השקט שלפני

איראן עודנה נחושה להתבסס בסוריה, וישראל לא תשב מנגד. מי שלא רוצה לפגוש שם חיזבאללה משודרג, צריך לפעול, אומרים במכון JISS.

ישראל היום, 19.12.2019

השקט בצפון עשוי להטעות. לכאורה, אפשר להבין ממנו שמשהו נרגע בהתכתשות שמתנהלת בשנים האחרונות בין איראן וישראל, בעיקר על אדמת סוריה. האחת נחושה להתבסס בסוריה, ולאיים ממנה על ישראל. השנייה נחושה למנוע זאת.

זה לא סוד שבחודשים האחרונים היתה ירידה בפעילות הזאת – רובה, מהצד הישראלי. זה קרה לאחר רצף אירועים שיזמה איראן במפרץ, שהבולט ביניהם היה מתקפת טילי השיוט וכלי הטיס המתאבדים על תעשיית הנפט של סעודיה. העובדה שהאירוע הזה (כמו קודמיו) עבר ללא תגובה, העלתה את רף התעוזה של איראן. בישראל העריכו שמעתה היא תגיב גם על כל תקיפה ישראלית על איראן, שלוחיה או האינטרסים שלה במרחב.

איראן, בשונה מישראל, לא עצרה. למרות המשבר הכלכלי, מורת הרוח הגלויה של רוסיה וסוריה, והמכות הצבאיות שספגה, היא ממשיכה בשלה. אפשר להסיק מכך לא מעט על הסיכויים לשכנע אותה לנטוש מיוזמתה את הרעיון של התבססות במרחב שבין עיראק ללבנון. בתמצית: זאת משימה שגדולה על מידותיה של ישראל. ללא הסכם מעצמתי, הסיכוי שזה יקרה קלוש.

אבל ישראל בהחלט יכולה (ומתכוונת) שלא לשבת מנגד. מי שלא רוצה לפגוש חיזבאללה במהדורה משודרגת ועצבנית בסוריה, צריך לפעול לפני שהקומקום הזה הופך לקטר שמצויד באמל”ח מתקדם ומדויק. זה מה שצה”ל עושה באינטנסיביות בשנים האחרונות, ואם לשפוט לפי דבריהם של שר הביטחון והרמטכ”ל בביקורם שלשום בתרגיל ברמת הגולן – שגם הוא נועד להעביר מסר ברור של מוכנות למלחמה – זה גם מה שישראל תמשיך לעשות בעתיד הקרוב.

התגובה האיראנית בדרך

יהיה כמובן מי שיקשור זאת לבחירות, ויטען שהכל תרגיל פוליטי. זה לא המצב. מי שבקיא בפרטים – גם בקואליציה וגם באופוזיציה, ובוודאי במערכת הביטחון – יודע שזה לא מסוג הדברים שאפשר לחכות איתם עד אחרי הבחירות. גם כך המענה שישראל נותנת לו הוא חלקי, ואם כבר (כך גורמי ביטחון בכירים השבוע) הדיון צריך להיות על כך שנדרשת יותר פעילות, כולל לקיחת סיכונים גבוהים מבעבר.

המשמעות ברורה: הסתכנות בתגובה איראנית. עד עתה הוכיחה איראן רף מבצעי נמוך למדי בתגובות שלה נגד ישראל, שסוכלו או שובשו כולן. לא לעולם חוסן; התקיפה בסעודיה מלמדת שיש לאיראן יכולת לפגוע, ולהכאיב. נכון שישראל היא לא סעודיה, וההרתעה שלה מול טהרן אחרת, אבל טועה מי שחושב שקאסם סלימאני יישב בצד וימחא כפיים להמשך הפעילות הישראלית. התגובה תבוא.

התסריט הזה מבשר עלייה משמעותית בסבירות ללחימה בצפון. לחימה, ולא בהכרח מלחמה. ימי קרב שעשויים להתפתח מתקיפה ישראלית, ומתגובה איראנית שתבוא בעקבותיה, ועלולים להסתיים כאירוע מקומי, או להתגלגל הלאה – להסלמה רחבה יותר.

סביר שזה גם התרחיש שיעמוד במוקד הערכת המודיעין השנתית של אמ”ן ל־2020, שתוצג לקברניטים בחודש הבא, ותכלול לא מעט סימני שאלה, ובהם: מה יקרה בין איראן לארה”ב סביב סוגיית הגרעין והסנקציות, איזה תפקיד תמלא רוסיה, האם מדינות המפרץ יישארו בצד שעוין את טהרן או יתקרבו אליה כדי להגן על עצמן, מה יעלה בגורלן של המחאות העממיות שהתפתחו בחודשיים האחרונים בעיראק, לבנון ואיראן, ובעניינים שקרובים יותר אלינו – האם עזה תתקדם לקראת הסדרה או דווקא להסלמה, מתי ואם ייערכו בחירות ברשות הפלשתינית והאם אבו מאזן ישרוד גם את 2020, עד כמה ובאיזה אופן יחזיק מעמד הסכם השלום עם ירדן, ועוד.

