JISS - מכון ירושלים לאסטרטגיה ולביטחון

גב' מיקי אהרונסון

גב' מיקי אהרונסון

מומחית ליחסים בינלאומיים.

מדינות מרכז אסיה מאמצות תפיסות מציאותיות על רקע ההתפתחויות באפגניסטן, ואלו בולטות על רקע הראייה המערבית הרומנטית בשנים האחרונות. התבססות הטליבאן כגורם אפגני ריבוני תהווה השראה לארגוני טרור ברחבי העולם ואתגר גדל לקהילה הבינלאומית.

הטליבאן הוא ארגון מוסלמי רדיקלי שנוקט שיטות ענישה אכזריות ואוחז בראיית עולם חשוכה. בהתאם לתיאור זה, הניתוח המצוי של השתלטות הטליבאן מתמקד בעתיד העגום הצפוי לאזרחי, ובמיוחד לאזרחיות, אפגניסטן. רבים במערב מנסים להבין כיצד התדרדר כך המצב לאחר עשרים שנות לחימה במדינה. ללא ספק, תפיסת הכישלון נטועה בציפיות הלא-מציאותיות מלכתחילה של המערב לגרום לשינוי ערכי-ליברלי באפגניסטן על מנת ליצור מציאות שתחזור על הישגי המערב במדינות אויב לאחר מלחמת העולם השנייה. אילו הייתה הציפייה צנועה יותר, כגון שימור אורח חיים לפי עקרונות (פחות או יותר) מערביים, ניתן היה לשמר זאת לאורך זמן במחיר של כ-2,500 חיילים זרים, כפי שנכחו באפגניסטן לפני נפילתה. 

מעבר לתובנה זו ולהכאה על חטא, חשוב לנסות להבין כיצד יתנהל כעת הטליבאן בהיותו אוחז במושכות השלטון של מדינה בעלת השפעה על המתרחש באזור הגאו-אסטרטגי החשוב של מרכז אסיה. בהכרח, יש להניח כי הטליבאן ישאף למסד קשרים בינלאומיים על מנת להבטיח לעצמו מקורות הכנסה, ולצמצם אתגרים מבית ומחוץ על מנת לבסס את שלטונו ברחבי המדינה.

עד כה לא הכירה אף מדינה בממשלת הטליבאן, אך מזה שנים הארגון נושא ונותן עם מדינות מספר באזור, מעבר לניסיונות לקידום הבנות בחסות ארה”ב שהחלו בעת ממשל טראמפ. בעוד שאין תקווה לשינוי אידאולוגי של הארגון הקיצוני, עצם שליטתו על מדינה שלמה במרכז אסיה מחייבת בראש ובראשונה את מדינות האזור, את מדינות המעגל השני וכל גורם בינלאומי שמבין את השלכות ההשתלטות לנסות להבין כיצד ממשיכים מכאן.

כתגובה מיידית, מדינות האזור נדרשו לתת מענה לחשש מפני זרימת פליטים אפגניים לשטחן, ומניסיונות אפשריים מצד כוחות טליבאן לקרוא תיגר על הסדרי הביטחון בגבולות אפגניסטן. בתחילת יולי, ככל שהטליבאן החל להשתלט על שטחים במהירות גוברת, אפשרה טג’יקיסטאן למאות אפגנים להימלט לשטחה. לאחר מכן לא אפשרו הטג’יקים (שמונים כרבע מאוכלוסיית אפגניסטן) לפליטים שהצליחו להיכנס להישאר במדינה. הטג’יקים מקיימים בימים אלו תרגיל צבאי עם רוסיה שמתמקד בהגנה על גבולותיהם. האוזבקים (שמונים כמעט עשרה אחוזים מהאוכלוסייה באפגניסטן) מנעו ניסיונות כניסה לשטחם מאפגניסטן פעמים מספר בחודשים האחרונים, השיבו נמלטים חזרה עם הגעתם וקיימו תרגיל צבאי רחב היקף באזור הגבול עם אפגניסטן. טורקמניסטן, שלה גבול ארוך עם אפגניסטן, פועלת, כהרגלה, עצמאית לבצר את הגבול מפני כניסת פליטים ואי-יציבות צבאית בגבול.

מעבר למענה המיידי למצב, למדינות מרכז אסיה ושכנותיהן ובהן רוסיה, סין ואיראן, ברור היה כי הציפיות המערביות לשינוי תפיסתי בחברה האפגאנית מעבר לייצובה היו חסרות תוחלת. הן מבינות מזה זמן רב כי תבוסת הטליבאן הייתה זמנית בלבד, וכי הארגון בנה את עצמו בציפייה ליום שבו יחזור לשלטון. הן הבינו כי הארגון מעולם לא נשא ונתן על מנת להגיע להסדר פוליטי חדש באפגניסטן, אלא על מנת לשוב ולשלוט במדינה כולה ולהקים בה אמירות אסלאמית. הן הבינו גם, כפי שציין נשיא אוזבקיסטן בנאומו בעצרת האו”ם (23/9/20), כי אין לקהילה הבינלאומית תוכנית סדורה לשילובה של אפגניסטן באזור לאחר עשורים של לחימה ומצוקה. מסיבה זו, מתוך הבנת הפערים בין התפיסות הרומנטיות במערב של הטמעת ערכים ליברליים בחברה שבטית לבין המציאות בשטח, הממשלים באזור ניהלו עם הטליבאן מגעים להסדרה עתידית. הטג’יקים הוגבלו בעיקר על ידי המצב הכלכלי הקשה במדינתם (מדורגים בין האחרונים בתמ”ג לנפש), והטורקמנים המשיכו במסורת ההתנהלות המסתגרת. ניתן לבחון את התנהלותה של אוזבקיסטן, החולקת גבול משותף עם אפגניסטן, כמקרה לדוגמה לניסיון לייצר יציבות מתוך הבנה כי הטליבאן לא נעלם מהאזור.

בשנת 2018 החל הממשל האוזבקי לקיים שיחות עם נציגי הטליבאן בבירת אוזבקיסטן, טשקנט. לפני כשנה קרא נשיא אוזבקיסטן, שאווקת מיזיוייב, לאו”ם להקים ועדה קבועה לנושא אפגניסטן על מנת לתאם את מאמצי ההגעה לפתרון קבוע למדינה. הנשיא הגדיר את הסדר המצב באפגניסטן כעדיפות עליונה מבחינת ממשלו, וציין כי זהו התנאי ליציבות ולשגשוג בכל אזור מרכז ודרום אסיה. האוזבקים אף פעלו מעבר להצהרות ולכינוס ועידה בינלאומית לנושא בשנת 2018. הם השקיעו בתשתיות בין-מדינתיות בינם לבין אפגניסטן על מנת לייצר תמריצים כלכליים לשילוב אפגניסטן, תחת משטר כלשהו, באזור. הממשל האוזבקי השקיע בנתיבי תחבורה (כולל רכבת ממזאר א-שריף שבאפגניסטן לאוזבקיסטן) ובהקמת קווי הולכת חשמל. ההבנה המקומית של מדינות מרכז אסיה את מציאות החברה האפגנית והשלכות מדינה כושלת המייצאת טרור, פליטים וסמים אל שכנותיה, יצרה דחיפות לניסיון הסדרה של חיי היומיום ויצירת בסיס כלכלי ליציבות.

מאידך גיסא, אי הבנה של מציאות זו על ידי חוגים נרחבים במערב גרמה לכך שהפעילות המערבית במדינה כיוונה לא רק לביסוס שגרה יציבה תחת שלטון פרו-מערבי אלא ציפייה לשינוי ערכי-חברתי. פער זה בהבנת המציאות השתקף באמירת דוברת הבית הלבן לפני ימים מספר כי על הטליבאן להחליט מהו התפקיד שהוא רוצה למלא בקהילה הבינלאומית, ובקריאת האו”ם לארגון להפסיק את פעולותיו הצבאיות ולהידבר בדרכי שלום. אלו הן דוגמאות לתפיסות ליברליות רומנטיות המחמיצות את העומד בבסיס הפעילות של ארגון הטליבאן ואת הרציונל האסלאמי-רדיקלי לקיומו.

ממשל הטליבאן אינו צפוי לשנות את עורו. האידאולוגיה המנחה אותו הינה סונית קיצונית. עם זאת, ההנחה כי אין אפשרות להגיע עימו להבנות שתאפשרנה צמצום של הנזק שצפוי להיגרם מחזרתו לקדמת הבימה מקורה בטעות. זאת, כיוון ששאיפותיו הינן הפיכתו המחודשת מארגון גרילה למנגנון מדינתי השולט על אוכלוסייה אזרחית.

על רקע ההחמצה המערבית של המציאות בשטח, מאמצי מדינות מרכז אסיה לייצר מערכת כללים ותמריצים שתאפשר להכיל את האירוע מעצימה את חשיבותן בזירה הגאו-אסטרטגית.

הטליבאן צפוי להתבסס כשליט ריבוני. זאת בהיעדר, כפי שמסתמן, גורם שיקרא תיגר על תהליך זה. סין ורוסיה צפויות לקיים עם אפגניסטן קשרי מסחר וכלכלה שיאפשרו לטליבאן לשרוד בשלטון. המשמעות של ארגון רדיקלי שיצליח לבסס שלטון ריבוני היא מרחיקת לכת לקהילה הבינלאומית. ארגוני טרור ברחבי העולם ובמזרח התיכון, כגון חמאס והג’יהאד האסלאמי הפלסטיני, כבר בירכו את הטליבאן על ההשתלטות וציינו שזהו צעד ראשון והשראה “לשחרור האדמות הפלסטיניות”. לישראל מומלץ, לפיכך, לקדם את יחסיה מול מדינות מרכז אסיה לאור המציאות החדשה המתהווה באזור (מעבר לכך שנכון היה לעשות זאת גם עד כה משיקולים אסטרטגיים וכלכליים). בנוסף לקרבתן לגורמי מפתח אזוריים (איראן, סין ורוסיה), הבנתם המציאותית של הצרכים האסטרטגיים עשויה לתרום להתמודדות של ישראל עם אתגרי הטרור וההקצנה הדתית שהם חלק מההשלכות של האירועים באפגניסטן. הבנת הצורך להידבר ולייצר חזית בינלאומית מול הקיצונים תשליך רבות גם על האירועים באזורנו.


סדרת הפרסומים “ניירות עמדה” מטעם המכון מתפרסמת הודות לנדיבותה של משפחת גרג רוסהנדלר.


תמונה: isafmedia