מכון ירושלים למחקרים אסטרטגיים

אלוף (מיל') יעקב עמידרור

אלוף (מיל') יעקב עמידרור

עמית בכיר ע"ש אן וגרג רוסהנדלר במכון ירושלים למחקרים אסטרטגיים.

רצינותם של דיוני המומחים בהמשך תהיה סימן דרך הכרחי בתהליך.

אחרי שהאבק שקע ונחתם בסינגפור ההסכם לפירוק צפון קוריאה מנשק גרעיני, נותר לשאול – האם זה יצליח? וכיצד ישפיע המהלך על ישראל?

נראה שכל ״מומחה״ צריך להודות ברבים שאין תשובה ברורה לשאלה הראשונה, קרי האם נראה תהליך שבסופו צפון קוריאה תפרק את נשקה הגרעיני ואת המתקנים שאפשרו לה להגיע אליו.

לפנינו שני שלבים עוקבים – של "דיונים" ושל "מעשים". הדיונים ינוהלו כנראה על ידי מזכיר המדינה האמריקני, אדם מוכשר שהיה גם ראש ה-CIA, ולכן מכיר הן את פרויקט הגרעין והן את הכוחות הפועלים בהנהגת הצפון. הוא ייעזר במומחי גרעין, האמורים להביא להסכמה על תוכנית שבסופה יהיה ברור שלצפון קוריאה אין נשק גרעיני ושפורקו אותם מתקנים שהכרחיים כדי לייצר אותו. לאחר הסכמה שכזאת יתחיל השלב הבא: שלב הביצוע שעליו יפקחו כנראה הן מומחים אמריקנים והן הוועדה הבינלאומית היושבת בווינה. שלב הביצוע אינו מורכב, בהנחה שפרטיו יסוכמו עוד קודם לכן.

רק לאחר מכן יתאפשר מימוש ההתחייבות – לנקות את קוריאה מנשק גרעיני. האם זה יתרחש באופן שתואר כאן? קשה כאמור לדעת, אבל רצינותם של דיוני המומחים תהיה סימן דרך הכרחי בתהליך.

כמובן שגם לאחר ביצוע שני השלבים יימשך מאמץ הפיקוח הישיר והעקיף. הישיר – קרי ביקורים של מומחי נשק גרעיני בשטח כדי לוודא מקרוב שצפון קוריאה עומדת במחויבות שלה, והעקיף – של המודיעין האמריקני, אולי בסיוע מדינות שלהן אינטרס בשמירת ההסכם ככתבו וכלשונו, וסין הראשונה שבהן.

כיצד ישפיע ההסכם על ישראל? כמובן שכישלונו בתהליך הביצוע המעשי יהיה סימן רע ביותר, וייתן זריקת מרץ רצינית לאיראן בשאיפותיה להפוך למדינה גרעינית. הוא יצביע על חולשתה של ארה״ב ועל חוסר יכולתו של נשיאה טראמפ להביא לשינוי אל מול מדינה סוררת, והרי זה המבחן האמיתי בהקשר האיראני. ואם בניגוד לכל השערות הפרשנים והתחושה הספקנית, המבוססת על הניסיונות הקודמים עם צפון קוריאה, ההסכם בכל זאת יעבוד? אם זה יהיה המצב, נראה שתהיה לכך השפעה גדולה ביותר בהקשר לאיראן.

טהרן ובעלי בריתה בעולם יראו מה פירושו של הסכם טוב שעוסק בפירוק יכולת הגרעין ולא רק בפיקוח עליו, המביא לביטול האיום ולא לדחייתו הזמנית. אולי הם גם יבינו שהנשיא הנוכחי לא מוכן לחתום על הסכם גרוע – ובלבד שיהיה הסכם. אל מול הסכם גרוע יש בידיו אופציות אחרות.

למה הצליח טראמפ במקום שנכשל הנשיא הקודם? ראשית, ההסכם הראשון נעשה בין אדמיניסטרציה אמריקנית שוויתרה מראש על הבטחתה לפרק את איראן מיכולותיה – לבין מדינה עם תפיסת שליחות דתית עמוקה לגבי כל האזור. לשני הצדדים היה ברור שאמריקה ויתרה על האופציה הצבאית, והיא רוצה את ההסכם יותר ממה שאיראן צריכה אותו, אף שאיראן היתה על סף קריסה כלכלית.

בהסכם הנוכחי היו האמריקנים נחושים להשיג את פירוק יכולות הצד השני או שלא לחתום כלל, ובצפון קוריאה היתה תחושה שארה״ב מוכנה לכל צעד אפשרי ללא הסכם, וכי גם סין, שעליה נשען הממשל בצפון, מפעילה לחץ של ממש כדי לקדם הסכם. למשפחה השולטת בצפון אין אידיאולוגיה, קים לא מחפש השפעה בעולם או אפילו באזור, וחשוב לו להבטיח את המשך שלטונו – ואת זה קל לארה״ב להבטיח ולבצע.

אם זה יעבוד (בדגש גדול על – אם) יהיה טראמפ זכאי לפרס נובל, והפעם זה לא יהיה מוקדם מדי. אפשר אם כן לחייך בשביעות רצון, אך לדעת שעדיין מוקדם להמר שהסיום יהיה אופטימי.

 

פורסם ב-ישראל היום 15.06.2018


סדרת הפרסומים "ניירות עמדה" מטעם המכון מתפרסמת הודות לנדיבותה של משפחת גרג רוסהנדלר.


תמונה: By Dan Scavino Jr. [Public domain], via Wikimedia Commons

עוד כתבות שעשויות לעניין אותך

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *