ועידת האקלים בגלזגו סיפקה להודו הזדמנות להדגיש את חשיבות תפקידה במהפכה האקלימית.
ההבטחות השאפתניות שהוכרז עליהן בפסגת האקלים של האו״ם, שהסתיימה בגלזגו שבסקוטלנד, נראות ממבט ראשון ללא השפעה ישירה על המתרחש בדרום אסיה, אך הן מעניקות הזדמנות לבחון את המהלכים שנוקטת אחת מהמזהמות הגדולות בעולם. בתוך פחות מעשור הפכה הודו ממדינה שאינה מוכנה להגביל את פליטת גזי החממה למדינה השואפת לרתום את העולם למהפכה האקלימית. בשנים האחרונות צעדה הממשלה בדלהי צעדים רבים לשמירה על כדור הארץ על ידי הפחתת פליטת גזי החממה, אך מסתמן שלהודים יש עדיין כברת דרך למימוש ציפיות אבירי האקלים.
בעוד שמנהיגי המדינות נשבעו לשים קץ לבירוא היערות ולהפחתה של פליטת גזי המתאן עד סוף העשור, לא חתמה הודו – פולטת הפחמן השלישית בעולם – על שום מסמך מחייב. במהלך הוועידה הכריז ראש ממשלת הודו, נרדנרה מודי, כי עד שנת 2070 תגיע הודו לרמה של אפס פליטות. הצהרת מודי בכנס האקלים הייתה מפתיעה. במשך שנים סירבה הודו לסמן יעד ברור בדומה למדינות מתפתחות הטוענות כי הן נושאות במעט אחריות להתחממות הכדור, וכי הציפייה להגבלת הזיהום מצידן אינה הוגנת. ממשלת דלהי נמנעה מלקבל תכתיבים מבחוץ בסוגיית האקלים, על פי הדפוס של מדיניות החוץ ההודית שסובלת מטראומת הקולוניאליזם. קולות מהקואליציה וגם מהאופוזיציה בהודו גורסים שמאות שנים השתמש המערב בדלקים שהעלו את רמת החיים של האזרחים במערב, והם תוהים מדוע עתה מיליונים של הודים רעבים הנמצאים במרחק פסיעה מפירות הצמיחה הכלכלית צריכים לחכות כי המערב דורש זאת.
בשנים האחרונות מסתמן כי הודו אינה רואה עוד כי פיתוח כלכלי הוא על חשבון ההגנה על הסביבה, ואפשר לרתום את כל מדינות העולם למהפכה הירוקה שלה. גורמים מספר הובילו לשינוי. הראשון נעוץ בהפנמה כי שינוי האקלים ישפיע על הודו בין אם תעשה מהלכים לעוצרם ובין אם לא. גידול האוכלוסין והכלכלה הצומחת הפכו את הודו לצרכנית האנרגיה השלישית בגודלה בעולם, הנשענת במידה רבה על דלקים מאובנים, מה שהופך אותה גם לאחת המדינות המזוהמות בעולם. אומנם להודו פליטות חממה מהנמוכות בעולם לנפש, אך עם ריכוז של 18% מאוכלוסיית העולם בשטחה, הממקם אותה במקום השלישי בין הפולטות הגדולות בעולם.
שנית, הודו נתונה ללחצים גדולים לשימור כדור הארץ והחלה להפנים שאינה יכולה להרשות לעצמה להתמהמה מאחר שהיא אחת המדינות הפגיעות ביותר להשפעות הנובעות משינוי האקלים, בעיקר הפשרת הקרחונים בהימלאיה ושינויים במערכת המונסונים. שאיפות הפיתוח של הודו עשויות גם הן לספוג מהלומה בעקבות שינוי האקלים. מחקר שביצעה חברת דלויט מצביע כי הודו עשויה להרוויח 11 טריליון דולר ב-50 השנים הבאות אם תפחית את פליטת גזי החממה שלה. כל זמן שהודו אינה לוקחת חלק פעיל במיתון השפעות האקלים על כלכלתה, הפוטנציאל הכלכלי של הודו עלול לקטון ב-5% בשנה בממוצע בחמישים השנים הבאות.
הגורם השלישי לשינוי בנושא האקלים נעוץ בתמורות בדעת הקהל ההודית, המציבה את נושא האקלים כסוגיה מרכזית. בסקר של מכון פיו משנת 2015, 75% מההודים ענו כי הם מודאגים מההתחממות הגלובלית. בסקר אחר שנערך ב-2017 כינו 47% מההודים את שינוי האקלים ״איום מרכזי״ על ארצם, שני אחרי דאע״ש. סוגיית האקלים טרם נכנסה למצע של מפלגות, אך החשיבות הגלובלית של הנושא עשויה להוביל לשינוי במצע הבחירות הבא של מפלגת השלטון.
הגורם הרביעי קשור בתפיסת מפלגת השלטון בהודו, הרואה בתדמית המדינה ובמנהיגות עולמית אלמנטים חשובים במדיניות החוץ ההודית. מודי, מנהיגה של המפלגה, רוצה להציג את הודו כשחקנית אחראית. תחת מודי גדלו השאיפות למנהיגות עולמית והפכו לחלק ממדיניות החוץ גם במדיניות האקלים. עם כניסתו לתפקיד נוספה ל״משרד לאיכות הסביבה והיערות״ הסיומת ״ושינוי האקלים״. בתחילת הדרך שווקו יוזמות מקומיות בתחום האנרגיה הסולארית. בוועידת פריז בשנת 2015 ניסתה הודו לשפר ולשנות את הדימוי שלה ממדינה סרבנית למדינה שהופכת להיות חלק מהפתרון. מודי הגיע אל תפקידו כשהוא מכיר מקרוב את הנושא. בימיו כראש מדינת גוג׳ראט פרסם את הספר ״פעולה נוחה: המשכיות לשינוי״, כאשר לראש הממשלה המכהן באותו זמן לא הייתה תוכנית לאומית בנושא.
השינויים במדיניות האקלים של הודו החלו כבר בשנת 2008. תוכנית לאומית בנושא כללה שינויים ביעילות אנרגטית, אספקת מים ואנרגיה סולארית. בשנת 2009 חתם ראש ממשלת הודו דאז, מנמוהן סינג, על הצהרה על עצירת עליית הטמפרטורה ב-2 מעלות. בוועדת האקלים באותה שנה הכריזה הודו על צמצום הפליטות שלה ב-25% עד שנת 2020. לקראת החתימה על הסכם פריז פרסמה הודו שני מסמכים מפורטים על אודות מדיניות האקלים שלה. בהסכם פריז התעקשה הודו על אחריות משותפת אך דיפרנציאלית בנוגע למדינות המפותחות. העמדה של הודו מתחילת המו״מ הייתה שהמדינות העשירות במערב צריכות לקחת אחריות גדולה יותר ולספק את המימון והטכנולוגיה הנדרשת כדי לאפשר למדינות המתפתחות לעבור מצריכת פחם ודלקים מזוהמים לאנרגיות ירוקות. בהסכם פריז דרשה הודו מהמערב להקצות 2.5 טריליון דולר למשימה, אך אלו הסכימו להתחייבויות של 100 מיליארד דולר בלבד. בוועידה בגלזגו הודיע מודי כי עד סוף העשור הנוכחי תפחית הודו את סך פליטות הפחמן במיליארד טון, וכי מחצית מדרישות האנרגיה של הודו תגיע מאנרגיה מתחדשת. כיום הודו כבר מייצרת בין 24%–25% מצריכת האנרגיה שלה באמצעות אנרגיות מתחדשות. באוגוסט 2021 הכריז מודי על ״משימת המימן הלאומית״ ששואפת להגביר שימוש באנרגיות מתחדשות, כולל מימן, התואמות את שיטות העבודה, המדיניות, הרגולציה והטכנולוגיה העולמיות.
עם זאת, להודו אתגרים מספר במשימה להנהיג את המהפכה האקלימית: הקטנת צריכת הפחם, מימון, רגישות פוליטית וחינוך האוכלוסייה. אחד ההסכמים החשובים שנחתמו בוועדת גלזגו הוא ההסכם להפסקת אישורים למפעלי פחם חדשים. על ההסכם חתומות 23 מדינות, אבל 4 יצרניות הפחם הגדולות – ארה״ב, סין, הודו ואוסטרליה – התחמקו מלהצטרף. פחם הוא המקור העיקרי לייצור חשמל בהודו. המזכיר ההודי לענייני סביבה אמר באחד מראיונותיו כי ״לכל מדינה החוזקה שלה, לנו יש את הפחם״. כדי לשמור את הפחם שלה באדמה, הודו זקוקה להזרמת הון לסקטורים ירוקים. כבר ב״הסכם פריז״ טענה העמדה ההודית לאחריות ולסיוע כספי מצד מדינות המערב. על פי נתונים שהממשלה ההודית מפרסמת 73% מהפליטות מגיעים ממגזר האנרגיה, כאשר 42% מתוכם מגיעים מייצור החשמל. בהודו מגזר האנרגיה שזור עמוק בכלכלה הפוליטית של המדינה. לנגישות לגז הבישול בהודו יש השפעה ממשית בפוליטיקה הלאומית, והדבר מתבטא בהבטחות בחירות לנגישות ואמינות של רשת החשמל לבתי אב בהודו. מדובר בסוגיה רגישה ביותר המשפיעה על האזרח ההודי הפשוט.
חינוך האוכלוסייה לניקיון ואחריות סביבתית, עניין שההודים לוקים בו, הוא אתגר נוסף במערכה. עם עלייתו לשלטון הכריז מודי על הקמפיין הלאומי ״נקה את הודו״ (Swachh Bharat) אשר נועד לנקות את רחובות הודו, אך גם לחנך את אזרחיה לניהול אורח חיים בר קיימא. מאז עברו שנים מספר ורחובותיה של הודו אומנם נקיים מבעבר, אך עדיין נדרשים מאמצים להטמעת התהליכים המצריכים תקציבים נאים. כדי להוביל לשינוי מהותי תיאלץ הודו להיפטר ממנהגים מקומיים כמו ״קציצות הזבל״ (Dung Patties), חומר הדלק הביתי של מיליוני הודים החיים בכפרים העניים ביותר.
נראה כי הממשלה ההודית הפנימה כי לא תצליח להשיג חלוקה צודקת והוגנת של מכסת פליטות הפחמן, ועתה היא נאלצת לאמץ סדר יום חדש הקורא להגדלת המימון המוסדי לטובת בניית יכולות לייצור אנרגיה מתחדשת. בהודו החל תהליך התיעוש המשמעותי רק בסוף שנות התשעים של המאה הקודמת, על כן הציפייה מהודו לצמצום משמעותי של פליטת גזי חממה ללא סיוע מבחוץ היא מופרכת. בהודו יש עדיין מעל למאה מיליון אזרחים ללא גישה לחשמל, וכרבע מהאוכלוסייה חיה מתחת לקו העוני. הודו תצטרך זמן, אך עם המשאבים הנכונים ושיתופי פעולה משימה זו עשויה להיות אפשרית.
הקצאות משמעותיות למימון המאבק שלא לפגוע באקלים מחייב תמיכה מהמערב לאזורים המתפתחים. סיוע יעודד אותם לשנות את המשוואה הרווחת כי פיתוח כלכלי עומד בניגוד לשמירה על איכות הסביבה. הודו הופכת לשחקן חשוב מבחינה אסטרטגית במשא ומתן האקלימי. הדבר משקף לא רק את החשיבות הכלכלית והגאופוליטית של הודו, אלא גם מעיד על המעורבות הגדלה של הנציגים ההודים במאמצים העולמיים להגיע להסכם אקלים יעיל. ועידת האקלים בגלזגו סיפקה להודו הזדמנות להדגיש את חשיבות תפקידה במהפכה האקלימית. שינוי האקלים אינו משנה רק את הנוף הפיזי של העולם, אלא גם את הנוף הגאופוליטי. שינוי האקלים זוהה כגורם שמזין עימותים ומגביר את המתיחות כאשר יש מחסור במשאבים. שינויי האקלים עלולים להשפיע על היחסים בין המעצמות הגרעיניות, ובייחוד על היריבות ההודית-סינית וההודית-פקיסטנית. שינויי האקלים מאיימים על האינטרסים הביטחוניים בכמה ממדים, בייחוד באגני המים המשותפים כמו נהר הגנגס, ברהמפוטרה ונהר האינדוס המעוררים דאגה מיוחדת, בעיקר בשל הביקוש הגובר למים מצידן של סין, הודו ופקיסטן. האקלים מחייב את הודו להרחיב את מערך שיתופי הפעולה שלה עם שחקניות נוספות בזירה בדרום אסיה, אשר כמותה שואפות להגביר את השימוש באנרגיות מתחדשות ובראשם אנרגיה סולארית ורוח.
סדרת הפרסומים “ניירות עמדה” מטעם המכון מתפרסמת הודות לנדיבותה של משפחת גרג רוסהנדלר
תמונה: Shutterstock
- בניית אתרים