תקשורת ישירה עם פוטין

לא מעט מסימני השאלה האלה מופיעים בתחזית ל־2020 שפרסם השבוע מכון ירושלים לאסטרטגיה וביטחון. המכון, שבכיר חוקריו הוא אלוף (מיל’) יעקב עמידרור, לשעבר ראש המטה לביטחון לאומי, מצביע על אתגר משמעותי שישראל עשויה להיתקל בו, אם איראן תחליט להמשיך ולצבור חומר בקיע (לטובת ייצור פצצת גרעין). זה יחייב את ישראל להיערך עצמאית לטיפול צבאי – שסיכוייו יגדלו במחצית השנייה של השנה הבאה – במצב שבו לא ברור אם ועד כמה היא תזכה לסיוע מצד ארה”ב, שתימצא בשנת בחירות.

במקביל, על ישראל להיערך גם לאפשרות ההפוכה: שתהיה התקרבות בין ארה”ב לאיראן, ויחודשו שיחות הגרעין. חוקרי המכון מגדירים את האפשרות הזאת “בעייתית”, ומתריעים כי על ישראל “לוודא כי יישמר תיאום מלא עם מעצבי המדיניות בארה”ב בכל הנוגע לגיבוש הדרישות שתוצבנה בפני איראן”.

בינתיים צפויה המצוקה הכלכלית באיראן להחריף, ועימה המחאות מבית. גם המאבק הפוליטי הפנימי באיראן בין השמרנים לרפורמיסטים יגבר, לקראת הבחירות לפרלמנט שיתקיימו בחודש פברואר הקרוב. מחברי התחזית צופים כי כל עוד המשבר הנוכחי יימשך ואיראן לא תשוב לשולחן המו”מ, היא תמשיך לנקוט “מהלכים כוחניים מתגרים” מצידם של משמרות המהפכה וכוח קודס, מה שעלול להסלים גם את המערכה הישראלית־איראנית בסוריה עד לכדי עימות רחב היקף.

תסריט כזה לא יהיה בהכרח נוח לסוריה ולחיזבאללה. התחזית מצביעה על מגמה של יציבות גוברת בסוריה שנמצאת בשלהי מלחמת האזרחים ובעיצומה של מגמה לכינון מחדש של שלטון מרכזי אפקטיבי, מול חוסר יציבות גובר בלבנון שעשוי לחזק את חיזבאללה אך גם להגביל את חופש הפעולה הצבאי שלו.

בתרחיש המחמיר תידרש ישראל להיערך למלחמת מנע מול חיזבאללה, אולם יש תרחישים סבירים יותר, ובראשם האפשרות שרוסיה תפעל אקטיבית להצרת חופש הפעולה של ישראל בסוריה. על מנת להימנע מכך תידרש ישראל לשמר הידברות רציפה עם מוסקבה בכלל, ועם הנשיא פוטין בפרט – משימה סבוכה כשלעצמה.

רובן של הסוגיות האלה נמצא על השולחן גם כיום, בכל הערכת מצב, ובוודאי באלה שעוסקות בפעילות יזומה בצפון. לישראל אין ברירה אלא לפעול, אבל עליה לעשות זאת בעיניים פקוחות ותוך הכרת המציאות, לרבות הסכנות שגלומות בה, ובעיקר – לצמצם בדיבורים, בעיקר בתקופת הבחירות שבה גם החיוני עלול להיחשב כפוליטי.

כאשר שר הביטחון דיבר השבוע על כך שסוריה תהפוך לווייטנאם של איראן, הוא הציב את האיראנים ושלוחיהם בתפקידה של ארה”ב במלחמה ההיא. לא בטוח שבוושינגטון יאהבו את ההשוואה הזאת, אבל זה לא העיקר: מלחמת וייטנאם היתה קשה גם לווייטנאמים עצמם, שאמנם ניצחו, אבל במחיר כבד, וזה במציאות שבה הם נלחמו על אדמתם־שלהם. לא בטוח שישראל רוצה להפוך את סוריה לאדמתה־שלה, ולהילחם עליה ובה. גם בשנה הבאה צריך לעשות הכל כדי להמשיך ולנהל את המערכה הזאת מנגד, ובמידת האפשר גם בשקט.

יואב לימור, ישראל היום, 19.12.2019