The Jerusalem Institute for Strategy and Security

Trends and likely developments over the coming year in Israel’s strategic environment, alongside possible “twists” – unexpected events of concern.

By fellows of the Jerusalem Institute for Strategy and Security, December 2019





This document surveys trends and likely developments over the coming year in Israel’s strategic environment. It also reviews possible “twists” – unexpected events of concern.

Among the many unknowns, the political uncertainty that currently characterizes Israeli politics could impact on the country’s ability to respond to challenges and take advantage of opportunities.

Part One: Trends and their Implications for Israel

1.1 Iran

Iran will continue to strip the JCPOA of any content, and will escalate its enrichment of uranium, perhaps even dramatically so.

Washington’s campaign of “maximum pressure” (economic sanctions) on Iran will continue to drain Iran’s economy, posing significant challenges to the Ayatollahs. As long as Khameini refuses to start negotiations with America, we can expect continued Iranian provocations in the Gulf and elsewhere in response to these pressures, including an intensification of brazen IRGC and Qods force operations. Clashes between Iran and Israel in Syria could escalate into broader conflict.

On the other hand, Tehran could agree in the latter half of 2020 to talks with the US on the nuclear accord and other matters, if Iran faces extreme economic peril and political crisis or if a Trump re-election victory seems assured.

In any case, the regime will continue to brutally suppress all domestic protests. (The current unrest in Iran seems to be the most significant challenge to the regime since the protests of 2009, and perhaps since the revolution in 1979).

In the run-up to parliamentary elections in February, political jockeying will intensify, but “reformist” politicians are in retreat. Khameini has signaled that he sees Chief Justice Ebrahim Raisi as his deputy, and given Khameini’s poor health, Raisi could become Supreme Leader in 2020 too.

Implications for Israel: High probability of more Iranian aggression, and even broader conflict with Israel if, in the latter half of 2020, Iran ramps-up uranium enrichment. Israel must be ready to tackle Iran on its own. Simultaneously, Israel must be prepared for the problematic possibility of renewed US-Iran talks, and work to ensure full coordination with Washington regarding the demands to be made of Iran.


1.2 Syria and Lebanon

President Assad is on his way to re-establishing central regime control. The departure of American forces from Syria will continue because of US electoral considerations and more, making room for a Syrian-Kurdish condominium. Syria-Tukey tensions will persist, despite Russian mediation. The Syrian military offensive in Idlib will advance. Syria is likely to return to the Arab League, and Europe will engage Syria in dialogue on issues of refugees and terrorism. The US will nevertheless continue to pressure Syria economically, leaving Assad dependent on Iran.

Internal conflict in Lebanon will intensify, with Hizballah holding the upper hand and holding the country hostage even if elections are held. Economic difficulties will only strengthen Hizballah, as members of other groups emigrate.

Implications for Israel: Israel must be ready for escalation, including pre-emptive warfare with Hizballah. There may be opportunities for Israel, if Syria stabilizes and becomes less dependent on Iran; if Russia acts to rein-in the Iranians; and if Hizballah is distracted and constrained by internal Lebanese unrest.


1.3 Russian Role

President Putin’s rule is structurally weak for the long term because of low energy prices in the global market and Western economic sanctions, although there is some weakening of European sanctions against Russia. Russia will continue to counter America on the global diplomatic stage. Putin assumes that President Trump will nevertheless avoid any military confrontations with Moscow.

Russia will continue to deepen its involvement in the Middle East through arms sales and diplomatic-military interventions, although nothing on the scale of its involvement in Syria.

Israel cannot meet the expectation of the Russian defense establishment that Jerusalem will pave the way towards a gentler American approach to Moscow. It is not at all certain that Russia will continue to allow Israel unimpeded domination of Syrian airspace (for action against Iranian targets), and the IDF must have operational plans for maneuvering in girdled circumstances.

Implications for Israel: In order to maintain freedom of operation in Syria for the IDF, Israel must continue to dialogue with Russia (and Putin), while seeking ways of compensating Russia on the American front.


1.4 Turkey

Turkey’s economy is fragile. Elections are not expected before 2023. Erdogan is dependent on a coalition with the nationalist MHP party, and this dictates continued assault on the Kurds (unless Washington intervenes forcefully to block this).

Turkey will push a significant number of Syrian (Sunni) refugees into the zone of Syria occupied by Turkish troops. Indeed, Turkey can be expected to increase its military interventions across the Mideast including Libya. The Turks may act against Cypriot sovereignty (in its economic waters), and against Greece. Nevertheless, the Turks may delay introduction of the Russian S-400 anti-missile system in order to placate Washington.

Implications for Israel: Turkey’s basic hostility towards Israel, and its nefarious meddling in eastern Jerusalem, will continue, even though confronting Israel isn’t Ankara’s top priority. Israel should push back by strengthening its ties to Cyprus and Greece, without forcing full-scale confrontation with Turkey.


1.5 Regional Affairs

Unrest in Iraq and Lebanon will continue at varying degrees of intensity (including the anti-Iranian overtones), as will the civil wars in Libya and Yemen.

Despite civil unrest and protests, and escalating conflict with Ethiopia over water resources, the Egyptian regime remains stable. Sisi’s battle against ISIS in Sinai is advancing, as well.

Diplomatic tensions between Jordan and Israel may increase (regarding Jerusalem, the Jordan Valley and canal projects), although the security relationship between the two countries will remain strong.

Delicate and slow progress in ties between the Gulf states and Israel is expected, including possible rapprochement between Qatar and Israel. On the other hand, if Iran’s hegemonic advances are not checked, some Gulf starts may instead seek to bandwagon with Iran.

Implications for Israel: Maintaining the peace with Egypt and Jordan and ensuring the stability of these countries are top priorities for Israel. Relations with the Gulf countries must be handled discreetly and carefully. Israel should also be open to approaches from other Arab countries that fear Iran.


1.6 Jerusalem

Two contradictory trends in eastern Jerusalem will continue. On the one hand, eastern Jerusalemite Arabs are better integrating into the city (through increased educational, employment, health and other opportunities), entrenching Israel’s sovereign control. On the other hand, radical nationalist and Islamic actors including Turkey have increased their interventions in the city.

The muted Arab world reactions to the move of the US embassy to Jerusalem may encourage other countries to move their embassies to Jerusalem too.

Implications for Israel: Israel’s long-term goal of securing a united and prosperous Jerusalem and gaining international recognition of such will be enhanced by additional Israeli investment in all parts of the city. This will draw more Israelis to the city (“Zionist settlement”) and advance the integration of Jerusalemite Arabs while checking hostile actors.


1.7 Palestinians

The political jockeying around Mahmoud Abbas will escalate as he clings to power, raising questions about the future of the Palestinian Authority (PA). The likelihood for a Fatah-Hamas understanding that would allow for Palestinian internal elections – is low.

Cooperation between Palestinian and Israeli security forces will continue. But the PA will fiercely oppose the Trump peace initiative (across all issues: Jerusalem, settlements, security, sovereignty) and any unilateral Israeli moves (such as annexation of the Jordan Valley). However, Palestinian disgruntlement will be mainly channeled into international diplomatic moves against Israel, not to violent unrest – unless the economic situation in the territories worsens.

IDF power and the difficult economic situation will continue to wear down Hamas, as that organization moves toward medium-term “understandings” with Israel. However, the Iranian-backed Palestinian Islamic Jihad will try to continue to derail such understandings.

Implications for Israel: Conflict management should remain the basic construct for Israel’s relations with the Palestinians. Israel must respond positively the Trump plan so that the onus of its failure (alas) falls on the PA. Israeli intelligence must prepare for all scenarios relating to a PA succession crisis. In Gaza, Israel must be prepared both for tougher-than-ever military action to deter Hamas and for more-generous-than-ever economic arrangements that might secure calm with Hamas.


1.8 International Arena

1.8.1 United States

Trade tensions with China will continue to dominate the US election campaign. But the fierce partisan atmosphere of the 2020 elections also threatens to undermine the long-standing Democratic-Republican consensus of support for Israel, a development which also complicates Israel’s relations with American Jewry.

Washington will expect support for the Trump peace plan (if and when it is presented), from Israel – even it involves some painful concessions on Israel’s part, and from Arab states – even if it involves diplomatic gains for Israel.

Implications for Israel: Israel has no choice but to respond “yes, but” to the Trump plan, and Jerusalem should do everything possible to maintain and rebuild a bipartisan American political consensus regarding Israel. Israel must push back against those who seek to introduce political “conditionality” to US military aid to Israel and explain that, as the US withdraws from the Mideast, Israel’s strategic importance to the US increases (as well as its freedom of action).

1.8.2 Europe

The known trends in European relations with Israel will continue: Criticism of Israel regarding Palestinian affairs (including the latest European effort to label settlement products), alongside bilateral trade and scientific cooperation, including negotiations over the next “Horizon” agreement. Europe’s weak military posture will not change, nor will its forgiving approach to the Iranians. The EU is largely possessed by its internal problems, and unable to craft a unitary foreign policy.

Implications for Israel: to offset pressures from Brussels, Israel should continue to develop its ties to eastern European and eastern Mediterranean countries.

1.8.3 China

Hostility to China will escalate as the US election campaign advances. The dispute regarding Huawei and internet infrastructure is a test case, that will also be applied regarding Israel.

The Mediterranean is an important part of China’s BRI, bringing China into play as a major infrastructure player in many countries, including Israel and Greece. China’s pro-Palestinian political line will continue, but without substance.

Implications for Israel: While Israel’s burgeoning trade and economic relations with China are important, sensitivity to American concerns are paramount. Jerusalem must therefore carefully screen all Chinese investments in Israel and Israeli exports to China, while encouraging Chinese investments in the region where such can be most helpful, such as in Egypt.

1.8.4 India

Prime Minister Modi’s strong relationship with Israel will continue, especially as India faces escalated tensions with Pakistan and regarding Kashmir. But India has its own set of interests regarding Iran, which are not completely in synch with Israel’s.

Implications for Israel: Israel’s ties to India are of paramount importance (including military industry ties), as are Israeli ties to Asian countries like Australia, Japan, Korea, Philippines, Singapore and Vietnam. Israel should seek ways of enhancing Gulf state ties with India so that India can comfortably retract its relationship with Iran.

Part Two: Unexpected Twists


2.1 Deterioration into war between Iran and the Gulf states, which could engulf the entire region including Israel.

2.2 A move the opposite direction: Saudi Arabia and the UAE move to reduce tensions and bandwagon with Iran, leaving Israel alone to confront Tehran.

2.3 Russia moves to actively oppose Israel’s freedom of action against Iranian targets in Syria.

2.4 Washington moves to cut a new nuclear deal with Tehran, abandoning many demands of Iran that are important for Israel.

2.5 Khameini dies, followed by a succession struggle in Iran, leading to more civil protests and a decline in Iranian support to its revolutionary proxies across the region, including Hezbollah.

2.6 Israel-Jordan ties take a dive, as Amman draws closer to Turkey and Qatar and away from the US, to the point where Jordan suspends its energy deal with Israel or even its peace treaty with Israel.

2.7 The Hashemite monarchy loses control of power in Jordan.

2.8 Cracks develop in Egyptian leadership alongside angry dissent in the streets against the regime, bringing back the Moslem Brotherhood.

2.9 Civil war in the West Bank following the death or resignation of Mahmoud Abbas, leading to Hamas takeover.

2.10 Israeli attempts to reach long-term “understandings” with Hamas fail, leading Hamas to spark a major confrontation with Israel in order to wrest an end to Israel’s “siege” (as Hamas terms it) on Gaza.

2.11 Turkey and/or Egypt join the race for nuclear weapons.

2.12 Rise of the radical left in American politics, including an initiative to cut military aid to Israel.

2.13 A “successful” major terrorist attack in the US or Europe by ISIS or other Islamic groups, which shifts the global political dynamic and brings about renewed Western intervention in the Mideast.

2.14 Near-nuclear conflict elsewhere in the world, like Kashmir or Korea, which will force non-proliferation to forefront of diplomatic discourse, with all that this entails for Israel.

Implications for Israel: With considerable regional and global uncertainty defining Israel’s strategic environment, Israel must ensure that it possess national cohesion with which to face the challenges ahead. Israel also must improve its military preparedness, especially the readiness of its ground forces for decisive maneuver in enemy territory. Israel must strengthen its primary diplomatic alliances, especially its alliance with the US, to ensure maximum strategic flexibility against enemies and to capitalize on key diplomatic opportunities.


The Jerusalem Institute for Strategy and Security

Established in 2017, the Jerusalem Institute for Strategy and Security (JISS) offers security expertise for a strong Israel. The institute considers the Jewish People’s historic connection to the Land of Israel a central component of strategic worldview; and highlights the importance of united Jerusalem to Israel’s destiny and defense. It provides counsel to the highest echelons of Israeli government and trains the next generation of Israeli national security specialists.


Prof. Efraim Inbar, President

Maj. Gen. (res.) Yaakov Amidror, Anne and Greg Rosshandler Senior Fellow

Col. (res.) Dr. Eran Lerman, Vice President

Mr. David M. Weinberg, Vice President

Mrs. Micky Aharonson

Mr. Lazar Berman

Dr. Oshrit Birvadker

Dr. Hay Eytan Cohen Yanarocak

Mr. Omer Dostri

Dr. Yagil Henkin

Dr. David Koren

Dr. Joshua Krasna

Dr. Udi Levi

Dr. Yossi Mansharof

Dr. Aiman Mansour

Dr. Emmanuel Navon

Mr. Alexander B. Pevzner

Dr. Uzi Rubin

Dr. Jonathan Spyer


11 Duvnov Street, Jerusalem 9223006 Israel    |   |

photo: Bigstock

התפתחויות אפשריות בסביבתה האסטרטגית של ישראל בשנה הקרובה, לצד מאורעות שהתממשותם תהיה בגדר תפנית לא צפויה.

מאת חוקרי מכון ירושלים לאסטרטגיה ולביטחון, דצמבר 2019




מסמך זה מציג התפתחויות אפשריות בסביבתה האסטרטגית של ישראל בשנה הקרובה. בנוסף, הוא מסמן מאורעות שהתממשותם תהיה בגדר תפנית לא צפויה.

בעידן של חוסר ודאות, גם למצב הסבוך במערכת הפוליטית מבית תהיינה השלכות על יכולת התמרון של ישראל מול האיומים (והאפשרויות) שייפתחו בפניה.

חלק ראשון: מגמות צפויות ומשמעויותיהן

1.1 איראן

איראן תמשיך לרוקן את הסכם הגרעין מתוכן. כמו כן, איראן תאיץ – אולי אף דרמטית – את העשרת האורניום כדי לצבור חומר בקיע לנשק גרעיני.

“הלחץ המקסימלי” של וושינגטון ימשיך לערער את כלכלת איראן. המשטר יעמוד בפני מצוקה חמורה מאי פעם. כל עוד ח’אמנהאי נחוש בדעתו לא לחזור לשולחן המו”מ, התגובה תמשיך להיות מהלכים כוחניים מתגרים. תגבר התעוזה של משמרות המהפכה וכוחות קודס. החיכוך בין ישראל לאיראן בסוריה יכול להסלים לעימות רחב היקף.

מנגד, משבר עמוק באיראן, או סיכויים ודאיים לניצחון טראמפ בבחירות לנשיאות בארה”ב, עשויים להביא אותה לשולחן המו”מ בהמשך השנה.

בכל מקרה, המשטר ימשיך להגיב בכוח ברוטלי על המחאות חסרות התקדים נגדו בעיראק ובלבנון, ולתסיסה הגוברת מבית, המסתמנת כמשמעותית ביותר מאז 2009, ואולי אף מאז 1979.

מאבק הכוח בצמרת המשטר יחריף לקראת הבחירות לפרלמנט שתתקיימנה בפברואר 2020. ה”רפורמיסטים” בנסיגה. ח’אמנהאי מסמן את יו”ר הרשות השופטת, אבראהים ראיסי, כסגנו המיועד. בריאותו הרופפת של המנהיג עשויה להפוך סוגיה זו לרלוונטית כבר ב-2020.

משמעויות לישראל:

סבירות גוברת להתגרויות מצד איראן. החל מאמצע 2020 קיים פוטנציאל לעימות עקב תנופת הפעילות האיראנית לצבירת חומר בקיע, המחייבת היערכות צבאית לטיפול ישראלי עצמאי. בה בעת, על ישראל להיות ערוכה לאפשרות (הבעייתית) של חידוש המו”מ בין ארה”ב לאיראן, ולוודא כי יישמר תיאום מלא עם מעצבי המדיניות בארה”ב בכל הנוגע לגיבוש הדרישות שתוצבנה בפני איראן עם פתיחת השיחות.


1.2 סוריה ולבנון

הנשיא אסאד במגמת כינון מחדש של השלטון המרכזי. ככל הנראה תושלם הנסיגה האמריקנית, גם בשל שיקולי בחירות, ותתבסס הסדרה סורית-כורדית. המתח בין סוריה לתורכיה יימשך, למרות המאמצים הרוסיים לקרב ביניהן. יש לצפות להתקדמות במערכה הסורית במובלעת אידליב. בממד המדיני, צפויה חזרת סוריה לליגה הערבית, וכנראה להידברות עם אירופה (בשאלות הטרור והפליטים). עם זאת, ארה”ב לא תרפה מלחצה הכלכלי על סוריה, אשר משמר בפועל את תלות המשטר באיראן.

בלבנון תיתכן הסלמה במאבק בין המחנות. גם אם תחריף המחאה, בחירות חדשות עלולות דווקא לחזק את חיזבאללה ולהביא להמשך הקיפאון הפוליטי. גם המשך המשבר הכלכלי יחזק את חיזבאללה בעקבות לחצים על “המוצלחים בעם” להגר.

משמעויות לישראל:

נדרשת היערכות לתרחישים מחמירים, כולל החלטה ישראלית ליזום מלחמת מנע עם חיזבאללה. נפתחות גם הזדמנויות – ייצוב המשטר בסוריה והפחתה מסוימת בתלותו באיראן, והאינטרס הרוסי במניעת התלקחות שתסכן את הישגיו של אסד. התסיסה בלבנון מציבה מגבלות על חופש הפעולה של חיזבאללה.


1.3 המעורבות הרוסית

חולשתו העיקרית של שלטון פוטין, בטווח הארוך, תמשיך לנבוע מבעיות כלכליות (בעיקר ירידת מחירי הנפט והגז, והסנקציות). עם זאת, באירופה מסתמנת שחיקה בסנקציות. רוסיה תמשיך לנצל הזדמנויות להצר את רגליה של ארה”ב בזירה הבינלאומית – והנחת העבודה של פוטין תהיה כי טראמפ יימנע מהחרפה ביחסים עד כדי עימות צבאי.

רוסיה תמשיך להעמיק את נוכחותה במזרח התיכון באמצעות עסקאות נשק ומעורבות בהסדרה של סכסוכים באזור; לא צפויה מעורבות צבאית נוספת בקנה המידה הקיים בסוריה.

הציפייה מישראל – שזו תיצור עבור מוסקבה אקלים נוח יותר בוושינגטון – לא תתממש, לאכזבתו של

הממסד הביטחוני הרוסי. לא מובן מאליו שהעלמת העין מתקיפות נגד האיראנים בסוריה תימשך, וצריך להתכונן לאפשרות של הצרת חופש הפעולה הישראלי בשמי סוריה.

משמעויות לישראל:

המשך ההידברות עם רוסיה (ואישית, עם פוטין) ימשיך לשרת את היעד העיקרי של ישראל – שימור חופש הפעולה בשמי סוריה, תוך חיפוש דרכים לפצות את הרוסים בזירה האמריקנית.


1.4 תורכיה

מצבה הכלכלי של תורכיה הוא שברירי. לא צפויות בחירות עד 2023, אך ארדואן זקוק למפלגה הלאומנית (MHP) ולכן תעמיק הפגיעה בכורדים (אלא אם תהיה עמדה אמריקנית תקיפה).

צפוי מהלך יזום להשבת מספר משמעותי של פליטים (סוניים) לשטחי סוריה שבשליטה צבאית תורכית.

תורכיה תגביר את נוכחותה הצבאית במזרח התיכון ואת מעורבותה בלוב. ירבו הסיכויים לפגיעה בריבונות קפריסין (במים הכלכליים), לאיומים על יוון, והרתעת אירופה. ייתכן שהפעלת מערכת ה-S-400 תעוכב כדי לשקם את היחסים עם ארה”ב.

משמעויות לישראל:

לא יחול שינוי בעוינות הבסיסית, ותימשך החתרנות התורכית בירושלים. עם זאת, ישראל לא תהיה בראש סדר העדיפויות התורכי. חשוב להדק את שיתוף הפעולה עם קפריסין ויוון, אך יש לשמור על עמימות, ולהימנע מעימות חזיתי עם ארדואן.


1.5 המערכת האזורית

התסיסה הפוליטית העממית בעיראק ובלבנון (שם היא נושאת אופי אנטי-איראני) תימשך בעצימות משתנה, וגם הלחימה בלוב ובתימן.

יציבות המשטר במצרים תישמר, למרות גילויי מחאה (והחרפת משבר המים עם אתיופיה). יעילות הלחימה נגד “מחוז סיני” של דאע”ש תמשיך להשתפר.

בירדן, לצד המשך שיתוף הפעולה הביטחוני עם ישראל (שיימשך), עלולים להחריף המתחים בסוגיות כגון תעלת הימים.

במדינות המפרץ תימשך המגמה האיטית אך העקבית של שיפור גלוי ביחסים עם ישראל. ייתכן גם מאמץ לפיוס עם קטאר. מנגד, יש אפשרות להתקרבות של המפרציות לאיראן, אם הסיכוי לבלימתה ייראה קטן.

משמעויות לישראל:

שמירה על השלום עם מצרים וירדן ותמיכה ביציבותן היא בעדיפות עליונה. מול המפרציות יש לנקוט גישה זהירה ומפוכחת, לצד הידוק הקשרים מאחורי הקלעים. בחלק ממדינות האזור התסיסה האנטי-איראנית מחזקת גורמים העשויים לחפש אפיקי מגע עם ישראל.


1.6 ירושלים

תימשכנה במקביל שתי מגמות סותרות. מחד גיסא, העמקת הזיקה בחיי היום-יום (תעסוקה, בריאות, תכנון ובנייה, ובמידה גוברת בחינוך) של האוכלוסייה הערבית בעיר לריבון הישראלי, ומאידך גיסא, פעילות חתרנית בגוון לאומי/אסלאמי ובמעורבות תורכית.

התגובה הערבית המינורית להעברת השגרירות האמריקנית תמשיך להזין “טפטוף” צעדים מצד מדינות נוספות, שיכירו במעמד ישראל בירושלים.

משמעויות לישראל:

השקעת משאבים משמעותיים במשיכת אוכלוסייה ציונית ויצרנית לעיר, בשילוב של ערביי העיר ובפתרון בעיותיהם (ובמקביל, ביד קשה מול גורמים חתרניים) – תסייע לקדם את מגמת ההכרה בזירה הבינלאומית, שהיא בגדר מהלך ארוך טווח.


1.7 הזירה הפלסטינית

היאחזות אבו מאזן בשלטון תחריף את ההתרוצצות הפנימית באשר לירושתו ולעתיד הרשות הפלסטינית. בסבירות נמוכה תיתכן הבנה עם החמאס על קיום (ובישול) בחירות.

יימשך שיתוף הפעולה עם מנגנוני הביטחון הפלסטיניים, אך צפויה התנגדות חריפה ל”עסקת המאה” ולעמדות טראמפ בסוגיות היסוד (ירושלים, ההתנחלויות, הסדרי ביטחון, ריבונות פלסטינית מופחתת), ולכל מהלך ישראלי חד-צדדי (לדוגמה סיפוח בקעת הירדן). בה בעת, הזעם יתועל לאפיקים של גיוס תמיכה אזורית ובינ”ל, יותר מאשר לאלימות – כל עוד אין הידרדרות במצב הכלכלי.

בעזה, מצוקות האוכלוסייה ועוצמת צה”ל ימשיכו לשחוק בהדרגה את מחויבותו של חמאס למאבק אלים בישראל. עם זאת, מגמת ההסדרה צפויה לשוב ולעמוד במבחן, בעיקר בשל פעולות יזומות של הג’יהאד האסלאמי הפלסטיני בהשראת איראן.

משמעויות לישראל:

נקודת המוצא למדיניות ישראל תמשיך להיות ניהול הסכסוך. חשוב שהאחריות על דחיית תוכנית טראמפ, כאשר תוצג, תיפול על הצד הפלסטיני. נדרשת הערכה מודיעינית מעמיקה לגבי קיום הבחירות, ולגבי השפעה ישראלית אפשרית על מאבק הירושה. בעזה נדרש איזון הולם בין “מקל” ההרתעה, כולל נכונות למהלכים החורגים מגישת הסבבים במתכונתה עד כה, לבין “גזרים”, בדמות מיזמים לשיפור בכלכלה וברווחה ברצועת עזה.


1.8 הזירה הבינלאומית

1.8.1 ארה”ב

בשנת הבחירות, מלחמת הסחר עם סין תמשיך לעמוד במוקד מדיניות החוץ האמריקנית. בצל הקיטוב הפוליטי בארה”ב, ומהלך ההדחה (גם אם ייבלם), עלולה להחריף המגמה של הפיכת ישראל לסלע מחלוקת מפלגתי, המעמידה אותה בפני דילמות חמורות ומעיקה על יחסיה עם יהדות אמריקה.

תוכנית השלום של טראמפ, הכוללת מרכיבים נוחים לישראל, אבל גם דרישות לוויתורים שעלולים להיראות ככואבים, תוצג לאחר הקמת ממשלה בישראל. בצל המשך ההסלמה בעימות מול איראן תצפה ארה”ב לתמיכה גלויה בתוכנית מצד מדינות המפרץ.

משמעויות לישראל:

מתוך הכרת תודה לנשיא טראמפ על מהלכי הממשל ישראל חייבת להגיד “כן” לתוכנית, ואת ההסתייגויות שלה תצטרך למסגר ב”אבל”. ישראל תצטרך לנהוג ברגישות רבה בכל הקשור לשימור התמיכה הדו-מפלגתית. חשוב לחדד את המסרים אל מול הרעיונות העולים בשמאל הדמוקרטי באשר לפגיעה בסיוע הביטחוני או להתנייתו – כאשר יציאתה של ארה”ב מהאזור דווקא מגבירה את חשיבותה האסטרטגית של ישראל (וגם את חופש הפעולה שלה).

1.8.2 אירופה

לא צפוי שינוי מהותי במגמות המוכרות: ביקורת על ישראל במכלול הפלסטיני (וסימון מוצרים), לצד שיתופי פעולה בתחום הבילטרלי: על הפרק, דיון בתוכנית Horizon הבאה. תימשך אוזלת יד אירופית בכל הנוגע להפעלת כוח, ועמדה פייסנית כלפי ההתנהלות האיראנית. אירופה תתמקד במצוקות פנימיות, ותתקשה לגבש מדיניות אירופית לכידה.

משמעויות לישראל:

חשוב לטפח את הקשרים במזרח הים התיכון ובמזרח אירופה, כדי לצמצם נזקים בבריסל.

1.8.3 סין

הטון הצורם כנגד סין בשיח האמריקני ילך ויגבר ככל שנתקרב לבחירות. סוגיית חואה-ווי (Huawei) ותשתיות האינטרנט מסתמנת כמקרה מבחן: ישובו ויתעוררו לחצים גם על ישראל.

מזרח הים התיכון הוא עוגן חשוב של יוזמת “החגורה והדרך” של סין (BRI), והיא מעורבת בתשתיות של מדינות רבות, כולל ישראל ויוון. סין תמשיך להביע תמיכה עקרונית בפלסטינים, אך ללא גיבוי מעשי.

משמעויות לישראל:

הידידות עם סין, לצד קשרים אחרים באסיה, חשובה לישראל, אם כי עדיפות מכרעת תמיד תינתן לאילוץ האמריקני. לכן, יש להדק את הפיקוח על ייצוא והשקעות ולמתוח קווים ברורים בין מותר לאסור, לצד עידוד למעורבות סינית קונסטרוקטיבית באזור, בדגש על מצרים.

1.8.4 הודו

איום הטרור וחשש להסלמת הסכסוך עם פקיסטאן (על רקע רפורמות פנימיות המגבירות את השסע הדתי בהודו, ובשל שינוי הסטטוס קוו בקשמיר) מחזקים את מגמת ההתקרבות לישראל שהתווה מודי. בה בעת, מול איראן יש להודו אינטרסים משלה.

משמעויות לישראל:

הקשר עם הודו, ועם קשת המדינות הכוללת גם את סינגפור, אוסטרליה, וייטנאם, הפיליפינים, קוריאה ויפן, הוא בעל משמעויות אסטרטגיות מן המעלה הראשונה (גם לתעשיות הביטחוניות), ויש לבודד אותו מן המחלוקת עם ניו דלהי בנושא האיראני. יש לישראל עניין בגיבוש עמדה משותפת עם מדינות המפרץ שתציע להודו חלופה הולמת לצמצום קשריה עם איראן.

חלק שני: תפניות בלתי צפויות


2.1 הידרדרות למלחמה בהיקף רחב בין איראן למדינות המפרץ (והתרחבותה לאזור כולו, כשהיא מלווה בהתלקחות בגבול הצפוני).

2.2 בקוטב הנגדי – מהלך של מדינת האמירויות הערביות המאוחדת ושל סעודיה לפיוס עם איראן והורדת רמת המתיחות, דבר שיותיר את ישראל מבודדת בזירת המערכה.

2.3 התנגדות רוסית פעילה לתקיפות צה”ל במסגרת ה”מלחמה בין המלחמות” (מב”מ).

2.4 תפנית חדה בוושינגטון לקראת הסכם עם איראן, תוך ויתור על דרישות יסוד אמריקניות.

2.5 מות ח’אמנהאי ופתיחת מאבק כוח אינטנסיבי על הירושה עשוי להביא להתעצמות התסיסה באיראן, והפסקת הסיוע ל-proxies, ובכללם חיזבאללה.

2.6 הידרדרות חמורה ביחסים בין ישראל לבין ירדן, המתקרבת לתורכיה וקטאר, ומפגינה מורת רוח גלויה מעמדות ארה”ב וישראל – עד כדי השעיית הסכם הגז, ואף נסיגה מהסכם השלום, נוכח קשיים מבית.

2.7 אובדן השלטון של השושלת ההאשמית בממלכה הירדנית.

2.8 משבר בלתי צפוי במצרים, מלווה במתחים (שהיו עד כה סמויים) בשורות ההנהגה ובהפגנות נרחבות נגד צעדי הדיכוי של המשטר; חזרת האחים המוסלמים לזירה הפוליטית.

2.9 התלקחות מלחמת אזרחים באיו”ש לאחר מות עבאס, שתוביל להשתלטות החמאס.

2.10 על רקע קריסה של מאמצי ההסדרה עלול החמאס ליזום מהלך הסלמה רחב היקף המכוון לכפות על ישראל ויתורים מרחיקי לכת (“הסרת המצור”).

2.11 הצטרפות תורכיה ו/או סעודיה (ומצרים) למירוץ הגרעיני באזור.

2.12 עליית השמאל הרדיקלי למעמד דומיננטי בזירה הפוליטית האמריקנית, ויוזמות לפגיעה בסיוע.

2.13 הצלחה של דאע”ש או דומיו להוציא לפועל פיגוע “כבד” בארה”ב או באירופה שישנה את הדינמיקה הפוליטית במערב, ויביא לחידוש מהלכי ההתערבות באזור.

2.14 עימות על הסף הגרעיני (או אף חצייתו) בזירה אחרת – קשמיר? קוריאה? – שיעלה על הפרק מחדש את סוגיות הפירוז הגרעיני, על כל הסתעפויותיהן.

משמעויות לישראל:

מול רמה גבוהה מאוד של אי ודאות (אזורית וגלובלית) הכרחי לחדש ולחזק את הלכידות הלאומית; לרכז משאבים לבניין הכוח ולשיפור יכולות מבצעיות, בדגש על התמרון הקרקעי; ובמישור המדיני להעמיק את הקשר עם משענותינו העיקריות (ובכללן יהדות ארה”ב) ולהותיר לישראל את מרב הגמישות להדוף איומים ולנצל הזדמנויות אסטרטגיות.



מכון ירושלים לאסטרטגיה ולביטחון

רח’ שמעון דובנוב 11, ירושלים 9223006


פרופ’ אפרים ענבר, נשיא

אלוף (מיל’) יעקב עמידרור, עמית בכיר ע”ש רוסהנדלר

אל”מ (מיל’) ד”ר ערן לרמן, סגן נשיא

מר דוד מ’ וינברג, סגן נשיא

גב’ מיקי אהרונסון

מר לייזר ברמן

ד”ר אושרית בירודקר

מר עומר דוסטרי

ד”ר יגיל הנקין

ד”ר חי איתן כהן ינרוג’ק

ד”ר אודי לוי

ד”ר איימן מנצור

ד”ר יוסי מנשרוף

ד”ר עמנואל נבון

ד”ר יונתן ספייר

אלכסנדר ב’ פבזנר

ד”ר דוד קורן

ד”ר יהושע קרסנה

ד”ר עוזי רובין

תמונה: Bigstock

Other articles that may interest you