JISS - מכון ירושלים לאסטרטגיה ולביטחון

אלוף (מיל') יעקב עמידרור

אלוף (מיל') יעקב עמידרור

עמית בכיר ע"ש אן וגרג רוסהנדלר במכון ירושלים לאסטרטגיה ולביטחון.

ישראל צריכה להתארגן, ולאחר יציאת האמריקאים להגביר את אינטנסיביות הפעולה שלה נגד האיראנים בסוריה. יציאת ארה״ב מהזירה היא הזדמנות טובה לשינוי ברוח הפעולה של ישראל.

ההחלטה של הנשיא טראמפ להוציא את אלפי החיילים הבודדים שהיו בסוריה ונלחמו יחד עם הכורדים בשאריות דאע״ש במזרח ובצפון-מזרח סוריה היא בעלת משמעות בכמה היבטים, וכדאי להביט בה במבט רחב, רחב יותר מנקודת המבט הצבאית של ישראל.

ראשית היא מבטאת תפיסת עולם אמריקאית המשותפת לשתי המפלגות, ועיקרה: ארה״ב צריכה לצמצם את המעורבות הצבאית שלה בעולם, קרי: להוציא את חייליה מכל מקום שניתן מבלי לפגוע קשות באינטרסים הישירים שלה. החל בכך הנשיא אובמה, וממשיך בכך הנשיא הנוכחי. שניהם הושפעו הן מהאווירה הפנימית בארה״ב – שהתעייפה מלשאת בעול העולם ב-100 השנים האחרונות – הן מכך שבניגוד לעבר ארה״ב כמעט עצמאית מבחינה אנרגטית, ולכן ירדה מאוד חשיבותו של המזרח התיכון עבור כלכלתה ורווחתה, והן מכך ששניהם רצו ורוצים להשקיע מאמץ כלפי פנים בחיזוק החברה והכלכלה של ארה״ב, הנמצאות במשבר עמוק. יש בין שני הממשלים מחלוקת קשה על הגדרת הסיבות למשבר הפנימי ומהותו, אך שני הנשיאים, כמו רוב האזרחים האמריקאים, חושבים שיש להפסיק לבזבז דמים על מלחמות בחוץ, ולהתמקד כאמור בעשייה פנימה. תחושה זאת התחזקה מאוד על רקע הקורבנות הרבים והמחיר הכלכלי של שתי מלחמות שתרומתן דלה לעתידה של ארה״ב, המלחמות באפגניסטאן ובעיראק, שני כישלונות מהדהדים בהיסטוריה האמריקאית המודרנית.

המשמעות היא היסטורית: מגמת ההתקפדות של ארה״ב תימשך גם בממשלים הבאים. ידידותיה תהיינה חייבות ללמוד להסתדר לבד, ליצור בריתות אזוריות ולפעול במשותף, ללא מעורבות אמריקאית. כוחותיה של ארה״ב ייוחדו לאזורים שבהם יש לה אינטרס ישיר ומיידי – בעתיד הקרוב כנראה בעימות ההולך ומתפתח עם סין, בים סין הדרומי ובסביבתו.

המשמעות היא שבמזרח התיכון תעמוד ישראל בעתיד אל מול אויביה כשהיא מחויבת לממש את תפיסת עולמה מאז הכריזה על עצמאותה: ״להגן על עצמה – בעצמה (ובעוצמה)״. לכל מי שהיו אשליות אחרות, מוטב שישתחרר מהן ומהר. בניית העוצמה של ישראל כדי שתוכל לעמוד בכך, כלכלית וצבאית, תישאר המשימה החשובה ביותר של כל ממשלה עתידית בישראל. בה בעת, ישראל חייבת לשמור על יחסים מיוחדים עם ארה״ב, להמשיך ולקבל את הסיוע הכלכלי לקניית נשק בארה״ב, להיעזר בטכנולוגיות אמריקאיות בכל עת שהן מקצרות לוחות זמנים ומקנות יתרון בשדה הקרב, ולחסות תחת המטרייה האמריקאית במערכת הבינלאומית – שם ישראל מתקשה להתמודד מול הגוש המאוחד של אויביה ויריביה, כמדינה יהודית יחידה מול 57 מדינות מוסלמיות. אבל כל הזמן יש להפנים ולעבוד על בסיס ההנחה החשובה ביותר של תפיסת הביטחון הישראלית מימים ימימה: ״ישראל תגן על עצמה בעצמה״. זאת ״סיבת הקיום״, כמו גם תוצאת המציאות בעולם.

באשר ללחימה נגד איראן בסוריה, יש להבחין בין שני תחומים:

באשר ללחימה עצמה – אין שום שינוי ולא יהיה שינוי לאחר יציאת הכוחות האמריקאים, מהסיבה הפשוטה שהם לא לקחו בה חלק. ארה״ב לא פעלה באופן אקטיבי ולו פעם אחת כנגד מכונת המלחמה האיראנית ההולכת ונבנית בסוריה. כול כוחותיה ומאמציה הושקעו בחיסול דאע״ש. החלטה זאת לא הייתה נתונה לשיקול דעת של מפקדי הצבא, לא בפנטגון ולא בשטח; זאת החלטת הקונגרס, שתחם את מנדט הצבא האמריקאי בסוריה ללחימה בארגון הטרור הסוני בלבד. לכן בעניין זה לא יחול שינוי לרעה.

לעומת זאת, פינוי הכוח יפתח בפני האיראנים באופן מיידי אפשרויות שעד עתה נשללו מהם בגלל הימצאותו של הבסיס האמריקאי החשוב באזור, על ציר התנועה העיקרי המחבר את עיראק עם סוריה, בקרבה מיידית מצפון לגבול הירדני. חלומם של האיראנים לפתוח מסדרון יבשתי שיקל מאוד את המאמץ הלוגיסטי שלהם יתגשם במהירות לאחר הפינוי האמריקאי מתנף. מהלך שכזה יקל עליהם להעביר ציוד וכוחות בדרך היבשה, ומכאן חשיבותו, הן להמשך התמיכה בחיזבאללה והן לבניית התשתית הצבאית של מכונת המלחמה האיראנית בסוריה. מבחינה זאת השמחה האיראנית מוצדקת ביותר: הם קיבלו מתנה מנשיא ארה״ב. אין ספק שהקלה לוגיסטית זאת תגביר את האתגר לישראל; זו תהיה חייבת ללמוד את משמעותו ולפעול כנגדו.

ההיבט הנוסף הוא האמינות של ארה״ב. גם בעניין זה הנשיא הנוכחי הולך בדרכו של קודמו, שהסביר ש״אמינות״ היא דבר חסר חשיבות. לדעתי שניהם טועים: מעצמה ללא אמינות מאבדת חלק מיכולותיה כמעצמה. ארה״ב הנוטשת את הכורדים לגורלם וחושפת אותם לנקמת התורכים, הסורים ואולי אף האיראנים, תיתפס באזור כמי שאיבדה את אמינותה. אי אפשר לסמוך עליה ולא נכון לשתף איתה פעולה בעתיד, כי היא נעלמת מהזירה כשנוח לה ומפקירה את בני בריתה. תחת אובמה איבדה ארה״ב מאמינותה – כי הנשיא איים ולא קיים; תחת טראמפ ארה״ב מאבדת מאמינותה כשהיא נוטשת בני ברית ומעמידה את חייהם בסכנה גדולה, ולא צריך יהיה להתפלא אם גם דאע״ש יתחזק בעקבות הנסיגה. את תחושת החשש מהתנהגות שכזו, תקיעת סכין בגב ידידיה, אפשר יהיה לחוש לדעתי בתקופה הקרובה במדינות לא מעטות באזור ומחוצה לו. הראשונה בהן היא גם הקרובה ביותר לאירועים, ירדן, שתעמוד בקו החזית עם האיראנים. לא אתפלא אם התפטרות שר ההגנה מאטיס נוגעת דווקא להיבט זה של החלטת הנשיא, כי לאנשי צבא קשה יותר לקבל בגידה בבני ברית מאשר לדרגים מדיניים. זה עניין של ״מילה״ ו״כבוד״ – שני מושגים החשובים יותר ללובשי המדים בארה״ב ולמי שהתחנך שם במערכת הצבאית.

המרוויחות הגדולות מההחלטה האמריקאית הן תורכיה, איראן ורוסיה. האחרונה נותרה המעצמה היחידה באזור. זה מטיל עליה עול כבד וקשה לראות איך היא משתחררת ממנו, אבל גם מותיר לה את כל חופש הפעולה לקדם את האינטרסים שלה. תורכיה תזכה ליד חופשית כנגד הכורדים שנואי נפשה, שעד כה זכו לגיבוי אמריקאי בזכות לחימתם המשותפת. ארדואן ידע לנצל את חולשת ארה״ב, לא רק אל מול הכורדים, ואין להתפלא אם במקביל לחיסול כל שמץ לאוטונומיה כורדית או לסממן של עצמאות כורדית ישתפרו יחסיו של הרודן מאנקרה עם הממשל הנוכחי בארה״ב. הקונגרס אולי לא יאהב זאת, אבל הנשיא החליט כנראה להשלים עם ארדואן, האחראי למותם של לא מעט אנשים מאז עלה לשלטון. ואחרונים האיראנים, הרואים את חלומם למסדרון יבשתי קורם עור וגידים, בזכות נשיא אמריקאי שמסר להם את המפתחות למסדרון ללא שום תמורה.

שתי תועלות אפשריות ניתן לראות להחלטת הנשיא, מנקודת המבט של ישראל:

כאשר ארה״ב מחוץ לאזור, יורד שחקן אחד מתוך מערכת השיקולים שישראל צריכה לקחת בחשבון בפעולותיה בסוריה, ובדרך כלל משוואה עם פחות משתנים נוחה יותר להבנה ולטיפול. ללא אמריקאים, שצריך היה לקחת בחשבון גם את האינטרסים שלהם בכל פעולה, תהליך קבלת ההחלטות בישראל יהיה פשוט יותר. ארה״ב גם לא תגביל את ישראל בפעולותיה; יציאתה מקנה לישראל חופש החלטה ופעולה כמעט מוחלטים.

היעלמות ארה״ב מותירה את ישראל כמדינה היציבה והחזקה ביותר, והגורם הרציני היחיד שעימו יכולות מדינות ערביות מרכזיות לשתף פעולה נגד איראן ונגד דאע״ש. עד כמה תתחזק ישראל באזור בעקבות החלל שהאמריקאים מותירים קשה לדעת, אך הפוטנציאל אינו זניח.

לסיכום, הנשיא עמד בדיבורו ואין להתלונן על כך. את המחיר המיידי ישלמו הכורדים, שיאבדו כל הגנה ויעמדו לגורלם המר. האחריות על רוסיה תתגבר ואת החלל תנסינה למלא תורכיה, איראן ורוסיה. ישראל נותרה מי שנחושה להכיל את האיראנים. בעניין זה לא חל שינוי, מלבד ההקלה הלוגיסטית (ואולי הפסיכולוגית) הגדולה לאיראן, שתוכל לממש את חלומה למסדרון יבשתי, ולישראל יתווסף האתגר לשבש אותו. ישראל צריכה להתארגן, ולאחר יציאת האמריקאים להגביר את אינטנסיביות הפעולה שלה נגד האיראנים בסוריה. יציאת ארה״ב מהזירה היא הזדמנות טובה לשינוי ברוח הפעולה של ישראל.


סדרת הפרסומים "ניירות עמדה" מטעם המכון מתפרסמת הודות לנדיבותה של משפחת גרג רוסהנדלר.


תמונה: Combined Joint Task Force – Operation Inherent Resolve/Spc. Arnada Jones [Public domain], via Wikimedia Commons

עוד כתבות שעשויות לעניין אותך

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *