JISS - מכון ירושלים לאסטרטגיה ולביטחון

המשבר מול עזה יחייב את ישראל לחשיבה מחודשת מבחינה פנימית, אזורית ובינלאומית על מנת להימנע מלחזור על אותן טעויות ולקדם את האינטרסים הישראלים.

אחד האתגרים הראשונים של ממשלת ישראל החדשה יהיה המשבר המתמשך ברצועת עזה. התנהלות חמאס אינה צפויה להשתנות במידה משמעותית בעתיד, ובעקבות מבצע “שומר החומות” על ישראל להפיק לקחים על מנת להימנע מחזרה על אותן טעויות בציפייה לתוצאה שונה.

לקח 1 – יש לשאת ולתת. המשא ומתן צריך להתנהל בדיסקרטיות, מול המתווך המועדף, בהקדם האפשרי. במשבר האחרון היו שני גורמים אזוריים שניסו לתווך בין ישראל לחמאס במטרה להגיע להפסקת אש. ראשית המצרים, שעמדו בקשר עם שני הצדדים בהסלמות קודמות, וכן הקטארים, שתמכו במשך שנים בחמאס בגלוי בכך שהעבירו לו מימון, בהסכמת ישראל או בסתר.

למרות עוינותה של מצרים כלפי חמאס כמייצגת של תנועת האחים המוסלמים, הסכסוך בעזה יצר הזדמנות נדירה שבה גם למצרים וגם לחמאס נוצר אינטרס משותף לסיים את הלחימה, כל אחד מסיבותיו הוא. מצרים רואה בכל סכסוך מזוין בין ישראל לחמאס גורם שעלול לעודד תסיסה פנימית במצרים. זאת עקב הסכם השלום השנוי במחלוקת שלה עם ישראל ולנוכח האפשרות שהסכסוך יחזק את מעמד תנועת האחים המוסלמים, אויבתו המושבעת של המשטר בקהיר. מסיבה זו, אין ניגוד אינטרסים בין מצרים לישראל כאשר ישראל תוקפת ומסיבה אבדות קשות לחמאס.

מנגד, קטאר – מגינת האחים המוסלמים – רואה בעימות בין ישראל לחמאס הזדמנות למצב את עצמה כמתווך בינלאומי, ובמקביל למנוע פגיעה נוספת בחמאס, בן חסותה. עם זאת, היכולת המצרית (והקטארית, ככל שהיה עניין בכך) לא הועמדה במבחן בשלבים הראשונים של הסכסוך, כאשר חמאס איים בגלוי על ירושלים. ניצול המנופים המצריים על חמאס בשלב מוקדם יכול היה לסייע ליצירת חזית ערבית נגד ההסלמה שהוביל חמאס ולמנוע, או לקצר, את הסכסוך המזוין בן אחד עשר הימים.

לקח 2 – אל תהיה נתון לסחיטה. בכל פעם שחמאס רצה להגדיל את תזרים המזומנים, הוא החל לירות לעבר ישראל. למעשה, מזומנים קטאריים החלו להגיע לרצועת עזה – בהסכמת ישראל – בעקבות ירי מסיבי על האוכלוסייה הישראלית בנובמבר 2018 שבו נהרג קצין צה”ל. לאחר שחמאס הפנים את הישגיו, הוא חזר על כך. על ישראל להמחיש לחמאס כי כל הפרה של הפסקת האש תיענה על ידי הפגנת כוח משמעותית אשר תתמקד במתקנים צבאיים, במתקני מחקר ופיתוח, במפעלים לייצור רקטות, במרכזי פיקוד ובקרה ובהנהגה הפוליטית והצבאית. זאת, תוך הקפדה על העיקרון של מניעת נזק לאוכלוסייה, ככל האפשר.

לקח 3 – אל תצפה מחמאס לקיים את הבטחותיו. לאחר מבצע “צוק איתן” בשנת 2014 התחייב חמאס להפסיק להבריח נשק לעזה ולא לבנות מחדש תשתיות צבאיות, בתמורה להסכמתה וסיועה של ישראל לשיקום הרצועה. מטחי הרקטות המתמשכים על אזרחי ישראל מאז אותה הבטחה הוכיחו אחרת. יש לקחת בחשבון שההצדקה לקיומו של חמאס היא נרטיב ההתנגדות, והוא יעשה ככל שיידרש כדי לדבוק בנרטיב זה.

לקח 4 – בחן ונצל הזדמנויות לערער את חמאס. במשך שנים שררה עוינות בין חיזבאללה לחמאס בעקבות תמיכת חמאס בקבוצות האופוזיציה הסוניות במהלך מלחמת האזרחים בסוריה. חיזבאללה, מאידך גיסא, לחם לצד כוחותיו של נשיא סוריה בשאר אל-אסד. ישראל לא ניצלה את ההזדמנות שנקרתה בדרכה על מנת להרחיב את הקרע בין חמאס לחיזבאללה, מכיוון שלא בחנה את האפשרות להגיע להבנות עקיפות עם חיזבאללה באמצעות מתווכים בינלאומיים כגון רוסיה. הבנות מסוג זה, מנקודת מבט ישראלית, עשויות לקדם שקט לאורך גבולה הצפוני של המדינה על ידי קביעת “כללי משחק” זמניים אך מגבילים, שימזערו פרובוקציות משטחה של לבנון ואת הסבירות שישראל תיאלץ להתמודד עם שתי חזיתות במקביל.

לקח 5 – אל תתייחס לשותפים האזוריים שלך כמובנים מאליהם. בכל הנוגע לתמיכה אזורית, נדרשים מאמצים דיפלומטיים כדי לטפח ולקדם שיתוף פעולה. מאמצים אלו כוללים, בין היתר, שיחות תיאום והסברה בין מקבלי החלטות בכירים ושותפים אזוריים על מנת להסביר ולתאם את ההחלטות המתקבלות. אי ניהול, לפחות לא בפומבי, של הידברות עם בעלות ברית חדשות, כמו איחוד האמירויות הערביות, כמו בחריין וכמו מרוקו, במהלך סבב הלחימה האחרון, אינו מבשר טובות לגבי הסיכוי לגבש נרטיבים אזוריים פרו-ישראליים או לקדם שיתוף פעולה עתידי בתחום הביטחוני.

לקח 6 – אל תתייחס גם לתמיכת חבריך כמובנת מאליה. ארצות הברית, אף על פי שפרסמה בהתחלה מסרים עמומים ולא יעילים (“כל הצדדים”), התבלטה בתמיכתה הנחרצת בישראל בכך שמנעה החלטה אנטי-ישראלית במועצת הביטחון של האו”ם, הבטיחה לחדש את מלאי טילי כיפת הברזל, ומעל לכול בכך שהדגישה את זכותה של ישראל להגנה עצמית. יש לטפח מדיניות זו, במיוחד כאשר ברקע נשמעות קריאות מהאגף הפרוגרסיבי במפלגה הדמוקרטית (אך לא רק) לקיים הערכה מחודשת של התמיכה הדו-מפלגתית בישראל. כמו כן, על מנת להבטיח גיבוי למאמצים צבאיים ישראליים עתידיים נגד חמאס בעזה (ובאיו”ש), על ישראל לגבש סדר יום משותף עם ארצות הברית לגבי הצעדים המיידיים הנדרשים לחיזוק הלגיטימיות הנשחקת במהירות של הרשות הפלסטינית בקרב האוכלוסייה הפלסטינית.

לקח 7 – זהה את רגישויות החמאס בהתאם למערכת הערכים שלו. כך למשל, חברת החשמל הישראלית סירבה בתחילה לתקן קווי חשמל לרצועת עזה תוך התניית התיקונים בהחזרתם של חיילים ואזרחים ישראליים נעדרים. מראות של אוכלוסייה אזרחית בעזה הנאנקת ללא חשמל הם כלי תעמולה ראשון במעלה מבחינת חמאס. תעמולה זו חשובה לחמאס הרבה יותר מאשר צעדי סיוע לעזתים. יתר על כן, הנרטיב המקובל בעזה, וגם באיו”ש ובירושלים, הוא שישראל הובסה על ידי חמאס. למרות נרטיב זה, המשותף לרוב העזתים, אין בו כדי להכתיב לישראל כיצד לנהוג מול חמאס. יש לחתור להבנה מהם הצעדים שעשויים לגרום כאב ונזק לארגון, בראש ובראשונה תוך התמקדות בערוצים הסמויים המממנים את הזרוע הצבאית שלו.

לקח 8 – יש “להרוג שתי ציפורים במכה אחת” על ידי ניתוק כל קשר בין חמאס לירושלים, ועל ידי הדגשת הרלוונטיות של מדינות ערב המתונות לשמירה על רווחת המקומות הקדושים, המוסלמיים והנוצריים, בעיר. הקשרים עם מדינות ערב המתונות חשובים ביותר לישראל, והן מגלות רגישות גבוהה לשינויים בסטטוס קוו בירושלים. על ישראל להדגיש כי ירדן – כאמור בהסכם השלום משנת 1994 – היא שומרת המקומות הקדושים המוסלמיים באגן הקדוש, ולא חמאס (וגם לא הרשות הפלסטינית). מצרים, ירדן, איחוד האמירויות הערביות, מרוקו ואחרות צריכות להצטייר בפני הקהל הביתי שלהן כשומרות על אינטרסים דתיים בזמן שחמאס פוגע בהם. מעבר לכך, כלל המעורבים נאלצים להתמודד עם ההשפעה הרעילה של חמאס וטורקיה בירושלים.

לקח 9 – צא ביוזמה! למרות הירידה בחשיבותה האזורית של הסוגיה הפלסטינית בשנים האחרונות, היא אינה צפויה להיעלם מסדר היום האזורי והבינלאומי ותמשיך לייצר מתחים בין ישראל לשכנותיה. על ישראל לא רק להגיב לפעולות בינלאומיות ופלסטיניות, אלא ליזום צעדים בשטח שישפרו את חייהם של האזרחים הפלסטינים, יאפשרו תנאים נוחים יותר לשיתופי פעולה אזוריים ויגדילו את הפוטנציאל להסדרים עתידיים, לכשיבשילו התנאים לכך, עם מדינת ישראל.


סדרת הפרסומים “ניירות עמדה” מטעם המכון מתפרסמת הודות לנדיבותה של משפחת גרג רוסהנדלר.


תמונה: IMAGO / ZUMA Wire


תמונה: Big Stock

Don’t be blackmailed, don’t expect Hamas to keep its promises, and take initiative.

One of the first challenges for the new Israeli government will be the ongoing crisis in the Gaza Strip. As Hamas’ behavior is not expected to change much in the future, and following the lessons learned from the recent Operation Guardian of the Walls, in order to avoid repeating the same mistakes and expecting a different outcome Israel should draw up a to-do list that includes the following items. 

Lesson #1 Negotiate, discreetly, with the preferred mediator as soon as possible. Regionally, there were two contending parties attempting to mediate the cease-fire between Israel and Hamas. The Egyptians, who have been speaking to both sides in previous escalations, and the Qataris, who for years have supported Hamas openly, by providing it with funds — either with Israeli consent or covertly by facilitating money transfers.

Despite Egypt’s resentment of Hamas as a branch of the Muslim Brotherhood, the conflict in Gaza created a rare opportunity where both Egypt and Hamas have a common interest in ending the fighting, each for its own reasons. Egypt sees every armed conflict between Israel and Hamas as a potential trigger for internal unrest. This derives from the contentious peace agreement with Israel and from the possibility that the conflict could buttress the position of the Muslim Brotherhood, Cairo’s archenemy. But it does not mind Israel giving a bloody nose to Hamas.

On the other hand, Qatar — a patron of the Muslim Brotherhood — perceives the confrontation between Israel and Hamas as an opportunity to position itself as a peace mediator, while simultaneously preventing further damage to Hamas. Having said that, Egyptian — and Qatari — efficiency was not put to the test at the early stages of the recent conflict when Hamas openly threatened to target Jerusalem. Utilizing its leverages over Hamas could have helped in creating an Arab front against the Hamas-led escalation and preventing — or shortening — the 11-day armed conflict.

Lesson #2 Don’t be blackmailed. Every time Hamas wanted to increase its cash inflow, it started shooting at Israel. Qatari cash began arriving to the Gaza Strip — with Israel’s consent — following a major bombardment of the Israeli population in November 2018. As Hamas realized its success, it repeated this procedure. Israel must demonstrate to Hamas that any breach of the cease-fire will be answered by a massive show of force focusing on military installations, research and development facilities, rocket production factories, command and control centers, and political and military leadership, all the while adhering to the strict principle of preventing, as much as possible, collateral damage.

Lesson #3 Don’t expect Hamas to keep its promises. Following Operation Protective Edge in 2014, Hamas committed to stop smuggling weapons into Gaza and not to rebuild military infrastructure in exchange for Israel’s consent and assistance to the rehabilitation of the enclave. The ongoing barrages on Israeli civilians since then have proved otherwise. It should be taken into consideration that the justification for the existense of Hamas is the resistance narrative, and it will do whatever it takes to pursue this narrative.

Lesson #4 Explore opportunities to undermine Hamas. For years, Hezbollah and Hamas were hostile to each other following Hamas’ support of Syrian Sunni opposition groups during the Syrian civil war. Hezbollah fought on Syrian President Bashar al-Assad’s side. Israel did not exploit this opportunity in order to widen the rift between Hamas and Hezbollah, as it didn’t explore the possibility to reach indirect understandings with Hezbollah, via international interlocutors such as Russia. The benefit of such understandings from an Israeli perspective would be quiet along its northern border by setting a temporary, yet restrictive “rules of the game” that would minimize provocations from Lebanon’s territory and the likelihood of having to address two fronts at the same time.

Lesson #5 Don’t take your regional partners for granted. When it comes to regional support, diplomatic efforts are required to foster cooperation. These include communication between senior decision-makers and regional partners in order to explain and coordinate policy choices. Not conducting, at least not publically, such talks with overt new allies like the United Arab Emirates (UAE), Bahrain and Morocco during the recent round of fighting, does not bode well for the formulation of pro-Israeli regional narratives or for future cooperation in the security realm.

Lesson #6 Don’t take your friends’ support for granted, either. The United States — though publishing counterproductive, ambiguous messages at first (“all sides”) — came out as a firm supporter of Israel by preventing an anti-Israeli decision in the United Nations Security Council, by promising to renew its arsenal of Iron Dome missiles and by stressing, first and foremost, Israel’s right to self-defense. This policy should be nurtured, especially when in the background there are growing (not only) progressive calls to reevaluate the bipartisan support of Israel. In order to secure backing for future Israeli military efforts against Hamas in Gaza (and the West Bank), Israel should  forge a common vision with the United States on the required immediate steps for strengthening the Palestinian Authority’s (PA) eroding legitimacy among Palestinians. 

Lesson #7 Understand what hurts Hamas. For example, the Israeli electricity company refused, at first, to fix electricity lines to the Gaza Strip in order to promote the return of missing Israeli soldiers and civilians. Footage of Gazans without electricity is a propaganda tool for Hamas. This is a higher priority for Hamas than to help its own people. Moreover, the common narrative in Gaza — and for that matter also in the West Bank and Jerusalem — is that Israel was defeated by Hamas. Despite this narrative, shared by the majority of Gazans, it is not about being soft or hard on Hamas. It is about understanding what can really inflict pain to the organization, first and foremost with a focus on the covert channels that finance its military wing.    

Lesson #8 Kill two birds with one stone by severing any linkage between Hamas and Jerusalem and stressing the relevance of moderate Arab states to preserving the well-being of Muslim and Christian holy places in the city. The moderate Arab states are highly important for Israel and they are highly sensitive to changes in the status quo in Jerusalem. Israel should stress that Jordan — as stated in the peace agreement of 1994 — is the guardian of the Muslim holy places in the Holy Basin, not Hamas (and neither is the PA). Egypt, Jordan, the UAE, Morocco and others need to be portrayed to their domestic audiences as preserving religious interests while Hamas is harming them. Moreover, all face growing Hamas and Turkish toxic influence.

Lesson #9 Take initiative. Despite the decline in the regional importance of the Palestinian question over the past few years, this issue will not go away and will continue to create tensions between Israel and its neighbors. Israel should not only respond to Palestinian international actions but initiate measures that would improve the lives of Palestinians and increase the potential for future arrangements with the State of Israel.

Published by Al-Monitor 07.06.2021.

For an Arabic version, see here.


JISS Policy Papers are published through the generosity of the Greg Rosshandler Family.


Photo: Big Stock