JISS - מכון ירושלים לאסטרטגיה ולביטחון

אלוף (מיל') יעקב עמידרור

אלוף (מיל') יעקב עמידרור

עמית בכיר ע"ש אן וגרג רוסהנדלר במכון ירושלים לאסטרטגיה ולביטחון.

מחלוקת חוצה את המומחים הצבאיים באשר להשלכות של סיפוח בקעת הירדן ושינוי הסטטוס קוו בהר הבית – על הסכם השלום עם ירדן והתיאום מולה. האלוף עמידרור: חייבים שלטון ירדני יעיל וחזק, שהאינטרס שלו לשקט בגבול עימנו חופף את האינטרס שלנו.

ישראל היום, 07.02.2020

 

 

לאלוף (מיל') עוזי דיין, פעם סגן הרמטכ"ל, אלוף פיקוד מרכז וראש המל"ל – אך עוד קודם לכן קצין הקישור הבכיר לצבא ירדן וראש המשלחת הביטחונית למו"מ על הסכם השלום עימה – יש קילומטראז' ארוך עם שכנינו ממזרח. דיין זוכר לילה אחד עם המלך חוסיין, אביו של מלך ירדן הנוכחי עבדאללה, שבו שח לו המלך בכנות: "אתם חושבים שאתם חיים במדינה קטנה מוקפת אויבים? אנחנו בבעיה גדולה יותר. אנו מדינה קטנה מוקפת חברים. מהם לעיתים צריך להיזהר יותר".

דיין נזכר ברגע הזה, ובשיתוף הפעולה ארוך השנים עם ירדן, לנוכח מה שהוא מכנה "הפחדות ותסריטי אימה" שמפזרים כמה מעמיתיו לשעבר במערכת הביטחון, על רקע האפשרות שישראל תספח את בקעת הירדן כ"רצועת ביטחון חיונית למדינת ישראל", ויותר מכך: אולי בעתיד אף תתיר ישראל תפילת יהודים בהר הבית, ברוח הניסוח הפתלתל שלכאורה מאפשר זאת בתוכנית המאה של טראמפ.

"ישראל", אומר דיין, "נהנית ממערכת היחסים שלה עם ירדן. הירדנים, בלשון ממעיטה, נהנים לא פחות. מי שלא הפנים זאת לא מכיר את מערכת היחסים הזו עד תומה". דיין מעריך כי "עם הסכם שלום או בלעדיו, הירדנים יחשבו טוב־טוב לפני שבפועל יתנתקו מאיתנו. ישראל היא אחד האינטרסים הלאומיים החיוניים של ירדן, תעודת הביטוח הלאומי שלה. ב־1970 ישראל הציבה אולטימטום לסוריה, כשזו תכננה לפלוש לירדן, ולמעשה מנעה הפיכה פלשתינית שם. זאת לא היתה הפעם היחידה שבה סייענו לירדנים לשמור על יציבות הממלכה".

דיין אינו מרחיב בשיתוף הפעולה הביטחוני והמודיעיני עם ירדן, אבל הארכיון זוכר כמעט הכל. על פי פרסומים זרים, מתקיים שיתוף פעולה הדוק בין ישראל לבין ירדן ברמה הביטחונית והמודיעינית, וישראל טורחת להתריע בפני ירדן על גורמים חתרניים המסכנים לכאורה את יציבות המשטר ההאשמי. המגזין "אטלנטיק" פרסם בעבר שהמוסד הישראלי ביקש אישור מירדן להפציץ מתחומה אתרי נשק כימי בסוריה, ובתקשורת הזרה אף עלתה אפשרות שירדן תאפשר למטוסים ישראליים או אמריקניים לעבור בתחומה בדרכם לפגוע במתקני גרעין באיראן. ניוזוויק פרסם באתר החדשות שלו תרחישי תקיפה אפשריים, שבהם נבחנה אפשרות שכזאת. גם לארה"ב יש אינטרסים צבאיים בירדן. על פי פרסומים, עורך צבא ירדן תמרונים משותפים עם צרפת, בריטניה וארה"ב.

דיין מציין, עם זאת, כי "הביטוח" הישראלי עובד כאשר הדברים נוגעים לאיומים חיצוניים על ירדן. "קשה ליישם אותו כאשר האיום על הממלכה מגיע מבפנים". ואכן, ירדן היא מדינה עם בעיה דמוגרפית שבה יש רוב פלשתיני, כוח חזק של אחים מוסלמים וכמיליון וחצי פליטים שהגיעו אליה מעיראק ומסוריה, שאינם מוסיפים שקט לממלכה. מייסדי ירדן שעליהם נשענים השלטון והצבא, השבטים הבדואיים שמקורם בחצי האי ערב, הם כיום מיעוט מספרי בירדן. לכן הרגישות הגבוהה של המלך לא רק לאיומים מבחוץ, אלא גם לאיומים מבפנים.

