ספקות על אודות הסעודים

מוחמד בן סלמאן אינו המענה לתפילותיה של ישראל להפלת איראן. אין לצפות לתחילתן של מחוות שלום גלויות מצד הסעודים, ויש להיזהר מדרישות בלתי נמנעות לוויתורים לפלסטינים כמקדמה לפתיחות מסוימת של הסעודים כלפי ישראל.

במהלך החודשים האחרונים הוצפנו בשטף מעשיות אלף לילה ולילה שזכו לתחייה מחודשת: על אודות “האביב הערבי” של ריאד, על אודות מנהיגות סעודית נמרצת המקדמת מהלך מלחמתי כנגד איראן, ועל אודות ברית אסטרטגית אזורית חדשה בין ישראל לבין בית המלוכה הסעודי.

הלוואי. הבה נקווה שכך יהיה. ובואו נעשה שימוש מושכל בהזדמנויות הפוליטיות והאסטרטגיות שאולי נפתחו בפנינו. אלא שישראל אינה צריכה להעניק “חיבוק דוב” לסעודים בעלי הנתונים הבעייתיים, וגם לא ליפול ברשתן של פנטזיות מוגזמות.

את ראשיתו של שינוי פנימי אמיתי בערב הסעודית ניתן לראות בהחלטה לאפשר לנשים לנהוג, ובמאבק נגד השחיתות המלכותית הנרחבת. סימניה של אוריינטציה מחודשת במדיניות החוץ כוללים התקפות סעודיות על הכוחות בתימן ובלבנון הפועלים בגיבוי איראני, וריאיון עם הרמטכ”ל גדי אייזנקוט שפורסם בעיתונות הסעודית.

בדבריו ל”ניו יורק טיימס” בחודש שעבר אף כינה מנהיגה החדש “הדינמי והתוקפני” של סעודיה, נסיך הכתר מוחמד בן סלמאן בן ה-32, את המנהיג העליון של איראן “ההיטלר החדש של המזרח התיכון”. הוא גם הזהיר את המערב מפני ניסיון “לפייס” את האיראנים.

כל זה טוב ויפה, ואני מאחל למוחמד בן סלמאן הצלחה באג’נדה השאפתנית שלו.

על פי הדיווחים, בן סלמאן מבקש להחליש את כוחם של כוהני הדת הוואהבים האסלאמיסטים הקיצונים, “להשיב את האסלאם לשורשיו (המתונים)”, לשקם את הכלכלה הסעודית ההרוסה (התלויה באופן קיצוני ב-10 מיליון עובדים זרים, ובעלת מספר מצומצם של משרות איכותיות עבור סעודים צעירים), לבצע רפורמה בחינוך הסעודי (הרדיקלי והנחשל), לסלק מן השורש את התופעות של קידום מקורבים והלבנת כספים, להדוף את ההתקדמות ההגמונית האזורית של איראן, ואולי להוביל שינוי חיובי בעמדות העולם הערבי כלפי ישראל.

שוב, הלוואי.

אולם על ישראל לגלות זהירות, מכיוון שכל מאמץ הרפורמה הסעודי הינו מוטל בספק. יתרה מזו, ברית הדוקה וגלויה מדי עם ריאד, אפילו עם מוחמד בן סלמאן המרשים, עלולה להיות לרועץ לישראל.

עעם כל עושרה האגדי, ערב הסעודית היא מדינה כושלת שיש בה פיצול שבטי, מנהיגים דתיים קנאיים ונוקשים, ויריבויות משפחתיות אוליגרכיות סבוכות. כל אלה עלולים לחבור יחדיו כדי לסכל את הרפורמות שמוחמד בן סלמאן מבקש ליישם, כמעט לבדו. אני גם יכול לדמיין את המנהיג העליון של איראן (“היטלר”) נותן פקודה לחסל את בן סלמאן.

יתרה מזו, התנהגות העבר הסעודית מעוררת ספקנות עמוקה לגבי נחישותה האמיתית או יכולתה להתמודד מול איראן. הסעודים מעולם לא הצליחו בהפיכת ערֵמות הפטרו-דולרים שלהם לעוצמה קרקעית. אין ברשותם כוחות אמיתיים שיתקדמו לאורכו ולרוחבו של המזרח התיכון. איראן, לעומת זאת, יצרה בהצלחה מיליציות מטעמה (כגון חמאס, חיזבאללה והחות’ים), וכן גדודי הלם (“כוח קודס”) שמטרתם כיבוש מדינות אחרות.

כפי שמגדיר זאת המזרחן ד”ר ג’ונתן ספייר מהמרכז הבינתחומי הרצליה, טבלת הניקוד של הסכסוך הסעודי-איראני עד כה מציגה תמונה מדכאת. בכל אזורי המחלוקת – לבנון, סוריה, עיראק, תימן, קטאר – היתרון נוטה באופן ברור לטובת האיראנים. “עד כה, פעולותיו של נסיך הכתר כוללות את הסרת מעטה הרב-דתיות מהממשלה הלבנונית, ואיומים על אויבי סעודיה בתימן – צעדים בעלי חשיבות סמלית, אך כאלו שאינם מספקים לריאד את העוצמה הממשית שתמיד הייתה חסרה לה”.

שגריר ארצות הברית בישראל לשעבר, דניאל ב’ שפירו, מגדיר זאת כך: “כמשקל נגד לאיראן, ערב הסעודית אכזבה: הרבה דיבורים, מימון, דחיקה באחרים להילחם, אבל מידה רבה של פסיביות כאשר זה מגיע לתרומה של ערב הסעודית עצמה”. שפירו חושש שמוחמד בן סלמאן מנסה לדחוף את ישראל למלחמה עם איראן.

(זה משעשע במקצת לשמוע את הדברים האלו מנציג של ממשל אובמה, שעשה הכול כדי לערער את סעודיה ולקדם את השפעתה של איראן באזור. אבל הערתו של שפירו על ההישגים הדלים של ריאד נותרה מדויקת).

ההיסטוריון אופיר העברי ממכון הרצל הולך צעד אחד קדימה ומזהיר כי מכל הסיבות הנזכרות לעיל, בית המלוכה הסעודי הוא “בניין קלפים רעוע שבסופו של דבר יתמוטט”, בשופכו נשק אמריקני מתוחכם בשווי מאות מיליארדי דולרים לשוק הנשק במזרח התיכון או לחיקה של איראן. “דליפה” אפשרית כזו של נשק הייתה מאז ומתמיד דאגה ישראלית ארוכת טווח.

חששו הגדול ביותר של העברי הוא שישראל עלולה בקרוב להידרש לשלם מחיר גבוה על הימצאותה בקואליציה הסונית המתהווה לכאורה, שבראשה עומדת סעודיה. “בקרוב מאוד יופיעו מי שיציעו ‘ויתורים כואבים’ – בין אם מול הפלסטינים ובין אם בגולן במסגרת הסדר בסוריה – כדי לבנות אמון עם העולם הערבי. וכאשר מגדל הקלפים הסעודי יקרוס, נישאר שוב עם פגיעה קשה באינטרסים שלנו, כשבידינו רק קלף הג’וקר”.

לזאת אוסיף כי יש לזכור שלסעודיה רקורד עשיר של העמדת פנים. נראה כי הסעודים תמיד דבקו במהלכים מינימליים של יחסי ציבור לשם קידום האינטרסים הצרים שלהם, מבלי שאי פעם התחייבו לשינוי רחב ויסודי יותר, ובוודאי לא לשלום אמיתי עם ישראל.

לסעודים יש תרגיל ידוע: לשחרר רמזים קלושים, אך מעוררי תקוות, על אודות סיכויים תאורטיים לשלום עם ישראל. זהו התחכום הסעודי במיטבו, תרמית שעובדת פלאים: דבר בעמימות ובעקיפין על סיכוי להידוק הקשרים עם ישראל, והנה אתה מככב בספר הטוב של המערב! אתה כעת “מנהיג” של תהליך שלום עם “יוזמה” דיפלומטית על שמך.

זה מה שעשה נסיך הכתר דאז, עבדאללה, כאשר התמודדו הסעודים עם בעיית תדמית לאחר פיגועי ה-11 בספטמבר (15 מבין 19 החוטפים היו סעודים, זוכרים?). עבדאללה הבטיח לטום פרידמן התמים מהניו יורק טיימס “נורמליזציה מלאה” עם ישראל בתמורה ל”נסיגה מלאה” מהשטחים – מה שנשמע די טוב. כך, בחטף, הסיט עבדאללה את השיח מן המעורבות הסעודית בטרור לעבר עשיית השלום הסעודית. לא היה לכך שום המשך מצד סעודיה. הם אינם עומדים אף פעם מאחורי ההצהרות שלהם.

היום, אותו “חוזה”, טום פרידמן, מציג את מוחמד בן סלמאן כרפורמטור חסר פחד; כמי שעורר בו תדהמה; כמי שאולי יצליח להפוך על פניו את “וירוס האסלאם האנטי-פלורליסטי והמיזוגני”; כמי שיוביל ברית שתתמודד מול איראן באופן משכנע, ואולי אף יאמץ את ישראל אל ליבו.

ובכן, שוב, הלוואי. אך בהתחשב במקור העיתונאי, וברקורד הסעודי, אני נותר ספקן.

ישראל צריכה לפיכך להתנהל בזהירות. האם עליה לעשות כל שביכולתה מאחורי הקלעים, עם הסעודים ולמענם, כדי להבטיח בלימה אמיתית של איראן? בהחלט כן, ויש להניח כי זה בדיוק מה שעושה ראש הממשלה נתניהו.

האם ישראל צריכה למחוא כפיים לרפורמות הליברליות מבית שמקדם בן סלמאן, אם תתממשנה? בהחלט!

אולם התלהבות מופרזת הינה קצרת רואי. אל תצאו מנקודת הנחה שמוחמד בן סלמאן הוא התשובה לתפילותיה של ישראל להפלת איראן. אל תצפו למחוות שלום סעודיות גלויות כלפי ישראל, והיזהרו מהדרישות הבלתי נמנעות לוויתורים לפלסטינים כמקדמה לפתיחות-מה סעודית כלפי ישראל.

כמו כן, לא זו העת שמנהיגים יהודים יסעו במהירות לריאד, בטענה כי תפקידם “לפתוח את הדלת” ולקדם את החיבוק הסעודי כלפי ישראל. במקום זאת, הבה נעמיד סטנדרט גבוה יותר עבור מוחמד בן סלמאן במונחים של הכרה בישראל, ובינתיים נעקוב אחר ההתקדמות שלו בשמחה מסויגת.

פורסם בג’רוזלם פוסט ובישראל היום באנגלית, 1.12.2017.

סדרת הפרסומים “ניירות עמדה” מטעם המכון מתפרסמת הודות לנדיבותה של משפחת גרג רוסהנדלר.

תמונה: נחלת הכלל, ויקימדיה.