JISS - מכון ירושלים לאסטרטגיה ולביטחון

אלוף (מיל') יעקב עמידרור

אלוף (מיל') יעקב עמידרור

עמית בכיר ע"ש אן וגרג רוסהנדלר במכון ירושלים לאסטרטגיה ולביטחון.

מנקודת המבט של ישראל, בנייתה של מכונת מלחמה איראנית בסוריה יכולה להיות קריטית בעתיד, ולכן יש למנוע אותה כיום.

אין לבכות את השלכתו לסל ההיסטוריה של מסמך העבודה המשותף המכונה “ההסכם האיראני”.

הולדתו של ההסכם בחטא. ארה”ב תחת ממשל אובאמה שינתה את דעתה ובמקום לנסות להשיג במסגרת ההסכם פירוק של היכולות האיראניות בתחום העשרת האורניום, חתמו האמריקנים על הסכמה לכך שאיראן תעשיר בכמויות קטנות יותר ותקבל על עצמה משטר פיקוח נוקשה, לכאורה. היה זה הסכם רע לעולם ולישראל, כזה שחסרונותיו רבים מיתרונותיו.

השאלה הגדולה היא – מה הלאה? בעיקר, מה יעשו האירופאים, שהחליטו להישאר מחויבים להסכם? מדינות אירופה מודות בפומבי, וביתר פירוט בשיחות סגורות, כי ההסכם מלא חורים, אך הן מעדיפות אותו על פני מציאות ללא הסכם. ייתכן שהאירופאים ירצו לשמור על המסגרת אך לתקן חורים כגון: לעצור את פיתוח וניסוי הטילים ולוודא פיקוח טוב יותר, בעיקר על האתרים הצבאיים. לאחר הגילויים מארכיון הגרעין האיראני, אולי תעמיד אירופה את האיראנים על מקומם, בדרישה כי יענו על שאלות שעד כה התחמקו מהן. או אז אפשר יהיה לחזור לנשיא טראמפ כדי לשכנעו לשוב למסגרת ההסכם, אך קשה לראות מהלך אירופי שכזה מצליח לקרום עור וגידים ללא לחץ גדול מאוד, ולכן סביר יותר שארה”ב תישאר בבדידותה.

שאלת מפתח היא מה יעשו האיראנים. האם ישמרו עתה על ההסכם ואף ביתר קפדנות, כדי שלא לתת לארה”ב שום עילה להחריף את המהלכים נגדם. או שאולי ינצלו את יציאת ארה”ב כדי לקדם מהלכים בתחום הגרעין, ביודעם שאין כיום לאמריקנים רצון של ממש להשקיע מאמצים במזרח התיכון. ההחלטה האיראנית תושפע כנראה גם מתוצאות המו”מ עם צפון קוריאה. ככל שהנשיא יוכיח את נחישותו מול פיונגיאנג כך הוא יקל על האירופאים לפנות בדרישות לאיראנים. בשני המקרים מבוסס המו”מ על אמינות הנשיא ונחישותו.

החלטת הנשיא טראמפ תעורר מאבק פנימי באיראן, בעיקר בגלל השפעת הסנקציות. המאבק יהיה בין מצדדי הקו הנוקשה – בראשות משמרות המהפכה – לבין מצדדי הנשיא חתאמי שיעדיפו לשמור על מסגרת שיתוף הפעולה עם אירופה ולא להחריף את האתגר הכלכלי, שכבר כיום מתקשה איראן להתמודד איתו. הדברים סבוכים יותר לנוכח המכות שחטפו האיראנים בסוריה והבושה עם חשיפת הצלחת המוסד לפעול בלב טהרן ולחדור ללב ליבו של אוצר בלום, בתחום הכי רגיש. הנשיא חתאמי, המוביל את הכלכלה האיראנית, מבין את הנזק שיכול להיגרם מסנקציות אמריקניות והוא בוודאי ינסה להניח את האשמה לפתחי משמרות המהפכה, בטענה שהחרפת המאבק נגד ישראל בסוריה והמעורבות בתימן ובעיראק הביאו בין השאר להחלטת טראמפ.

בסיכומו של דבר עדיין מוקדם לקבוע לאן תוליך הפרישה מן ההסכם. היא בוודאי תקשה על איראן, אבל מאחר שאין בהחלטה משום שינוי במגמה להקטין את המעורבות האמריקנית במזרח התיכון, לא נראה שהיא תשנה דבר מה מהותי, אלא אם כן האיראנים ייתנו לנשיא עילה לפעול נגדם באופן יותר אגרסיבי.

וכאן נכנסת לתמונה הרחבת המאמץ של טהרן לבנות “מכונת מלחמה איראנית” בסוריה, מעין העתק של יכולות חיזבאללה בלבנון, אך בפיקוד ובשליטה ישירה של משמרות המהפכה. ישראל החליטה שלא לחזור על הטעות שאפשרה לבנות את חיזבאללה לכדי מה שהוא היום – ארגון לא ממשלתי עם 120 אלף רקטות וטילים, כמות שאין כדוגמתה לרוב מדינות העולם. המאבק הזה על אדמת סוריה החריף עקב סדרת צעדים של שני הצדדים, שהחלו הרבה לפני החלטת טראמפ: בפברואר השנה איראן שלחה מל”ט עם חומר נפץ לעבר לב ישראל – המל”ט יורט, אך האיראנים הבהירו במעשה זה כי הם מוכנים לקחת את הסיכון של עימות ישיר. חיל האוויר הישראלי פגע בקרון הפיקוד של המל”ט בעת האירוע, וכמה שבועות לאחר מכן פעל, על פי מקורות זרים, שוב באותו אזור, בלב סוריה (T4), והרג כמה איראנים, אחד מהם בכיר. איראן הבטיחה תגובה, אך מאז פעל חיל האוויר פעמיים כנגד מטרות וציוד איראני, וכנראה התגובה המתוכננת שובשה.

התקיפה בלילה שלאחר נאום טראמפ (אך ללא קשר אליו), כוונה כנראה להכנות אחרונות של האיראנים לפגיעה בישראל. הפגיעה במחסני הטילים הביאה לרידוד התגובה שהגיעה בלילה שבין רביעי לחמישי, לכדי ירי שרובו יורט על ידי צה”ל לעבר קו המוצבים ברמת הגולן. אני מעריך שלא תגובה כה חלשה תכננו האיראנים, אבל היא הספיקה לתת לצה”ל תירוץ לפעול באופן רחב כנגד (כנראה רוב) התשתית האיראנית בסוריה. בשעת כתיבת המאמר, בבוקר שלאחר ירי 20 הרקטות והמענה הישראלי בעקבותיו, עוד לא ברור מה נפגע וכמה איראנים נהרגו מהתגובה הרחבה של צה”ל, אבל גם אם היתה זאת תגובה מוצלחת – אין לחגוג. איראן לא תתייאש כל כך מהר ובטהרן לא יוותרו בקלות על החלום לבנות מכונת מלחמה איראנית כנגד ישראל בסוריה.

במסגרת מאבק ארוך זה יש להבין גם את ביקורו של ראש הממשלה ברוסיה, בעיתוי שאין טוב ממנו, גם אם איש לא תכנן זאת. עמידתו כאורח כבוד במצעד בכיכר האדומה מאותתת לטהרן כי על אף יחסה האוהד של מוסקבה לאיראן, היא לא תעצור את ישראל מלפעול כנגד ההתפשטות האיראנית, גם אם לא תעשה את ההפך ולא תרגיע את איראן. יש לישראל חופש פעולה בסוריה, ולאחר הצהרת הנשיא טראמפ אף יותר מאשר בעבר.

האם האירועים הללו יכולים להידרדר לכדי מלחמה עם איראן? התשובה חיובית, אף על פי שכנראה שני הצדדים לא רוצים בכך. מנקודת המבט של ישראל, בנייתה של מכונת מלחמה איראנית בסוריה יכולה להיות קריטית בעתיד, ולכן יש למנוע אותה כיום. עבור האיראנים מדובר בשלב חשוב באסטרטגיה שמטרתה להביא את איראן להגמוניה אזורית, ובעתיד הרחוק ליצור מעליה מטרייה גרעינית.

ויתור איראני על בניית היכולת הצבאית נגד ישראל הוא ויתור על מרכיב חשוב באסטרטגיה שלהם. אם אחד הצדדים לא ימצמץ, התוצאה תוכרע במלחמה. האם שדה המערכה הצבאית יצטמצם לסוריה או שיגלוש גם ללבנון אל מול חיזבאללה, ואולי אף לחילופי מהלומות כנגד ישראל ואיראן עצמה? קשה לנבא, אך יש להביא זאת בחשבון.

 

פורסם ב-ישראל היום 11.05.2018


סדרת הפרסומים “ניירות עמדה” מטעם המכון מתפרסמת הודות לנדיבותה של משפחת גרג רוסהנדלר.


תמונה: Bigstock

עוד כתבות שעשויות לעניין אותך