ניירות עמדה

בהיעדר החלטה נחושה וברורה מצד ארה"ב או טורקיה להתמודד עם התוקפנות של איראן במזה"ת, ישראל היא היחידה שיכולה לסכל את השאיפות של איראן להשתלטות על האזור.

נוכח התסיסה והמפגינים הקוראים "כסף לעם האיראני ולא לסוריה", אין המשטר האיראני יכול להרשות לעצמו להצטייר כצד המובס.

ישראל צריכה להימנע מהזדהות גלויה עם מתנגדיה הפנימיים של איראן, (קל וחומר, כשמדובר בארגוני טרור סוניים). בה בעת, על רקע האירועים האחרונים, זה הזמן לדרבן את ארה"ב - ומדינות אחרות שחושבות כמוה, - להחריף את הלחץ שהן מפעילות על המשטר האיראני, החשוף יותר מבעבר לביקורת מבית, ולהסביר לעם האיראני את המחיר ההולך וגדל שהוא נאלץ לשלם על שאיפותיהם של מנהיגיו.

תכנית ההתנתקות החד-צדדית של האלוף ידלין אינה חדשה ואינה הגיונית.

טוב עשה הרמטכ"ל שמינה ועדת בדיקה למסמך של בריק.

מניעת המאמץ האיראני הכפול בסוריה היא עדיין משימה בעדיפות עליונה עבור ישראל, ועל צה"ל לבצעה.

איראן מנסה לעמעם את ניסיונה להתבסס בסוריה, מסיבות פנימיות וחיצוניות. מדיניות זו הינה רווית מתחים פנימיים. כדי להיחלץ מהם, פתחו משמרות המהפכה וחזבאללה במסע תעמולה שקרי. מסמך זה מנתח את התעמולה הזאת ואת הסיבות להופעתה.

למרות שיכולותיו הקיברנטיות של חמאס בעת הזו אינן מהוות איום משמעותי על ישראל, המציאות הזו יכולה להשתנות מהר, שכן ההתפתחות הטכנולוגית עצמה הינה מהירה.

האשמותיה של רוסיה נגד ישראל בנושא הפלת המטוס נועדו בעיקר לצרכי פנים. עד עתה הקפידה רוסיה להתנהל בזירה הסורית בקור רוח, ולפעול לאור האינטרסים האסטרטגיים שלה. אחד מהם הוא הרצון הרוסי בצמצום המעורבות האיראנית בסוריה.

המהלכים באשר לעתידה של עזה אינם מנותקים מן ההקשר הרחב יותר של המאבק על עתיד האזור כולו. מדובר אומנם במחוות שיינתנו למשטר החמא"ס, המזוהה עם האחים המוסלמים ונתמך על ידי תורכיה וקטר. במבט ראשון זוהי תוצאה בעייתית של האירועים האלימים מאז מרס 2018, אולם בפועל, מי שנקלע לעמדת נחיתות הוא דווקא הנהגת חמא"ס. זו מוכנה כעת לשעבד את עקרון היסוד של התנועה – המאבק הג'יהאדי, שממילא הגיע למבוי סתום עקב אובדן האפקטיביות של כליו העיקריים, ועוצמת ההרתעה הישראלית – כדי להשיג הקלות כלכליות עבור אוכלוסיית הרצועה. העמקת התלות של עזה במצרים, ואולי (בכפוף לבקרה ביטחונית מחמירה) גם בקפריסין, היא