ביקור אוסטין בהודו: התחזקות הברית ההודית-אמריקנית אל מול הגורם הסיני

ככל שהתחרות בין המעצמות תגבר, תיווצרנה נקודות מחלוקת חדשות ויגבר הלחץ על ישראל לוויתורים משמעותיים, בוודאי כשהבקשות מגיעות מצידה של רוכשת הנשק הגדולה ביותר של ישראל – הודו, ומצד בעלת בריתה הראשונה במעלה – ארה״ב.

לפני שבועות אחדים סיים שר ההגנה האמריקני לויד אוסטין, המבקר השבוע בישראל, את מסעו באסיה בביקור בן שלושה ימים בדלהי. זה היה ביקור ראשון של בכיר מטעמו של ממשל ביידן בדמוקרטיה הגדולה בעולם. הביקור נועד להאיץ את המעבר לשלב חדש בשותפות הביטחונית בין הודו לארה״ב, שעיקרה ביסוס ההישגים של השנים האחרונות והידוק הקשרים ב”רביעיה” (Quad) – ארה”ב, הודו, יפן ואוסטרליה, ובכלל זה מכירות נשק, העברת טכנולוגיות והסכמי הגנה. ביקורו של אוסטין מעיד על החשיבות שהממשל החדש מייחס לברית ההגנה המתהווה עם הודו, ובכל הקשור לעמדה המשתמעת מכך כלפי סין, יש בכך משום איתות לירושלים כי בעתיד הקרוב תיאלץ הממשלה החדשה בישראל לבחון מחדש את ההנחות שביסוד מדיניותה הנוכחית, ולקבל הכרעות קשות.

השותפות הביטחונית בין המדינות הרואות את עצמן כדמוקרטיות הגדולות בעולם צמחה במידה ניכרת מאז תחילת שנות האלפיים, בעיקר בשל החשש המשותף מכוחה העולה של סין. ההבנה כי הודו חזקה יותר משמעה חיזוק ארה״ב אל מול האתגרים הסיניים משמשת כיסוד המרכזי לשותפות האינטרסים בראייה האמריקנית. מצידה של הודו, האפשרויות לאזן את עלייתה של סין בכוחות עצמה עדיין מוגבלות. תקציב הביטחון הסיני גדול פי ארבעה כמעט מהתקציב ההודי, לצד תשתיות צבאיות מפותחות באזורי המחלוקת שבהם נקטה סין בצעדים כוחניים בשנה שחלפה. על רקע זה גוברות הקריאות בהודו לשפר את קשרי הביטחון שלה עם מדינות רבות, ובראשן ארה״ב. על פי נתונים של “המכון הבינלאומי לחקר השלום בשטוקהולם” (SIPRI), בשנת 2019 עמדו ההוצאות הצבאיות של סין על 261 מיליארד דולר, וניכר גידול של 5% לעומת השנה הקודמת, בעוד שבהודו הסתכמו ההוצאות ב-71 מיליארד דולר, גידול של 6.8% לעומת השנה הקודמת.

מאז החתימה על “הסכם המסגרת” בין ארה”ב והודו בשנת 2005 גדלה אפוא הזיקה ההדדית של שני הצדדים בנושאים ביטחוניים. בשנים האחרונות התקיימו תרגילים צבאיים ואימונים משותפים של כוחות שמירת שלום, ונוצרו הסדרים חדשים שמאפשרים לשני הציים לתדלק זה בבסיסיו של זה. לצד זאת, בשנים אלו גדלה נוכחותה של ארה״ב בשוק הביטחוני של הודו, השלישי בגודלו בעולם. מאז שנת 2001 סיפקה וושינגטון לדלהי ציוד צבאי בשווי 18 מיליארד דולר.

בניגוד ליחסים של ארה״ב עם מדינות אחרות, היחסים בין דלהי לוושינגטון זוכים בגבעת הקפיטול לתמיכה דו-מפלגתית איתנה. המאבק בטרור, ריסון הפעילות הסינית והרחבת המסחר הביטחוני הופכים את הודו לבעלת ברית חשובה בעיני הרפובליקנים, בעוד שערכים דמוקרטיים, שמירת חופש השיט באוקיינוס ההודי וציבור בוחרים ממוצא הודי ממצבים את הודו כבעלת ברית חשובה גם בעיני הדמוקרטים. הממשל ההודי הקודם, תחת מנמוהן סינג (2004–2014), הבין את חשיבותם האסטרטגית של היחסים עם ארה״ב, אך מהלכיו בנושא טורפדו על ידי אופוזיציה חזקה בתוך מפלגתו, מפלגת הקונגרס, שיש בשורותיה עדיין גישה מסורתית של אי-הזדהות וחוסר אהדה כלפי המערב. בשונה מקודמו, נרנדרה מודי נהנה מתמיכה איתנה בשורות מפלגתו ההינדית, ה-BJP, בהרחבת הבריתות האסטרטגיות של הודו. הישגיו האלקטורליים של מודי יצרו אפוא תנאים אופטימליים להידוק הברית. אין משמעו של דבר שיחסים אלו חפים ממחלוקות, בעיקר בתחום הסחר, ובשותפויות שיש לכל צד עם יריבו של האחר; להודו יחסים ביטחוניים עם רוסיה, וארה״ב מקיימת יחסי עבודה הדוקים עם צבא פקיסטאן.

ביקורו של אוסטין בדלהי התקיים כשבוע בלבד לאחר מפגש הפסגה הווירטואלי של ״הברית [המרובעת] לדיאלוג ביטחוני רב-צדדי״ (QUAD) שנערך בתחילת חודש מרץ. ארה״ב והודו, המהוות כמחצית מהקאווד, שואפות לקדם באמצעות הפורום המרובע את אינטרסיהן הכלכליים והביטחוניים ובראשם שמירת חופש השיט והמסחר באזור האוקיינוס ההודי. למרות מחלוקות בסדרי העדיפויות הגאוגרפיים באזור (הודו מייחסת חשיבות לאזורים המערביים באוקיינוס ההודי ולגבולותיה עם סין ופקיסטאן, ואילו ארה״ב רואה במזרח אסיה, במיוחד בים סין הדרומי, את מוקד הדאגה האסטרטגית שלה), הצהרת הפנטגון בטרם הביקור משקפת כי וושינגטון מבינה שללא התגייסות אמריקאית והגדלת המחויבות לאזורי העדיפות של הודו באוקיינוס ההודי לא תוכל להביא את שיתוף הפעולה עם הודו לנקודה הרצויה.

האילוץ הסיני, העומד מאחורי הידוק הקשרים בין דלהי לוושינגטון, מהווה אתגר משמעותי גם למשולש היחסים ארה״ב-הודו-ישראל. הן ארה״ב והן הודו הביעו את מורת רוחן משיתופי הפעולה המעמיקים של ישראל עם סין, בעיקר בתחומי השקעות בתשתיות אסטרטגיות, ושיתופי הטכנולוגיה בתחומים בעלי היבט ביטחוני אשר עשויים להעניק לסין יתרון צבאי. ישראל, מטבע הדברים, אינה מוכרת כיום מערכות נשק כלשהן לסין, בעקבות אירועי ה”פאלקון” (שמהם יצאה הודו נשכרת – המערכות נמכרו לה) והשדרוגים במערכות המזל”ט ״הארפי״, עם זאת, החשש מפני מעבר של טכנולוגיות דו-שימושיות לא פג, ומגפת הקורונה העולמית לא גרמה לחששות אלו להיעלם. בעיצומה של התפשטות מגפת הקורונה הגיע לארץ מזכיר המדינה מייק פומפאו לביקור בזק שנועד בין היתר למקד תשומת לב בעמדה האמריקנית מול סין, עמדה שלגביה מסתמן כעת מרכיב של המשכיות בין ממשל טראמפ לבין זה של ביידן.

אירועים אלו מדגישים את השפעתה של ארה״ב על ענייני החוץ של ישראל, ואת האיזון הנדרש מצידה של ירושלים בניווט היחסים עם כוחות גדולים כמו ארה״ב, הודו וסין. עד כה ניהל משרד החוץ הישראלי את המהלכים האסטרטגיים בין שני הגושים המתחרים, אך אין ספק שככל שתחרות זו בין המעצמות תגבר תיווצרנה נקודות מחלוקת חדשות ויגבר הלחץ על ישראל לוויתורים משמעותיים, בוודאי כשהבקשות מגיעות מצידה של רוכשת הנשק הגדולה ביותר של ישראל – הודו, ומצד בעלת בריתה הראשונה במעלה – ארה״ב. על רקע יחסי המסחר המתרחבים בין סין לישראל נדרש מערך ידע רחב הבוחן את הדינמיקה של היחסים של סין עם שחקנים בינלאומיים חשובים וחזקים.

סדרת הפרסומים “ניירות עמדה” מטעם המכון מתפרסמת הודות לנדיבותה של משפחת גרג רוסהנדלר