אלא שדווקא בשל כך, דיין סבור שלירדנים יש עניין, בלתי רשמי כמובן, בחיץ ישראלי לאורך בקעת הירדן, בינם לבין הפלשתינים בגדה. "חיץ ישראלי כזה, גם מנקודת מבטם, הוא מועיל וחיוני כדי למנוע חבירה בין הפלשתינים של הגדה לפלשתינים של ירדן – חבירה שעלולה להעצים עוד את האיום על השלטון". דיין סבור לפיכך ש"אין להירתע מהחלה מיידית של החוק, המשפט והמינהל הישראלי על בקעת הירדן. מהיכרות וניסיון אני אומר שהסכם השלום עם ירדן יציב יותר ממה שמנסים לתאר אותו, והוא נכס אסטרטגי לשני הצדדים, לירדן לא פחות מלישראל, ולכן בנושא הבקעה צריך ללכת רחוק ככל שטוב ונדרש לישראל. לא לחשוש, והבקעה בהחלט נדרשת".

"כמו במערת המכפלה"

המוקש השני בתוכנית המאה שקשור לירדן הוא סעיף הר הבית, והאפשרות שיותר ליהודים להתפלל במקום. על אף העמימות שהתוכנית משדרת בנקודה זו – מצד אחד המשך הסטטוס קוו שמונע תפילת יהודים בהר, ומצד אחר אמירה תקדימית אמריקנית שבתנאים מסוימים גם יהודים יתפללו בהר – הירדנים מודאגים מאוד.

תוכנית המאה אמנם שמרה על מעמדה של ירדן, שמעוגן בהסכם השלום עם ישראל מ־1994, כאפוטרופוס על המקומות הקדושים לאסלאם בירושלים, וכן על השותפות הסמויה שלה עם ישראל בניהול הר הבית. עם זאת, האפשרות שיהודים יתפללו במקום סותרת לטענת ירדן את הסיכום שהושג בין ארה"ב, ירדן וישראל ב־2015, שם הועלה על הכתב הסטטוס קוו הבלתי פורמלי ששורר מאז מלחמת ששת הימים, ונרשם כי יהודים יוכלו לבקר בהר, אך ייאסר עליהם להתפלל בו.

דיין מציע "לנצל את ההזדמנות שמעניקה לנו תוכנית המאה גם בעניין הר הבית, ולאמץ באופן מיידי את העיקרון שיאפשר תפילות יהודים בהר אך ליישמו בפועל, רק בעתיד, בתיאום עם הירדנים. הייתי אלוף פיקוד המרכז. יש הסדר במערת המכפלה שמאפשר גם ליהודים ולגם למוסלמים להתפלל שם. כדוגמתו או בדומה לו ניתן ליישם גם בהר הבית. צריך לעשות זאת ברגישות, אבל בסופו של דבר צריך לעשות זאת. הרי לא ייתכן שתושב ואדי ערה יוכל לממש את חופש הדת שלו בהר הבית, ועל יהודי מירושלים ייאסר לעשות זאת".

אז מה היית עושה במיידי?

"הייתי פותח את ההר לתיירות מכל הסוגים, 'מאזרח' אותו, לביקורי בתי ספר, חיילים, סטודנטים. זה נראה לך הגיוני שביום העצמאות יהודים לא יוכלו לומר שם הלל? או שנאסר כיום על מבקרים יהודים בהר לשתות מהברזיות שם, 'מחשש' שהם יברכו קודם השתייה? לכן שינוי הסטטוס קוו בהר, שתוכנית המאה פותחת לה פתח, לא נראה לי בלתי הגיוני בעליל. זה רק צריך להיעשות במקסימום רגישות ותיאום".

אחד מבני הפלוגתא של דיין בסוגיה הירדנית הוא האלוף (מיל') יעקב עמידרור, אף הוא ראש המל"ל בעבר, שכיהן גם כראש חטיבת המחקר באמ"ן וכמזכיר צבאי לשר הביטחון. עמידרור מבקש להזכיר כמה "אמיתות יסוד שנוגעות ליחסינו עם ירדן": "הגבול עם ירדן הוא הארוך והשקט ביותר של מדינת ישראל. כל שינוי בממלכה יכול להפר את השקט הזה, שאינו מובן מאליו. ירדן, בעצם קיומה, מתפקדת כחוצץ בינינו לבין הצרות ממזרח: עיראק, האיראנים בעיראק, סוריה ודאעש. אם ירדן תהפוך למדינת גשר שאין לה אינטרס לשקט בגבול עם ישראל – כל הצרות הללו יזרמו אלינו. לכן חייבים שלטון ירדני יעיל וחזק, שהאינטרס שלו לשקט בגבול עימנו חופף את האינטרס שלנו".

