JISS - מכון ירושלים לאסטרטגיה ולביטחון

מר בועז ביסמוט

מר בועז ביסמוט

עמית בכיר במכון

המעצמה הכלכלית השנייה בעולם (הכלכלה הסינית גדולה פי שישה מהרוסית) צריכה היום לעשות את הבחירה הלא-פשוטה: האם אפשר לסייע בגלוי למנהיג רוסי הזוכה לכינוי “פושע מלחמה” מצד ארה”ב?

141 מדינות – מתוך 193 – הצביעו ב-2 במרץ 2022 בעצרת הכללית של האו”ם בעד גינוי המתקפה הרוסית על אוקראינה, בהן ישראל. המספר הגדול של המדינות המגנות יכול מן הסתם להעיד על הסכמיות במערכת הבינלאומית לפחות בסוגיה הרוסית, אבל אם נבחן מקרוב את זהות המדינות הנמנעות נבין עד כמה רוסיה אינה לבדה בחזית האוקראינית.

הן באסיה והן באפריקה סירבו מדינות רבות להצטרף לגינוי. סין והודו לדוגמה (2.8 מיליארד תושבים), שהיו בין 35 המדינות הנמנעות, בחרו צד: הן הצהירו כי הן אינן משתייכות למחנה אנטי-פוטין. בכלל, סין הופכת להיות במלחמה הזו שחקן משנה-מרכזי משמעותי ביותר. הנוכחות שלה, יכולת התמרון שלה ועוד בעיתוי הנוח לה, הופכות את הרפובליקה העממית של סין לסיפור הוודאי של מחר, כשבמוקד בליעתה הצפויה של טאיוואן על ידי סין. ואם יש היום מדינה בעלת יכולת מינוף מול רוסיה זוהי סין, אך היא לא תמהר לעשות שימוש ביכולות שלה כי כלל ידוע הוא שהאינטרסים של סין קודמים לכול.

סין וגם הודו אינן מתלהבות מהמלחמה, שגוררת את העולם להרפתקה כלכלית ולמחסור בחומרי גלם כה חיוניים לצמיחתן, אך הן הצהירו באותה הצבעה, בעצרת הכללית, כי הן לבטח אינן משתייכות לקואליציית אנטי-פוטין שנבנתה במערב במהירות גדולה, בהשראת דעת קהל ורשתות חברתיות המפעילות לחץ גדול על הממשלות השונות. אבל אותו לחץ, המופעל היום נגד מוסקבה בשם הצדק והמוסר (סוגיית הפרת הריבונות של אוקראינה והמשבר ההומניטרי באוקראינה, כולל סוגיית מיליוני הפליטים), עשוי/עלול להתהפך עם הזמן ולהפוך ללחץ על קייב במטרה להתגמש ולהסכים לתנאים של מוסקבה. הרעיון של מלחמה ממושכת (תסריט סביר בהחלט) יגרור מן הסתם השפעות כלכליות על משקי הבית ברחבי העולם. עליות מחירים במקרה הרע ו/או מחסור של מוצרים במדפים במקרה הגרוע ביותר (וזה כולל מוצרי יסוד כמו חיטה), שלא לדבר על מחירים גבוהים או תורים בתחנות הדלק, יכולים להסיט את הלחץ מצד אחד לצד אחר יכולת עמידה אף פעם לא הייתה הצד החזק של המערב בעידן המודרני. דווקא הרוסים הוכיחו הצטיינות במאפיין זה בפרקים שונים וקשים בעברם. על מנת להגיע למצב האידיאלי הזה מבחינת מוסקבה – סיום המלחמה מתוך ויתור לאינטרסים רוסיים – פוטין זקוק מאוד לתמיכת האחות הגדולה סין.

מוסקבה מרגישה היום, בדיוק כמו אתמול, נוח הרבה יותר במגרש הביתי שלה במזרח גם אם מבחינה גאו-פוליטית העולם השתנה. סין היא כבר לא אותה סין. יחסי רוסיה-סין סבלו מעליות ומורדות, אבל דומה כי לסין יש היום הרבה מה להרוויח מהמלכוד שאליו נקלע פוטין באוקראינה, גם אם המנהיג הרוסי מחייב את בייג’ין לעשות את הדבר הכי פחות אהוב עליה: לחשוף את הקלפים. המבחן הגדול של הסינים היום הוא כיצד לסייע למוסקבה מבלי להתבלט. מבחינת בייג’ין המבחן הוא אפילו מאתגר יותר: כיצד להיות גם ניטרלי וגם פרו-רוסי. זוהי אקרובטיקה דיפלומטית לא בלתי אפשרית. סין יצרה לעצמה עמדה חזקה מספיק כדי שתהיה לה יכולת התמרון למהלך כזה. גם המרכיב האנושי, והחיבה המופגנת וההערכה בין מנהיגי שתי המדינות מסייעים לכך, וכמובן הדבק של התחרות מול היריבה העיקרית ארה”ב הוא חזק.

בתחילת פברואר 2022, עוד לפני שהמשוריינים הרוסיים פלשו לאוקראינה, נפגשו נשיא רוסיה ולדימיר פוטין והנשיא הסיני המארח, שי ג’ינפינג, במסגרת משחקי אולימפיאדת החורף שהתקיימו בבירה הסינית. השניים בחרו להציג לעולם רומן סיני-רוסי תוך שדרוג הקשר ל”שותפות ללא גבולות”. אלה היו ימים שבהם שירותי הביון בעולם כבר העריכו כי הרוסים צפויים לפלוש בקרוב לאוקראינה. קשה להאמין שהמנהיג הסיני היה ממודר מדוחות אלה. בין היתר סיכמו השניים לא רק לשתף פעולה במגוון של נושאים, אלא גם לפעול נגד עליונות אמריקנית וקידום סדר עולמי חדש שלא יהיה מבוסס על האינטרסים של המערב וגם לא על ערכיו. במהלך ארוחת הערב שהוגשה לשניים הם כבר נחשפו ללחצי המערב. פוטין כבר ריכז כוחות בגבול האוקראיני וקיבל איומים מהמערב פן יבצע מהלך התקפי, ואילו עמיתו הסיני סבל מחרם דיפלומטי מערבי על האולימפיאדה שנערכה במדינתו. מעניין אם התפריט שהוגש להם באותה ארוחה כלל את אוקראינה ואת טאיוואן.

פוטין תולה היום הרבה תקוות במנהיג הסיני. מוסקבה מבקשת ומצפה לסיוע הן כלכלי והן צבאי מהשותפה הסינית. אם כך יהיו פני הדברים הרי שהמלחמה באוקראינה תתרחב משמעותית ותהיינה לה השלכות מרחיקות לכת.

בהתחלה ראה המערב בהימנעות הסינית בהצבעה בעצרת הכללית הישג, אף על פי שהפלישה הרוסית נגדה את העיקרון הסיני של כיבוד ריבונותה של מדינה. בזמן שבארה”ב נופפו אל עבר הסינים בסנקציות קשות אם הם יתעלמו מהסנקציות נגד מוסקבה ויספקו לרוסים נשק, הסינים ניצלו את המצב ובאו עם דרישות משלהם: למנוע מהאמריקנים סיוע לכוחות בטאיוואן הקוראים לעצמאות האי.

המפגש המתוח ברומא בין היועץ לביטחון לאומי של ארה”ב ג’ק סליבאן והאחראי על התיק הדיפלומטי במפלגה הקומוניסטית הסינית יאנג ג’יאצ’י רק הבליט את האינטרסים המנוגדים של הצדדים. השותפות בין סינים לאמריקנים היא מוגבלת. זה אומנם לא חדש, אבל זה מקבל בולטות כשהנושא הוא מוסקבה. לא פלא שמזכיר המדינה האמריקני הצהיר כי “סין נמצאת בצד הלא נכון של ההיסטוריה”.

יש להניח כי סין לא תשנה את עמדתה בעקבות האיומים או ההצהרות “המוסריות” של וושינגטון. לבייג’ין חשובים קודם כול האינטרסים של הרפובליקה העממית של סין, וביניהם הגברת היכולות האוטונומיות של סין בכל מגזר אפשרי. זהו תנאי הכרחי למי שמייעדת את עצמה להיות מעצמת העל של מחר. אגב, סין כבר התמודדה בהצלחה מול גל סנקציות. יעד מרכזי של סין הוא תלות מינימלית בכל מה שמגיע מחוץ לגבולות ארצה.

המלחמה באוקראינה יכולה לזרז את תהליך ההסתמכות העצמית של הסינים שבאה לידי ביטוי בתוכנית החומש ה-14 של סין, שזכתה לאישור מועצת צירי העם בחודש מרץ 2021.

דומה שלמלחמה באוקראינה יש פוטנציאל למלחמה קרה חדשה, רחבה יותר, בין רוסיה וסין מצד אחד (רוסיה ראשונה רק בגלל הרלוונטיות שלה במלחמה) לבין ארה”ב מהצד השני. קריסה רוסית באוקראינה רק תזרז או תבליט את המלחמה הקרה החדשה שאליה אנחנו פוסעים בצעדי ענק: ארה”ב-סין, והיא תפרוץ ואף תוכרע אך ורק כשלסינים יהיה נוח. פוטין אולי ייזכר כמי שהאיץ את הדהירה הסינית קדימה. לא סתם רואים הסינים ברוסיה את השותפה האסטרטגית החשובה ביותר למרות הקשיים והמחלוקות שבדרך.

המעצמה הכלכלית השנייה בעולם (הכלכלה הסינית גדולה פי שישה מהרוסית) צריכה היום לעשות את הבחירה הלא-פשוטה: האם אפשר לסייע בגלוי למנהיג רוסי הזוכה לכינוי “פושע מלחמה” מצד ארה”ב? כיצד לעמוד לצידה של מדינה שהפרה את הכלל הסיני הברור שאין מפירים ריבונות של מדינה? והשאלה החשובה ביותר: עד כמה רחוק ניתן ללכת בסיוע לרוסיה אל מול גל הסנקציות הבינלאומי? אין ספק שזה מבחן ליחסי ארה”ב-סין. דיפלומטים מערביים מעריכים כי סין תמשיך לצדד בפוטין, אך הסיוע ייעשה באופן בלתי ישיר. הם יעשו שימוש בכל הערוצים “האפורים” הקיימים. יתר על כן, הסינים אינם משוכנעים כי הליכה עם המערב תסייע להם מול וושינגטון בגלל המחלוקות הרבות סביב סוגיית האויגורים, הונג קונג, וההתחמשות בים הסיני. כל אלה רק דוחקים את סין יותר ויותר לסייע לפוטין, שמבחינתם הוא אמצעי בדרך לניצחון במאבק על ההגמוניה מול וושינגטון.

2049 היא השנה שבה תציין סין 100 שנה להקמת הרפובליקה העממית, והיא העיתוי ההולם ליטול את ההובלה מארה”ב.

בינתיים סין לא תפקיר את פוטין, אבל גם תמשיך לשמר את הגישה שלה לטכנולוגיות מתקדמות ולשווקים הבינלאומיים על מנת לשמר את הצמיחה שלה בקצב הנחוץ כדי להגיע לבכורה במערכת הבינלאומית. הדיפלומטיה של סין תשאף מצד אחד לשמר את השותפות הגאו-פוליטית עם רוסיה, ומצד שני לשמר את יחסיה הכלכליים עם המערב.


סדרת הפרסומים “ניירות עמדה” מטעם המכון מתפרסמת הודות לנדיבותה של משפחת גרג רוסהנדלר.



תמונה: Kremlin.ru