JISS - מכון ירושלים לאסטרטגיה ולביטחון

גב' מיקי אהרונסון

גב' מיקי אהרונסון

מומחית ליחסים בינלאומיים.

מיקי אהרונסון (JISS): צינור להעברת גז לאירופה, שנועד לשחרר את רוסיה מהתלות באוקראינה, הפך מוקד למחלוקת בין ארה”ב, גרמניה, רוסיה והאיחוד האירופי. ההכרעה בגורל הצינור עלולה להשפיע על ישראל ועל הגרעין האיראני.

מאת קורין דגני, דה מרקר, 31.01.2021

סיפורו של נורד סטרים 2 הוא הדבר הקרוב ביותר לטלנובלה גיאופוליטית. צינור הגז בין רוסיה לגרמניה, הנבנה במעמקי הים הבלטי, מצליח לחצוץ בין האמריקאים לגרמנים ובין הגרמנים לאיחוד האירופי, להטיל אימה על אוקראינה ופולין ולהעמיד את ממשל ביידן בפני דילמות, שהשלכותיהן עלולות להשפיע על אינטרסים אסטרטגיים של ישראל.

מעל התסבוכת הזאת מרחפת רוחה של רוסיה, שמתקפות הסייבר שלה והרעלת מתנגדיו של פוטין נכנסות גם הן לפוליטיקה הסבוכה של נורד סטרים 2. רוסיה אולי נהנית מתקיעת טריזים בבריתות בינלאומיות, אבל היא עלולה למצוא עצמה מופסדת אם הפרויקט העצום הזה, שהשלמתו נמצאת במרחק נגיעה, לא ייצא בסוף לפועל.

נורד סטרים 2 הוא צינור גז באורך של כ-1,200 ק”מ עם תקציב עצום של כ-11.6 מיליארד דולר. אם וכאשר יתחיל לפעול, הוא יכפיל את כמות הגז הרוסי שמגיע לגרמניה באמצעות צנרת תת־ימית. הוא יפעל במקביל לנורד סטרים (הראשון), שנכנס לפעולה לפני כעשר שנים ונחשב למערכת הצינורות התת־ימית הארוכה בעולם. מי שעומדת מאחורי חברת נורד סטרים 2 היא ענקית האנרגיה גזפרום שבשליטת ממשלת רוסיה.

בניית הפרויקט, שבו מעורבות 120 חברות מ-12 מדינות, התחילה ב-2018, אבל נעצרה בסוף 2019 בעקבות הטלת סנקציות אמריקאיות, שגרמו לחברה השווייצית האחראית על הנחת הצנרת להפסיק את העבודות למשך שנה – עיכוב שעלותו מוערכת במיליארד דולר, על פי גורמים אמריקאים. רק בחודש שעבר התחדשו העבודות.

רק 100 ק”מ של צנרת נותרו להשלמת הפרויקט, אבל סבב נוסף של סנקציות אמריקאיות שנכנסו לתוקף בינואר מציב סימן שאלה מעל עתידו, וכעת נותר לראות מה יעשה הממשל החדש בארה”ב.

לפני נורד סטרים, כשני שלישים מיצוא הגז מרוסיה לאירופה עברו בצנרת בשטח אוקראינה. השותפות העסקית הזאת היתה מוקד סכסוכים בין שתי המדינות, וההידרדרות ביחסים המתוחים ממילא הגיעה לשיאה עם הפלישה הרוסית לחצי האי קרים ב-2014.

לדברי מיקי אהרונסון, לשעבר ראש מדיניות חוץ במועצה לביטחון לאומי (מל”ל) וכיום חוקרת במכון ירושלים לאסטרטגיה ולביטחון (JISS), פרויקט נורד סטרים נועד לנטרל את התלות של רוסיה באוקראינה. לתלות הזאת יש משמעות כלכלית – משום שרוסיה צריכה לשלם אגרת מעבר יקרה; וגיאופוליטית – משום שאוקראינה יכולה לשבש את מעבר הגז משיקולים פוליטיים.

“האירופאים הם הטיפשים בסיפור”

מי שנקט עמדה נחרצת לגבי הצינור הוא “אקונומיסט”. “כשבמגה פרויקט אין היגיון מסחרי, יש שתי אפשרויות”, נכתב במאמר מ-2019: “או שנותני החסות שלו טיפשים, או שיש להם מניעים אחרים. היות שוולדימיר פוטין אינו טיפש, אפשר להניח שצינור המחמד שלו אינו באמת מיזם עסקי, כך שהטיפשים הם האירופאים, והגרמנים במיוחד”.

לפי “אקונומיסט”, הצינור אינו נחוץ מבחינה כלכלית, והמטרה האמיתית של רוסיה היא פוליטית: “נורד סטרים 2 פוגע ישירות בשתי מדינות שפוטין מתעב – פולין ואוקראינה”. פולין מתנגדת גם היא למיזם, בין השאר מחשש לתגבור הנוכחות הצבאית הרוסית באזור.

ב-2018 קרא רוב בפרלמנט האירופי לביטול הפרויקט בטענה כי הוא מאיים על הביטחון האנרגטי של אירופה. “בשנים האחרונות עורר הפרויקט ויכוחים מרים בין מדינות אירופה”, אומרת אהרונסון. “צרפת, שהתנגדה למיזם, הגיעה ב-2019 להבנות עם ברלין שטיבן אינן ברור והסירה את ההתנגדות. נוסף על כך, הצינור חידד את הדילמה בין הסמכות של המוסדות האירופיים לבין מידת הריבונות של מדינות האיחוד בהחלטות הקשורות לגורמים מחוץ לאיחוד, כמו רוסיה”.

בכל הנוגע לצינורות הגז, מסבירה אהרונסון, האיחוד יצטרך להחליט על אילו מדינות להסתמך. כך למשל, טורקסטרים, צינור המוביל גז מרוסיה לדרום אירופה דרך טורקיה, יוצר תלות אירופית בשתי המדינות; וצינור הנפט הטרנס־אנטולי (TANAP), המוביל גז מאזרבייג’ן לאירופה דרך טורקיה, מצמצם את התלות ברוסיה אבל מגדיל את ההישענות על טורקיה.

תחת רג’פ טייפ ארדואן עוברת טורקיה בשנים האחרונות תהליך רדיקליזציה, שמתבטא בין השאר במדיניות חוץ אגרסיבית. מי שככל הנראה תעדיף להפחית את התלות האנרגטית של אירופה בטורקיה היא צרפת: היחסים בין שתי המדינות הידרדרו באוקטובר לשפל, עם השבת השגריר הצרפתי מאנקרה והחרם הטורקי על תוצרת צרפתית.

מדוע גרמניה, מנהיגת האיחוד האירופי, נכנסה מלכתחילה לפרויקט? “בגרמניה הצינור מוצג כפרויקט כלכלי טהור, ואילו המדינות המתנגדות לו מציגות אותו כסוגיה מדינית”, אומרת אהרונסון. לדבריה, בשנים האחרונות היתה במערכת הפוליטית הגרמנית תמיכה רחבה בנורד סטרים 2, בין היתר בגלל החשש מהצורך לשלם פיצויים לרוסיה. התומכים הגרמנים נסמכים על שילוב מנצח לכאורה של שיקולים סביבתיים (אנרגיה נקייה) וכלכליים (מחירו הנמוך של הגז הרוסי).

“לגרמנים יש קשר מורכב מאוד עם הרוסים”, אומרת אהרונסון, “ובניגוד לאמריקאים, הדיאלוג שלהם עם מוסקבה הרבה יותר קונסטרוקטיבי. כמו כן, קנצלר גרמניה לשעבר גרהרד שרדר מונה לתפקיד בכיר בגזפרום בלי דקה של תקופת צינון. אז מצד אחד מרקל שנים אומרת שזה פרויקט כלכלי בלי היבט פוליטי; מצד שני, הגרמנים הם אבירי זכויות האדם, וכשמתנגד המשטר אלכסיי נבלני הורעל והוטס לאשפוז בברלין, מרקל באה אישית לבקרו”.

ההרעלה המתוקשרת של נבלני באוגוסט, מעצרו בשובו לרוסיה ואלפי העצורים בהפגנות לשחרורו לפני שבוע הם הזדמנות מושלמת לכאורה מצד האיחוד להטיל סנקציות על נורד סטרים 2 ולפגוע ברוסים ישירות. בפגישה שנערכה לפני ימים ספורים קראו שרי החוץ של מדינות האיחוד לשחררו, אבל לא איימו בסנקציות.

הסנקציות האמריקאיות שנכנסו לתוקף בינואר, במסגרת תקציב ההגנה האמריקאי 2021, הציבו בעיות קשות בפני הרוסים, משום שהן חלות גם על חברות ביטוח ותקינה שיעבדו בפרויקט. היות שהתקינה אמורה להיות לפי סטנדרט אירופי, אין אפשרות להחליף את החברות האירופיות בחברה רוסית. “מיד עם ההודעה על הסנקציות החדשות, חברת התקינה הנורווגית DNVGL עזבה את הפרויקט, משום שאחרת, כל הפעילות שלה ברחבי העולם היתה נתונה לסנקציות אמריקאיות”, מסבירה אהרונסון.

הגרמנים, מצדם, נקטו גם הם מהלך בעקבות הסנקציות, ובניסיון לעקוף את הסנקציות הקימה מדינת מקלנבורג־מערב פומרניה קרן לרכישת חומרים עבור החברות המעורבות בפרויקט. היוזמה אמנם מקומית, אבל לא נראה שהממשל המרכזי בברלין ניסה למנוע אותה.

ממתינים לביידן

עתיד הפרויקט תלוי במידה רבה במהלכיו של ממשל ביידן. “מבחינת האמריקאים יש בפרויקט ממד כלכלי וממד אסטרטגי־פוליטי”, אומרת אהרונסון. “הכיוון המסתמן הוא חיזוק הקשרים עם נאט”ו ואירופה, ולפי ההתבטאויות של ביידן, רוסיה תהיה במקום גבוה באג’נדה האמריקאית, ולא לטובה. ההתנגדות לפרויקט משותפת לדמוקרטים ולרפובליקאים, ולארה”ב חשוב מאוד, בעיקר בתקופה הנוכחית, לסייע ליצוא גז אמריקאי”. ואכן, ביום שלישי מסר הבית הלבן כי ביידן רואה בנורד סטרים 2 “עסקה רעה לאירופה”.

לדברי אהרונסון, הרוסים טוענים כי מדובר במאבק פוליטי שנובע מאינטרסים כלכליים ומרצונה של ארה”ב להעניש את רוסיה: “בסופו של דבר, מי שיכריעו את גורל הפרויקט הן גרמניה וארה”ב. אם הן יחליטו שיש אינטרס עליון – מעל השיקול של לחנך את הרוסים – הפרויקט ייצא לפועל. אם ביידן ינסה לבנות קואליציות עם גרמניה, צרפת ועם אירופה בכללה, ייתכן שהוא יצטרך לוותר בנושא הרוסי – אבל זה לא חייב להיות הכל או כלום. אפשר יהיה להחליט, למשל, לא לאכוף חלק מהתקנות”.

וכאן גם מגיעה הנקודה הישראלית־איראנית. “הכל שאלה של סדרי העדיפויות”, אומרת אהרונסון. “אם ביידן יחליט להתאבד על העניין האיראני, סביר שהממשל יגבש מדיניות של מקלות וגזרים מול רוסיה, כדי לגרום לה לשתף פעולה בסוגיית הגרעין האיראני. נורדסטרים 2 הוא אולי הגזר החשוב ביותר בסל הכלים האמריקאי כיום”.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *