JISS - מכון ירושלים לאסטרטגיה ולביטחון

ההנחה כי התפשטות הווירוס תמתן התדרדרות במוקדי עימות במזרח התיכון אינה עומדת במבחן המציאות. ישראל חייבת להישאר דרוכה גם בממד הביטחוני.

בצל אירועי הקורונה, נראה כי אירועים גאופוליטיים במזרח התיכון בפרט, ובעולם בכלל, נתפסים כמשניים. גורמים בזירה הבינלאומית, ואף גורמים מקצועיים בישראל, העריכו, בנסיבות אלה, כי לווירוס הקורונה יש השפעה ממתנת על הסיכוי להסלמה במוקדי עימות. בפועל, חלק גדול מהאירועים אומנם לא מדווח – או לכל הפחות נדחק לירכתי התודעה ולעמודים האחרונים בעיתון – אך האמירה כי הגורמים המערערים את הסטטוס קוו ממתינים לסיום משבר הווירוס מופרכת, ומהווה משאלת לב בלבד. ייתכן שאמירה זו נובעת, בין היתר, מרציונל מערבי שאינו בהכרח המוטיבציה או הפריזמה החשיבתית הרלוונטית לאזור המזרח התיכון. יותר מכך, נראה כי חלק מהמעורבים במוקדי העימות במזרח התיכון מניחים כי התפתחויות רבות תחלופנה “מתחת לרדאר” כיוון שלעולם המערבי אין כעת עניין וקשב להתמודד עימן. הדוגמאות שלהלן, מזירות אחדות הנוגעות במישרין או בעקיפין למזרח התיכון, ממחישות כי וירוס הקורונה, אלים ככל שיהיה, אינו עוצר תהליכים היסטוריים והתפתחויות (כולל פנים-מדינתיות) שהחלו לפני פרוץ המגפה, ועבור ישראל פירוש הדבר שלמרות הקושי במיקוד הקשב, והפניית חלק ממשאביה למאבק במגפה, על קהיליית הביטחון והמודיעין להישאר דרוכה גם מול הזירה האזורית.

רוסיה, השבה ומבססת נוכחות בשנים האחרונות במזרח התיכון, חזרה ופרסמה בשבוע שעבר כי היא מחויבת לפתרון שתי המדינות על בסיס החלטות מועצת הביטחון והאו”ם והיוזמה הערבית. זאת בעקבות פגישתו של שר החוץ הרוסי, לברוב, עם מזכ”ל הג’יהאד האסלאמי, זיאד אל נחאלה. הפגישה עסקה, לפי משרד החוץ הרוסי, בקידום פיוס פנים-פלסטיני על בסיס אש”ף, כפלטפורמה הפוליטית שתאפשר, אליבא דרוסיה, משא ומתן ישיר להסדר בר קיימא עם ישראל. רוסיה ממשיכה, באופן עקבי, להתבלט כגורם הבינלאומי שאליו פנו הפלסטינים בשנים האחרונות – וייפנו לאחר תום משבר הקורונה – על מנת להדוף את תוכניותיו של ממשל טראמפ ולקדם את מטרותיהם. זאת בעוד שהאיחוד האירופי, אשר עליו הסתמכו הפלסטינים משך שנות דור כמקור מימון וכבסיס תמיכה מול מדיניות ישראל, מוכיח במשבר אוזלת יד משוועת, כאשר רופאים וציוד רפואה סיני מהווים את עיקר הסיוע לאחת מחברות האיחוד, איטליה. כאשר המגפה תחלוף, האיחוד צפוי לצאת מהאירוע חבוט ורעוע ויהווה מקור תמיכה מפוקפק ומדולדל כלכלית בכל הנוגע לגיבוי מדיני לרש”פ ולעזה. המרוויחים הגדולים צפויים להיות הרוסים (אם כי יכולתם לסייע כלכלית אפסית, בוודאי כאשר מחירי הנפט צונחים); השפעתם נובעת מכך שגם בעת הנוכחית הם מקפידים להמשיך ולעסוק בסוגיה הפלסטינית, כולל הפיוס הפנים-פלסטיני, ולשמרה, במידה כלשהי, על סדר היום הבינלאומי.

מדיניות זו של רוסיה ממצבת אותה כגורם רלוונטי בזירה הבינלאומית, ומדגישה את חשיבותה – לפחות להלכה – כגורם מפתח בכל ניסיון לפתרון סכסוכים במזרח התיכון. מאמציה לבצר את מעמדה נובעים בין היתר מעוינות הדדית בינה לבין המערב: למרות לחצי משבר הקורונה, ארה”ב והנהגת האיחוד האירופי אינן מרפות, גם בימים אלו, ממדיניות הסנקציות נגד רוסיה ואף מגבירות אותה. שתי חברות רוסיות נוספות נכנסו לרשימת הסנקציות של ארה”ב החודש. כמו כן, מועצת האיחוד האירופי החליטה להאריך בחצי שנה נוספת את הסנקציות על בכירים רוסים בעקבות מעורבותם באוקראינה, הכוללות הקפאת נכסים והגבלות על נכסים אחרים. החלטה זו בולטת על רקע הקריאות הגוברות במדינות אירופיות מרכזיות, ובהן גרמניה וצרפת, שלא להמשיך ולתמוך בסנקציות על רוסיה.

זו אחת מהסיבות שעמדו מאחורי החלטתה של רוסיה לסרב לבקשת סעודיה לקצץ בתפוקת הנפט, ולמעשה לפתוח במלחמת מחירים. בקשת סעודיה עלתה על רקע הביקוש הפוחת, מסין בעיקר, לאנרגיה, בגלל ההשלכות הכלכליות של וירוס הקורונה. למהלך הרוסי מניעים מספר, אך אחד הבולטים שבהם הינו רצונה להגיב לסנקציות המתמשכות נגדה, בדגש על הסנקציות על סקטור האנרגיה, המהווה מקור ראשון במעלה להכנסות המדינה.

הצעד הרוסי בא גם על מנת למצב את רוסיה כגורם מעצב ומוביל במערכת הבינלאומית בתחום שוק האנרגיה ובהקשרים אחרים. המלחמה באידליב, למשל, לא התפשטה בזכות ההסכם במוסקבה אשר נחתם בין הנשיאים פוטין וארדואן. ההסכמה ביניהם הקפיאה את קווי המגע; שימרה את הישגי הצבא הסורי, בדגש על השליטה שהושגה על נתיב ה-M5 המחבר בין חמת לחלב; בנוסף לכך, העניקה נגישות לרוסים (בליווי כוחות תורכיים) ולאזרחים לנתיב M4 המחבר בין לאד’קיה לחלב. בשלב זה, הקבוצות החמושות בשטח, בהובלת “היאא’ת תחריר אלשאם” – גלגולה הנוכחי של “ג’בהת אלנצרה”, המזוהה עם אלקאעידה – מנעו, במעטה אזרחי, מהסיור המשותף של הכוחות התורכיים והרוסיים לבצע את משימתו על כביש M4. כמו כן, תורכיה עדיין לא מימשה את התחייבותה כלפי רוסיה כי תנקה את השטח דרומית לציר זה מגורמי טרור על מנת שיועבר לאחריות רוסית. המשך התמהמהותה של תורכיה במימוש התחייבויותיה אלו צפוי להוות את הבסיס לחידוש המלחמה בצפון-מערב סוריה. אם כך יקרה, התמשכות משבר הקורונה צפויה לשרת את רוסיה ואת סוריה. הן תוכלנה להחריף את צעדיהן הצבאיים בשטח על מנת לממש את יעדן, השתלטות על ה-M4 ו-800 הקמ”ר שדרומית לו. כל זאת, מבלי שתסתמן תגובה בינלאומית או אזורית.

גם בעיראק לא מנע וירוס הקורונה מהעימות הפנים-מדינתי ומהמחאה נגד ארה”ב, ההופכת לאלימה יותר, מלהמשיך ולהתרחב. ניתן בהחלט להעריך כי גדלה המחאה ברחוב השיעי נגד המשך הפעילות הצבאית של ארה”ב במדינה. את התקריות האלימות החודש שבהן נהרגו שני חיילים אמריקאים וחיילת בריטית ניתן לזהות כפיגוע ראשון של ארגון ההתנגדות החדש בשם “עצבת אלת’אא’רין” (“ליגת המהפכנים”) לנוכחות ארה”ב בעיראק. ככל הנראה, המיליציה הזאת פועלת בשליחות איראן.

העובדה כי במהלך תגובת הצבא האמריקאי נגד הגורמים שנחשדו על ידה כי ביצעו את הפיגוע נהרגו חיילים מספר מצבא עיראק (חטיבה 46) ואזרח עיראקי מגבירה את האיבה כלפי האמריקאים בקרב השיעים בעיראק. כפועל יוצא מכך, הצבא האמריקאי ממשיך לקדם התכנסות לאזורים הסוניים והכורדיים במדינה, ואט אט מפחית את המגע היומי עם המרחב האזרחי השיעי, מה שמעצים את התחרות בין הגורמים השונים הפועלים בו: הארגונים והמיליציות הפרו-איראניות, תנועתו של מקתדא אלצדר, והארגונים המתונים המזוהים עם איש הדת אייתוללה עלי אלסיסתאני. מאבק זה קיבל גם ביטוי בתהליך מינוי ראש ממשלה חדש, כאשר כל צד מנסה להמליך מועמד המשרת את האינטרסים שלו. נראה כי בהיבט הזה, הקיפאון והמאבק הפוליטי הפנים-שיעי ימשיכו להשליך על היכולת של הזירה הפוליטית העיראקית להסכים על ממשלה שאמורה לאפשר חזרה לתפקוד מלא של המוסדות. כל זאת, גם אחרי הטלת האחריות להרכבתה על עדנאן אלזרפי הפרגמטיסט. אי-ההסכמה עלולה לדחוף את המערכת הכלל-עיראקית לבחירות נוספות ו/או להחרפת המתח הביטחוני הפנימי, גם על רקע התפשטות וירוס הקורונה.

באיראן, המובילה באזור בשיעורי ההידבקות והתמותה מהווירוס, העיסוק בקורונה עדיין לא מונע מהנהגתה הרפתקנות ופרובוקציות מערערות יציבות כפי שניתן לצפות ממנה בימים כתיקונם. מאידך גיסא, יש הטוענים כי המצוקה הגוברת ותחושת הדחיקה אל הקיר תגרום למשטר האייתוללות דווקא רצון להפגין כוח, כאשר רבים מפקידי המשטר עצמו מאובחנים כחולים בווירוס וחוששים שהמערב וישראל ינצלו שעת כושר זו לערעור השלטון האיראני. ואכן, איראן ממשיכה בהבערת מוקדי עימות אזוריים באמצעות שליחים ובני חסות.

כך למשל, באחת מזירות העימות באזור, תימן, שבה איראן פעילה באמצעות החות’ים, המלחמה ממשיכה להשתולל. החות’ים מרחיבים את שליטתם בצפון המדינה, ולאחרונה הצליחו לשבור את מערך ההגנה של הקואליציה הפרו-סעודית במחוז צפון-ג’ואף ולכבוש חלקים משמעותיים ממנו, וכן להציב איום משמעותי על מאא’רב, כאשר הם מסבים אבדות רבות הן לסעודים והן לכוחות הנאמנים להם. במקביל לכך, הקואליציה הפרו-סעודית נתונה במאבק נגד “מועצת המעבר”, שעד לאחרונה היוותה את הזרוע של איחוד האמירויות במדינה. חיכוכים אלה צפויים להימשך ועל ידי כך להגביר את הלחצים על סעודיה, הממשיכה להישאב לתוך המעורבולת התימנית ללא תקווה לראות סיום ללחימה בטווח הקרוב.

מבחינת השפעת המעצמות במזרח התיכון, וירוס הקורונה לא זו בלבד שלא האט אלא אף הדגיש את קיומם של תהליכים הולכים ומעמיקים. מעבר למה שצוין לעיל על רוסיה וארה”ב, דווקא סין, אשר הייתה הראשונה להיפגע מהקורונה ובצורה הקשה ביותר עד כה, מסתמנת כבעלת מנופים וחזון אשר עם תום המגפה עשויים למצב אותה באזור באופן איתן מאי פעם. בעוד שהאיחוד האירופי מסתמן כמשענת קנה רצוץ לחברותיו וארה”ב אינה מעורבת כלל עד כה בסיוע למדינות נפגעות המגפה, סין העבירה סיוע הומניטרי רב לאיראן ולעיראק, בנוסף לכל 54 מדינות אפריקה, איטליה וספרד, והיד עוד נטויה. משמע, סין מהווה מרכז כובד משמעותי לסיוע רפואי והומניטרי, וזאת על רקע התכנסותן של אירופה וארה”ב פנימה. מדיניות סינית זו מהווה המשכיות לקו שסין נוקטת מזה שנים המשמר יחסים עם איראן ובמקביל מקדם צעדים אשר יאפשרו העמקת דריסת הרגל בעיראק, והרחבת פעילותה ברמת התשתיות האזרחיות הקריטיות במדינה, תוך דחיקתה של ארה”ב. בבייג’ינג נרשם גם כי מדינות המפרץ מיהרו להושיט סיוע בציוד רפואי לסין, המהווה שותף סחר וכלכלה מרכזי, אם לא הגדול שבהם. לאחר המשבר הסינים צפויים לזכור היטב אילו מדינות עמדו לצידם והזדרזו לסייע, ולהעמיק אף יותר את חדירתם הכלכלית באזור על חשבון ארה”ב.

גם השמועה המופצת בידי גורמים סיניים ואיראניים רשמיים (וגורמים רוסיים בלתי רשמיים) כי וירוס הקורונה מקורו בלוחמה ביולוגית אמריקאית, עשויה להוות גורם שיאפשר פתיחות ציבורית רבה יותר ברחוב המזרח-תיכוני לפעול באלימות נגד הנוכחות של ארה”ב. הזעם הציבורי הגובר ברחוב המזרח-תיכוני על אופן ההתמודדות עם המגפה, לצד האתגרים הכלכליים הגוברים, צפוי גם לערער משטרים פרו-מערביים כגון ערב הסעודית. “בשש אחרי המגפה” האזור יגלה כי הזירות השונות לא חדלו לבעור, וחלק מהגורמים המערערים יציבות לא המתינו עד יעבור זעם. כל זה מחייב גם את ישראל, למרות העיסוק האינטנסיבי שלה במגפה, להיות דרוכה (מודיעינית, בראש ובראשונה) לתרחישים משבריים באזור.


סדרת הפרסומים “ניירות עמדה” מטעם המכון מתפרסמת הודות לנדיבותה של משפחת גרג רוסהנדלר.


תמונה: NIAID / CC BY 2.0

עוד כתבות שעשויות לעניין אותך

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *