מכון ירושלים למחקרים אסטרטגיים

אלוף (מיל') יעקב עמידרור

אלוף (מיל') יעקב עמידרור

עמית בכיר ע"ש אן וגרג רוסהנדלר במכון ירושלים למחקרים אסטרטגיים.

טוב עשה הרמטכ"ל שמינה ועדת בדיקה למסמך של בריק.

בשקט ובצורה מסודרת מתנהל התהליך לבחירת הרמטכ"ל הבא. ארבעת המועמדים שותקים בפומבי, ושום מילה רעה על מי מהם לא יצאה מתוכם. זאת דוגמה מצוינת להתנהגות חברית העומדת במבחן, כי ברור שכולם רוצים מאוד בתפקיד הבכיר. אפילו המחלוקת המדווחת בין ראש הממשלה ושר הביטחון (ואיני יודע אם יש כזו) נעשית בצורה מכובדת והיא לגיטימית, כי מדובר בהחלטה חשובה, שעדיף שתתקבל לאחר דיון מעמיק על הדמות הראויה להוביל את צה"ל בשנים הקרובות.

מדובר בהחלטה לא קלה, קשה לברור את מי שעדיף מבין הארבעה, כולם ראויים לתפקיד אם כי רק שניים מהם עברו דרך תפקיד סגן הרמטכ"ל – שעל פי המסורת המקובלת, כמעט הכרחי כדי לזכות במינוי הנחשק.

התמונה האידיאלית מבחינת תדמיתו של צה"ל והאופי הג'נטלמני של קציניו, העולה מתהליך המינוי, עומדת בניגוד מוחלט למחלוקת בין הרמטכ"ל איזנקוט והמטכ"ל לאלוף (מיל') יצחק בריק, נציב קבילות החיילים בעשר השנים האחרונות, שיפרוש בקרוב. האלוף בריק הוא גיבור מלחמה שפיקד על יחידות לוחמות בכל הרמות, ואת תהילתו קנה במלחמת יום הכיפורים כמפקד פלוגה אמיץ בצורה יוצאת דופן. במהלך תפקידיו לא היתה שום מחלוקת על הבנתו ויושרו, החלפתי אותו כמפקד המכללות, ואני יכול להעיד על כך מגוף ראשון.

בתום תפקידו האחרון, הוא הוציא דו"ח החורג מהתחום המקובל של נציב קבילות החיילים. על סמך ביקורים כמעט בכל יחידות הצבא, במשך עשור שלם, ועל בסיס ניסיונו הרב – הוא קבע שצה"ל אינו מוכן למלחמה, ואף פרש את טענותיו בנייר מפורט. לא קראתי את הנייר ולכן איני יכול להביע דעתי על תוכנו, אך מדאיגה מאוד תגובת צה"ל ומפקדיו. לא נכון היה לנהל מסע אישי נגד כותבו, הן בגלל מי שהוא – גיבור ישראל במובן הכי מהותי של המושג – והן משום שאסור לצבא להתעלם מטענות שעולות בתחום כה חשוב.

ראוי שצה"ל היה מכריז עם קבלת הדו"ח (שבריק היה צריך להעבירו במו ידיו ובשקט לרמטכ"ל – וחבל שלא כך נהג) כי הוא ייבחן במלוא הרצינות. דברי אלופים נגד הדו"ח וכותבו היו מיותרים ומזיקים, היתה בהם יוהרה מסוכנת ודוגמה שלילית לאופן הנכון להתמודד עם ביקורת מכל סוג. כדי שהצבא יוכל לתפקד נכון הוא חייב לקדש את התחקיר ככלי לאיתור ליקויים ושיפורם. אין ולא תהיה תרבות של תחקור בסביבה שבה אין קבלה של ביקורת כעניין לגיטימי.

טוב עשה הרמטכ"ל שמינה ועדת בדיקה למסמך של בריק. אולי נכון היה למנות מישהו בכיר יותר כראש הצוות, ואפשר שיש בעיה בכך שראש הצוות הוא מי שנגדו הועלו בעקיפין הטענות של בריק, שהרי אם בריק צודק, הוא כמבקר הצבא, היה חייב להתריע מפני אי־מוכנותו למלחמה. עם זאת, אסור בשום פנים ואופן להיענות לדרישתו למנות ועדת חקירה שבראשה משפטנים. אין בטענותיו שום קשר לשאלות משפטיות, כולן בתחום המקצועי ולכן צריכות להיבדק על ידי מומחים מקצועיים בתחום הצבאי. מינוי משפטנים לבדיקת הטענות יגרום לתוצאה אחת ברורה: כל נבדק ייקח עורך דין כדי להגן על עצמו – בדיוק ההפך מתחקיר מקצועי. כדי לענות לתחושה של בריק שמדובר ב"משחק מכור", אפשר להציע לו לצרף לצוות הבדיקה קצין בכיר מטעמו, מישהו שהוא סומך עליו, כדי לוודא שטענותיו ייבדקו כראוי עד תום.

הפער בין אופי המאבק על תפקיד הרמטכ"ל – המתנהל באווירה עניינית ללא ירידה להשמצות אישיות, לעומת הבדיקה המקצועית – שהידרדרה להאשמות שכאלה – הוא פער קשה להבנה ומעיק. חבל שעננה זאת מעיבה על סיום הכהונות של הרמטכ"ל ושל בריק, שניהם קצינים שהרוויחו ביושר את שמם הטוב.

פורסם ב-ישראל היום 12.10.2018


סדרת הפרסומים "ניירות עמדה" מטעם המכון מתפרסמת הודות לנדיבותה של משפחת גרג רוסהנדלר.


תמונה: By Zairon [CC BY-SA 4.0 ], from Wikimedia Commons

עוד כתבות שעשויות לעניין אותך

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *