התפטרות חרירי הוכיחה את מה שבישראל ידעו מזמן: אין באמת מדינה לבנונית, רק ארץ בשליטת חיזבאללה. גם בסעודיה, שאליה נמלט חרירי, מתחולל מאבק פנימי – שתוצאותיו ישפיעו על מבחן הכוח של ריאד מול טהרן.
השבוע התרחשו כמה אירועים שלכאורה לא קשורים אחד לשני – אך בהתבוננות עמוקה יותר, מסמנים את המשך הסערות במזרח התיכון. בצד אחד של האזור, בלבנון, התפטר ראש הממשלה סעד אל־חרירי אחרי שנמלט לסעודיה. נטען שעשה זאת ברגע האחרון, לפני שיחוסל על ידי חיזבאללה כמו אביו. היו שהאשימו את סעודיה כמי שלחצה עליו להתפטר. תהיה הסיבה לצעד אשר תהיה, ההתפטרות חשפה מציאות שמוכרת לישראל אך זוכה להתעלמות בעולם: חיזבאללה הוא שמנהל את לבנון. פורמלית לבנון היא חברה באו”ם, אך כמעט מכל בחינה מעשית אין “מדינה לבנונית”. נכון, יש חוקה לבנונית, שלכאורה הדברים מתנהלים על פיה, אבל בנושאים החשובים ההחלטה אינה בידי הממשלה או הפרלמנט, אלא בידי חיזבאללה.
חיזבאללה הוא הארגון הצבאי החזק בלבנון, ולכן כופה את רצונו על שאר חלקי האוכלוסייה. לא זו בלבד אלא שיש לו השפעה של ממש על צבא לבנון – שלכאורה אמור לשמש לו משקל נגד, אך במציאות הלבנונית אין סיכוי כי יתעמת עם הארגון השיעי.
ברמת הגולן, בצד הסורי, נרשמה כמעט־דרמה, כאשר היה נדמה שכוחות מורדים מאיימים על הכפר הדרוזי חאדר שבצפון הגזרה; כפר שנותר נאמן לאסד, וככל הנראה כמה מאנשיו אף שיתפו פעולה עם חיזבאללה נגד ישראל. הדרוזים מצידה הישראלי של הגדר לא יכלו לשמור על שוויון נפש, ואיימו לחצות את הגבול כדי לסייע לאחיהם. אפילו בקרב הדרוזים בתוך ישראל נשמעו קולות דומים. צה”ל התערב בזהירות, ובאופן שמנע את האפשרות לטבח, אך הבעיה נותרה ללא תשובה חד־משמעית. האירוע משמש תזכורת לכך שחרף המאמץ הרוסי להגיע להפסקת אש, ולמרות החלשת המורדים באמצעות הברית בין אסד, האיראנים והרוסים, הרי מתחת לגחלים הרמץ בוער. המורדים עוד לא אמרו את המילה האחרונה, אף שמבחינה אסטרטגית גורלם כנראה נחרץ.
בסעודיה, שאליה נמלט ראש הממשלה הלבנוני, מתחולל מאבק קשה מתחת לפני השטח. טפח ממנו נחשף השבוע בגלוי. היה מי שהעריך כי חילופי הדורות בבית המלוכה, מדור הבנים של האב המייסד לדור הנכדים – לא יעבור בשקט. כעת נראה כי הערכה זו מתממשת. מעצר הבכירים מבית המלוכה הוא אירוע יוצא דופן שמצביע על אי השקט הפנימי. במדינות דיקטטוריות התפתחה לאחרונה טקטיקה להיפטר מיריבים במסווה של מערכה נגד שחיתות, והלוא שחיתות יש למכביר.
ללא קשר למאבק הפנימי, שוגר מתימן טיל לעבר שדה התעופה של ריאד בירת סעודיה. אירוע טקטי זה מצביע על בעיה אסטרטגית: סעודיה נכשלה עד כה בלחימתה בחות’ים ובבעלי בריתם האיראנים בתימן. הכישלון בתימן, ליד הבית, משפיע בפועל על ביטחונה של הממלכה; בעוד הכישלון בסוריה, רחוק מגבולות סעודיה, מהווה תזכורת למאבק הרחב באיראן, המתנהל עד כה ללא הצלחה.
סעודיה נמצאת בפרשת דרכים. התקוות לשינוי חיובי, בהובלת יורש העצר מוחמד בן סלמאן, גדולות ביותר. בו בזמן האתגרים שהמציאות מציבה, בסעודיה עצמה ומחוצה לה, מעלים סימני שאלה לא מעטים בנוגע ליכולת הממלכה להתקיים באופן שבו היא מתנהלת מאז היווסדה – כברית בין בית סעוד לתנועה הווהאבית השמרנית.
בעזה, לראשונה, הג’יהאד האסלאמי בנה מנהרה שהגיעה אל תוך ישראל, התגלתה ופוצצה. הארגון איבד כמה ממפקדיו ואיים בתגובה, אך זו לא באה במהלך השבוע הראשון לתקרית. האירוע ונספחיו מצביעים על כך שהשקט ברצועה אינו נובע מוויתור של ארגוני הטרור על רצונם לפגוע בישראל; בניין הכוח נמשך, וביום פקודה הארגונים יוציאו לפועל את תוכניות הירי. עם זאת, בעזה מחלחלת היטב ההבנה שמחירו של עימות יהיה גבוה מאוד. מדובר במרכיב חשוב ביותר בהרתעה, בלי לזלזל כמובן בלחץ המצרי וברצון חמאס לממש את הסכם הפיוס עם הרשות הפלשתינית.
באירועים בסוריה ובעזה ניכרת זרועה הארוכה של איראן, היא בעלת הבית בלבנון – כמי ששולטת בחיזבאללה, וכמי שבשל פעולותיה וכוונותיה ברח חרירי לסעודיה. היא הביאה מיליציות חמושות מכל רחבי העולם השיעי (הרבה יותר ממספר המתנדבים שלחמו בשורות דאעש), וחרירי כנראה הבין כי אחרי שאיראן, בסיוע רוסי, הצליחה לבסס את מעמדה בסוריה, המאמץ האיראני יועתק ללבנון. גם הג’יהאד האסלאמי הוקם על ידי איראן, ואף אם מידת שליטתה בו פחותה ממידת שליטתה בחיזבאללה, הרי הוא המכשיר העיקרי שלה ברצועה. העובדה שהג’יהאד נמנע עד כה מתגובה, למרות המכה המהדהדת שקיבל, מצביעה על יכולת הכפייה של חמאס ועל היות האחרון חזק בהרבה משאר הארגונים. אבל חפירת המנהרה עצמה, והעובדה שקטע ממנה הגיע עד לשטח ישראל, מוכיחות כי תחת שלטון חמאס רכש הג’יהאד האסלאמי יכולות שלא היו לו בעבר. אל מול הצלחת מצרים לכפות את הכנסת הרשות הפלשתינית לרצועה כבעלת הבית האזרחית, חשוב לזכור גם את זה.
מתוך האירועים הללו עולות כמה אמיתות המשפיעות על ההתרחשויות במזרח התיכון, שכנראה ימשיך לגעוש. אמנם לא ברור כיצד ייראה האזור בעוד כמה שנים, אבל סביר להניח שאיראן תמשיך לשמש הכוח הדינמי במרחב. היא גם תמשיך לבסס את עוצמתה בסוריה, ובהתאם לתגובת ישראל יתברר לאיזה מעמד תזכה שם, ואם תצליח לבנות במדינה בסיסים עבורה ועבור חיזבאללה.
קיימת גם שאלת פריסת אלפי אנשי המיליציות, שמשקלם בסוריה נעשה משמעותי יותר ככל שהמשטר ובעלי בריתו התקשו בחיסול האופוזיציה. לא תהיה זאת הפתעה אם חלק ניכר מהמיליציות יעבור ללבנון וישנה את המאזן הצבאי מול ישראל, כמו גם את עוצמתה היחסית של העדה השיעית במרקם הלבנוני המתפורר והולך.
ויש שאלה מעניינת נוספת: האם יצליח יורש העצר הסעודי, מוחמד בן סלמאן, לבסס את מעמדו, להיפטר מגורמים שמתנגדים להמלכתו ולקדם בסעודיה את השינויים שעליהם הכריז. יכולתו כלפי פנים תקרין על עוצמתו כלפי חוץ. תוצאות המאבק בין סעודיה – כמי שרוצה להוביל את הערבים הסונים, לבין איראן – המנהיגה את השיעים בכל המרחב (עתה ידה שלוחה גם מזרחה, לפקיסטן ולאפגניסטן, שם גויסו חלק מהמיליציות), יקבעו במידה רבה את עתיד המזרח התיכון.
פורסם בישראל היום 10.11.2017
תמונה: Bigstock
סדרת הפרסומים “ניירות עמדה” מטעם המכון מתפרסמת הודות לנדיבותה של משפחת גרג רוסהנדלר.
- בניית אתרים