מורכבות העימות, במידה רבה בגלל המדינות הזרות המעורבות, משקפת את מורכבות האינטרס הישראלי. עם זאת, על ישראל להמשיך ולדבוק במדיניות ההימנעות מהצהרות פומביות הנהוגה כעת.
לא ברור עדיין מה גרם לתחילת חילופי האש בקווקז בימים אלו בין אזרבייג’ן לארמניה : האם מדובר בניסיון אזרי להשיג חזרה חלק מאזור נגורנו קראבך, מחוז של אזרבייג’ן שבשליטה ארמנית; בפרובוקציות ארמניות; או בלחץ זר להבעיר את האזור. מעבר לסבב הלחימה המשמעותי האחרון בשנת 2016, מזה חודשים המצב על קו הגבול בין ארמניה לאזרבייג’ן (באזורים נוספים מלבד נגורנו קראבך) רגיש במיוחד – מתרחשות תקריות אלימות בין הצדדים, איומים מופרחים ואמל”ח זורם לאזור. עם התרבות הדיווחים בתקשורת על האבדות לשני הצדדים היריבים, החלו להישמע ניתוחי פרשנים על האינטרס הישראלי באזור הקרבות ועל המדיניות שישראל צריכה לאמץ בקשר לעימות המתלקח. מורכבות העימות, במידה רבה בגלל המדינות הזרות המעורבות בסכסוך במישרין או בעקיפין, משקפת גם את מורכבות האינטרס הישראלי, הן הדו-צדדי והן האסטרטגי, בבואם של מקבלי ההחלטות הישראליים לעצב את עמדת ירושלים כלפי המשבר המתפתח.
העימות בקווקז מלובה במידה רבה על ידי חברה בברית נאט”ו, טורקיה, התומכת באזרבייג’ן, מול ארמניה, החברה ב-CSTO (ארגון האמנה לביטחון משותף של מדינות בברה”מ לשעבר) וב-EEU (האיחוד הכלכלי האירואסייתי), שניהם בהובלה רוסית. רוסיה מקיימת יחסים טובים הן עם ארמניה והן עם אזרבייג’ן, ונמנעה עד כה מהבעת עמדה פומבית המצדדת באחת מהמדינות המעורבות. עם זאת, בעימות הנוכחי רוסיה מסתמנת כמגבה בפועל את ארמניה, אשר נסמכת עליה כלכלית ובשטחה ישנה נוכחות צבאית רוסית משמעות – בסיס צבאי אווירי הקיים מאז שנת 1992. לאחר הסבב האלים האחרון בחודש יולי בחרה רוסיה גם לקיים תרגיל צבאי בארמניה בעודה מזרימה כוחות צבא בנימוק זה לבסיס הצבאי שלה במדינה. על רקע זה, שר החוץ הטורקי האשים בריאיון השבוע את רוסיה (ואת המערב) כאחראיות להרפתקנות הצבאית הארמנית. עם זאת, בעוד רוסיה, לצד מדינות המערב ואף איראן, קוראת לרגיעה באזור מזה חודשים ומציעה לארח את הצדדים בעימות לצורך הסדרה בדרכים דיפלומטיות, טורקיה היא היחידה שדוחפת להסלמה – מעודדת את שאיפותיה הטריטוריאליות של אזרבייג’ן, מבטיחה כי תגן עליה מפני תוקפנות ארמנית, ושולחת יועצים צבאיים, שכירי חרב (ג’יהדיסטים סוריים, ככל הנראה) ואמל”ח רב בשבועות האחרונים לאזרבייג’ן. במקביל, דיווחים אחרונים (בלתי מאומתים) טוענים כי גם רוסיה האיצה לאחרונה את משלוחי הציוד הצבאי לארמניה דרך איראן.
מעורבותן של רוסיה וטורקיה בזירות נוספות (סוריה, לוב) שבהן הן תומכות בצדדים שונים, מהווה נדבך נוסף להבנת האירועים בקווקז. הסכסוך האזרי-ארמני מתווסף לסדר היום הרוסי-טורקי, ויש להניח כי התמונה השלמה של המקח וממכר האסטרטגי ביניהן יכלול גם את צעדיהן והשפעתם על המשבר הנוכחי. זאת, למשל, לצד פעילותן בצפון סוריה. משלוח אלפי שכירי החרב הסורים לסיוע לאזרבייג’ן באדיבות הטורקים מהווה את הביטוי המיידי לזיקה בין הזירות השונות, המאופיינות גם בכך שכולן היו שייכות היסטורית לאימפריה העות’מאנית, שארדואן שואף להחזירה לגדולתה. יחד עם זאת, למרות רצונה של טורקיה להרחיב את השפעתה באזור העימות בפרט (בין היתר בשל חשיבותו במערך נתיבי האנרגיה למערב) ואת מנופיה הגאו-אסטרטגיים בכלל, אין לה עניין בעימות עם רוסיה, החשובה לה מסיבות רבות ובהן נושאי כלכלה ואנרגיה. גישה זו באה לידי ביטוי בפנייה הטורקית לרוסיה, ימים מספר לאחר תחילת הקרבות בקווקז, לייצר מנגנון הסדרה כדוגמת “מנגנון אסטנה” (שבמסגרתו טורקיה, רוסיה ואיראן אמורות לקדם הסדרה בזירה הסורית). לפיכך, כאשר ישראל נדרשת לעצב עמדה בהתחשב בכלל התשומות לאירוע, עליה להתחשב גם במעורבות הבינלאומית וזיקתם של האינטרסים של רוסיה וטורקיה בזירות השונות.
ממד נוסף המשקף את עמדותיהן המנוגדות של טורקיה ורוסיה בעימות בקווקז הינו הממד הדתי. בעוד שארמניה היא ברובה נוצרית (אורתודוקסית, כ-90% מהאוכלוסייה), אזרבייג’ן היא ברובה המוחלט מוסלמית-שיעית. האלמנט הדתי בעימות הודגש על ידי ארמניה כאשר פנתה “לעולם הנוצרי” לסייע לה מול אזרבייג’ן וטורקיה המוסלמיות. גם בהיבט זה, רוסיה וטורקיה ניצבות משני עברי המתרס. בעוד שארדואן נשיא טורקיה מדגיש את שאיפותיו להנהיג את העולם המוסלמי, פוטין נשיא רוסיה ממצב את עצמו במוצהר כמגן הנוצרים ברחבי העולם.
עמדת איראן השיעית, החולקת גבול עם אזרבייג’ן ועם ארמניה, מורכבת יותר. איראן, אשר יש בה מיעוט ארמני וכרבע מאוכלוסייתה היא אזרית (כולל האייתוללה ח’מינהאי עצמו), תומכת רשמית באזרבייג’ן – אך למעשה מעבירה משלוחי דלק לאזור נגורנו קראבך ומחמשת את ארמניה הנוצרית (על מנת להרתיע את אזרבייג’ן מחתרנות בקרב האיראנים ממוצא אזרי, שאיראן חוששת ממנה מאז שנות ה-90, כשברקע זיכרון הניסיון להקים “רפובליקה עממית אזרית” בצפון-מזרח איראן בחסות סובייטית אחרי מלחה”ע השנייה). עוינות זו מצד איראן היא שדחפה בשעתה את אזרבייג’ן להדק את קשריה עם ישראל, ועקב כך החריפה ביתר שאת המתיחות בין באקו לטהראן.
סוגיה נוספת הנוגעת לעימות האזרי-ארמני הינה סוגיית האנרגיה, המהווה גורם חשוב מבחינת טורקיה לגיבוי מהלכיה של אזרבייג’ן. גז ונפט אזרי מהווים תחרות לאספקה הרוסית של משאבים אלו וזוכים לתמיכת המערב כחלופה המפחיתה את התלות במקורות האנרגיה הרוסיים. בחודש יולי השנה, ארה”ב אף הצהירה כי היא מתכוונת להטיל סנקציות על חברות אנרגיה רוסיות. מבחינת טורקיה, נפט וגז מאזרבייג’ן הם האפשרות הטובה ביותר לגיוון מקורות האספקה מרוסיה (ועם זאת, טורקיה ממשיכה במקביל לשתף פעולה ולקדם פרויקטים עם רוסיה, למשל בפרויקט טורקסטרים המוביל גז מרוסיה לטורקיה דרך הים השחור). נפט וגז אזריים זורמים בכמה צינורות מרכזיים, כאשר חלק מהצנרת, כגון צינור BTC (באקו-טביליסי-ג’יהאן) עובר בטורקיה. לטורקים יש אינטרס מובהק בנושא הן מבחינת הכנסות המדינה והן כמנוף לחץ מול אירופה, שאליה מועבר חלק ממוצרי האנרגיה המדוברים.
