בזמן שאירופה וארה”ב עסוקות בהיערכות חירום לחורף קשה, סין מציינת תשעה חודשים של שליטה בנגיף וצמיחה כלכלית חיובית, והביטחון העצמי של בייג’ינג מקבל ביטוי במדיניות חוץ אסרטיבית ואף תוקפנית יותר. הדוגמה הבולטת לכך היא היחס של סין לאוסטרליה, המשקף מגמה שבה בייג’ינג – עשירה ופעילה יותר בזירה הגלובלית – תובעת ויתורים על ריבונות וערכים. יש לעימות זה לקחים החורגים מגבולות הזירה האסיאנית-פסיפית. על ישראל להימנע, במידת האפשר, מזיהוי על ידי סין כמי שפועלת נגדה, ובה בעת לוודא שאינטרסים לאומיים משמעותיים אינם חשופים לפגיעה על ידי צעדים מסוג אלה שננקטו כלפי אוסטרליה.
“סין כועסת. אם אתם רואים את סין כאויב, סין תהיה האויב” – כך סיכמה הדיפלומטית משגרירות סין באוסטרליה את עמדת מדינתה כלפי התדרדרות היחסים בין בייג’ינג לקנברה. מדובר בתקרית דיפלומטית יוצאת דופן, שבמהלכה לא טרחה להסתיר את נימת האיום. את הדברים אמרה בנובמבר לכתב חדשות תשע (Nine News) המקומי בפגישה מאולתרת במלון הייאט בבירה, אחרי שפרשה לפניו דף נייר עם רשימה של ארבע עשרה נקודות. “אני רוצה שזה יהיה ברור”, היא הסבירה, “זה מה שמדאיג את סין” (Kearsley, 2020).
בכל אחת מן הנקודות הופיעו טענות על נושא שמעכיר את היחסים בין המדינות. במסיבת העיתונאים של משרד החוץ הסיני שנערכה באותו יום האשים הדובר את אוסטרליה בהערמת קשיים ביחסים הדו-צדדיים, וציין שעליה “לתקן את הטעויות” כדי לשקם את היחסים.
בין היתר, סין דורשת מאוסטרליה להפוך החלטות ממשלה בענייני ביטחון לאומי ומדיניות פנים וחוץ, כגון הגבלה של תשתיות דור 5, מדיניות ויזות מחמירה וחסימת השקעות זרות (קרי, סיניות). מספר טענות נגעו לחופש הביטוי, כולל התבטאויות “אנטגוניסטיות” של התקשורת החופשית, חברי פרלמנט מכהנים ומכוני מחקר עצמאיים נגד סין, ואחרות הביעו מורת רוח על פוליטיזציה ופגיעה ביחסים בשל קריאות אוסטרליות נגד סין על הבמה העולמית.
ראש הממשלה האוסטרלי סקוט מוריסון הגיב לטענות בקצרה: “אוסטרליה תמיד תהיה אוסטרליה, וברור שרק אנחנו נגדיר לעצמנו את החוקים והכללים ולא נשנה אותם בהוראת אף מדינה”.
המהלך הסיני הבוטה בא על רקע התדרדרות עקבית ביחסי שתי המדינות מחודש אפריל 2020, כאשר שרת החוץ מאריס פיין קראה לחקירה בינלאומית לבדיקת מקור נגיף הקורונה והטיפול של סין בהתפרצות. ממשלת אוסטרליה הצליחה לסחוף אחריה 130 מדינות בעצרת הבריאות העולמית להעברת החלטה לחקירה בלתי תלויה. גם סין חתמה בלית ברירה.
בריאיון שנערך באפריל הביע שגריר סין בקנברה, צ’אנג ג’ינג-יה, את מורת רוחה של בייג’ינג מהיוזמה, ובשם העם הסיני תיאר בפני המראיין מצבים “היפוטתיים” שבהם תיירים וסטודנטים מסין יפסיקו לזרום לאוסטרליה, וצרכנים סיניים יחדלו מצריכת בשר ויין מיובא מאוסטרליה. אין זה דבר של מה בכך, שכן השוק הסיני מהווה 26% מהיצוא של אוסטרליה (150 מיליארד דולר אמריקאי); 1.43 מיליון תיירים מסין ביקרו באוסטרליה לפני פרוץ המגפה; 229,000 סטודנטים סיניים למדו במדינה ב-2019, וסין היא השוק הגדול ביותר למוצרי יצוא אוסטרליים, כגון פחם, עפרות ברזל, גז טבעי נוזלי, יין ובקר.
המתיחות המשיכה לעלות בחודשים הבאים כשאוסטרליה השעתה את אמנת ההסגרה שלה עם הונג קונג בתגובה להחלת חוק הביטחון הלאומי הסיני בעיר, והגישה הצהרה לאו”ם הדוחה את התביעות של בייג’ינג בים סין הדרומי. באוקטובר מתחה שרת החוץ פיין ביקורת על ממשלת סין על אכיפת “אמצעי דיכוי” נגד קבוצות המיעוט בש’ין-ג’יאנג, וחברי פרלמנט נוספים יצאו בהצהרות גינוי לסין.
בד בבד, בצד הסיני הטילו מכסים והיטלי היצף בשיעור של עשרות עד מאות אחוזים על בשר ויין מאוסטרליה לצד שורה של סחורות וטובין נוספים כמו פירות ים, עצים, שעורה וכותנה. לחלק מהקמעונאים ניתנה הוראה להפסקת יבוא מוחלטת. בנוסף, ממשלת סין פרסמה ביוני אזהרות מסע נפרדות לתיירים וסטודנטים.
תחנות כוח ופלדה אחדות הונחו להפסיק לייבא פחם ועפרות ברזל מאוסטרליה, ובנובמבר דווח כי לפחות 20 ספינות ענק אוסטרליות עם מאות אנשי צוות לא הורשו לפרוק את סחורותיהן בנמל בדרום סין. בחודשים האחרונים גם טענה אוסטרליה ששרי הממשלה אינם מצליחים ליצור קשר עם מקביליהם הסיניים.
בייג’ינג מכחישה עד היום שיש קשר בין המצב הכלכלי והדיפלומטי למדיניות האוסטרלית, אך לאור הצעדים הספציפיים שנקטה סין נתפסו דברי השגריר אצל האוסטרלים בדיעבד כניסיון ליצור לחץ כלכלי ו”בריונות” סינית. בייג’ינג טוענת שהיא פועלת בהתאם לחוק, ומפנה את אוסטרליה לארגון הסחר העולמי אם יש לה תלונות.
ההתדרדרות ביחסים החמירה בסוף נובמבר, כאשר דובר משרד החוץ הסיני צייץ בטוויטר תמונה מעובדת של חייל אוסטרלי מחויך מצמיד לצווארו של נער אפגני סכין מגואלת בדם. את הציוץ ליווה בגינוי חריף להרג המדווח של 39 בני אדם שלא כדין במהלך מלחמת אפגניסטן על ידי חיילים אוסטרלים, כפי שעלה מדו”ח עדכני.
ראש הממשלה מוריסון דרש מסין התנצלות רשמית ומחיקת הציוץ, אך סין לא התנצלה. יתר על כן, מערך התקשורת והדוברות של המדינה והמפלגה גויס כדי לבקר את המערב בכלל, ואת אוסטרליה בפרט, על “רמיסת הדמוקרטיה, זכויות האדם והחופש” של האפגנים ועל התנהגותם כלפי יתר העולם ב”סטנדרט כפול וצביעות אופייניים”.
היחסים בין סין ואוסטרליה לא תמיד היו כל כך מתוחים. שתי המדינות חולקות קרבה כלכלית חזקה, ויש ביניהן דו-שיח ממשלתי שנתי ושיתופי פעולה במחקר, תרבות, חינוך, סביבה ועוד. באוסטרליה חיים 1.2 מיליון אזרחים ממוצא אתני סיני המהווים כ-5% מהאוכלוסייה וחלק בלתי נפרד מהתרבות, הפוליטיקה וההיסטוריה של המדינה.
סין היא שותפת הסחר החשובה ביותר של אוסטרליה. היא מספקת לסין משאבים אסטרטגיים קריטיים לכלכלתה, כולל יותר מ-60% מעפרות הברזל החיוניות. בביקור ש’י ג’ין-פינג באוסטרליה ב-2014 לרגל פסגת ה-G20 שדרגו שני הצדדים את היחסים ביניהם ל”שותפות אסטרטגית מקיפה”, הרמה הגבוהה ביותר בדיפלומטיה הסינית. שנה אחר כך נחתם בין המדינות הסכם סחר חופשי, כשבשנה האחרונה הייתה סין שותפת הסחר הגדולה ביותר של אוסטרליה בפעם ה-11 ברציפות.
אלא שמגמות מספר שהסתמנו בתחילת העשור החלו פוערות סדקים ביחסים. במיוחד ראוי לציון ה-Pivot to Asia של ארה”ב ומחלוקות על שטחים בים סין הדרומי והמזרחי בין סין לשכנותיה. אוסטרליה התערבה למען חופש השיט, צעד שלא מצא חן בעיני הסינים. החל מאמצע העשור בחרה סין למסגר את אוסטרליה כעוגן אסטרטגי-צבאי עבור ארה”ב, ומנגד, אוסטרליה הביעה חשש ומחאה על האסרטיביות הגוברת של סין ופעולותיה הבלתי חוקיות באזור (Australian Government, 2016).
המתח החריף ביתר שאת משעה שאוסטרליה החלה להצטייר בסין כחלק מ”רביעיית הכוחות” (ה-Quad) – ארה”ב, יפן, אוסטרליה והודו – האמורה לאזן ו”להכיל” את כוחה העולה של סין; ואולי כחוליה החלשה יחסית מבין הארבע.
כמה מקרים מתוקשרים של התערבות סינית בפוליטיקה ובכלכלה האוסטרלית שאירעו במחצית השנייה של העשור וניסיונות השפעה ברורים על השיח במרחב הציבורי והאקדמי הובילו את ממשלת אוסטליה להעביר ב-2017 חקיקה נגד התערבות זרה. ב-2018 היא הייתה המדינה הראשונה שחסמה את ענקית הטלקום Huawei מטעמי הגנה על הביטחון הלאומי, אחרי שכבר חסמה את השתתפותה בעבר במכרז על חוזים ברשת הפס הרחב הלאומי.
באותה שנה ניסה מוריסון לטרפד את הכניסה של מדינת ויקטוריה ל”מיזם החגורה והדרך”, מהלך שהצליח לאחרונה אחרי שהפרלמנט האוסטרלי העביר בתחילת דצמבר 2020 חוק שנותן לשרת החוץ זכות וטו על הסכמים בין אחת משמונה מדינות אוסטרליה לבין ממשלות זרות.
מה שמייחד את רשימת 14 הטענות של שגרירות סין נגד אוסטרליה הוא הדרך שבה נמסרו. הדלפת רשימת הטרוניות לכלי תקשורת מרכזיים נועדה לתת להן פומבי תוך עקיפת ערוצים דיפלומטיים נהוגים.
יתרה מכך, הטלת אשמה חד-צדדית במסיבת העיתונאים של משרד החוץ הסיני, שנערכה ביום ההדלפה – מבלי לקחת אחריות על תפקידה של בייג’ינג בהתדרדרות היחסים – חסמה בפני אוסטרליה כל אפשרות לקבל את הטענות הסיניות מבלי שתיראה כנכנעת לסין. פרשת תמונתו של החייל האוסטרלי המתעלל בילד האפגני היא התגרות נוספת.
מדוע החליטה סין “לשבור את הכלים” הדיפלומטיים מול אוסטרליה?
סין ראתה בחומרה את היוזמה (אפריל 2020) של שרת החוץ האוסטרלית לחקירה בלתי תלויה של הטיפול של סין בקורונה, שנעשתה ללא התייעצות עימה. אוסטרליה הייתה הראשונה שהעלתה פומבית דרישה כזו. זאת בתקופה שבה קידם ממשל טראמפ את נרטיב “הווירוס הסיני”, והסינים הרגישו שאוסטרליה רוצה להשיג נקודות זכות אצל ארה”ב על חשבונם.
זה היה הקש ששבר את גב הגמל מבחינתם, מכיוון שהצטרף למשקעים של חמש השנים האחרונות, שבהן גם הייתה ממשלת אוסטרליה חלוצה בעולם בתביעותיה הבינלאומיות נגד פעולות בייג’ינג בים סין הדרומי, בכך שהעבירה חוקים המגינים בפני חדירה כלכלית של סין (וחסמה את Huawei), ובגינוייה בנושאי זכויות אדם באשר למתרחש בהונג קונג וש’ין-ג’יאנג.
סין מרגישה שאוסטרליה עושה שימוש לרעה ב”חופש הביטוי” כדי לעודד אווירה “אנטי סינית”. דוגמאות שזכו להתייחסות רשמית רחבה בסין כוללות התבטאויות ניציות של חברי פרלמנט אוסטרליים המכנים עצמם ה-Wolverines, פרסומים ודו”חות של המכון האוסטרלי למדיניות אסטרטגית (ASPI) כמו ה- Xinjiang Data Projectשהציגו הפרות זכויות אדם שיטתיות של בייג’ינג כלפי מיעוטים, וקטע בתוכנית חינוכית לילדים שהציג את הקיסרית הסינית היחידה, בין כל שושלות סין, לבושה בבגדים סטראוטיפיים ואוכלת תיקנים במקלות.
אוסטרליה היא גם חברה בברית “חמש העיניים” (Five Eyes) לשיתוף פעולה מודיעיני, לצד קנדה, ניו זילנד, בריטניה וארצות הברית, שפעילותה מבוססת על אמנה מתקופת המלחמה הקרה. בנובמבר 2020 ביקרו מדינות הברית את ההדחה של מחוקקים בהונג-קונג על ידי בייג’ינג. ההחלטה של אוסטרליה באוקטובר האחרון לקחת חלק בתרגיל צבאי ימי של ה-Quad, יחד עם ארה”ב, יפן והודו – יריבות אסטרטגיות של סין – העצימה את החשד בבייג’ינג כי מדובר במסגרת שכל מטרתה היא לשמש משקל נגד להתעצמותה של סין בזירה האינדו-פסיפית.
התחושה בבייג’ינג היא שאוסטרליה הפכה לשותפה במזימה של המערב, בהובלת ארה”ב, להכיל את עלייתה של סין. לשיטתה, העלבון מתעצם אם לוקחים בחשבון שאוסטרליה זכתה ב-2014 להכרה במעמדה כשותפה אסטרטגית מקיפה של סין.
הרגשות הללו מתומצתים היטב במאמר מתחילת דצמבר מאת סופר אנונימי שהפך לוויראלי ברשת הסינית, ואפילו צוטט על ידי דוברת משרד החוץ הסיני, תחת הכותרת “לי מותר ולך אסור: הבנת הפסיכולוגיה של המערביים דרך התקרית האוסטרלית” (Ning, 2020). טענתו המרכזית היא שתחושת העליונות “הפכה למרכיב קבוע בסגנון העבודה של לבנים אירופאים ואמריקאים. בכל פעולה שהיא, אני (הלבן האירופאי והאמריקאי) חייב להיות בעמדת יתרון ואתה [הסיני[ בעמדת נחיתות”.
בשל כך, התחושה אצל סינים רבים היא שהמערב מרגיש שרק לו יש זכות להטיל סנקציות על מדינות אחרות, לחסום טכנולוגיות G5 ושבבים, למכור נשק ליריבים, לבקר מצב זכויות אדם של אחרים ולהתגרות במילים, אך כשסין עושה זאת – מקימים זעקה.
מבלי להיכנס לנכונות הטענות הסיניות, ניתן להבין מהאמור לעיל שבייג’ינג הגיעה לנקודת שבירה ביחסיה עם קנברה. יש כמה הסברים אפשריים ל”שבירת הכלים”:
ראשית, אחרי שנכשלה בניסיונותיה לצנן את הלהבות בערוצים מסורתיים, בייג’ינג מנסה לשנות את עמדת הממשלה האוסטרלית באמצעים כלכליים. למשל, שלושה חודשים לפני התקרית בנובמבר במלון הייאט אירח מועדון העיתונות הלאומי האוסטרלי את סגן השגריר הסיני באוסטרליה ואנג ש’י-נינג, בעבר דובר שגרירות סין באיחוד האירופי ואחד הדוברים הטובים ביותר במערך החוץ הסיני. בנאום עשיר בפאתוס, הומור ואזכורים לתרבות האוסטרלית בפרט, והמערבית בכלל, הוא ניסה להסביר איך ניתן להשיב את היחסים למסלולם, אך כבר בזמן השאלות והתשובות נשמע בבירור התסכול שלו מכך שהכתבים המשיכו להקשות עליו (Wang, 2020).
שנית, בזמן שהעולם עסוק כולו במענה למגפת הקורונה, וסין מצליחה להשתלט על ההתפרצויות בשטחה ומראה צמיחה כלכלית, היא נמצאת – בראייתה – בעמדה חסרת תקדים למצב מחדש את מעמדה במגרש הבינלאומי. בייג’ינג בודקת את גבולות הכוח שלה מול הדמוקרטיה הליברלית הקרובה ביותר – והחוליה החלשה יחסית של ה-Quad – כהיערכות לצעדים עתידיים כלפי מדינות אחרות שעלולות להתנגד לעליית מעמדה.
בסוף נובמבר פרסם הדיפלומט הבכיר ביותר של סין, יאנג ג’יה-צ’ה, המשמש כמנהל הוועדה המרכזית לענייני חוץ של המפלגה הקומוניסטית הסינית, מאמר בביטאון המפלגה “יומון העם” ובו שטח את המגמות, האתגרים ואסטרטגיית הפעולה של מערך החוץ הסיני בזירה העולמית בחמש השנים הבאות. הוא כתב כי למרות האתגרים החיצוניים הרבים, “ההשפעה הבינלאומית של סין והאטרקטיביות שלה צומחות ללא הרף”, ולכן על סין “לעצב באופן פעיל סביבה חיצונית נוחה” (Yang, 2020).
שלישית, סין מגייסת את הכלים הכלכליים, התעמולתיים והפוליטיים שלה ליצירת לחץ מספיק על אוסטרליה כדי להניא את ממשלת אוסטרליה ואזרחיה מחזרה על פעולות “אנטי-סיניות” בעתיד; מעצמות בינוניות שרואות את מכבש הלחצים המופעל על אוסטרליה תחשובנה פעמיים לפני שתפעלנה בניגוד לאינטרסים של סין, ותתייחסנה אליה “בכבוד” שאותו היא דורשת ושהולם את מעמדה כמדינה גדולה (major power).
רביעית, סין יודעת על סמך משברים דיפלומטיים שהיו לה בעבר עם מדינות דמוקרטיות שהיחסים יחזרו למסלול תקין והמקרה יידחק אך לא יישכח, מכיוון שלאוסטרליה יש מעט ברירה. המשבר הכלכלי העולמי בצל המגפה הכניס את אוסטרליה למיתון ראשון ב-29 שנה, והיא אינה יכולה להרשות לעצמה לפתוח במלחמת התשה כלכלית מול שותפת הסחר הגדולה ביותר שלה. להמחשה, יש שחישבו שמלחמת סחר בין המדינות תעלה לאוסטרליה עד 6% מהתוצר, בהשוואה ל-0.5% בלבד עבור סין (Tyers & Zhou, 2020).
חמישית, סין מנצלת את תקופת המעבר הרגישה בארה”ב עד ה-20 בינואר ליצירת משקל נגד למדיניות האיזון של אוסטרליה-ארה”ב, ולבחינה כיצד יגיב הממשל הנכנס לאסרטיביות סינית. כחברה בברית חמש העיניים ושותפה אסטרטגית חשובה של ארה”ב, אוסטרליה משמשת מקרה בוחן לקווים האדומים של ביידן ביחס למדינות אחרות. (נכון לאמצע דצמבר, התגובה החזקה ביותר הסתכמה בציוץ של היועץ לביטחון לאומי המיועד, ג’ייק סאליבן, שאמר שארה”ב תעמוד לצד אוסטרליה.)
המלצות למדינת ישראל
מבט חטוף במסמך ארבע עשרה הנקודות מראה שגם ישראל “הפרה” לפחות שש מתוכן, בין היתר בהחלטתה להקים ועדה מייעצת לבחינת השקעות זרות, בחסימה דה-פקטו של Huawei ו-ZTE מתשתיות האינטרנט ובדיווחים “ביקורתיים” כלפי סין בתקשורת החופשית, כמו התחקיר ב”הארץ” מסוף נובמבר על קצירת איברים בחסות ממשלתית.
כאמור, הנקודות הללו היו מוכרות כבר קודם כקו אדום של בייג’ינג וזוכות להתייחסות כמעט בכל יום במסיבות העיתונאים של משרד החוץ. אוסטרליה היא לא המדינה הראשונה שזוכה ללחץ סיני בשל הפרה כביכול של האינטרסים הסיניים.
מיפן ועד נורווגיה, סין “הענישה” או כפתה שינויי מדיניות על מדינות אחרות בעבר באמצעות שיטות מאפשרות הכחשה (deniability), כמו פרסום אזהרות מסע (הפסקת תיירות מאורגנת), “צרכנות לאומית” (חרם צרכנים), “עיכוב יציאה” (מעצר אזרחים זרים) והיטלי הצף (הטלת מכסים סלקטיבית). פרסום הרשימה הסינית מלמד שזה לא יהיה המקרה האחרון, והתופעה אף צפויה להתגבר.
גם בישראל התפרסמו מקרים שבהם ככל הנראה הייתה נתונה ללחץ סיני. הפעם האחרונה הייתה ב-2018. אחרי שהנשיא טראמפ הודיע על העברת השגרירות לירושלים והכיר בה כבירת ישראל, פרסמה שגרירות סין בישראל אזהרת מסע לאזרחיה, מה שככל הנראה היה אחראי לירידה במספר התיירים הסינים באותה שנה.
בדומה לאוסטרליה, ישראל היא דמוקרטיה מפותחת בעלת אוכלוסייה קטנה, מעצמה אזורית ובעלת ברית קרובה של ארה”ב, ובמידה מצומצת יותר מאוסטרליה, ישראל מייצאת לסין משאבים אסטרטגיים (בעיקר שבבים, דשנים וכימיקלים) שיוצרים תלות הדדית.
מנגד, הקרבה הגאוגרפית בין סין ואוסטרליה לצד היקף הקשרים המסחריים, התרבותיים וההיסטוריים ביניהן משמעותיים עשרות מונים בהשוואה ליחסי סין-ישראל. גם במונחים אסטרטגיים, גאופוליטיים ומדדים איכותיים אחרים הדינמיקה שונה בתכלית, ועל כך תעיד “השותפות האסטרטגית המקיפה” בין קנברה לבייג’ינג לעומת “השותפות המקיפה בחדשנות” שיש לסין עם ישראל.
אף על פי כן, הלקחים והמשמעויות שמדינות דמוקרטיות יכולות להפיק מהאירוע המתגלגל בין בייג’ינג וקנברה רבים, ולכן זה מפתיע שהנושא לא זכה להתייחסות רחבה יותר בארץ ובמערב, פרט לפרשת הציוץ של משרד החוץ הסיני. להלן כמה המלצות למדינת ישראל לאור ההתפתחויות האחרונות:
- הגדרת קווים אדומים – על ישראל ללמוד היטב את הטענות ברשימה. אסטרטגיה לשמירה על יחסים יציבים עם סין צריכה לצמוח מתוך תיאום ציפיות והגדרה ברורה של הקווים האדומים בהתאם לאינטרסים וערכים לאומיים במדיניות פנים, חוץ, חופש הביטוי וזכויות אדם. כפי שסין מגדירה קבל עם ועדה מהם הקווים האדומים שלה, ישראל צריכה להגדיר קריטריונים ל”מעורבות בענייניה הפנימיים” ולמחות בנחישות על התערבות זרה.
יחד עם זאת, הניסיון האוסטרלי מלמד שלעיתים אי-בהירות, תוך שימוש בניואנסים וקריאה נכונה של המפה הגאופוליטית, היא הצעד החכם ביותר. כשראש ממשלת אוסטרליה הקודם מלקולם טרנבול הכריז ב-2017 בסינית ש”העם האוסטרלי קם על רגליו!” בפרפרזה למאו דזה-דונג, בזמן שממשלתו העבירה חוק נגד התערבות זרה, התעקשותו שהחקיקה המגבילה אינה מתמקדת במדינה אחת בלבד לא הייתה משכנעת.
לעומת זאת, אף כי ברור לכול שישראל חסמה את Huawei דה-פקטו מתשתיות התקשורת שלה, היא לא הכריזה רשמית על הצטרפות לקואליציית “הרשת הנקייה” שמקדם שר החוץ האמריקאי פומפאו מאז אפריל 2020, המכוונת במפורש נגד סין.
- הפקת דו”ח עיתי למעורבות זרה בישראל – בדומה להחלטת ועדת החוץ והביטחון מנובמבר בנושא “התערבות ומימון מדינות זרות” נגד ישראל (בעיקר מדינות האיחוד האירופי), המל”ל יכול להפיק דו”ח עיתי לוועדה שיבחן, לצד קריטריונים אחרים למעורבות זרה, את הטענות המופיעות בין ארבע עשרה הנקודות ויערוך אומדן עלויות והשפעות שוק של פעולות כפייה.
- למידה מניסיון של מדינות אחרות – על ישראל לקיים דיאלוג עם אוסטרליה ודמוקרטיות נוספות שהתמודדו בעבר עם אתגרים מסוגים שונים של לחץ סיני בעשור האחרון. בעוד שמדינות כמו אוסטרליה ביצעו טעויות טקטיות בניהול יחסיהן עם סין, יפן למשל, אשר לה ולסין היסטוריה עקובה מדם, מחלוקות טריטוריאליות ומתיחות על רקע שיתופי פעולה צבאיים עם ארה”ב, מלמדת אותנו שאפשר לנהל מחלוקות עם סין ולקיים קשרים כלכליים ופוליטיים תקינים עימה מבלי לוותר על הריבונות או להביא לפיצוץ ביחסים.
הבחירה של מוריסון להתייחס בעצמו לפרובוקציית הטוויטר של פקיד בינוני במשרד החוץ ולדרוש התנצלות פומבית הייתה מוטעית, מכיוון שהוא ניסה לפתור בכלים דיפלומטיים בעיה שמבחינת סין חרגה מלכתחילה מגבולות הדיפלומטיה המקובלת.
אם האינטרס הוא למנוע הסלמה ביחסים עם סין (מה שלא היה בהכרח אפשרי במקרה האוסטרלי בכפוף לכוונותיה של בייג’ינג), העיקרון המרכזי הוא הימנעות מיצירת כותרות. בניסיון הפיוס של סגן השגריר הסיני באוסטרליה ואנג ש’י-נינג, באוגוסט, הוא ציין “כבוד” כעיקרון הראשון מתוך ארבעה לשמירה על יחסים תקינים. יש מקום לדיון מעמיק במשמעות המלאה של עיקרון זה, אך על רגל אחת, ברור שהצבת אולטימטום לשלטון שמבסס את הלגיטימיות שלו על “תחייה לאומית מחודשת של האומה הסינית” אחרי “מאה שנות השפלה” ממעצמות זרות אינה הדרך.
שנית, משברים דיפלומטיים ופוליטיים חמורים בין יפן לסין בשני העשורים האחרונים לימדו אותנו שלצד טיפוח ערוצים דיפלומטיים, חשוב במקביל לשמור בשגרה על יחסים חיוביים בערוצים עסקיים, תרבותיים, בין-אישיים וכלכליים שביכולתם לשמור על מערכת יחסים מאוזנת בזמן שיקום היחסים הפוליטיים.
- עבודה רציפה מול שגריר סין ומול התקשורת הסינית בישראל – להתבטאות הבעייתית של שגריר סין באוסטרליה נלוו השנה הערות לא-דיפלומטיות של שגרירים סינים בבריטניה, בשוודיה ובקנדה שזכו לפרסום בינלאומי ולזעם מקומי. אם תקריות אלה אינן מעידות על מרכזיותו של השגריר הסיני לטיפוח היחסים הבילטרליים עם סין, הן בוודאי מראות שביכולתו לפגוע בהם.
בישראל כמעט נקלענו לאירוע דומה בפברואר כשממלא מקום שגריר סין בישראל השווה בין ההחלטה לסגור שערים לבאים מסין כדי למנוע הדבקה לדחיית הפליטים היהודים בשואה, אך השגרירות פרסמה התנצלות באותו שבוע והאירוע נשכח.
טרם התפרסם שמו של השגריר החדש שייכנס תחת דו ויי, שנפטר בטרם עת במאי האחרון, אך כשיגיע לארץ זאת תהיה הזדמנות לבצע תיאום ציפיות מחודש בין סין לישראל, לפתח קשרים דיפלומטיים חיוביים ולהגדיר מנגנון ליישוב סכסוכים.
- שמירה על פורום החדשנות – השנה לא התקיימה הוועידה השנתית החמישית בין סין לישראל בגלל הקורונה, אך היא צפויה להיערך בשנה הבאה. למרות שמה, הוועידה – שנערכת לסירוגין בסין ובישראל – משמשת לא רק פלטפורמה לשיתופי פעולה בחדשנות. שני הצדדים שולחים את צמרת הממשל להשתתף בה, כולל מספר רב של שרי ממשלה ומקבלי החלטות במגוון ענפים ותחומים.
המופע החוזר הזה הוא הזדמנות שאין למדינות רבות לשמור על ערוצים פתוחים עם סין ברמת שר ומעלה, וביכולתו למנוע בישראל מצב של קווי טלפון מנותקים בין בייג’ינג לירושלים וראש ממשלה מכהן שאינו מוזמן לבקר בסין, כפי שקורה באוסטרליה.
- מלחמה משותפת בגזענות ובאנטישמיות – תוכנית הילדים האוסטרלית עם המסרים הגזעניים כלפי הרגלי האכילה הסיניים מזכירה התבטאויות נפוצות בפריים-טיים הישראלי על “אוכלי עטלפים” שמלוות אותנו בשנה האחרונה. אומנם חופש הביטוי הוא ערך עליון בישראל, וככל שתהיינה ההתבטאויות בתקשורת שקריות ופוגעניות, ממשלת ישראל יכולה רק להסביר שזוהי זכותם הבסיסית של אזרחיה. אף על פי כן, הסינים טוענים בצדק שאין על המדינה לעודד שיח פוגעני, כפי שקרה למשל בקמפיין הקורונה של משרד הבריאות של הקומיקאי יוסי גבני שנגנז לבקשת שגרירות סין.
כפי שבישראל חשפה אותנו התפרצות הקורונה להתבטאויות גזעניות כלפי אנשים ממוצא אסייתי, גם במדיה הסינית יש לצד התבטאויות אנטי-מוסלמיות גם תגובות אנטישמיות קשות ביותר, בניגוד לקונספציה שהתופעה אינה קיימת בסין. המלחמה בגזענות ובאנטישמיות יכולה לשמש כר פורה לדו-שיח ושיתופי פעולה בין סין וישראל כדי לגדוע את התופעה באיבה.
- סוגיית זכויות האדם – סלעהמחלוקת בין אוסטרליה לסין הוא שמה שהראשונה מגדירה כהפרת זכויות אדם השנייה רואה כהתערבות בענייניה הפנימיים. אם ניקח את מדיניות סין בש’ין-ג’יאנג כדוגמה, בפני ישראל שלוש אפשרויות עיקריות: היא יכולה להביע תמיכה בבייג’ינג, כפי שעשו כמה מדינות ערב בחותמן על מכתב המשבח את מדיניות סין כלפי האויגורים, או להפך, להצטרף ליוזמות בינלאומיות בהובלת ארה”ב או מדינות אירופה שמגנות את רצח העם האויגורי.
אפשרות שלישית, שבה בחרה ישראל, היא שמירה על “שתיקה” – במתח מסוים מול חובתה המוסרית – בדומה לסיבות שבגינן היא מסרבת להכיר עד היום ברצח העם הארמני ונזהרת שלא לגנות הפרות זכויות אדם בארצות ערב.
אוסטרליה נוקטת ברירה רביעית כשהיא עומדת בראש יוזמות בינלאומיות לגינוי סין. אוסטרליה, כמו ישראל, היא כוח אמצע, ובניגוד לארה”ב, אין לה יכולת להתמודד לבדה מול לחץ סיני כלכלי, צבאי ודיפלומטי. השנה האחרונה הוכיחה שלמרות התלות הגבוהה של סין במשאבים אוסטרליים, בייג’ינג יודעת שהתלות תמיד תהיה גבוהה יותר עבור הצד השני.
- תלות – אין לישראל תלות בסין בהיקף דומה לאוסטרליה, אבל הקשרים הכלכליים בין המדינות התהדקו במידה ניכרת בעשור האחרון. כיום סין היא שותפת הסחר השנייה בגודלה של ישראל, והקשר עימה היטיב עם הצרכן הישראלי. שימור המגמה החיובית חשוב לשתי המדינות בתקופת השפל שאחרי הקורונה, והיחסים ביניהן טובים.
למרות זאת, אם סין מוכנה “לפתוח חזית” עם אוסטרליה, קל וחומר שלא תהסס להפעיל מנופים כלכליים וחרם צרכני על ישראל, ועל ירושלים אסור לפתח בשלב זה תלות בסין שמא יתרחש מצב קיצוני של הפסקה כמעט מיידית של קשרים כלכליים (למשל 150 אלף תיירים סינים שביקרו בישראל ב-2019).
הביטחון העצמי והאמונה בצדקת הדרך שעולים כיום מבייג’ינג הם כמעט חסרי תקדים, והם יבואו לידי ביטוי בנוכחות סינית גוברת בזירה הבינלאומית, וכפועל יוצא, יולידו יותר חיכוכים עם מדינות אחרות. בין אם ניגוחה של אוסטרליה הוא נורת אזהרה או שמדובר רק במשבר דיפלומטי זמני, ישראל ומדינות המערב ייטיבו לעשות אם יראו במקרה האוסטרלי תחילתה של מגמה במדיניות החוץ הסינית. יש ללמוד ממנה כיצד לשמור על יחסים טובים עם בייג’ינג מבלי להתפשר על ריבונות וערכים.
מקורות
Australian Government (2016). Defence White Paper. Canberra: Department of Defence. Retrieved from https://www.defence.gov.au/whitepaper/Docs/2016-Defence-White-Paper.pdf
Kearsley, J. (2020, November 23). ‘There it was, China’s list of grievances’: How 9News Got the Dossier at the Heart of the Latest Diplomatic Scuffle Between Canberra and Beijing. Retrieved from Nine News: https://www.9news.com.au/national/china-dossier-canberra-beijing-diplomatic-tensions-how-jonathan-kearsley-broke-the-story/216a985d-3289-4988-8781-e6dc479f0d74
Ning, N. (2020, December 01). wǒ kěyǐ, nǐ bù kěyǐ–yóu àodàlìyǎ shìjiàn kàn xīfāng rén de xīnlǐ (I can, you can’t – Looking at the Western Psyche from the Australian Episode). Retrieved from Guancha: https://user.guancha.cn/main/content?id=421525
Tyers, R. & Zhou, Y. (2020, November 30). An all-out trade war with China would cost Australia 6% of GDP. Retrieved from The Conversation: https://theconversation.com/an-all-out-trade-war-with-china-would-cost-australia-6-of-gdp-151070?utm_medium=ampemail&utm_source=email
Wang, X. (2020, August 26). China and Australia: Where to from here? – Minister Wang Xining’s Address at the National Press Club. Retrieved from Embassy of the PRC in the Commonwealth of Australia: http://au.china-bassy.org/eng/gdtp_16/t1809360.htm
Yang, J. (2020, November 30). jījí yíngzào liánghǎo wàibù huánjìng (Actively Create a Good External Environment). Retrieved from People’s Daily: http://paper.people.com.cn/rmrb/html/2020-11/30/nw.D110000renmrb_20201130_1-06.htm?mc_cid=a7a519ea3d&mc_eid=db6a0cd413
סדרת הפרסומים “ניירות עמדה” מטעם המכון מתפרסמת הודות לנדיבותה של משפחת גרג רוסהנדלר
תמונה: Bigstock
- בניית אתרים