבאללה באיבוד כמה כיסאות בבחירות שנערכו לפרלמנט במחוז זה, ורק התגייסות אישית של חסן נצראללה, שיצא “לשטח” לנהל את המערכה הפוליטית, מנעה זאת.
משמעויות והשלכות
בנאומו אמר נצראללה כי הוא מודע לכך שיזכה ב”אויבים חדשים”, ושתוכניתו תוביל ל”רגישויות חדשות”, וכי הוא מוכן לספוג את המחיר. אין ספק שחיזבאללה לוקח על עצמו סיכון גדול של עימות עם חלק מתומכיו ובעלי בריתו, כמו ארגון אמל שעד כה ייצג את העדה השיעית במוסדות המדינה . כמו כן, חיזבאללה עלול להיכנס לעימות עם מוקדי כוח וקבוצות כלכליות-עדתיות אחרות שנוצרו כתוצאה מהמשטר הפוליטי-העדתי; עלול לדרדר את לבנון לעימות בעל אופי עדתי ועלול לפגוע במשטר הקיים ולסכן את יציבותו.
נראה שהחלטת חיזבאללה להתערב באופן פעיל בניהול המגזר הציבורי, הכלכלי, הכלכלי-חברתי והמוניטרי היא צעד נוסף בשינוי ההתייחסות של חיזבאללה למדינה – מארגון אסלאמי הרואה במדינה גוף מושחת וכופר לארגון החי עימה בדו קיום, ואחר כך לארגון השותף באופן מלא במוסדות הפוליטיים, ד במערכת ההכלכלית ובמִנהל הציבורי. זאת, ככל הנראה, כצעד בשרשרת של צעדים שנועדו להפוך את לבנון לנשלטת על ידי החיזבאללה.
הפיכתו של חיזבאללה לאחד הגורמים המדיניים והממלכתיים המרכזיים בלבנון תציב אותו בעימות עם ארה”ב, ישראל ומדינות המפרץ, ולא עוד כארגון מול מדינה. יתרה מכך, כדי ליישם את תוכניתו יהיה עליו לחבור בין היתר לגורמים פוליטיים שבראש סדר העדיפויות שלהם מזה שנים רבות היה המאבק בשחיתות, ושעד כה היו ממתנגדיו המרים והעיקשים ביותר, כמו מפלגת הכוחות הלבנוניים בראשותו של סמיר ג’עג’ע, שגם הוא, כמו חיזבאללה, לא זכה לקבל נתח מהעוגה השלטונית, אולם בניגוד לחיזבאללה הוא מאמין בריבונותה של המדינה.
תוכניותיו אלה של חיזבאללה יקרבו אותו למטרה העיקרית – שליטה על המערכות הכלכלה במדינה, וזאת לאחר שכבר הצליח להשיג שליטה פוליטית בפרלמנט ובממשלה העתידית. צעדים אלה יקדמו אותו לשליטה על לבנון כולה, בתנאי שבדרכו ליעד לא יקים עליו את זעמן של קבוצות עדתיות, כלכליות ופוליטיות שונות במדינה ולא יערער את יציבותה השברירית.
סיכום והמלצות
בדומה לציבור האיראני, הנוטש בהמוניו את הריאל לטובת הדולר, גם הנהגת חיזבאללה כבר מבינה שהסנקציות האמריקניות המתעצמות יביאו לפגיעה קשה במשטר המהפכה בטהראן. הוא ילך ויתקשה לממן את כלל פעילויותיו השאפתניות – כולל “זרועות התמנון” בלבנון ובזירות אחרות. לפיכך, חיזבאללה נערך לדאוג למקורות מימון ותעסוקה לנאמניו, על ידי חדירה גוברת והולכת לגזרות פעילות כלכלית ופיננסית בלבנון שעד כה הדיר מהן את רגליו. נלווית לכך תביעה לרפורמות שלטוניות בסיסמה של “חיסול השחיתות”, המשרתת את האינטרס של חיזבאללה בהשתלטות על גזרות חיוניות אלה, ואולי אפשרות לשינוי מפליג בהסדרים הפוליטיים בלבנון.
כל זה פותח בפני ישראל מספר הזדמנויות:
- במישור ההסברתי יש להשתמש בתמונת המציאות המפורטת להלן כדי להצביע על המצוקה האיראנית ולהעצים, מול ספקנים במערב ומול העם האיראני עצמו, את המסר בדבר יעילות של חידוש הסנקציות.
- יש למנף אירועים ספציפיים כדי לקעקע את המיתוס (והלגיטימציה) של חיזבאללה כארגון ג’יהאדי “האוהב את המוות”, ולהציגו כאוהב כסף ושררה.
- בדיאלוג המקצועי מול הגורמים הרלוונטיים בארה”ב, ובראשם משרד האוצר, יש לחתור להגדרות מרחיבות של פעילות כלכלית ופיננסית אסורה מול ישויות לבנוניות הנשלטות על ידי חיזבאללה.
- בשיח הדיפלומטי מול אירופה, יש לחדש על רקע זה את המאמצים לבטל את ההבחנה התמוהה בין הזרוע הצבאית, כביכול, של חיזבאללה לבין הזרוע המדינית.
- באופן פרדוקסלי, ניתן גם למנף מצב זה כדי להגיע לסיכומים במו”מ העקיף עם לבנון על חלוקת “משולש המחלוקת” של המים הכלכליים (EEZ) בים התיכון; אלא שיש להביא בחשבון כי יש סתירה בין יעד זה, הרצוי כשלעצמו, לבין שאר האופציות שתוארו לעיל, משום שיש בכך כדי לקבל את הצורך בפיצוי כלכלי לחיזבאללה.
[1] לאחרונה חלה הצטננות בהתייחסות של חיזבאללה לכנופיות אלה בגלל שהוא חש שהמחיר שהוא משלם תמורת הגיבוי שהעניק להן יקר מדי, שכן הציבור התומך בו הקים קול צעקה. ייתכן גם שאצלו נוצרה תחושת עודף כוח המייתרת את הצורך בתמיכתם של גורמי פשע אלה.
סדרת הפרסומים “ניירות עמדה” מטעם המכון מתפרסמת הודות לנדיבותה של משפחת גרג רוסהנדלר.
תמונה: Bigstock
- בניית אתרים