מבחינת רוסיה, שיבושים באספקת גז ונפט מאזרבייג’ן ובשיתוף הפעולה שלה עם טורקיה בנושא מחזקים את אמינותה ואת התלות בה כספקית אנרגיה. זאת, בעיקר בימים שבהם ארה”ב פועלת למניעת פעילותו העתידית של פרויקט הנורדסטרים 2, האמור להוביל גז מרוסיה לגרמניה. אף על פי שצנרת הנפט והגז אינה עוברת דרך חבל נגורנו קראבך שבו מתנהל עיקר הלחימה כרגע, בשוקי האנרגיה גוברת הדאגה מפני שיבושים באספקה אם הלחימה תתרחב. החשש אינו מנותק מאירועי העבר הקרוב – בחודש יולי השנה ניזוקה צנרת גז בחבל טאבוש שבארמניה באזור הגבול הצפוני המשותף בין המדינות. בתחילת אירועי הלחימה הנוכחיים היו אבדות בנפש באזור זה (בטובוז שבאזרבייג’ן), אזור רחוק מנגורנו קראבך ומוכר כאזור אזרי על ידי הקהילה הבינלאומית אך נשלט על ידי ארמניה, כמו נגורנו קראבך ושבעה אזורים נוספים. בכל זאת, באזור טובוז, אזרבייג’ן תשתדל להימנע מלחימה כיוון שעוברים בו צנרת BTC, צינור הגז הדרום קווקזי ותשתיות נוספות. גם למערב ולארגון נאט”ו אלו צינורות חשובים כי הם מפחיתים את התלות ברוסיה ואינם עוברים באיראן. זהו גם אזור תחבורתי חשוב למערב כמסלול לאנשים ולסחורות לאפגניסטאן. גם איראן משתמשת בדרכי הסחר שלה לארמניה כשער לשווקים אירופיים ולשטחי ברה”מ לשעבר. רוסיה מעדיפה כמובן את המסלולים שעליהם היא שולטת על פני דרכים אלו.
נושא האנרגיה הינו אחד מהתשומות הנוגעות לעמדה הישראלית לגבי העימות המדובר – אזרבייג’ן הינה ספקית נפט מרכזית לישראל. לפי דברי רה”מ בשנת 2016, כמחצית מיבוא הנפט לישראל מקורו באזרבייג’ן. עם זאת, העניין הישראלי באזרבייג’ן הוא רב-ממדי. ליחסיה החיוביים של ישראל עם אזרבייג’ן, מדינה מוסלמית שגובלת באיראן, יש חשיבות אסטרטגית. אזרבייג’ן היא למעשה גם המדינה השיעית היחידה שהייתה לה מערכת יחסים גלויה עם ישראל מזה שנים (עד לחתימת ההסכם עם בחריין לאחרונה). דיווחים תקשורתיים רבים ציינו את שיתוף הפעולה המודיעיני הנרחב בין ישראל לאזרבייג’ן, המקיימת קשרי מסחר וכלכלה ענפים עם איראן. אזרבייג’ן, בתורה, מעוניינת לקבל מישראל מידע על הזירה הסורית ועל המתנדבים / שכירי החרב האזרים שהגיעו להילחם בסוריה.
מבחינת יחסים בילטרליים – אזרבייג’ן נהנית גם מהגישה לטכנולוגיות ישראליות ומהווה שוק חשוב לתעשיות הביטחוניות הישראליות (בשנת 2016 ציין נשיא אזרבייג’ן כי מדובר בהיקף של כחמישה מיליארד דולר). היבט בילטרלי נוסף הינו ההחלטה האזרית שלא לפתוח שגרירות בישראל אף על פי שישראל פתחה שגרירות בבאקו, בירת אזרבייג’ן. החלטה זו אינה מתקבלת בישראל בשמחה, אך בהבנה, לאור הרגישויות הנגזרות עבור אזרבייג’ן ממיקומה הגאוגרפי ומהלחץ שהופעל עליה לאורך השנים מצד איראן. מסיבה זו, ישראל נאלצה לקבל גם את ההכרה האזרית במדינה פלסטינית ואת דפוס ההצבעות האוהד לפלסטינים בפורומים בינלאומיים (כגון הימנעות מהצעה לגינוי חמאס בשל פעילות הטרור של הארגון נגד ישראל). בהתאם להתנהלות אזרית זו, בשנת 2018 הביע שה”ח של הרשות הפלסטינית, אל מלאכי, תמיכה באזרבייג’ן בסוגיית נגורנו קראבך. אזרבייג’ן לא הקימה נציגות דיפלומטית ברמאללה, אך הרשות הפלסטינית פתחה שגרירות בבאקו.
נושא היהודים המתגוררים באזרבייג’ן הינו שיקול נוסף שעל ישראל להתחשב בו. רוב הקהילה היהודית באזרבייג’ן היגרה לישראל בגל העלייה לאחר התפרקות ברית המועצות, אך אלפי יהודים (ההערכות נעות בין 20 ל-30 אלף) עדיין מתגוררים במדינה. בארמניה, מאידך גיסא, נותרו מאות בודדות של יהודים לאחר שרובם, כשלושת אלפים איש, היגרו עם נפילת ברה”מ, חלקם לישראל. ארמניה הביעה עניין לאורך השנים בשדרוג יחסים עם ישראל, אך ישראל נמנעה מכך בעקבות אינטרסים אסטרטגיים, תחילה מול טורקיה, ולאחר מכן מול אזרבייג’ן. לפי קו מדיניות זה, ישראל נמנעה מהכרה ברצח העם הארמני על ידי טורקיה. ארמניה בכל זאת פתחה נציגות דיפלומטית בישראל ושלחה שגריר לישראל בחודש ספטמבר השנה, למרות המדיניות הישראלית הזהירה כלפיה, ואף על פי שישראל ממשיכה לנהל את ענייניה הדיפלומטיים מול ארמניה משגרירותה בגאורגיה.
עד כה לא התייחסה ישראל רשמית לאירועים בקווקז. זאת, למרות שני אירועים פומביים שנגעו לישראל בשתי המדינות המעורבות: לפני ימים מספר, ועם הדיווחים על האמל”ח שנשלח מישראל לאזרבייג’ן בזמן העימות הנוכחי, משכה ארמניה כמחאה את שגרירה חזרה ליירוואן להתייעצויות. כמעט במקביל ציין יועצו המדיני של נשיא אזרבייג’ן, חיכמת חג’אייב, בפומבי לאחר תחילת העימות הנוכחי כי מדינתו מצפה לתמיכה גלויה של ישראל, אך מגלה הבנה למצב. אסטרטגית, אזרבייג’ן ללא ספק דומיננטית יותר מאשר ארמניה מבחינת ישראל בהיבטי מסחר (בדגש על יבוא האנרגיה ויצוא התעשיות הביטחוניות), ומעל לכול, בהיבט האיראני, שעשויה להיות לו משמעות קריטית בטווח הזמן הנראה לעין. עם זאת, לארמניה חשיבות בעצם הקשרים הדיפלומטיים החיוביים עם ישראל ודפוס הצבעותיה הזהיר מול הפלסטינים, כמקל לנופף בו מול התגרויותיה הפומביות של טורקיה, ועל רקע היחסים הטובים עם הקהילה הארמנית בישראל (כולל ברובע הארמני בירושלים).
בעוד מקבלי המדיניות בירושלים נדרשים לשקול את יחסי ישראל עם ארמניה ועם אזרבייג’ן, עליהם גם להתחשב במעורבותם ובעמדותיהם של גורמים בינלאומיים אחרים המעורבים בעימות. לישראל קשרים נרחבים וחיוביים ברובם עם רוסיה, אשר לאחרונה חשיבותם בולטת בעיקר בהקשר של הזירה הסורית, שבה רוסיה משמשת, במידה רבה, כ”מבוגר אחראי”. מול טורקיה, ישראל משמרת קשרים בילטרליים אף על פי שטורקיה איבדה תחת ארדואן את מעמדה כבעלת ברית ביטחונית ישראלית – וארדואן נוקט באחרונה קו עוין פומבי בשאלת ירושלים. מעבר לכך, על ישראל להתחשב בעמדת המערב, בדגש על ארה”ב, אשר מעורבותה עד כה הסתכמה בקריאה להרגעת הרוחות. כלל השיקולים הללו מצביעים על כך שמוטב לישראל שלא לצאת בהתבטאויות פומביות בנוגע לאירועים בקווקז. ריחוקו הגאוגרפי של האזור מאפשר לישראל שלא להידרש להבעת עמדה רשמית. במקביל, עליה להמשיך ולשמר את יחסיה הבילטרליים החיוניים עם אזרבייג’ן – ובה בעת, ככל האפשר, להימנע מהסלמת המתח עם ארמניה, למרות החזרת השגריר הארמני להתייעצויות, תוך שאיפה לשמירת האיזון העדין שלפיו התנהלו היחסים עד כה. אם העימות יתפתח מעבר לגבולותיו הנוכחיים תוך מעורבות פעילה של גורמים נוספים, כגון איראן, תידרש ישראל להערכת מצב מחודשת, אף שספק רב אם נכון יהיה לשנות את המדיניות של הימנעות מהצהרות פומביות הנהוגה כעת.
סדרת הפרסומים “ניירות עמדה” מטעם המכון מתפרסמת הודות לנדיבותה של משפחת גרג רוסהנדלר
תמונה: Bigstock
- בניית אתרים