נשיא ארה”ב כינה את נשיא רוסיה “רוצח” והבטיח להענישו. מול האיום עומד האינטרס המשותף לשני המנהיגים למנוע התלקחות והצורך בדו-שיח. עבור ישראל, התפתחות זאת מחדדת את הצורך בהתנהלות קפדנית מול רוסיה.
השבוע נרשמה התדרדרות פומבית משמעותית ביחסי ארה”ב ורוסיה. העילה הייתה פרסומו של דו”ח מודיעין אמריקאי המאשים את רוסיה בחתרנות שנועדה לפגוע בסיכוייו של המועמד דאז, ג’ו ביידן, בבחירות האחרונות לנשיאות. בעקבות הדו”ח התראיין הנשיא ביידן, ולשאלת המראיין האם אפשר לומר שפוטין, נשיא רוסיה, הוא רוצח, ענה ביידן בהיסוס, אך בחיוב. הוא גם הוסיף כי יהיה מחיר להתנהלות הרוסית. בעקבות דברי הנשיא מיהרו הרוסים להחזיר את שגרירם בארה”ב למוסקבה, להתייעצויות.
לא ברור עדיין למה התכוון הנשיא בהתייחסו למחיר שיגבה מרוסיה. לא ברור גם האם אמירתו היא מענה לשאלה לא מתוכננת של עיתונאי או תשובה מתוכננת היטב שנועדה להעביר אזהרה חד-משמעית למוסקבה. בכל מקרה, מיהרו לציין דוברים אמריקאים, מדיניות ממשל ביידן כלפי רוסיה תהיה שונה מאוד ממדיניות הממשל הקודם. השאיפה לבדל את הממשל הנוכחי מהקודם מרמזת על החמרה צפויה במדיניות ארה”ב כלפי רוסיה, אם כי לא ברור עדיין באיזו מידה. ארה”ב כבר הודיעה שהיא מתכוונת להפעיל סנקציות חדשות נגד השלטונות הרוסיים בעקבות היחס למתנגד הבולט ביותר של פוטין, אלכסיי נבאלני, היושב בכלא ברוסיה (לאחר ניסיון הרעלתו לפני חודשים מספר). ארה”ב גם הבטיחה להעניש את רוסיה בעקבות מתקפת הסייבר הרחבה נגד תשתיות, חברות ומוסדות ממשל אמריקאים בחודש דצמבר, אשר יוחסה לרוסיה. עם זאת, גם בתקופת ממשל טראמפ נחקקו עשרות סנקציות משמעותיות נגד רוסיה. זאת, למרות הצהרותיו של הנשיא לשעבר טראמפ אשר בהן פקפק בפומבי בהאשמות של סוכנויות המודיעין האמריקאי נגד הרוסים.
למרות ההצהרות הלוחמניות והפער הדרמטי בין היכולות והעוצמה האמריקאית לבין יכולותיה של רוסיה, האמריקאים יצטרכו למצוא דרך לנהל דו-שיח עם הרוסים בנושאים מסוימים. רוסיה מגבירה את מעורבותה הבינלאומית, בדגש על המזרח התיכון ואפריקה. הביטוי האחרון של מעורבות זו הוא הביקור המתוקשר השבוע של משלחת ארגון חיזבאללה במוסקבה לדיון בעתידה של לבנון ובהתפתחויות בסוריה. זאת, כמעט במקביל לביקור שר החוץ אשכנזי במוסקבה. ביקורים אלו הם רק דוגמה אחת לעניין הרוסי במעורבות בתהליכים אזוריים ופנימיים ברחבי המזה”ת.
רוסיה אומנם אינה מסוגלת להתמודד ישירות עם מעצמת-העל האמריקאית, אך היא יכולה בהחלט לקלקל את תוכניותיה של ארה”ב בזירות השונות. באופן גובר, רוסיה נהנית מנכונותן של מדינות במזה”ת לשתף עימה פעולה, בדרך זו או אחרת, ובאופן ישיר או עקיף על חשבונה של ארה”ב. החודש סיים שר החוץ הרוסי לברוב סיור מתוקשר במדינות המפרץ. אחד משיאי הביקור, מבחינת מוסקבה, היה מסיבת העיתונאים שניהל עם שר החוץ של איחוד האמירויות. באירוע זה הצהיר לראשונה האמירתי את שנאמר עד כה לרוב בחדרים סגורים – איחוד האמירויות תומכת בשיקום סוריה שהיא בחסות רוסיה, והסנקציות האמריקאיות פוגעות בתהליך זה.
לא נראה שלאף אחד מהצדדים יש עניין בהתלקחות ממשית. בארה”ב, ביידן מתמודד עם אתגרים חיצוניים כגון היריבות מול סין והמבוי הסתום מול איראן. הוא ניצב גם מול אתגרים פנימיים, בהם משבר הקורונה והמצב הכלכלי. יש גם לחצים מתוך האגף הפרוגרסיבי במפלגתו לקדם ערכי זכויות אדם ודמוקרטיה ולהעניש את רוסיה (ומדינות אחרות, כגון סעודיה) על פעולות המנוגדות לערכים אלו. לא מן הנמנע כי ההתבטאות הקיצונית של ביידן לגבי פוטין נועדה לבסס דימוי לוחמני שדווקא יאפשר לו לנהל מו”מ עם הרוסים בלי שייחשד כ”רך”, או כמשתף פעולה עם הרוסים, כפי שהאשימו את קודמו בתפקיד, טראמפ.
במקביל, פוטין מתמודד עם מחאה גוברת מבית, עם מגפת הקורונה ובעיקר עם אתגרים כלכליים כתוצאה ממגפת הקורונה ומהסנקציות שרוסיה כבר נתונה להן. בהתאם, עם ההצהרה על החזרת השגריר, מהלך סמלי שנועד להביע מחאה, הרוסים הודיעו מייד באמירה זהירה יחסית כי הצעד נועד למנוע התדרדרות ביחסים. בנאום שנשא פוטין לאחר ההתבטאות איחל בריאות לביידן (ספק איחול, ספק רמיזה לקשיי גיל), ביקר את אמירותיו ואת ההתנהלות האמריקאית, אך ציין כי רוסיה תמשיך לעבוד עם ארה”ב בדרך שתשרת את האינטרסים שלה.
בהימור מחושב ניתן להניח כי הרטוריקה הלוחמנית בין המדינות תימשך, ואולי אף יפורסמו צעדי ענישה והרתעה אמריקאים. עם זאת, סביר כי האינטרס המשותף לארה”ב ולרוסיה במניעת התנגשות ישירה יגבר על העוינות ההדדית בטווח הנראה לעין. בלית ברירה, ולמרות הרוח הרעה בין הנהגות שתי המדינות, כבר מתקיים תיאום מסוים ביניהן. כך למשל, בחודש שעבר הן סיכמו על חידוש אמנת START 2 לבקרת נשק. בנוסף, מתנהל תיאום רוסי-אמריקאי טקטי בסוריה, שנועד למנוע הסלמה בשטח.
עמדותיו של הממשל האמריקאי תימדדנה בפעולותיו מול רוסיה יותר מאשר בהצהרותיו. פרויקט הגז מרוסיה לגרמניה, נורדסטרים 2, למשל, יהווה מקרה בוחן משמעותי בחודשים הקרובים. אם הממשל האמריקאי יעמוד על דרישתו לעצור את הפרויקט (תוך התנגשות עם גרמניה, האוחזת בעמדה הפוכה), הוא יידרש לצאת למערכה בינלאומית ולגבות את ההצהרות במעשים העשויים לייצר קרע בגוש המערבי, ולהעמיק את התהום הפעורה ממילא בין ארה”ב ורוסיה.
מבחינת ישראל, חילופי הדברים הקשים מחדדים את הצורך במשנה זהירות בתיאום הישראלי מול רוסיה. היחסים האסטרטגיים עם ארה”ב, שלהם יש קדימות בגיבוש המדיניות הישראלית, מחייבים קפדנות בהתנהלות ישראל מול השלטונות במוסקבה. האמריקאים מגלים הבנה לצורך הישראלי לנהל דיאלוג עם הרוסים על רקע הדומיננטיות שלהם בסוריה ונוכחותם הצבאית בקרבת הגבול עם ישראל. גם הסיוע הרוסי לישראל בסוגיות הומניטריות – החזרת עצמותיו של זכריה באומל ז”ל, שחרורה של נעמה יששכר שנכלאה ברוסיה והחזרת הצעירה הישראלית שחצתה את הגבול לסוריה לאחרונה – לא עוררו ביקורת כלשהי מצד ארה”ב. עם זאת, על ישראל לשקול את מגעיה עם מוסקבה על רקע הרגישות בוושינגטון. מסתמן כי לפחות פומבית, נכונותה של ארה”ב לקבל את התיאום בין ישראל לרוסיה בנושאים מסוימים עשויה להיות מצומצמת יותר אם יהיה מדובר בנושאים הנוגעים למדיניותה של ארה”ב באזור, כגון החרם האמריקאי על הממשל הסורי.
גרסה מורחבת של מאמר שהתפרסם ב-N12 בתאריך 21.03.2021
סדרת הפרסומים “ניירות עמדה” מטעם המכון מתפרסמת הודות לנדיבותה של משפחת גרג רוסהנדלר
תמונה: Gage Skidmore / Kremlin.ru
- בניית אתרים