מצרים

מצרים וישראל שותפות למהלכים שנועדו לכונן מסגרת ים-תיכונית מתפקדת, שיש לה היבט כלכלי-אנרגטי מובהק, אך גם משמעויות מדיניות ואסטרטגיות: במקביל למפגשי הפסגה ישראל-יוון-קפריסין (האמורים להתחדש בקרוב) יש מערכת משולשת דומה גם עם מצרים.

מצרים היא שותפה אסטרטגית חשובה לישראל, וראויה לעדיפות גבוהה בסדר היום של מדיניות החוץ של ישראל.

ביסוד התגובה המוגבלת של צה"ל לטרור הבלונים עומד האיזון העדין במשוואה הקיימת בין תפיסת "דין העוטף כדין גוש דן" לבין הצורך לאפשר למצרים להמשיך במאמצי התיווך.

ישראל יכולה לנצל את המצב לטובתה.

תמיכתה הפומבית של מצרים בהסכמי השלום ובנורמליזציה בין ישראל לאיחוד האמירויות, בחריין וסודאן היא אחד מסממניה ויתרונותיה של השותפות בין ישראל למצרים באגן המזרחי של הים התיכון.

הסכמת נתניהו למכירת הצוללות למצרים היתה מוצדקת, והטענה שהיתה כוונה לרכוש לצה"ל תשע צוללות מופרכת לחלוטין.

באחרונה, מדינות המפרץ ותורכיה הן המצטיירות כמי שממלאות תפקידים מרכזיים מול הפלסטינים. איחוד האמירויות ובחריין כרכו בין מהלך הנורמליזציה הדרמטי לבין הימנעות ישראל מהחלת הריבונות בחלקים של יהודה ושומרון. למולן, קטר מובילה בסוגיות ההסדרה בין חמאס לישראל והסיוע הכלכלי לרצועת עזה, ותורכיה מנסה להשתלט על מהלכי ה”פיוס” הפנים-פלסטיני. דווקא בשל כך, האינטרס הישראלי ארוך הטווח

ראוי להירתם מיידית ואינטנסיבית לקידום המפה המצרית-יוונית על פני המפה היריבה התורכית-לובית, ובעיקר להתמקד בזירה האמריקנית – במהלכי הממשל וחקיקת הקונגרס.

המשטר המצרי ניצב בעת האחרונה בפני שורה של אתגרים מן המעלה הראשונה. על ישראל, שיש לה אינטרס חיוני ביציבותה של הגדולה בשכנותיה, לסייע (מתוך מודעות למגבלות כוחה והשפעתה) בכל היבט אפשרי – בזירה המדינית (בארה"ב ומול האיחוד האירופי), בהיבטים ביטחוניים ובתחומי הרפואה והמים.

החשש מהתפשטות מגפת הקורונה במצרים והשלכותיה הכלכליות גובר, וכך גם חוסר האמון הציבורי בנתוני החולי הרשמיים. על ישראל להביא בחשבון הידרדרות במצב במצרים שעשויות להיות לה השלכות גם על יציבות המשטר.

מצרים מתחילה אולי לצאת מתוך ההתכנסות האסטרטגית שכפתה על עצמה.

יש לישראל עניין לבסס את התפקיד המצרי בעזה, במסגרת הגיון "ניהול הסכסוך". השלום, הקיים זה 40 שנה, מתבסס ביתר שאת בשל העמידה יחד מול אתגר הטרור בסיני ומול החתרנות התורכית במזרח הים התיכון, כמו גם בעידן של אינטגרציה בתחום האנרגיה. השותפות בהסדרה (ללא נוכחות צבאית מצרית ברצועה, שאין לנו או להם עניין בה) היא נדבך חשוב נוסף בקשרים בין שתי המדינות, ותורמת גם לשחיקת היומרות הג'יהאדיות של חמאס.

יציבותו של המשטר המצרי, ויכולתו להמשיך ולקדם יעדים כלכליים שאפתניים ומאבק צבאי ורעיוני בטרור, חשובה לישראל ולשכנותיה בים התיכון. עם זאת, "נצחון" בבחירות ברוב של 97 אחוז מעורר דאגה באשר לעתיד החיים הפוליטיים במצרים.

הצבא המצרי עובר בשנים האחרונות דווקא תהליך התעצמות מואץ. למרות שעימות צבאי עם מצרים אינו צפוי, ישראל צריכה לגלות משנה זהירות.

אתגר הגדול העומד בפני ישראל כיום הוא מצד אחד לשמר ולשפר את היחסים עם מצרים, ומצד שני להיות ערוכה, בלי ליצור מסלול הסלמה לא מכוון, למצב שבו התסריטים האופטימיים לא יתרחשו.

השלום עם מצרים הביא הרבה שנות שקט, אך עיון מפוכח בנעשה במזרח התיכון מעלה שאלות חשובות באשר לעתידו.