עמידרור מציין כי "הלגיטימציה של המשטר ההאשמי נשענת בין היתר על כך שהוא מצליח לייצג לא רק אינטרסים צרים של השבטים הבדואיים, אלא גם אינטרסים רחבים של כלל האוכלוסייה שרובה פלשתינית. הלגיטימציה שלו גם נובעת לא מעט מעצם היות הבית ההאשמי, המשפחה היחידה בקרב השליטים הערבים שמוצאה באופן ישיר ממוחמד; המשפחה היחידה שנותר לה עדיין תפקיד משורת התפקידים המסורתיים של המשפחה שנלקחו על ידי הסעודים – תפקיד שומר המקום השלישי בקדושתו לאסלאם – אל־חרם א־שריף – הר הבית.

"בהינתן שאלה פני הדברים, ושירדן יוצרת חיץ בינינו לבין גורמים עוינים ובעיקר מונעת בהצלחה רבה טרור לאורך הגבול שלנו עימה וחוסכת לנו דמים תרתי משמע", מסביר עמידרור, "אנו צריכים לעשות הכל כדי לחזק את השלטון שם ולא להחליש אותו. תוכנית טראמפ הוצגה, ועכשיו אנו צריכים להחליט אם אנו מנכרים את השלטון הירדני, שפועל גם מאינטרסים שלו, על מנת להשיג דברים שחשובים לנו".

עמידרור סבור כי "החלת החוק הישראלי על הבקעה היא התגרות בירדנים במובן הזה שהם לא יוכלו להגיד שהם מסכימים לכך ויצטרכו לעשות משהו, כדי להראות לרחוב שלהם שאינם מתעלמים. הרחוב הזה עלול לסכן את היציבות של השלטון שם. קובעי המדיניות אצלנו צריכים לשאול את עצמם כמה זה חשוב שנחיל ריבונות על הבקעה עכשיו וכמה זה חשוב לשמור עכשיו ובכלל על היציבות בירדן, שהיא אינטרס מאוד חיוני בעבורנו. שיחליטו מה יותר דחוף וחשוב עכשיו".

"את ההר אי אפשר להכיל"

בעניין הר הבית עמידרור נחרץ אף יותר. "העניין הזה נוגע לבסיס הלגיטימציה של השלטון בירדן", הוא מבהיר, "אם נממש את זכות התפילה שם, כפי שנזכר בתוכנית המאה, ייפגע בסיס הלגיטימציה של השלטון הירדני. אני כאיש מקצוע, אומר שמנקודת המבט הירדנית – תפילות יהודים בהר הבית זה אירוע חמור מאוד, והם יהיו חייבים להגיב. אם הירדנים מצד אחד יגיעו למסקנה שכתוצאה מתפילת יהודים בהר הם על סף איבוד הלגיטימציה שלהם כשלטון, הם לא יהססו לוותר על שיתוף הפעולה הביטחוני איתנו. את סיפוח בקעת הירדן הם אולי יוכלו להכיל; שינוי בהר הבית – לא".

למערכת היחסים המורכבת עם ירדן והדילמות מולה שמספקת תוכנית המאה, נלווה גם משבר ביחסים הכלכליים בין המדינות. נתוני הפתיחה של הכלכלה הירדנית רעים: משאבי הטבע ומקורות הכנסה אחרים שלה דלים. האבטלה גבוהה – 18 אחוזים, ובקרב הצעירים גבוהה במיוחד – 42 אחוזים.

הגירעון בתקציב המדינה הירדני מגיע לכ־40 מיליארד שקלים, והסיוע מצד ארה"ב ומדינות המפרץ מגיע למיליארדים בודדים מדי שנה. ירדן מייצאת לישראל כ־5 אחוזים מכלל היצוא השנתי שלה, אבל המיזמים הגדולים שלה עימה, אלה שמעוגנים בהבנות ובהסכמים בינלאומיים – תקועים.

פרויקט "תעלת הימים", שמטרתו להעביר מים מים סוף לים המלח, להצילו מגוויעה ובדרך להשקות את ירדן והערבה – אינו מקודם. הירדנים מאשימים את ישראל בעיכובים. לפני כשנה וחצי הודו בישראל שהתועלת הכלכלית של הפרויקט מוטלת בספק ושידרו חמיצות מרובה ביחס אליו ("בחזרה לתעלה", "ישראל השבוע", 22.11.2018), אבל את ירדן, שסובלת ממחסור חמור במים, החישובים הישראליים פחות מעניינים. הסכמים צריך לכבד, הם טוענים, והאמריקנים מגבים אותם.

ג'ארד קושנר, ג'ייסון גרינבלאט והשגריר האמריקני בישראל דיוויד פרידמן שוחחו עם רה"מ בנימין נתניהו בעניין התעלה. צחי הנגבי, השר לשיתוף פעולה אזורי, ניסה לקדם דיון והחלטות מעשיות בממשלה. אלא שעונת הבחירות המתמשכת תוקעת את העניין, והוראות היועמ"ש לתקופת בחירות מגבילות את קידומו.

ההוראות הללו בולמות גם את הפעלת "הבועה", אקס־טריטוריה מול קיבוץ טירת צבי, שבה אמור לקום אזור תעשייה משותף לירדן ולישראל כאזור סחר חופשי. בצד הירדני הפרויקט מקודם; בצד הישראלי הוא מקודם חלקית, מכיוון שכביש הגישה לחצי הישראלי לא הושלם. גם כאן, שנת הבחירות המתמשכת מעכבת ביצוע.

לעומת זאת, עסקת הגז הגדולה בין ישראל לבין ירדן צלחה כנראה את המכשולים הרבים בצד הירדני. מדובר בהסכם ל־15 שנה לאספקת גז לחברת החשמל הירדנית (40 אחוזים מצריכת האנרגיה שלה), שיכניס לישראל ולקידוח לוויתן כ־10 מיליארד שקלים.

המלך עבדאללה התקשה להעביר את ההסכם בממלכה, וההתבטאויות נגד ההסכם בפרלמנט הירדני היו מן הקשות שנשמעו בנוגע ליחסים עם ישראל. אחד מחברי הפרלמנט, טארק ח'ורי, אף קרא לאזרחי ירדן לפוצץ את הצינורות שיובילו גז טבעי מישראל לירדן. "כולנו נהפוך לשאהידים", הצהיר.

שתי סוגיות נוספות שמעיבות על היחסים בין ישראל לירדן בשנתיים האחרונות הן ההחלטה הירדנית שכבר יצאה אל הפועל לא להאריך את חוזי החכירה עם ישראל בשטחי נהריים וצופר,  והמבוי הסתום שאליו נקלעו השיחות בנוגע למתחם שער הרחמים בהר הבית, שהמוסלמים הפכו אותו למסגד. ישראל מתנגדת לכך, אולם נמנעת מפעולה כוחנית שתחזיר את המצב לקדמותו.

על רקע כל אלה מהדהדת הצהרתו של המלך עבדאללה מנובמבר האחרון, שלפיה "היחסים בין ישראל לירדן כרגע הם במצב הגרוע ביותר אי פעם", ואזהרתו כי "החלת ריבונות על אזור בקעת הירדן עלולה לפגוע בהסכם השלום בין ירדן לבין ישראל".

"נקלעים למצב סחיט"

האלוף (מיל') גרשון הכהן, לשעבר מפקד המכללות ומפקד הגיס הצפוני והגיס המטכ"לי,  ממליץ להתייחס להמלצות חלק מאנשי הצבא להימנע עתה מסיפוח הבקעה כאל המלצת מודיעין בלבד. "המדינאי הוא זה שמקבל החלטות, המודיעין רק ממליץ", מבהיר הכהן, "מה שאני רואה זו סחיטה ירדנית מתמשכת. הירדנים הכריחו אותנו להוציא את המגנומטרים משערי הר הבית, השפילו אותנו בנהריים ובצופר ועכשיו בחוצפתם, אחרי שהכפלנו להם את מכסות המים, מתעקשים לקבל אותם ישירות מהכנרת ומסרבים לאפשר לנו להזרים את המים דרך הירדן עד לנהריים כדי לשפר את מצבו האקולוגי של הנהר, ולקבל את המים רק בנהריים".

הכהן מבהיר עוד: "אנחנו עובדים בשביל הירדנים, האמריקנים עובדים בשבילם, המוסד עובד בשבילם והם עוד גובים דמי חסות מאיתנו. היכן ההדדיות? התשלום כל הזמן עולה, ואנחנו מיצבנו את עצמנו במצב סחיט. זה צריך להיפסק".

לעומתו, עודד ערן, לשעבר שגריר ישראל בירדן, מגלה רוח מפויסת יותר כלפי הירדנים. בנייר שפרסם לאחרונה במסגרת המכון למחקרי ביטחון לאומי, מבהיר ערן כי "ההתפתחויות במזרח התיכון בעשור האחרון רק חיזקו את האינטרס הישראלי בשימור יציבותה של ירדן". לדבריו, דווקא משום ש"לישראל יש השפעה לא מבוטלת על יכולתה של ירדן להתמודד עם חלק מהאתגרים שבפניה… מתחייבת חשיבה אסטרטגית ישראלית, לצד נכונות ירדנית וישראלית להימנע ממהלכים פרובוקטיביים – על אף לחצים פנימיים בשתי המדינות". ערן ממליץ על דו־שיח מקיף וברמה הבכירה, שתכליתו תהיה הסדרה מלאה של היחסים.

נדב שרגאי, ישראל היום, 07.02.2020

 

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *