JISS - מכון ירושלים לאסטרטגיה ולביטחון

ד"ר יגיל הנקין

ד"ר יגיל הנקין

היסטוריון צבאי, המתמחה בלחימה בשטח בנוי ובלוחמה בלתי סדירה.

ההתעצמות הגדולה של צבא מצרים בשנים האחרונות היא חידה.

באופן מסורתי, מצרים היא אחת המדינות החשובות במזרח התיכון. בתקופה העתיקה הממלכות המצריות שיחקו תפקיד חשוב בדברי ימי האזור בכלל ובתולדות עם ישראל בפרט. בתקופה המודרנית, לאחר קבלת העצמאות מבריטניה ומהפכת “הקצינים החופשיים” בשנת 1952, הפכה מצרים לטוענת לכתר הנהגת העולם הערבי, כשהיא מתחרה לעיתים על התואר עם עיראק וסעודיה. אולם בעשורים האחרונים ירדה השפעתה מאוד, הן מסיבות כלכליות והן בשל המחיר הכבד שגבה ממצרים הסכם השלום עם ישראל והמעבר לחסות אמריקאית.

ההסכם והמעבר אמנם הביאו יתרונות כלכליים רבים, אולם תגובתן העוינת של מדינות ערב להסכם פגעה מאוד במעמדה של מצרים בעולם הערבי, בפרט לאור העובדה כי לא היו ברשותה מאגרי נפט גדולים. הסכם השלום הוכיח את עצמו כיציב מאוד, למרות תקופות שפל ביחסים, והוא בתוקף למעלה משלושים וחמש שנה, למרות משברים שונים – מתקיפת הכור בעיראק לאינתיפאדה השנייה וכיו”ב. גם תקופת שלטונם הקצרה של ‘האחים המוסלמים’ לא הביאה לביטולו.

הסכם השלום הוכיח את עצמו כיציב מאוד.

מצרים מעולם לא הפסיקה לראות את עצמה כמדינה חשובה. הדבר משפיע גם על בניין כוחה הצבאי, הגדול מאוד למרות שמזה שנים לא נראה אויב ‘טבעי’ על גבולותיה. התמיהה “מדוע צריכה מצרים את הצבא הזה?” אף היא אינה חדשה. 1

מטרתו של נייר עמדה זה היא לתאר ולנתח את ההתעצמות הצבאית המצרית בעשור האחרון, ובפרט מאז עלייתו לשלטון של הנשיא א-סיסי (יולי 2013). הכוונה איננה לטעון שמצריים מתכננת עימות מול מדינה זו או אחרת, אלא לסקור את יכולותיה, את מעשיה – והאפשרויות העולות מהן.

נייר זה מחולק לכמה חלקים: הראשון עוסק בתקציבים ובמקומו של הצבא בכלכלה של מצרים; השני, במצב הצבא המצרי כיום; השלישי, בהתעצמות בתחום התשתיות; והרביעי – בהכשרה ובאימונים של הצבא המצרי. לבסוף יפורטו הסברים אפשריים להתעצמות והשלכותיה.

 

תקציבים וכלכלה
במדינות רבות הצבא שולח את ידו גם בעסקים, והופך ל’שחקן’ כלכלי בפני עצמו. כך הדבר גם במצרים, שם הגדירה השגרירות האמריקאית ב-2008 את הצבא כ”מיזם דמוי-כלכלי” (Quasi-Commercial). 2 חוקרת אחת פירטה כי צבא מצרים נהנה מהטבות כלכליות כגון “דלק מסובסד, שליטה על נדל”ן רווחי […] גישה מועדפת לחוזי מדינה, והשימוש בהיתרים מיוחדים כדי להפעיל פיקוח שאינו כפוף לחוק [האזרחי] בתחומים הנעים מפטרו-כימיקלים ועד לתיירות”.3 (יאמר כי בשנותיו האחרונות של מובארק נפגעה יכולתו הכלכלית של הצבא, ונראה כי תחת א-סיסי היא גדלה מחדש). דוגמה לכך אפשר להביא מהמרכז המסחרי הענק שצבא מצרים הקים ב-2013 באזור סואץ ומכר בו מוצרים, מיובאים ומצריים כאחד, במחירים מוזלים.4

תחת א-סיסי גדלה מחדש היכולת הכלכלית של הצבא.

קשה לדעת איזה חלק בדיוק יש לצבא בכלכלת מצרים. הצבא עצמו טען ב-2014 שההכנסות מתעשיות צבאיות שונות הן פחות מאחוז מהתמ”ג המצרי. מומחים שונים העריכו את החלק האמיתי כבין חמישה לשישים אחוזים – פער שמשמעותו היא שקשה לגבש נתונים מדויקים על מעורבות הצבא בכלכלה המצרית, למעט העובדה שהיא קיימת ומוכרת.5 תקציב הצבא עצמו גם הוא לא ברור. כך למשל הוערך תקציב הביטחון של מצריים ב-2015 בכ-5.5 מיליארד דולר, אולם רק רכישותיה של מצריים מצרפת באותה שנה עמדו על כמעט 6.2 מליארד אירו.6 כמובן שעסקה כזו אינה משולמת בשנה אחת, אך היקפים עצומים כאלה מאחת בלבד מספקיותיה של מצריים מעידים כי תקציב הביטחון המדווח כנראה איננו כולל את כל הרכש.

כדי להבין טוב יותר את משמעות המסרים נדגים את הדברים דרך עסקה ישראלית. עסקת מטוסי ה-F-35 הישראלית לרכישת 50 מטוסים שהתפרסה על פני כמה שנים ומוערכת בכ-7.5 מיליארד דולר,7 היא מחצית בקירוב מתקציב הביטחון המוערך של ישראל במשך שנה אחת, אם נתעלם מחלקו של תקציב הסיוע האמריקאי בעסקה. עסקת הצוללות (העומדת בזמן כתיבת מאמר זה במוקד חקירה משטרתית), היא 1.5 מיליארד דולרים בקירוב. במילים אחרות, שתי העסקאות הגדולות שישראל חתמה עליהן, שהתשלום עליהן נפרס במשך שנים – הן יחד כשני-שליש מתקציב הביטחון השנתי שלה. ואילו רק חלק מרכישותיה של מצרים ב-2015 היו כבר יותר מתקציב הביטחון השנתי שלה.
נראה שהדבר מחייב כי למצרים מקורות תקציביים נוספים על אלה המפורטים בתקציב. כיוון שמצרים הצליחה במקביל גם להגדיל את קומפלקס מחנות מוחמד נגיב ליד אלכסנדריה ולבנות תשתיות מתשתיות שונות (כמתואר להלן), הרי שהתחייבויותיה הכלכליות גדולות בצורה חריגה ביחס לתקציב הביטחון – מה שעשוי ללמד על כך שהתקציב הרשמי איננו נכון או מתעלם מגורמים כגון סיוע חוץ. כך עולה גם מאמירתו של הנשיא א-סיסי ב-2015 כי צרפת הלוותה למצרים 3.2 מליארד אירו על מנת לממן את עסקת הנשק בין המדינות.8

הצבא המצרי כיום

צבא היבשה המצרי בנוי כצבא כבד, שעיקר כוחו מיועד לתמרון יבשתי ולא לשימוש ככוח משלוח או ללחימה ככוחות קלים וניידים מול כוחות לא סדורים9 והוא פרוס במפקדות גזרתיות המחזיקות בדיביזיות משוריינות וממוכנות כאחד.

צבא מצרים מיועד לתמרון יבשתי ולא ככוח משלוח או ללחימה בכוחות לא סדורים.

בהשוואה ל-2010, מספר וסוג יחידותיו המוכרות לא השתנה במיוחד. גם ב-2010 וגם ב-2016 החזיקה מצריים בארבע דיביזיות משוריינות; ב-2016 עלה מספר הדיביזיות הממוכנות משבעה לשמונה; מספר חטיבות הארטילריה נותר 15; מספר החטיבות המוטסות נותר שלוש; הכוחות המיוחדים לא השתנו; וכן הלאה. המספר המוערך של אנשיו אולי אף קטן מעט מ-468,000 ל-438,000, אולם כיוון שב-2010 ניתנה יותר מהערכה אחת, אפשר שפשוט הערכת 2016 מדוייקת יותר. לחלופין, כיוון שישנם סימנים לכיוון ההפוך (כמובא להלן) ייתכן שההערכות אינן אומדות נכונה את כוחו של הצבא המצרי.10

גם אם אין לנו מידע על יחידות חדשות, ניתן לזהות מהלכי מודרניזציה והתעצמות משמעותיים בכוחותיה הצבאיים של מצרים. בעוד שב-2010 נטען כי עמדו לרשות צבא מצריים 973 טנקים מודרניים יחסית מסוג אברמס, ב-2016 נאמר כי המספר הוא 1,360 – פי שלושה כמעט מההערכה לגבי סד”כ הטנקים של צה”ל באותו זמן.11 נוסף על כך, דווח רשמית כי מצרים מתכוונת להרכיב טנקים רוסיים מדגם T-90 במפעל שיוקם בשטחה.12 דיווחים מוקדמים יותר דיברו על כ-400-500 טנקים כאלה.

בתחום מובילי הגייסות רוכשת מצרים מארה”ב 762 משאיות ממוגנות-מוקשים (MRAP), מהסוג שהוכיח את עצמו בלחימה בעיראק ובאפגניסטן. אלה כבר הופעלו בלחימה נגד כוחות דעא”ש בסיני, ובחישוב גס מסוגלות לנייד כוחות רגלים של אוגדה שלמה. לכך יש להוסיף מספר לא ידוע של משאיות ממוגנות מוקשים תימסח מתוצרת מצרית, שכבר נצפו בלחימה בחצי האי סיני, וכן קנייה של לפחות 130 משאיות תובלה צבאיות מחברת טטרה הצ’כית, ודיון לגבי הזמנת 220 נוספות.13

נוסף לכך, מצרים מעוניינת בשדרוג או החלפה של מערך הארטילריה שלה. באמצע 2017 הוציאה הזמנה להצעות למערכות ארטילריה 155 מ”מ מרוסיה, דרא”פ, דרום-קוריאה וצרפת.14

כמו כן, מצרים רכשה מערכות נ”מ S-300VM (Antey-2500) מרוסיה, גרסת יצוא משונמכת שלה טווח מבצעי של לפחות כ-200 ק”מ ויכולת יירוט טילים (מצרים גילתה עניין במערכות ה-S-400 החדישות יותר, אולם הן היו גם יקרות הרבה יותר, וכן במערכות טילי ‘בוק’ מהדגם החדיש ביותר). לפי מקורות רוסיים, היקף העסקה הוא כמיליארד דולרים, והמצריים יצוידו בשלושה גדודים – רג’ימנט הגנה אווירית מלא. המערכות הראשונות מדגם זה סופקו למצרים באמצע 2017, והן מצטרפות לטילים לטווח קצר ובינוני מדגם BUK-M2E ו-TOR-1/TOR-2 שרכשו המצרים בשנים האחרונות מרוסיה,15 ולשבעים וחמישה משגרי נ”מ Avenger מתוצרת ארה”ב, שנקנו לפני כעשור (ב-2016-2017 עשתה מצרים שימוש לא רגיל במערכת, שהיא למעשה גרסה ממוכנת של טיל הכתף ‘סטינגר’: היא עיגנה רכבי ‘האמר’ חמושים בטילים אל סיפונן של נושאות המסוקים החדישות שקנתה).16 עם זאת, בתרגילים הצבאיים המצריים עדיין אפשר לראות שימוש נרחב במערכות מיושנות נגד מטוסים.

