לבנון

המצב הנוכחי בלבנון הוא הגרוע ביותר מבחינתה של ישראל: חופש פעולה מלא לחיזבאללה, במדינה שחדלה זה מכבר לתפקד. מכאן האינטרס להתייצב לצד המהלך, שבו החלה צרפת, לשינוי יסודי בסדר הפוליטי, הנשען מאז עצמאות לבנון על מבנה עדתי. החלופות – המשך הקריסה למצב תוהו ובוהו ו/או מעורבות תורכית גוברת – מסוכנות יותר לישראל, בראייה ארוכת הטווח.

רוסיה מגלה מעורבות גוברת בלבנון, והייתה בין הראשונות להגיש סיוע משמעותי בעקבות האסון בנמל ביירות. אם נוכחות זו תורחב גם לממד הצבאי, יערים הדבר קשיים על חופש הפעולה של ישראל, בין היתר בשל שיתוף הפעולה של רוסיה עם חיזבאללה.

על ישראל, כלקח מהעבר, להתמקד במשמעויות האסטרטגיות העלולות לנבוע מהמשך ההידרדרות הכלכלית בלבנון, בדגש על מצב העדה השיעית.

המפה הפוליטית והצבאית בלבנון מובילה למסקנה שלבנון אינה יכולה, וגם אינה רוצה, להתמודד כראוי נגד האיום של חיזבאללה על ריבונותה, ולא עם האפשרות שבשל כך היא עלולה להיפגע קשות ממלחמה מול ישראל.

עד כמה רחוק מוכן צה"ל ללכת לשם פגיעה ביכולות חיזבאללה, והאם גם "מתקפת מנע", קרי מבצע גדול בלבנון, יכולה לעמוד על הפרק אחרי הצלחת נטרול המנהרות?

המבצע יכול להוות כלי חשוב במשימה לקבלת לגיטימציה לפעולה ישראלית עתידית בלבנון, שכן למבצע יש היבט מדיני-דיפלומטי מעבר להסרת האיום הצבאי.

יש להתייחס לצבא לבנון כגורם עוין, להסיר את המסכה מעל פניו, ולספק לממשל האמריקאי ראיות חותכות על שיתוף הפעולה המגוון בינו לבין חיזבאללה.

הנהגת חיזבאללה כבר מבינה שהסנקציות האמריקניות המתעצמות יביאו לפגיעה קשה במשטר המהפכה בטהראן. הוא ילך ויתקשה לממן את כלל פעילויותיו השאפתניות – כולל "זרועות התמנון" בלבנון ובזירות אחרות. לפיכך, חיזבאללה נערך לדאוג למקורות מימון ותעסוקה לנאמניו, על ידי חדירה גוברת והולכת לגזרות פעילות כלכלית ופיננסית בלבנון שעד כה הדיר מהן את רגליו.

המפסידה הגדולה בבחירות ב-6 במאי הייתה "תנועת העתיד" של ראש הממשלה סעד חרירי.