סין

בזמן שאירופה וארה"ב עסוקות בהיערכות חירום לחורף קשה, סין מציינת תשעה חודשים של שליטה בנגיף וצמיחה כלכלית חיובית, והביטחון העצמי של בייג'ינג מקבל ביטוי במדיניות חוץ אסרטיבית ואף תוקפנית יותר. הדוגמה הבולטת לכך היא היחס של סין לאוסטרליה, המשקף מגמה שבה בייג'ינג – עשירה ופעילה יותר בזירה הגלובלית – תובעת ויתורים על ריבונות וערכים. יש לעימות זה לקחים החורגים מגבולות הזירה האסיאנית-פסיפית. על ישראל להימנע, במידת האפשר, מזיהוי על ידי סין כמי שפועלת נגדה, ובה בעת לוודא שאינטרסים לאומיים משמעותיים אינם חשופים לפגיעה על ידי צעדים מסוג אלה שננקטו כלפי אוסטרליה.

הסכמי השלום שנחתמו לאחרונה בין ישראל למדינות ערביות מגבילים את ההשפעה הסינית במזרח התיכון. בתגובה, בייג'ינג מקדמת תפיסת ביטחון קיבוצית לאזור המפרץ המבוססת על הסכם הגרעין עם איראן. לפיכך, על ישראל וארה"ב לעכב את המהלך הסיני ולשמור על המומנטום של הסכמי אברהם.

סין שואפת למלא תפקיד מדיני פעיל יותר במזרח התיכון על חשבונה של ארה"ב, לצד קשריה עם איראן. היא מייחסת חשיבות עליונה גם ליחסיה עם סעודיה, האמירויות ומצרים, ולכן בירכה על ההסכמים – אך בנימה צוננת, שכן מדובר ביוזמה ובהישג לממשל טראמפ, בעיצומה של מתיחות חסרת תקדים בין שתי המעצמות. בהיותה נדרשת לאזן בין שיקולים כלכליים וגאופוליטיים סין אינה מסוגלת לעצב אסטרטגיה ברורה.

חתימת ההסכם בין המדינות מוטלת בספק בגלל התגובות השליליות מהמערב, התנגדות פנימית באיראן, חוסר בהירות בסין, ואי יציבות עולמית בשל מגפת הקורונה. אם ייחתם ההסכם היקפו יהיה מוגבל, ונראה כי השלכותיו הביטחוניות תהיינה מצומצמות, ולא תחייבנה את ישראל לבחון מחדש את יחסיה עם סין.

סין מביעה עניין בהגברת מעורבותה הכלכלית והביטחונית בסוריה. אם אכן תפעל כך, יש לכך משמעויות מורכבות בהיבט הרוסי, והשלכות מבחינת ישראל.

סין רוצה להיות במרכז הבמה הבינלאומית, ולהציג אלטרנטיבה לעמדות ארה"ב – גם במזרח התיכון.