מיקי אהרונסון: אנחנו לא צריכים להיחשב צד בעימות, מה גם שיש לנו אינטרסים מול ארמניה. כרגע כדאי להישאר כמה שיותר נמוך מתחת לרדאר. הסיפור הזה מדהים מבחינת המורכבות שלו.
קורין דגני, דה מרקר, 24.10.2020
החייל הצעיר בסרטון מישיר מבט רציני למצלמה. “אני, דניאל זרביילוב, נולדתי בקרסניה סלובודה באזרבייג’אן”, הוא אומר באזרית, עם תרגום לעברית. “עכשיו אני בקו החזית. גאה להיות נוכח בשחרור האדמות שנכבשו לפני יותר מ-30 שנה”. המצלמה מתמקדת בפניו והוא ממשיך: “אני רוצה לפנות לעם ישראל. תמכו בנו, התפללו עבורנו. האמת מאחורי אזרבייג’אן”.
בסוף ספטמבר התחדשה ביתר שאת הלחימה בנגורנו-קרבאך, חבל הארץ שנמצא במוקד הסכסוך בין אזרבייג’אן לארמניה. לא ברור מה התחיל את סבב האלימות הנוכחי, אבל עד כה מאות אנשים נהרגו, שתי הפסקות אש קרסו וברקע המגפה מתפשטת. המלחמה בקווקז נראית לרובנו רחוקה – רגשית וגיאוגרפית – אבל הנפיצות הגיאופוליטית שלה גבוהה וגלי ההדף שלה עלולים לנחות על חופי ישראל.
אינטרסים כלכליים ואסטרטגיים קושרים בין ישראל לאזרבייג’אן. לפי מברק שפורסם בוויקיליקס, נשיא אזרבייג’אן, אילהם אלייב, דימה ב-2008 את היחסים בין שתי המדינות לקרחון, שחלקו העיקרי מתחת לפני השטח ורק הקצה שלו נגלה לעין. נשק, נפט וטכנולוגיה עומדים במרכז היחסים הכלכליים האלה, אבל זה רק חלק מהסיפור.
גם המפה חושפת טפח: אזרבייג’אן נמצאת בגבולה הצפוני של איראן, מה שהופך אותה מקום בעל חשיבות אסטרטגית עליונה עבור ישראל. לפי דיווחים לא מאומתים מאזור הקרבות, הלחימה זלגה מחוץ לגבולות נגורנו-קרבאך ואזרבייג’אן השתלטה בימים האחרונים על חלק נרחב מהגבול שבין איראן לארמניה – מה שהופך את הנוכחות שלה על הגבול לדומיננטית אפילו יותר.
חתיכה נוספת בפאזל היא הקהילה היהודית באזרבייג’אן, שהיא מדינה שיעית. מדובר בכ-30 אלף איש, שנשארו במדינה לאחר שרוב היהודים היגרו לישראל בעקבות התפרקות ברית המועצות. אחד מבני הקהילה הוא ככל הנראה החייל מהסרטון, דניאל זרביילוב, יליד קרסניה סלובודה – עיר יהודית ברובה שממוקמת כ-40 ק”מ מהגבול בין אזרבייג’אן לרוסיה.
ישראל מספקת ציוד לחימה מתקדם
50 מיליון אזרים חיים בעולם, מתוכם רק כ-10 מיליון חיים באזרבייג’אן, מספר ל-TheMarker ווגר ממאדוב, ראש מחלקת יחסים בינלאומיים במשרד התפוצות האזרי. באיראן חיים 30 מיליון אזרים, ומיעוטים אזרים נוספים נמצאים ברוסיה, גיאורגיה, טורקיה ומדינות נוספות.
ממאדוב, שנלהב לספר על ביקוריו בישראל, טוען כי “כל קבוצות המיעוט באזרבייג’אן תומכות בה. זה מקום מקלט, גן עדן בשבילם. ארמניה מאשימה את אזרבייג’אן במלחמה דתית. אנחנו רוצים להראות שאנחנו מדינה סובלנית, רב-תרבותית. כה סובלנית שמיעוטים מוכנים להילחם בשבילה”.
“אף שלישראל יש יחסים בעייתיים עם טורקיה כיום, והאזרים חשים אומה תאומה לטורקיה, עדיין יש שם הפרדה בין היחסים לתעמולה שמופיעה בטורקיה ובאיראן לגבי ישראל”
ד”ר זאב לוין, חוקר שמתמחה בקווקז ובמרכז אסיה במכון טרומן ובפורום לחשיבה אזורית, אומר כי מי שמגיע מישראל לאזרבייג’אן בהחלט מתרשם כי המדינה מקיימת קשרים הדוקים עם ישראל, ומנסה בכל דרך אפשרית להדגיש את הסובלנות ואת היחסים הטובים בין האזרים ליהודים ומיעוטים אחרים שחיו בה לאורך השנים.
“הם מנסים לשדר יחס מאוד אוהד בעיקר על רקע פרוץ המלחמה האחרונה והידיעות על כך שישראל מספקת ציוד לחימה מתקדם. זה לא חדשות אמנם, אבל עכשיו הן עלו לכותרות גם באזרבייג’אן. ישראל זוכה שם לאהדה ערה בשבועות האחרונים. ואף שלישראל יש יחסים בעייתיים עם טורקיה כיום, והאזרים חשים אומה תאומה לטורקיה, עדיין יש שם הפרדה בין היחסים לתעמולה שמופיעה בטורקיה ובאיראן לגבי ישראל”.
חבל נגורנו-קרבאך מוכר כחלק בלתי נפרד מאזרבייג’אן, אבל לאחר נפילת ברית המועצות השתלטה ארמניה על האזור. יותר מ-30 אלף איש נהרגו מאז בסכסוך הזה, ורק באמצע שנות ה-90 הושגה הפסקת אש. לפי ההסכם, חבל קרבאך ושבעה מחוזות סביבו נותרו בידי אזרבייג’אן, אבל השלטון עבר לידי ממשלה מקומית בתמיכת ארמניה.
עסקות נשק של 5 מיליארד דולר
בשנה שעברה צמחה הכלכלה האזרית ב-2.3%, שמרה על רמת אבטלה יציבה של 5% ואינפלציה של 2.6%. השנה, הכלכלה צפויה להתכווץ מעט בעקבות התפרצות הקורונה. גם שיעור העוני נמוך, והסתכם ב-2018 ב-5%.
הכלכלה המקומית מבוססת על גז ונפט, פלדה, ברזל, מוצרים כימיים ופטרוכימיים. לפי הבנק העולמי, החקלאות במדינה אחראית ל-5% מהתמ”ג, אבל מעסיקה יותר מ-35% מהאוכלוסייה. במדד השחיתות העולמי של 2019 הגיעה אזרבייג’אן למקום לא מכובד של 126 מתוך 198 מדינות, עם ציון של 30 בלבד מתוך 100.
לפני כחודש, בעקבות הדלפת ענק של מסמכים בנקאיים, נחשף כי זמן קצר לאחר שהתעשייה האווירית (תע”א) חתמה על עסקת ענק באזרבייג’אן, היא העבירה לפחות 155 מיליון דולר לשתי חברות ששמן נקשר להלבנות הון בהיקף אדיר עבור השלטון האזרי, וכן לחקירת שוחד המתנהלת נגד פוליטיקאי אירופאי. הרקע לביצוע התשלומים לא ברור.
העסקה, שנחתמה ב-2012, כללה לפי דיווחים מכירה של מזל”טים, מערכות הגנה מפני טילים ומערכות נוספות. זו היתה עסקה יוצאת דופן בגודלה עבור התעשייה האווירים, וגם עבור השלטון האזרי, בסכום של 1.6 מיליארד דולר. בשנים שלאחר מכן נהפכה אזרבייג’אן יעד משמעותי אף יותר ליצוא נשק ישראלי. ב-2016 אמר אלייב כי היקף העסקות הגיע לסכום המתקרב ל-5 מיליארד דולר.
לפי נתונים של המכון הבינלאומי לחקר השלום בשטוקהולם (SIPRI), בין 2015 ל-2019 ישראל היתה ספקית הנשק העיקרית של אזרבייג’ן, עם 60% מיבוא אמצעי הלחימה למדינה
עם פרוץ הלחימה הנוכחית, והעובדה כי גבתה כל כך הרבה חיים בזמן קצר, נושא הנשק הישראלי באזור חזר לכותרות. נשיא נגורנו-קרבאך, אראיק הארוטיוניאן – שעומד בראש ממשלה מקומית בדלנית הנתמכת על ידי ארמניה – דיבר החודש במסיבת עיתונאים שבה האשים את ישראל בכך שהיא אחראית “לרצח העם הזה”.
כמו כן, משרד החוץ של ארמניה הודיע בתחילת החודש על החזרת השגריר בישראל להתייעצויות, במחאה על מכירת נשק ישראלי לאזרבייג׳אן. רק שבועיים קודם לכן, באמצע ספטמבר, נפתחה שגרירות ארמניה בישראל.
ישראל גם מואשמת בכך שהזרמת הנשק לאזרבייג’אן שינתה את יחסי הכוחות באזור. באמצע העשור הקודם נחשבה ישראל למדינה היחידה שמוכנה למכור לאזרבייג’אן מערכות נשק מתקדמות, בין השאר בגלל אמברגו – ברמה ההצהרתית לפחות – של עשרות המדינות החברות בארגון לביטחון ולשיתוף פעולה באירופה (OSCE).
אבל המצב הזה השתנה, כך נראה. ד”ר גליה לינדנשטראוס, עמיתת מחקר בכירה במכון למחקרי ביטחון לאומי, אומרת כי גם טורקיה מוכרת כיום מערכות נשק מתקדמות לאזרבייג’אן, בעקבות ההתקדמות המואצת של תעשיית הביטחון שלה.
עד כמה באמת דומיננטי הנשק הישראלי באזור? לפי נתונים של המכון הבינלאומי לחקר השלום בשטוקהולם (SIPRI), בין 2015 ל-2019 ישראל היתה ספקית הנשק העיקרית של אזרבייג’אן, עם 60% מיבוא אמצעי הלחימה למדינה. למקום השני הגיעה רוסיה, שהיתה אחראית ליותר מ-30% מיבוא אמצעי הלחימה לאזרבייג’אן. עם זאת, חלה ירידה חדה – של 40% – ביבוא אמצעי לחימה למדינה בין השנים 2014-2010 ל-2019-2015. כלומר, אזרבייג’אן ייבאה הרבה פחות נשק בשנים האחרונות.
ארמניה, מצדה, רשמה זינוק של יותר מ-400% ביבוא אמצעי לחימה מ-2014-2010 ל-2019-2015, רובו ככולו מרוסיה. למרות הירידה שרשמה אזרבייג’אן ביבוא הנשק והזינוק האדיר בזה של ארמניה, אמצעי הלחימה שהגיעו לאזרבייג’אן עדיין היו יותר מפי שלושה מאלה שהגיעו לארמניה בשנים האחרונות.
לפי אותו דו”ח, ישראל היתה יצואנית הנשק השמינית בעולם – אבל בפער ניכר מהמקומות הראשונים, ארה”ב ורוסיה. הלקוחה העיקרית של ישראל בשנים 2019-2015 היתה הודו, ש-45% מיצוא הנשק הגיע אליה. אזרבייג’אן במקום השני, עם 17%.
“הסכסוך גלש לישראל”
צד נוסף שנוקט עמדה ברורה בקונפליקט הזה הוא הקהילה הארמנית בישראל, שכואבת את המתחולל בארמניה בימים אלה ואת העובדה כי דווקא נשק ישראלי מעורב בדבר. מההפגנות שקיימו בשבועות האחרונים נגד יצוא הנשק לאזרבייג’אן קשה להתעלם – אם בגלל דגלי ארמניה בצבעי אדום-כחול-כתום או השלטים שעליהם מתנוסס פרצופו של נשא טורקיה, רג’פ טייפ ארדואן, עם הכיתוב “לחמש את אזרבייג’אן זה לחמש את היטלר”.
“יצאנו לרחוב”, אומר הארוט ברמיאן, יו”ר הוועד הלאומי הארמני בירושלים. “ולא רק לרחוב, אנחנו מנסים להשפיע על חברי הכנסת ומקבלי ההחלטות. אנחנו מנסים לעורר עניין בחברה הישראלית”.
אבל את הפרסום הגדול ביותר הם קיבלו, ולא בכוונה, בעקבות קטטה המונית בין ארמנים לאזרים שגרמה להפסקת התנועה בכביש מספר 1. “בשבת שעברה עשינו שיירה של יותר מ-200 מכוניות מחיפה לירושלים. בדרך חזרה לתל אביב התנפלו על השיירה מכוניות של אזרים ישראלים. זאת היתה יותר מקטטה, זה היה פשע שנאה. כמה חבר’ה חיכו לשיירה בכביש מספר 1 וברגע שראו אותה התנפלו על המכוניות והתחילו להרביץ לאנשים שם. זה מאוד מכעיס אותנו, כי הסכסוך גלש לישראל ואנחנו מרגישים מאוימים מהקהילה האזרית, שהיא הרבה יותר גדולה מהקהילה הארמנית בארץ”.
בישראל, לדבריו, יש 6,000-5,000 ארמנים, בעוד הקהילה האזרית מונה בערך 40 אלף איש. “בישראל יש ארמנים כבר מהמאה הרביעית, ואף פעם לא נתקלנו במצב כזה שבו נהפכנו למטרה, זה מרגיז מאוד. תקיפת השיירה הדליקה אצלנו כמה נורות אדומות. אלה דברים שלא חשבנו שיקרו”, הוא אומר. האזרים, יש לציין, טענו בתקשורת כי הם היו הצד המותקף בקטטה.
ברמיאן מספר כי “הקהילה הארמנית בישראל מורכבת מיהודים ונוצרים. הקהילה בירושלים, 1,500 איש, היא הוותיקה בעולם מחוץ לארמניה. הקהילה בישראל מאוד קשורה לזהות ולתרבות הארמנית”.
רוסיה, טורקיה ומי שביניהן
אינטרס כלכלי נוסף של ישראל באזור הוא בתחום האנרגיה. ישראל מייבאת חלק ניכר מהנפט שהיא צורכת מאזרבייג’אן ודרכה. לפי הערכות, 50%-40% מתצרוכת הנפט של ישראל מגיעה מאזרבייג’אן.
במאמר שפירסם בתחילת אוקטובר סימון הנדרסון, מנהל תוכנית ברנשטין לחקר המפרץ ומדיניות האנרגיה במכון וושינגטון, הוא טוען כי העימות בקווקז עלול לסכן את אספקת הנפט לישראל. כאשר טילים ארמניים תקפו את העיר האזרית גנג’ה ב-4 באוקטובר, הוא כותב, הם נחתו בקרבה מסוכנת לצינור נפט גדול, שתכולתו עוברת בין השאר דרך גיאורגיה וטורקיה ומגיעה בסופו של דבר לישראל וללקוחות נוספים. אנקרה, הוא כותב, למרות הרטוריקה המתלהמת נגד ירושלים, דווקא תשמח להמשיך להרוויח ממעבר הנפט בשטחה ודרך נמליה.
“למרות רצונה של טורקיה להרחיב את השפעתה באזור העימות, אין לה עניין בעימות עם רוסיה. היא חשובה לה מסיבות רבות – בהן נושאי כלכלה ואנרגיה”
טורקיה, יותר מכל מדינה אחרת, מעורבת בלחימה בין אזרבייג’אן לארמניה, ולא בכדי תמונותיו של הנשיא ארדואן מככבות בהפגנות של הקהילה הארמנית בישראל. לדברי מיקי אהרונסון, לשעבר ראש מדיניות חוץ במועצה לביטחון לאומי (מל”ל) וכיום חוקרת במכון ירושלים לאסטרטגיה ולביטחון, “בעוד רוסיה, לצד מדינות המערב ואף איראן, קוראת לרגיעה באזור מזה חודשים, טורקיה היא היחידה שדוחפת להסלמה. היא מעודדת את השאיפות הטריטוריאליות של אזרבייג’אן, מבטיחה כי תגן עליה מפני תוקפנות ארמנית, ושולחת יועצים צבאיים, שכירי חרב (ג’יהדיסטים סוריים, ככל הנראה) ואמצעי לחימה רבים לאזרבייג’אן בשבועות האחרונים”.
לדבריה, המעורבות של רוסיה וטורקיה בזירות נוספות כמו סוריה ולוב – שבהן הן תומכות בצדדים שונים – היא נדבך נוסף להבנת האירועים בקווקז. “הסכסוך האזרי-ארמני מתווסף לסדר היום הרוסי-טורקי, ויש להניח כי התמונה השלמה של המקח והמכר האסטרטגי ביניהן תכלול את הצעדים שלהן והשפעתם על המשבר הנוכחי”.
אהרונסון מציינת כדוגמה את משלוח אלפי שכירי החרב הסורים לסיוע לאזרבייג’אן, באדיבות הטורקים, כביטוי מיידי לזיקה בין הזירות השונות, שכולן היו שייכות היסטורית לאימפריה העות’מאנית שארדואן שואף להחזירה לגדולתה. עם זאת, היא אומרת, “למרות רצונה של טורקיה להרחיב את השפעתה באזור העימות בפרט (בין היתר בשל החשיבות של נתיבי האנרגיה למערב) ואת מנופיה הגאו-אסטרטגיים בכלל, אין לה עניין בעימות עם רוסיה, שחשובה לה מסיבות רבות – בהן נושאי כלכלה ואנרגיה”.
סוגיית האנרגיה היא מרכזית מבחינת טורקיה. “גז ונפט אזרי הם תחרות לאספקה הרוסית וזוכים לתמיכת המערב כחלופה המפחיתה את התלות במקורות האנרגיה הרוסיים”, אומרת ארהונסון. “ביולי, ארה”ב אף הצהירה כי היא מתכוונת להטיל סנקציות על חברות אנרגיה רוסיות. מבחינת טורקיה, נפט וגז מאזרבייג’אן הם האפשרות הטובה ביותר לגיוון מקורות האספקה מרוסיה. עם זאת, טורקיה ממשיכה במקביל לשתף פעולה ולקדם פרויקטים עם רוסיה, למשל בפרויקט טורקסטרים המוביל גז מרוסיה לטורקיה דרך הים השחור.
“האינטרסים של ישראל מול הרוסים מורכבים מאוד ובמיוחד קרובים, בגלל המעורבות שלה בסוריה, וגם זה נכנס למשוואה”, היא מוסיפה. “אנחנו צריכים להיזהר, ובעיקר לשתוק. אנחנו לא צריכים להיחשב צד בעימות, מה גם שיש לנו אינטרסים מול ארמניה. כרגע כדאי להישאר כמה שיותר נמוך מתחת לרדאר. הסיפור הזה מדהים מבחינת המורכבות שלו. יש עניין דתי, אנרגטי, אסטרטגי. יש את הקהילה היהודית. אנחנו כאילו מאוד רחוקים אבל האינטרס שלנו צריך להיגזר מול כל כך הרבה שחקנים סותרים. זו המורכבות, זה לא שחור לבן”
- בניית אתרים