מכון ירושלים למחקרים אסטרטגיים

מר דוד מ' וינברג

מר דוד מ' וינברג

סגן נשיא מכון ירושלים למחקרים אסטרטגיים.

לאחר שהכירה בירושלים, הצעד הבא של אמריקה צריך להיות סילוקו של האיחוד האירופי מהדיפלומטיה האזורית.

סגן נשיא ארה"ב מייק פֶּנְס היקר: בעודך מתכונן לביקורך בישראל, אנא קח כמה דקות כדי להתבונן בהיסטוריה ולהרהר בגורל.

לפני שאתה קופץ אל תוך מימיו העכורים של המזרח-התיכון, קח צעד אחורה וחשוב על כך. מהי המשמעות של להיות סגן נשיא ארה"ב, מנהיגת העולם החופשי, ידידתה הטובה ביותר של ישראל בעולם? מהי המשמעות של להגיע לירושלים המאוחדת בתקופת החגים (חנוכה וחג-המולד), בשנתה השבעים של מדינת ישראל?

המשמעות היא, לדעתי, שיש לחשוב על כך במונחים נבואיים של השגחה. בעיר הקדושה הזו אתה נדרש לפענח את התהליכים המתרחשים מאחורי מסך האקטואליה; להבחין בתנועה המיסטית ובדרמה האלוהית במהלכן; להבין את מדינת ישראל ואת מאבקיה במונחים היסטוריים כוללים. אני משוכנע שאתה יודע וחש בזאת.

אין בהיסטוריה אף מקבילה לנבואה התנ"כית שחזתה את גלות יעקב ויוסף, את היפרדותו של עם והתפזרותו לאלף תפוצות ותרבויות ברחבי העולם, אך מבלי שייטמע בהן, ובסופו של דבר ישוב לארצו. אתה עד לאיחוד מטפיזי בן מאות שנים בין עם, אלוהיו וארצו, כנגד כל הסיכויים.

וכך הקמתה של מדינת ישראל כמדינת-לאום מודרנית, מעוגנת בזהות דתית-תרבותית ממשית, היא יותר מאירוע פוליטי או חילוני בתודעה היהודית, או אפילו בתודעה העולמית. קיומה של ישראל הוא הוכחה לכוחה של הנפש ולחוזקה של האמונה.

אמונות עתיקות אלו, שאותן מסמלים נרות חנוכה, מסבירות הרבה על ישראל, אפילו היום. הן מסבירות מדוע לפעמים אנו נאחזים בגבעות נטושות ובעקרונות מיושנים ומסרבים בעקשנות להכיר בשיקולים רציונליים של עלות-תועלת ביחסים בין מדינות; שיקולים שכופים עלינו ידידים בעלי כוונות טובות, ולעתים לא בנימוס רב.

זה מסביר מדוע אלה שרואים את ההיסטוריה רק במונחים של פוליטיקה לאומית או  יחסים בינלאומיים ממעיטים בערכנו או שופטים אותנו שלא בצדק. הם אינם מבינים שישראל מונחית על-ידי דרך חשיבה השייכת לממד הרוחני של היקום, ושלכן אינה תמיד גלויה לעין; חשיבה שמטשטשת את הגבולות בין חלום למציאות.

אתה, אדוני סגן הנשיא, מהווה חלק בלתי נפרד מדרך חשיבה זו שלא מן העולם הזה. אתה מייצג את המדינה שיותר מכל אחת אחרת, תומכת בחירות ובחופש דתי בכל רחבי העולם. אתה מנהיג את האומה שתמכה בישראל באופן העקבי ביותר בעתות מצוקה.

ואתה באופן אישי פעלת לחיזוק השותפות בין ארה"ב לישראל, בעיקר לאחרונה, כשסללת במישרין את הדרך לכך שארה"ב תכיר בירושלים כבירת-ישראל, כפי שהיה צריך לקרות כבר מזמן.

על-כך הישראלים מעריצים אותך.

הישראלים מצדיעים לך, גם על שהתעלמת מצחקוקיהם של מנהיגי עולם אחרים, שבשבוע האחרון ביקרו את אמריקה באופן כה נחרץ על הכרתה במציאות, ועל כוונתה להעביר את שגרירות ארה"ב לירושלים.

קח, למשל, את פדריקה מוגריני מהאיחוד האירופי, שבשבוע האחרון אפילו לא ניסתה להסתיר את הבוז שהיא רוחשת לנשיא טראמפ ולרוה"מ נתניהו. כשדיברה לאחר שנתניהו עזב את בריסל, היא לגלגה ואמרה ש"אף-אחד" לא ילך בעקבות ארה"ב ביחסה לירושלים.

ראה את סרטון מסיבת העיתונאים שלה, שבו דיברה כאילו הייתה הנציב העליון של אירופה; אותה אירופה שבמשך אלפיים שנה נהגה ביהודֶיהָ באנטישמיות מרושעת, ושלפני 75 שנה ניצלה על-ידי חיילי צבא ארה"ב מידי הנאצים האירופיים שצמחו מתוכה. מוגריני לעגה לאמריקה בטונים מבזים וממש גיחכה כשלגלגה על נתניהו.

בהמשך היא עברה להכתיב את ציפיותיה של אירופה לכך שהרשות הפלסטינית תקבל באופן דחוף ומלא מעמד של מדינה, כולל עיר בירה במזרח-ירושלים, ואף איימה שאירופה לא תמתין זמן רב מדי לפני שתִּפְצַח שוב ב"מתקפת" שלום משל עצמה.

בשפה אירופית שחצנית, הכוונה היא, כמובן, למסע-לחצים חדש על ישראל שתבצע נסיגות חד-צדדיות משטחי יהודה ושומרון, ושתעניק לפלסטינים עוד הטבות כספיות ודיפלומטיות מבלי לצפות מהם כלל לגמישות או למתינות כלשהי.

נראה שקשה להיפטר מהרגלים ישנים. למדינות אירופה יש כישרון מיוחד לשפוט יהודים ולהעבירם ממקום למקום; להגביל אותם לתחומי-מושב מסוימים; ולהראות יחס אוהד לאויביה של ישראל.

לאחר שנחל כישלון חרוץ במאמציו להקנות לפלסטינים בגרות או יכולת שלטונית טובה במהלך שני העשורים האחרונים – למרות מיליארדי האֵירו שהשקיעו חביביה של מוגריני ברשות הפלסטינית ובארגוני זכויות-אדם החובטים בישראל בכל רחבי העולם – ניתן היה לצפות מהאיחוד האירופי שיפגין קצת ענווה.

אך לא זה המצב. האיחוד האירופי התרגל להפגיז את ישראל דרך-קבע באיומים בהנמכת דרג הקשרים הכלכליים והדיפלומטיים אתה, אלא אם כן תעשה משהו מסוים או תימנע מלעשות משהו אחר.

החרמת מוצרי ההתנחלויות כבר אינה מספקת את בריסל.  כחלק מהגברת העימות שלו עם ישראל, האיחוד האירופי פתח ביוזמה להקמת ישובים בסגנון חומה ומגדל עבור הבדואים והפלסטינים בשטחי יהודה ושומרון, במטרה מפורשת לשחוק את השליטה הישראלית בשטח C, במיוחד סביב ירושלים.

במקביל לכך ממשלות אירופה וחברות אירופיות מזדרזות לחבק את האיראנים (כי יש פה הזדמנות עסקית טובה), תוך התעלמות מהטרור האיראני, מהתקדמות הטילים האיראניים ומהצעדים הצבאיים שנוקטת איראן בסוריה ובעזה נגד ישראל.

הגיע הזמן למחוק את החיוך המלגלג מפניה של מוגריני. על אמריקה לפרוש מה"קוורטֶט", המעניק לאיחוד האירופי המתנשא (ולאו"ם העוין) תפקיד רשמי במאמצי השלום במזרח-התיכון, ובמקום זאת להוביל יוזמות יצירתיות משלה.

 

פורסם ב-ג'רוזלם פוסט וב-ישראל היום ב-15 בדצמבר 2017.


סדרת הפרסומים "ניירות עמדה" מטעם המכון מתפרסמת הודות לנדיבותה של משפחת גרג רוסהנדלר.


תמונה: Bigstock

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *