הרשמה לניוזלטר
הישאר מעודכן וקבל ישירות למייל את מיטב המאמרים לפני כולם
דף הבית / ניירות עמדה / הסכסוך הישראלי - פלסטיני
מדינות אירופה וארה"ב מערערות על הסמכות הישראלית להכריז על ארגונים שונים כעל ארגוני טרור, אף שהן משתמשות בכלי ההכרזה בעצמן. ארגוני הטרור מנצלים את המדיניות האמריקאית והאירופית כדי להעביר מימון לטרור.
ההצהרות של בייג'ינג ופעולותיה האנטי-ישראליות במהלך המבצע האחרון בעזה, שברקען המתח הגובר עם ארה"ב והרצון להוקיע את "צביעותה", ערערו את האמון של ישראל בסין.
המשבר מול עזה יחייב את ישראל לחשיבה מחודשת מבחינה פנימית, אזורית ובינלאומית על מנת להימנע מלחזור על אותן טעויות ולקדם את האינטרסים הישראלים.
המשוואה מתגבשת כל הזמן - ועשויה להשתנות כבר עם שיגור הבלון הבא.
בהתחשב בתוצאות שתי משוואות, מאזן הכאב ומאזן היכולת לספוג כאב, נראה כי ישראל סיימה את המערכה בעזה כשידה על העליונה.
ברור כי תגובות ישראל, ולא פשעי חמאס, הן המעניינות את התביעה בהאג. אבל לא הנזק הנגרם לשמנו הטוב הוא החשוב, אלא העידוד שהודעות התובעת כבר העניקו לטרור.
מהלומות צה"ל צריכות להיות אינטנסיביות ומוכוונות לפגיעה עמוקה בדרג הביניים הפיקודי, בתשתיות ובאמצעי לחימה, עד לפגיעה משמעותית בכוחו הכולל.
יד משטרתית חזקה, לצד העצמת והרחבת החלופה הישראלית של מתן השירותים על ידי העירייה ומשרדי הממשלה, בעיקר בתחומי עיצוב התודעה, כגון תרבות, רווחה, חברה, נוער וחינוך. ראייה אינטגרטיבית בין-ארגונית של כלל מרכיבי הזירה הפלסטינית והזיקה ההדדית ביניהם.
הקטנת המתח עם ממשל ביידן בנושא הפלסטינאי תאפשר לישראל להשיג תיאום טוב יותר עם ארה"ב בנושא איראן, ולכן מתחייבת יוזמת שלום ישראלית
על ישראל לפעול כדי לשמר, בכל צירוף נסיבות מדיני, את עקרונות היסוד שאימצה יוזמת טראמפ.
באחרונה, מדינות המפרץ ותורכיה הן המצטיירות כמי שממלאות תפקידים מרכזיים מול הפלסטינים. איחוד האמירויות ובחריין כרכו בין מהלך הנורמליזציה הדרמטי לבין הימנעות ישראל מהחלת הריבונות בחלקים של יהודה ושומרון. למולן, קטר מובילה בסוגיות ההסדרה בין חמאס לישראל והסיוע הכלכלי לרצועת עזה, ותורכיה מנסה להשתלט על מהלכי ה”פיוס” הפנים-פלסטיני. דווקא בשל כך, האינטרס הישראלי ארוך הטווח
רק ריבונות תבטיח את הבקעה כגבול הביטחון של ישראל ופירוזה של מדינה פלסטינית הכלול בתוכנית האמריקנית.
הפרסומים לגבי העניין הרוסי בהנעת תהליך מדיני בין ישראל לפלסטינים והתגובה הרוסית לאפשרות סיפוח בקעת הירדן אינם מצביעים על שינוי במניעים של מוסקבה לעיסוק בנושא, ולכן גם אין היא צפויה להקצין את עמדותיה.
בשלב הראשון, על ממשלת ישראל להחיל את החוק הישראלי על בקעת הירדן ועל אזורים בעלי משמעות ביטחונית מובהקת בעוטף ירושלים, כמו מעלה אדומים וגוש עציון. אזורי התיישבות אלו מעוגנים בקונצנזוס הלאומי בישראל. ממשלת האחדות הלאומית צריכה לקבל את תוכנית טראמפ על כל סעיפיה, כולל הכרה בצורך להגיע למו"מ להקמת מדינה פלסטינית. תוכנית טראמפ היא המסלול המציאותי ביותר להתקדמות במתווה החותר לשתי מדינות לשני עמים, כחלופה מעשית למבוי הסתום הנוכחי, ומכאן החשיבות העיקרית שבהנחת יסודות ליישומה ההדרגתי.
במקום לעודד את הפלשתינים בסרבנותם, על אירופה ללחוץ עליהם לנהל משא ומתן על הקמת מדינה מפורזת על שטח בגודל דומה לזה של יהודה ושומרון ושל רצועת עזה, שתזכה בהשקעה של 50 מיליארד דולר.
מדוע חדלו גורמי הממשל האמריקני לדבר על "מדינה פלסטינית"? הסיבה העיקרית היא העמדה הפלסטינית שאין כלל טעם לדבר על מדינה אלא אם היא תוקם על שטח השווה בדיוק לממדי הגדה ורצועת עזה כפי שהיו לפני 1967. יש לקוות שיוזמת טראמפ תשבור ציפייה בלתי מציאותיות זו.
הוא דחק את עצמו למצב של חוסר אמינות מוחלט ואיבד כל השפעה על ישראל, ארה"ב, הקהילייה הבינלאומית ואפילו על העולם הערבי הסוני. הוא, ומה שמכונה "הרשות" הפלסטינית בגדה המערבית, פועלים כגורם מכשיל ומשחית מכל בחינה.
ישראל חייבת למשול בשטח C באופן יעיל וסמכותי הרבה יותר, בין אם היא רוצה להחזיק את השטח כקלף מיקוח אפקטיבי במשא ומתן עתידי ובין אם היא מתכוונת לספח אותו.
בעיצומם של אירועים אלימים קל להתפתות לחיפוש "פתרונות" לבעיה הפלסטינית באמצעות פעולה צבאית דרסטית, או באמצעות ויתורים לא פחות דרמטיים. אך בהתחשב באירועי התקופה האחרונה, כמו גם בטבעם הבלתי צפוי של האירועים באזור, נראה דווקא הגיוני לדבוק ב"ניהול הסכסוך" ובהסכמים חלקיים. אין זו בחירה פחדנית של מנהיגים פוליטיים, אלא בחירה הגיונית בנסיבות חסרות היגיון כאשר האיום האיראני מרחף מעל עתידה של ישראל. לסבלנות יש יתרונות משלה.
כלי נגישות
- בניית אתרים