JISS - מכון ירושלים לאסטרטגיה ולביטחון

אלוף (מיל') יעקב עמידרור

אלוף (מיל') יעקב עמידרור

עמית בכיר ע"ש אן וגרג רוסהנדלר במכון ירושלים לאסטרטגיה ולביטחון.

בכל מהלך, מדיני או מודיעיני, גלוי או חשאי, יש לזכור תמיד: לא לעולם חוסן.

החיסול בקונסוליה הסעודית באיסטנבול, שבו נרצח העיתונאי ג’מאל ח’אשוקג’י, מעניין בשלוש רמות: הרכילותית, האזורית והישראלית.

מדובר באירוע מרתק מבחינה רכילותית כמו פרק בספר מתח. הוא דומה במידה רבה לחיסול המרגל הרוסי באנגליה – סוכנים הנשלחים למשימת רצח, מבצעים ונמלטים מן הזירה בהצלחה. הטכנולוגיה משחקת לידי ארגוני השיטור המקומיים, והיא זו המצליחה לאתר את “נתיב הרוצחים” בבואם ובצאתם. גם בחיסול מבחוח בדובאי פורסמו תמונות המבצעים ותוארה דרך הביצוע בעקבות שחזור המהלך במצלמות הביטחון.

האירוע עלול להשפיע על שורה של מערכות יחסים באזור ובעולם. אין להתפעל מדבריו הנמלצים של הנשיא הטורקי ארדואן. מי שהורה על מעצר עשרות עיתונאים טורקים לא באמת התרגש לשמע האירוע, אלא ניצל אותו להתחשבן עם השלטון הסעודי, שאיתו הוא במחלוקת קשה. הסעודים מתעבים את השליט הטורקי החולם על אימפריה עות’מאנית חדשה, והתיעוב הוא הדדי. עבור ארדואן, זו גם הזדמנות להסיח את הדעת בתוך ארצו מהמשבר הכלכלי.

סימן שאלה מרחף גם מעל יחסי העולם המערבי עם סעודיה. האמריקנים מתקשים לעכל רצח מתועב של מי שהתגורר לאחרונה בארה”ב ובא לבקש שירותים בקונסוליה של מדינתו. מול זה עומדים אינטרסים כלכליים ומדיניים של ארה”ב באזור המפרץ, שם סעודיה היא בעלת בריתה העיקרית. החלשת סעודיה תביא, ולו בעקיפין, לחיזוק איראן, יריבתה העיקרית של ארה”ב במרחב, וזאת עוד סיבה לניסיונות ההרגעה של הנשיא טראמפ. גם האירופאים חשים תיעוב עמוק לאירוע ולמה שהוא מסמל, אם כי הם פחות קשורים לסעודיה בסבך עסקות ענקיות ופחות מודאגים מאיראן.

לא ברור עדיין כיצד ישפיע האירוע על מעמדו של יורש העצר. הוא מצוי בנקודת זמן קריטית של מעבר השלטון מדור הבנים של מייסד הממלכה – אל דור הנכדים. כשמונה על ידי אביו, אחרון המלכים מדור הבנים, נדמה היה כי לאחר מאבק קצר צלחה דרכו והוא יהיה היורש הבלתי נמנע, ובכך תעבור השליטה העתידית לצאצאיו ושאר בני הדודים הרבים יתרחקו מהכתר. עתה לא ברור עד כמה יתנדנד כיסאו ומה השפעת הביזיון באיסטנבול על היציבות, שלכאורה הושגה מאז ריכז יורש העצר הצעיר (בן 33) את הסמכויות בידיו.

בהיבט הרחב יותר, כדאי לציין שאין היום מנהיגות לעולם הסוני הנאבק באיראן השיעית. סעודיה ניסתה לתפוס תפקיד זה על בסיס עושרה ושליטתה במכה, העיר הקדושה למוסלמים, אך לאחר הרצח איבדה כנראה את הלגיטימציה לכך וכתוצאה מכך – בהיעדר מנהיגות הנראית לעין – העולם הסוני יהיה חלש יותר.

ולבסוף ההיבט הישראלי. מול איראן, האויב המשותף, התחזקו מתחת לשולחן היחסים עם סעודיה. עתה לא ברורה השפעת החיסול בטורקיה על היציבות הפנימית בממלכה ועל יחסיה עם העולם, אך אולי דווקא עם ישראל הם יתחזקו עוד יותר על רקע זה. קשרים נרחבים מאוד יש לישראל מתחת לשולחן גם עם ירדן, שאיתה יש גם יחסים דיפלומטיים, והנה החליט המלך הירדני שלא להאריך את הסכמי החכירה עם ישראל.

שני המקרים הללו שונים, אך מובילים למסקנה קשה: היחסים בין ישראל למדינות ערב, עדיין בעירבון מוגבל. אופי המשטרים וצורת חשיבת ופעילות המנהיגים מונעים קרבה של ממש. חלק מהמשטרים הם בבחינת “ארמונות על חולות נודדים”, והכל יכול להשתנות במהירות. בכל מהלך, מדיני או מודיעיני, גלוי או חשאי, יש לזכור תמיד: לא לעולם חוסן.

 

פורסם ב-ישראל היום 26.10.2018


סדרת הפרסומים “ניירות עמדה” מטעם המכון מתפרסמת הודות לנדיבותה של משפחת גרג רוסהנדלר.


תמונה: Bigstock

עוד כתבות שעשויות לעניין אותך