האם הנהגת המדינה דואגת לחשל את העורף ולציידו בחוסן הנפשי הדרוש לו כדי לעמוד בעימותים הבאים? האם רוח הלחימה של צה”ל היא אכן מה שהיא אמורה להיות? לא ממש, לפי המומחים בכנס המכון בדצמבר.
השבוע יצאתי מכנס עם חששות כבדים לגבי מוכנותו של צה”ל למלחמה; או בעצם, לגבי רוח-הלחימה והאתוס שלו. אני מקווה שהחולשות שחשפו המומחים ששמעתי יבואו על תיקונן בַּזמן, לפני העימות הצבאי הבא שמחכה לנו.
מצד אחד, נראה שצה”ל בונה לעצמו יכולת מרשימה למחוץ את חיזבאללה, את חמאס ואת הכוחות האירניים בלבנון, בסוריה ובעזה, לכשיתרחש סבב הלחימה הבלתי-נמנע הבא.
האלוף יאיר גולן, סגן הרמטכ”ל לשעבר, והאלוף (מיל’) יעקב עמידרור, היועץ לביטחון לאומי לשעבר של רוה”מ נתניהו, סיפרו לפורום שכּוּנַס על-ידי מכון ירושלים למחקרים אסטרטגיים, שצה”ל מאמן באינטנסיביות את לוחמי קו-החזית שלו למתקפת-קרקע מכרעת מול אויביה של ישראל.
“שום כמות של כוח אווירי לא תוכל להשיג לנו את הניצחון בקרבות הבאים, או לדכא את ירי הטילים של האויב על ישראל. נצטרך לתמרן על הקרקע בעוצבות גדולות, בכוח ובזריזות,” אומר גולן.
שני האלופים מדגישים בנוסף שצה”ל וחיל-האוויר מצוידים כיום טוב יותר מאשר בעבר, במערכות תקשורת טקטיות, במערכות מיקוד דייקניות, במודיעין שדה מדויק, ביכולות סייבר יוצאות-מן-הכלל ובנשק רובוטי, לצד פלטפורמות חיל-אוויר מהמובילות בעולם (מטוסי-סילון F-35 ומזל”טים קטלניים) ופלטפורמות ימיות (צוללות ועוד).
לדעת גולן, ההתבצרות הפוליטית והצבאית של הרוסים בסוריה יכולה גם לשחק לטובתה של ישראל – אם רק תדע ישראל לשחק נכון את המשחק. רוסיה היא היחידה שיכולה לרסן את הסוכנים והמיליציות האירניים הפועלים בסוריה, לא ארה”ב; ויתכן שרוסיה תגלה שיש לה אינטרס לעשות זאת, ככל שתגדל השקעתה הכלכלית בשיקומה של סוריה.
עמידרור, המכהן כעת כעמית בכיר ע”ש אן וגרג רוסהנדלר במכון ירושלים למחקרים אסטרטגיים, סבור שלישראל יכולות רבות: כלכלה ותעשייה חזקות, צבא ואזרחים בעלי מוטיבציה, ועורף בעל חוסן נפשי. “ישראל היא כוח עצום, וביכולתה להכניע כל אחד מהכוחות האסלמיים המקיפים אותנו.”
אך כאן מתחילים לחלחל הספקות. האם הנהגת המדינה דואגת לחשל את העורף ולציידו בחוסן הנפשי הדרוש לו כדי לעמוד בעימותים הבאים? והאם רוח הלחימה של צה”ל היא אכן מה שהיא אמורה להיות? לא ממש, לפי מומחים אחרים שאת דעתם שמעתי השבוע.
עוזי רובין, עמית בכיר במכון ירושלים למחקרים אסטרטגיים ומייסד מִנְהֶלֶת ‘חוֹמה’ להגנה מפני טילים במשרד הביטחון (שפיתחה את טיל ה’חץ’), מזהיר שהאסטרטגיה של אירן היא מלחמת התשה ארוכה נגד ישראל; סדרת מלחמות “מטרד” שינגסו בכלכלה הישראלית ויהפכו את החיים כאן לבלתי-נסבלים.
ללא השקעות משמעותיות בהגנה על התשתיות הלאומיות שלה ועל יכולת השרידוּת שלהן – שלדעת רובין ישראל אינה עושה מספיק – יש חשש, לדעתו, מפני התמוטטות החוסן הלאומי של ישראל, שתוביל לירידת אזרחים מהארץ.
לסא”ל (מיל’) איתן הוניג מ’פורום קוהלת’ יש חשש אחר – שחיילי צה”ל מולעטים במסרים ליברליים-מתקדמים שמחלישים את נחישותם ואת רוח-הלחימה שלהם.
הוא טוען שבשני העשורים האחרונים צה”ל הפקיד את ‘החינוך לערכים’ של חייליו בידי גופים אזרחיים שניתקו את תכניות ‘מורשת הקרב’ שלו מיסודותיהן באתוס-המכבים ובאתוס הציוני, וקירבו אותן לתכניות לימודים המדגישות ערכים הומניטריים ואת החוק הבינלאומי. (הוניג מאמין שצה”ל מתחיל לתקן את המצב, בכך שלקח בחזרה את האחריות על כתיבת והפעלת תכניות החינוך שלו; אך אני לא בטוח שזהו תיקון של ממש).
מדאיגות יותר מכול הן ההאשמות מפי האלוף (מיל’) גרשון הכהן, מפקד הגיס הצפוני והמכללות הצבאיות לשעבר, על כך שצה”ל נוטש את הפריפריה של ישראל.
הכהן מנהל כעת את ההערכה המטכ”לית של תרגיל משחק-המלחמה המסיבי שביצע צה”ל לפני מספר חודשים בצפון – הגדול ביותר שביצע עד כה. הוא אומר שהתרגיל כלל פינוי של רבבות אזרחים מהגליל (ובמקרה של תרחיש בדרום, ינקטו אותן פעולות לגבי אזרחי עוטף-עזה).
הכהן טוען שזוהי עיוולת. לא רק שזה יהיה לא-מעשי בזמן מלחמה, אלא שזה גם מייצג “נטישה מוחלטת של ערכי הציונות.”
“מדוע צה”ל מתכנן פינויים כאלה? לאן נעלמו העקשנות והנכונות שלנו לעמוד בקשיים? מדוע הנהגת המדינה וצה”ל אינם אומרים לאזרחים שחיים באזורי סְפָר להתכופף עד יעבור זעם, או, טוב יותר, להתחמש בעצמם ולהצטרף למאמץ המלחמתי?” שואל הכהן.
לדברי הכהן, “עלינו לחזק את חלוצי הסְפָר הקשוחים שלנו. ממשלתנו צריכה לומר להם שהם גיבורים ולהשקיע במערכות הגנה מרחביות עם מעורבות שלהם. למעשה, עלינו להקים עוד הרבה קהילות ספר כאלו. במקום זאת הממשלה והצבא מתכננים איך לפַנות אותן ולברוח.”
הכהן מרחיב את הטיעון הנ”ל גם לגבי בקעת-הירדן ויהודה ושומרון, וטוען שההתנחלויות הן נכס ולא נטל כשמדובר בהגנה על המדינה. “רק במקומות מיושבים ביהודים הצבא יכול לשלוט. אנו זקוקים לחיכוך עם השטח ועם האוכלוסייה המקומית (הערבית) כדי לחזק את הנוכחות הקבועה שלנו.”
“ישובים מוגנים, שדות מעובדים, אזרחים חמושים, ומפקדי צבא שמאמצים אל ליבם את קהילות הסְפָר ומעריכים את ההקרבה שהן עושות – זה מה שישראל צריכה,” הוא אומר.
אני מסכים אתו. השיבה לבית ולזהוּת היא בבסיסן של הציונות המודרנית ושל תחיית העם היהודי. מסירות שכזו צריכה אף היא להיות חלק מהאסטרטגיה הצבאית שלנו.
פורסם ב-ג’רוזלם פוסט וב-ישראל היום ב-29 בדצמבר 2017.
סדרת הפרסומים “ניירות עמדה” מטעם המכון מתפרסמת הודות לנדיבותה של משפחת גרג רוסהנדלר.
תמונה: Bigstock
- בניית אתרים