בשעה שהדרג המדיני וטהראן מחליפים איומים, בסביבת נתניהו מדברים על “טבעת אש” איראנית, שתדרוש מצה”ל היערכות מסוג אחר. כך גם בדו”ח של מכון JISS.
הארץ, 19.12.2019
השמועות על מותה של המב”מ, המערכה בין המלחמות, היו מוגזמות למדי. המב”מ לא מתה, אלא החליפה צורה. הניסיונות האיראניים להגיב על תקיפות ישראליות בחזית הצפונית, והירי המסיבי של מערכות ההגנה האווירית הסוריות בכל הפצצה, מחייבים כנראה את צה”ל לערוך שינויים באופי פעילותו. בהתאם, נדמה כי תכיפות התקיפות הצטמצמה. אבל הסיבות הבסיסיות לחיכוך הצבאי בין הצדדים — מאמץ ההתבססות הצבאית של איראן בסוריה, הברחות הנשק שלה ללבנון והניסיונות הישראליים לבלום את שניהם — נותרו בעינן. מכאן, שהחיכוך צפוי להימשך.
ראש הממשלה שב והזהיר השבוע בפתח ישיבת הממשלה כי ישראל תגיב על כל תוקפנות של איראן וחיזבאללה. נתניהו ציטט גנרל בכיר במשמרות המהפכה שאיים כי איראן תשמיד את תל אביב בירי רקטות מלבנון. “אם חיזבאללה יעז לתקוף את ישראל, הארגון ומדינת לבנון שמאפשרת התקפות משטחה נגדנו, ישלמו מחיר כבד מאוד”, אמר ראש הממשלה. ימים אחדים קודם לכן, איים שר הביטחון להפוך את סוריה ל”וייטנאם של איראן”.
בפורומים סגורים, ובאופן מפתיע גם במפגשים עם עמיתים מחו”ל, בכירי הדרג המדיני ויועציהם מדברים בשפה בוטה אף יותר, שלעתים גורמת לבני שיחם להתכווץ. שרי הקבינט כבר התרגלו בחודשים האחרונים לשמוע מנתניהו טונים אפוקליפטיים בשובו לעסוק בסוגיה האסטרטגית המועדפת עליו, איראן. בסביבתו מדברים על מאמץ איראני לפרוס “טבעת של אש” סביב ישראל, כלומר, להציב טילים ורקטות שיאיימו על כל שטח ישראל מכמה חזיתות: לבנון, סוריה, עיראק ורצועת עזה. חידוש הניסיון להקים פסי ייצור להסבת נשק מדויק בלבנון מתואר שם כסיבה מספקת לפתיחת מלחמה.
בנט מאמין בקו פעולה יוזם ואגרסיבי בצפון. אתמול, בתום ביקור בתרגיל צבאי ברמת הגולן יחד עם הרמטכ”ל אביב כוכבי, שחרר עוד איום לוחמני. “ככל שאיראן תנסה להתבסס על אדמת סוריה — היא תשקע בחולות סוריה”, אמר. “אנחנו מגבירים את הלחץ”. בעיני שר הביטחון, המתנה והכלה אינן אפשרות. כשמדובר באנשיה, איראן רגישה לאבידות. לדעתו ניתן להרחיק את הכוחות הצבאיים והמיליציות הזרות שלה משטח סוריה, באמצעות מהלך שמנוהל היטב.
מכון ירושלים לאסטרטגיה וביטחון פרסם השבוע תחזית לשנה הבאה. המכון, שאחד מבכיריו הוא אלוף במילואים יעקב עמידרור — לשעבר יועצו לביטחון לאומי של נתניהו — צופה כי “איראן תמשיך לרוקן את הסכם הגרעין מתוכן ולהאיץ, אולי אף דרמטית, את צבירת החומר הבקיע לנשק גרעיני. הלחץ המקסימלי של וושינגטון ימשיך לערער את כלכלת איראן והמשטר יעמוד בפני מצוקה חמורה מאי־פעם”.
המשמעות לישראל? “סבירות גבוהה להתגרויות מצד איראן. החל מאמצע 2020 פוטנציאל לעימות עקב תנופת הפעילות האיראנית לצבירת חומר בקיע, המחייבת היערכות צבאית לטיפול ישראלי עצמאי”. התחזית לצפון הארץ אינה אופטימית יותר: “נדרשת היערכות לתרחישים מחמירים, כולל החלטה ישראלית ליזום מלחמת מנע עם חיזבאללה”.
המתיחות בזירה הצפונית — השבוע תרגל צה”ל תרחיש של מתקפת קומנדו מצד חיזבאללה מלבנון וכיבוש יישובים לאורך הגבול — עשויה להיות מושפעת מעוד שלושה תהליכים: הפרובוקציות האיראניות במפרץ, שלפחות חלקית נועדו לגרור את ארצות הברית למשא ומתן מחודש על הסכם הגרעין; בלבנון, בעיראק ולזמן קצר גם באיראן, הקוראות תיגר על המשטר בטהראן; וצרותיו המשפטיות והפוליטיות של נתניהו.
ראש הממשלה, כפי שנכתב כאן פעמים רבות, הקפיד בדרך כלל על זהירות ואחריות בטיפול בזירה הצפונית. ועם זאת, נדמה שאלה זמנים המחייבים רגישות מיוחדת מצד ראשי מערכת הביטחון, מתוך מודעות לגודל האחריות המופקדת בידיהם. אין זו השעה לקבל את הדין של תסריט דטרמיניסטי שלפיו לא יהיה מנוס ממלחמה — משום שאיראן ממשיכה מעבר לגבול. הדבר נכון כפליים כשמדובר בראש ממשלת מעבר, שנכשל פעמיים בניסיון להרכיב קואליציה ועומד בפני כתב אישום משולש על עבירות שחיתות.
עמוס הראל, הארץ, 19.12.2019
- בניית אתרים