צבא מצרים ממשיך לשמור על דגש חריג על כוחות הגנה אווירית – המהווים זרוע נפרדת, ומוערכים בשמונים אלף חיילי חובה ועוד 70,000 חיילי מילואים, סה”כ כמעט שישית מכלל סד”כ הסדיר והמילואים המצרי, בכל הזרועות (לא כולל כוחות פארא-צבאיים וכוחות פנים).17 סד”כ זה איננו כולל את הגנת הנ”מ שיש לכל דיביזיה – שני גדודי הגנה אווירית. אפשר לנחש שהדבר קשור לכך שבמלחמת 1973 נחלה ההגנה האוירית המצרית הצלחה נרחבת יותר מאשר חיל האוויר המצרי.

צבא מצרים ממשיך לשמור על דגש חריג על כוחות הגנה.

אם אכן תשלים מצרים את בניית הכור הגרעיני המתוכנן באל-דבעה שבאזור מרסה-מטרוח18, סביר להניח שטילי ה-S-300 יספקו לו הגנה. אולם הכמות שמצרים קנתה – בייחוד אם הטילים הם מהדגם ארוך-הטווח יותר, המסוגל להגיע ל-350 ק”מ ויותר – מאפשרים לה גם הגנת אוויר ארוכת-טווח. במקרה שמצרים קנתה טילים מהדגם בעל הטווח הארוך יותר, היא תוכל להציב סוללה סמוך לתעלת סואץ, וזו תוכל לרכוש מטרות מעל כל סיני ואף בחלק מישראל.

ישראל נחלקה בדעתה על עסקת טילי ה-S-300. מקור אנונימי הביע דאגה מכך שלמערכות נ”מ אלו אין כל קשר ללחימה בטרור, אולם מפקד חיל האוויר דאז, האלוף אמיר אשל, השיב לשאלה בנידון: “אתה צוחק? יש לנו שלום איתם” (עם המצרים).19

המודרניזציה בולטת עוד יותר בחילות האויר והים. מספר מטוסי ה-F-16 האמריקאיים לדורותיהם גדל בעשור האחרון מ-151 (מהם 113 מודרניים מדגמי C/D), ל-208 או 220 (מהם לפחות 177 מודרניים). נוסף לכך, מצרים מגוונת את מקורות הרכש שלה. כך למשל רכשה כחמישים מטוסי מיג 29 מהדגם המתקדם M2 (העסקה, בהיקף של כשני מיליארד דולרים, אמורה להסתיים עד 2020. מטוסים ראשונים בצבעי חיל האויר המצרי נצפו באפריל 2017), וכן לפחות 24 מטוסי קרב ראפאל צרפתיים ב-2015, הראשונים מביניהם נחתו במצרים פחות משנה לאחר החתימה על העסקה. 20

בסיום הצטיידות-מחדש זו תחזיק מצרים בחיל אוויר מודרני מהגדולים במזרח התיכון, אם כי ישראל עדיין תחזיק בחיל אויר מתקדם יותר, כולל מטוסים חמקניים. גם מקומם של המסוקים לא נפקד. לארבעים ושישה מסוקי התקיפה ‘אפאצ’י’ מתוצרת ארה”ב (עשרה מהם, מדגם ‘אפאצ’י לונגבו’ המתקדם, סופקו ב-2014) מצטרף מספר זהה של מסוקי תקיפה מתקדמים KA-52 מתוצרת רוסיה. הראשונים שבהם נצפו באמצע 2017, ועתידים להגיע למצרים בקרוב.21 מצרים גם קנתה מספר לא ידוע של מל”טים חמושים מדגם Wing Loong, השימושיים מאוד גם למתקפות נגד דעא”ש בסיני, וכבר עשתה בהם שימוש מבצעי.22

המודרניזציה בולטת בחילות האוויר והים.

גם בתחום הימי חלו התפתחויות בולטות, כולן לאחר שמורסי הודח וא-סיסי תפס את השלטון: ב-2014 חתמה מצרים עם צרפת על חוזה בסך מיליארד אירו לבניית ארבע קורבטות Gowind-2500 בנות כ-2,500 טונות עבור מצרים. שנה לאחר מכן הוסיפה חוזה עבור פריגטה בת ששת אלפים טונות (שכבר סופקה), ושתי נושאות מסוקים מדגם ‘מיסטראל’ (להלן), ואליהן הצטרפו ב-2016 חוזים לעוד שתי קורבטות, שתי ספינות סיור (ולוויין תקשורת).23. נוסף לכך החלו להגיע ב-2016 צוללות גרמניות מדגם 209/1400 (מקבילות פחות או יותר לצוללות ‘דולפין’ דור ראשון שבידי ישראל), על מנת להחליף את צוללות ‘רומיאו’ המזדקנות מתוצרת סין. מלבד זאת סיפקו הרוסים קורבטה קטנה חדשה בת 550 טונות, החמושה בטילים על-קוליים נגד ספינות, ביוני 2016.

ספינות אלו מצטרפות למגוון רחב של ספינות ותיקות יותר אך עדיין פעילות בהחלט, כגון ארבע הפריגטות מסדרת אוליבר האזארד פרי האמריקאיות (4,200 טון) או ארבע ספינות טילים קלות (600 טון) ומהירות מאוד (41 קשר) מסדרת ‘אמבסדור’ האמריקאית, שיש הטוענים כי הן ניחנות במאפיינים חמקניים.24 כתוצאה מכל אלו, הצי המצרי הוא השני בגודלו באזור אחרי טורקיה, והוא רחוק מרחק רב מדמותו אחרי מלחמת 1973, אז נתפס כ”עקב אכילס של הצבא המצרי”.25

הרכישה הבולטת ביותר, ויש שיאמרו המתמיהה ביותר, הייתה של ספינות הסער נושאות-המסוקים הצרפתיות מדגם מיסטראל, בנות 21,000 טונות, המסוגלות לשאת שישה-עשר מסוקים, וכן כגדוד שריון ועוד גדוד חיל רגלים. ספינות אלו נועדו תחילה לרוסיה אך הוקפאו בעקבות מעורבותה של זו האחרונה בחצי האי קרים. בעקבות כך קנו אותן המצרים במחיר תשע-מאות וחמישים מיליון אירו, או כ-1.06 מיליארד דולר במועד הרכישה – בהשוואה ל-1.53 מיליארד דולרים שהיו אמורים הרוסים לשלם.26

מדובר במחיר מציאה, אם מתעלמים לרגע מכך שמצרים נמצאת בקשיים כלכליים. מכך שאלו הספינות הגדולות מסוגן בכל רחבי המזרח התיכון ואפריקה.27 ומכך שטרם העִסקה איש לא חשב שמצריים זקוקה לספינות כאלו. מפקד הצי המצרי הסביר כי הספינות ישמשו לאבטחת שדות הגז המצריים וכן ללחימה בטרור.28 טענה זו מתמיהה למדי, מפני שהדבר שונה בצורה רדיקלית מתפיסות כגון זו הישראלית, שבה מוגנים שדות הגז באמצעות ספינות מהירות ומערכות נגד-טילים, ולא באמצעות מסוקי תקיפה וסיור המוטסים מנושאות מסוקים גדולות, חמושות פחות, שיכולת נשיאת מאות החיילים שלהן והנחתתם על חוף אויב לא מאוד רלוונטית להגנת שדה גז בלב ים.

מסע הרכש הימי והאווירי מקשה על תיאוריות שלפיהן מתכוננת מצרים לתסריט של התקוממות עירונית כדוגמת סוריה,29 שכן הוא התמקד במידה רבה באמצעים שיהיו חסרי תועלת בשלבים ראשונים של התקוממות כזו. אם זו הייתה הכוונה, עדיף היה למצריים להשקיע הרבה יותר במל”טים ובכלי רכב קלים משוריינים, והרבה פחות בקורבטות ונושאות מסוקים. אפשרות אחרת, הגיונית יותר, היא שהספינות נועדו לאפשר למצרים פריסת כוחות מהירה באזורי המפרץ, יכולת שחסרה להם כיום, שכן כמעט כל ההתעצמות שלהם אינה מתאימה לפריסה מהירה שלא בדרך היבשה.

העובדה שמצרים אינה תלויה בספק יחיד מחזקת את מעמדה.

ההתעצמות המצרית בשנים האחרונות מוסיפה מורכבות עבור מצרים, שכן מצרים קונה מכל הבא ליד. כך למשל צריכה מצרים לתחזק, לדוגמה, מטוסים חדשים מתוצרת ארה”ב, רוסיה ומדינות אירופאיות – וכל אחד כמובן דורש חלפים שונים, הכשרה אחרת, ומערך תחזוקה שונה, ומטיל עול בלתי מבוטל על הצבא המצרי. עם זאת, מבחינה אסטרטגית, העובדה שמצרים אינה מחוייבת לספק יחיד אלא קונה מכל מי שמוכן למכור לה בתנאיה היא מחזקת את מעמדה.. היא איננה רק קליינט התלוי בספק אחד, היכול להכתיב לה תנאים או לעצור את אספקת החלפים והתחמושת, אלא לקוח מבוקש על ידי המדינות השונות המתחרות על החוזים. ביזור הרכש מקטין את תלותה של מצרים בספקיות שלה, ומחזק את יכולתה לנקוט מדיניות עצמאית.

תשתיות

סקירת כוחה הצבאי של מצרים אינה מספיקה כדי לעמוד על ההתעצמות הצבאית שלה. כוחות צבאיים אינם מגיעים מאליהם ממקום למקום. הם צריכים תשתיות; כבישים – לפחות במידה מוגבלת – בסיסים, וכן הלאה. בכל התחומים הללו ניכרת בשנים האחרונות השקעה מצרית גדולה. אחת הבולטות בתוכניות היא התוכנית לפיתוח סיני, שנועדה לפתח את חצי האי ולשלב אותו יותר במצרים, לאחר עשורים שבהם היה במידה רבה שטח הפקר (וכפי שפעולות דעא”ש בסיני מוכיחות, הוא עדיין כזה). תוכנית זו, שקרמה עור וגידים כבר ב-2012, בתקופת האחים המוסלמים, כוללת פיתוח נרחב של סיני; בניית כבישים מהירים רבים; פיתוח כלכלי; הקמת מפעלים והעברת שלושה מיליון תושבים לסיני במשך עשור.

מטבע הדברים, המיקוד של תכנית זו הוא אזרחי, ויישוב סיני באזרחים רבים הוא צעד שמטרתו הברורה היא פיתוח אזרחי, הגם שכבישים מהירים יקלו כמובן את ניוד כוחות, והגם שנראה שהכבישים לעומק סיני נרחבים יותר מהדרוש. התוכנית היא באחריות הצבא, וב-2016 הודיע סיסי על הקצאת 10 מיליארד לירות מצריות (למעלה ממיליארד דולרים) לתוכנית.30

בשנים האחרונות ניכרת השקעה מצרית גדולה בתשתיות.

לתוכניות אלו מצטרפות תוכניות פיתוח מרחיקות לכת, כגון התוכניות לשילוש קיבולתם של נמלי מצרים, ובמיוחד אזור פורט-סעיד בקצה הצפוני של התעלה, שיפור תשתיות הכבישים והרכבות במצרים כולה ובמיוחד בסביבות קהיר, ואף התוכנית השאפתנית עד כדי מדע בדיוני המעוניינת להקים עיר חדשה בת חמישה מיליון תושבים בין סואץ לקהיר, עם מקומות עבודה לכולם וכל התשתיות הנדרשות, בתוך שנים ספורות, בהשקעה של 30 מיליארד ליש”ט,31 תוכנית שלא נותרה על שולחן השרטוטים אלא כבר ניתן לזהות עבודות בשטח להגשמתה.

לא ברור מהיכן יבוא המימון לתוכניות ענק אלו, המצטרפות יחד למיליארדים של דולרים. ‘תעלת סואץ החדשה’ (להלן) מומנה באיגרות חוב. ישנם דיווחים על סיוע מצד מדינות המפרץ. אולם קנה המידה של הפיתוח הוא עצום בגודלו, ושליטי מצרים צריכים כמובן לקוות שלא יקרה להם המעשה שאירע לפאשה של מצרים לאחר חפירת תעלת סואץ, אז נאלץ למכור את חלקו בה כדי להחזיר את חובותיו.

עם זאת, לאור האופטימיות (אמנם זהירה מאוד) של קרן המטבע הבינלאומית לגבי מצרים,32 וכן לאור הצלחתה של מצרים לבנות בזמן שיא של כשנה את ‘תעלת סואץ החדשה’, דבר שהכפיל את הקיבולת של תעלת סואץ, גם אם בינתיים התוצאות הכלכליות מאכזבות,33 וכן פרויקטים יקרים כהרחבתו של בסיס מוחמד נגיב ליד אלכסנדריה, שלפי המצרים עצמם הוא הבסיס הגדול ביותר במזרח התיכון, ניכר שאין לזלזל ביכולות הביצוע וההנדסה המצריות.34

ב-2017 דיווח האל-אהרם המצרי על תריסר תוכניות פיתוח בסיני בהיקף של 1.5 מיליארד דולרים. נוסף לכך, דווח כי מתקדמות, בסיוע כוחות הנדסה מצריים, עבודות להקמת שבע מנהרות נוספות מתחת לתעלת סואץ (נוסף למנהרת אחמד חאמדי הקיימת בדרום תעלת סואץ), שחלקן מיועדות לרכב וחלקן לרכבות, באזורי פורט סעיד ואיסמעיליה, בעלות של 4 מיליארד דולרים, המתוכננות להיות מושלמות עד 2020.35 לוח הזמנים אכן נראה אופטימי בצורה מוגזמת מאוד.

תכניות אלו לא רק יהיו שימושיות אם אזור סיני יהפוך למיושב מאוד, אולם גם יאפשרו לנייד אליו כוחות צבאיים במהירות רבה הרבה יותר מבעבר. חלק מהתעלות נועדו כנראה לפתור את הבעיה שנוצרה עם ‘תעלת סואץ החדשה’ – ניתוק נמל המכולות של פורט-פואד ממצרים עקב העובדה שהתעלה החדשה ניתקה את גשר הפירדאן. חלק אחר נועד כנראה לענות על הרחבה עתידית של נמל פורט סעיד. אולם עדיין קשה למצוא סיבה אזרחית שמצדיקה הקמת שבע מנהרות שונות, הרבה בטרם תיבנה תשתית שתוכל לעשות בהן שימוש.

קשה למצוא סיבה אזרחית המצדיקה הקמת שבע מנהרות מתחת לתעלת סואץ.

לעומת התוכניות לעיל, חלק מהפיתוח נראה צבאי באופן מובהק. בחינת תצלומי לוויין מעלה כי מצרים בונה, במיוחד מאז 2014, מחסנים נרחבים המפוזרים במרחב קהיר-סואץ, והם נראים בתצלומי הלויין כאתרים צבאיים,36 וכאשר רואים פעילות – היא נראית צבאית. נוסף לכך, נבנים מחנות על-חטיבתיים חדשים במקומות שונים במצרים.37

דוגמה נוספת, מובהקת יותר, היא הפיתוח הנעשה בשדה התעופה אל-מליז (ביר-גפגפה) בסיני. לפי הסכם השלום עם ישראל נאסר על מצרים למקם בסיני מטוסי קרב, ובכל אזור B, הכולל את שדה התעופה הנ”ל, מותר להחזיק בו זמנית שמונה מטוסי תובלה לא חמושים.38 מאז הסכם השלום, ביר גפגפה כמעט וננטש, אולם בשנים 2015-2017 מראים צילומי לויין עבודות נרחבות, שחלקן בעלות אופי צבאי מובהק. בשדה התעופה בביר גפגפה, שנכון לעכשיו קשה להצביע על אוכלוסייה אזרחית גדולה שהוא אמור לשרת ואינו באזור המהווה יעד תיירותי, לא רק שמושמשים כל המסלולים ונבנים מסלולי הסעה ומסלולים חדשים ותשתיות למה שנראה כטרמינל חדש, אלא שנבנו כבר גם שמונה דירים ממוגנים וחמישה מחפורות פתוחות, צבאיות במובהק.

גם בשדה התעופה באל-עריש נבנו שישה דירים ושני מחנות גדודיים. בנייה זו היא חלק מבנייה נרחבת יותר של תשתיות תעופה צבאית. לפי ספירה של סא”ל (מיל.) אלי דקל, לשעבר ראש ענף שטח בחיל המודיעין הישראלי, בעשור שקדם לספטמבר 2017 בנו או השמישו המצרים במרחב קהיר-סיני שישה מסלולים ו-88 דירים (כולל קהיר מערב).39 כמובן, מחוץ לסיני, מצרים איננה מוגבלת ביכולת לבנות תשתיות צבאיות – אולם היא בונה כאלו גם בתוך סיני. ההרחבות לשדות התעופה בנויות בפורמט סטנדרטי – מסלול נוסף וטרמינל,40 ואכן מצרים דיווחה לפעמים על הרחבות אלו כמיועדות לשימוש אזרחי. אולם בעוד שבשדה תעופה ע’רדקה אכן נראה שימוש בטרמינלים האזרחיים, בשדות תעופה אחרים (כגון קהיר מערב וכותמיה) אין פעילות כזו. הגם שלמצרים יש שדות תעופה צבאיים רבים בשטחה, ההרחבות אינן מחולקות בצורה שוויונית – תנופת הבנייה הייתה רק בשדות תעופה מקהיר ומזרחה.

תנופת הבנייה הייתה רק בשדות תעופה מקהיר ומזרחה.

נוסף לבנייה זו, אפשר להצביע על בנייה של מאגרי דלק עצומים, חלקם מוסווים, ושוב הרבה מעבר לנצרך עבור האוכלוסייה האזרחית בסיני או סביבותיה. חלק מהמאגרים הם, לפי הצילומים, בקנה מידה המסוגל לשרת ארמיה – וחלקם מאגרים אסטרטגיים של מיליונים רבים של ליטרים. כך בסרפאום נבנה מאגר שניחוש זהיר יעריך שיש בו כ-25 מיליון ליטרים,41 העשוי להיות מאגר קדמי של ארמיה 2, האחראית על הגזרה. למאגרים אלה אפשר לצרף תנופה של בניית מאגרי דלק אסטרטגיים. כחלק מההכנות למלחמת יוה”כ בנתה מצרים עשרה מאגרים כאלה, מסידי באראני שעל הגבול הלובי ועד לתעלת סואץ. עד ל-2010 נוספו עליהם, ממערב לתעלת סואץ, שלושה אתרי דלק, שניים מהם, לפי אותה הערכה לעיל, בני כ-50 מיליון ליטרים, ואחד כפול בגודלו. אולם מאז החלה בניית לפחות שלושה מאגרים גדולים עוד יותר.

למשל, במוצא המערבי של כביש מצרי המתלה, סמוך למצבת הזיכרון הקרואטית של מחנה הפליטים לשעבר אל-שאט, נחפרו ב-2015 תריסר מכלי ענק בקוטר 40 מ’ בקירוב.42 בכותמיה צפון ובאיסמעיליה – חווה בת שישה מכלים. אפשר שחלק מהמכלים קשורים להפקת הגז המצרית, אולם מיקומם נראה רחוק מדי עבור כך, צורתם אינה דומה למכלי גז נוזלי, ובניגוד למכלים אחרים (כגון מכלי הדלק הענקיים בסואץ) הם מתחת לאדמה ולא מעליה, וגם קשה לדעת מדוע נדרשים פתאום מאגרי דלק כה גדולים חדשים – בפרט שבכותמיה, למשל, כבר ישנן שתי חוות מכלים אזרחיות, או המאגר ליד אל-שאט, המרוחק כ-2.7 ק”מ מהתעלה איננו קרוב למתקני הפקה – והוא מרוחק כעשרה ק”מ בקו אווירי ממתקני ההפקה וחוות המכלים הענקיות בסואץ. אם היה מדובר במתקן אזרחי סביר להניח שהוא היה ממוקם בסמוך לנמל, ולא כמה ק”מ ממנו בצידה השני של התעלה.

אפשר שחלק מהמאגרים מיועדים לדלק סילונים, אולם זהו רק ניחוש. אפשר שיום אחד עתידים חלק משדות התעופה והמאגרים לשרת נוכחות רוסית עתידית, אולם גם זו ספקולציה בלבד.43

בעוד שאפשר לסבור כי חלק מפיתוח מאגרי הדלק הוא לצרכים אזרחיים, גם אם הוא נראה מוגזם לצרכיה הנוכחיים ולעתיד הקרוב במצרים, קשה לומר זאת על מאגרי התחמושת בסיני. בבדיקת צילומי לוויין מאז 2007 ניתן לראות שכל הבסיסים גדלו בצורה ניכרת, ונבנו בהם בונקרים חדשים, בחלקם גדולים יותר.44

לבסוף, ניתן להצביע על גידול בסדר הכוחות של מובילי הטנקים המצריים והבסיסים שנועדו לאחסונם. מאז 2010 נבנו שלושה בסיסי מובילים, המספיקים יחד לכ-720 מובילים, אם כי ייתכן שאחד מהם, שנבנה במסגרת ההרחבה העצומה של בסיס ‘מוחמד נגיב’ ליד אלכסנדריה, אינו מאויש במלואו, והשני נראה שאינו מאויש עדיין.45 פירוש הדבר הוא שמצרים הכפילה בפועל את בסיסי ההובלה שלה. קשה להצביע על סיבה מיידית לצעד זה, אולם משמעויותיו הצבאיות ברורות – מצרים משפרת בצורה ניכרת את יכולתה לנייד כוחות גדולים במהירות רבה. להדגמה, לאחרונה פורסם כי צה”ל קונה 90 מובילי טנקים חדשים מתוצרת “נאביסטאר” האמריקאית, המצטרפים ללמעלה ממאה מובילי טנקים “וולוו” שנקנו מאז 2012.46 אלה מחליפים את מובילי הטנקים המיושנים שצה”ל משתמש בהם מאז שנות השבעים.

גם בהנחה שישנן עוד משאיות לשימושים שונים היכולות לשמש כמובילים, עדיין ברור שלצבא המצרי יכולת הובלה גדולה פי כמה מצה”ל – ושהוא הגדיל אותה מאוד לאחרונה. אם מביאים בחשבון את העובדה שמשאיות ה-MRAP המשוריינות מסוגלות לנוע על כבישים ככל רכב אחר, ובכך חוסכות מובילים רבים, הרי שקיבולת זו מאפשרת לנייד כמה אוגדות בו זמנית – בהתחשב במגבלות הכבישים. כאמור לעיל, תוכניות הפיתוח של סיני ישפרו מאוד מגבלות אלו.

יש גידול במספר מובילי הטנקים והבסיסים שנועדו לאחסונם.

לעומת ההשקעה בשדות תעופה, מתחמי אחסון ומתחמי תחמושת, ניכר שמצרים אינה משקיעה בתשתיות הגנתיות בחזית סיני. מתחמי ההגנה הגדולים באזור פתחת רפידים, שנבנו לאחר נסיגת ישראל מסיני, אינם מתוחזקים, ואפשר לראות כי חלקם כבר כמעט ונעלמו מתחת לחול או התפוררו.47 הדבר איננו מעיד על שינוי תורת לחימה. בסוף 2016 ותחילת 2017 בנו המצרים מוצב אימונים באזור שממזרח לשדה התעופה קהיר מערב, ובו מוצב ‘הגה’, מהסוג שנזנח בפתחת רפידים.48 מצרים מאיישת מוצבים דומים בגבול לוב, אך קשה להצביע על מי משכנותיה העושה שימוש במוצבים מסוג זה.

מצרים אינה משקיעה בתשתיות הגנתיות בחזית סיני.

כמו כן, מצריים הקימה החל מ-2014 מוצבים בגבול ישראל, בתיאום עם ישראל, כדי לסייע בהתמודדות מול חמאס ודאע”ש בסיני49 – אך אלה מוצבים שנועדו כדי להתגונן בפני כוחות לא סדירים, ולא מערך הגנה סדור נגד צבא כבפתחת רפידים. לפיכך, הקמת מוצב האימונים מעידה שמצרים עדיין מייחסת חשיבות למוצבים כאלה – אך לא בעומק סיני. במילים אחרות, מצרים אינה חוששת מהתקפה ישראלית שתכבוש את חצי האי סיני. התשתיות הצבאיות, לפיכך, אינן מיועדות לקדם פני אפשרות כזו. התשתיות המוקמות מחזקות את יכולת הפריסה, את העוצמה הצבאית, ואת אחסון התחמושת, הדלק וציוד אחר – אך לא את תשתיות ההגנה.

הכשרה

החוליה השלישית בפאזל היא הכשרות ואימונים. מטבע הדברים, צבא לא מיומן עם ציוד מתוחכם יעיל פחות מצבא מיומן עם אותו ציוד, ובדרך כלל גם פחות מצבא מיומן עם ציוד פחות מתוחכם.

בתחום זה, מסורתית נחשבה רמתו של הצבא המצרי לבינונית, גם אם – כפי שהראתה מלחמת יום הכיפורים – הוא מסוגל לתכנן ולבצע היטב תוכניות מערכתיות מקוריות ויעילות. ברמה הטקטית עדיין לא היה ספק כי יעילותו לאחר שלב הצליחה לא הייתה גבוהה.50 כישלונותיה של יחידת העילית המצרית 777 בחילוץ מטוסים חטופים בשנות השמונים חיזקה תדמית זו. בסוף שנות התשעים ציין קצין וחוקר אמריקאי העדר יוזמה, פיקוד ריכוזי, חוסר מוטיבציה של חיילים, אימונים גרועים ועוד כהנה רעות חולות בצבא המצרי.51 לפחות חלק מכך כנראה נותר עד היום. עדויות עדיין מצביעות על רמה נמוכה של לפחות חלק מהכוחות המצריים, וישנן עדויות על שחיתות ומגויסים המשרתים בתפקידים שאינם צבאיים, בדומה לעבר.52

עם זאת, גם בתחום זה ניכר מאמץ שיפור מצרי. הצבא המצרי מבצע בשנים האחרונות תרגילים בהיקף נרחב, כולל תרגילים אוגדתיים בהיקף מלא, בהשתתפות כלל החיילים ביחידות המתאמנות (לפי המפורסם, צה”ל לא קיים תרגיל כזה כבר שנים רבות). כך למשל בתרגיל ‘ראאד 27’ (תרגילי ‘ראאד’ נערכים כל שנה) במאי 2017 התאמנה דיביזיה משוריינת 9 כולה באש חיה, ותרגילים דומים אירעו בשנים הקודמות. 53

הצבא המצרי מבצע בשנים האחרונות תרגילים בהיקף נרחב.

התרגילים במגמת עלייה בשנים האחרונות. תרגיל באדר 2014 היה, לדברי מצרים, הגדול ביותר מאז 1996. מגמתו הייתה הגנתית אך כלל תרגול צליחת-סער של תעלת סואץ, לצד תרגיל ימי מקביל שכלל נושאים מגוונים כלחימה נגד מבריחים ופיראטים ולחימה נגד צוללות.54 תרגיל “ראאד 24” של 2015 התמקד באפשרות של לחימה בגזרת לוב.55 גם קודם לכן תרגלו המצרים נושאים כגון צליחת התעלה, או תרגילים גדולים באש,56 אולם נראה שהיקפם גדל – לכל הפחות על פי הצילומים ומסדרי הענק המלווים אותם, ובהן מסדר הצבא המצרי חטיבות שלמות זו לצד זו, על כליהן.57

נוסף על כך, ממשיכה מצרים בתרגיליה המסורתיים עם מדינות אחרות, כדוגמת תרגילי “כוכב זוהר” הדו-שנתיים עם ארה”ב. ב-2017 בוצע התרגיל שוב, לאחר שמ-2011 הוקפא בידי ממשל אובמה בעקבות המהפכה במצרים. ‘כוכב זוהר’ רחוק מלהיות האימון המשותף היחיד של מצרים. בחמש השנים האחרונות ניתן למנות אימונים משותפים עם הכוחות המיוחדים של ירדן, תרגילי צניחה וטיהור בתים עם צנחנים וכוחות מיוחדים רוסיים, משלוח יחידה מצרית לרוסיה לאימונים עם כוחות רוסיים, אימוני צי משותפים עם רוסיה, אימונים עם כוחות מאיחוד האמירויות ובחריין, עם חיל האוויר וחיל הים היווני – ואפילו, כך הצהיר שר ההגנה היווני לאחרונה, תרגיל משותף עם חיל האויר היווני והישראלי גם יחד. מכל מקום ברור שמצרים מתאמנת יותר מבעבר, ועם הרבה יותר מדינות מבעבר.58 בניית תשתית אימונים גדולה, כולל מתקנים ללחימת שטח בנוי, גם היא סימן לכך.59


ה. הסברים אפשריים

חיבור המידע על אודות ההתעצמות הצבאית, התשתיות וההכשרה מראה כי צבא מצרים עובר רפורמה ניכרת, ומצרים עצמה מתעצמת צבאית. הצבא קונה ציוד חדיש יותר; המדינה בונה תשתיות צבאיות ודו-שימושיות חדשות, רובן במרחב מסיני ועד קהיר, תשתיות שחלקן כנראה מאגרים אסטרטגיים, וחלקן מאפשרות או יאפשרו ניוד כוחות מהיר בתוך סיני, פריסת כוחות צבאיים, כולל מטוסים, או תספוקם בלי צורך בשיירות אספקה שייאלצו לנוע מאות קילומטרים של צירים כדי להגיע למאגרי האספקה.

הגדלת סדר-כוחות מובילי הטנקים תאפשר גם היא פריסה מהירה, וכמוה מאות המשאיות ממוגנות המוקשים החדשות המצטרפות לנגמ”שים הגלגליים פאהד שכבר ברשותה של מצרים. האימונים המרובים של הזרועות השונות, ובפרט התרגילים המשותפים הנרחבים, מראים שימור יכולת צבאית משמעותית והכנה ללחימה סדורה, כלומר גם נגד צבאות אחרים.

מדוע עושה זאת מצרים? קשה לדעת. התעצמות כשלעצמה עשויה להיות סימן מדאיג, אולם היא אינה מוכיחה כוונה מסוימת מצידה של מצרים. ישנן סיבות רבות לבניין כוח צבאי. בין ההסברים האפשריים ניתן למנות:

  • התעצמות לצורכי שימור מעמדה בעולם הערבי, הן כאמצעי איזון לחולשתה הכלכלית והן בעקבות ‘מירוץ החימוש’ במפרץ הפרסי, שמצידו נגרם במידה רבה בשל החשש של מדינות המפרץ מהאיראנים60 (אם כי ב-2016 קנו הסעודים פחות חימוש, בשנים לפני כן הייתה עליה חריפה);61
  • יצירת תשתית לפריסה רוסית;
  • הכנות לסכסוך עם ישראל או לביטול פירוז סיני;62
  • חיזוק המעמד הפנימי במדינה שבה הצבא הוא, במובנים רבים, המדינה עצמה.

כל אחד מהסברים אלו אפשרי, אך קשה לדעת איזה מהם, אם בכלל, הוא הסיבה להתעצמות. הנשיא א-סיסי עצמו הצהיר כי איננו חושש מפלישה כי אין איום של צבא סדיר על מצרים, וכי מצרים צריכה צבא גדול בשל המצב הלא יציב וה’ואקום’ במזרח התיכון. בהתאם לדבריו אפשר לפרש לפחות חלק מההתעצמות המצרית כמיועדת לפרישת כוחות מהירה ברחבי המזרח התיכון – ונשיא מצרים אכן הצהיר בזמנו על תמיכתו בכוח ערבי מאוחד להתמודדות עם בעיות במזרח התיכון, כוח שמצרים תהיה חלק ממנו.63 קניית ספינות ה’מיסטראל’ יכולה לסייע לכך, כיוון שהיא מקנה יכולת פריסת כמה גדודים לטווח רחוק בהתרעה קצרה, כולל עשרות כלי רכב משוריינים.

אולם רובו הגדול של הצבא המצרי בנוי כצבא כבד, ולא יוכל להגיע במהירות ממצרים למדינות שונות, מלוב ועד סעודיה. אם, למשל, מצרים חוששת מהמתרחש בלוב עד לרמה שבה תרצה להתערב קרקעית במדינה,64 היא תוכל להפעיל כוח משלוח קל באמצעות היחידות הקלות, משאיות ה-MRAP, ונגמ”שים גלגליים מסוגים שונים. לאחריו, בלוח זמנים ארוך הרבה יותר, היא תוכל להביא דיביזיות טנקים על מובילים65 – ולוח הזמנים יתארך עוד כיוון שבניגוד לאזור התעלה, לא נראה כי המצרים מכינים מאגרים או בסיסי אספקה מתאימים לצעד כזה. במילים אחרות: בעוד שהצבא המצרי יכול בקלות יחסית (אם נתעלם מהקשיים שדאע”ש מציג בפניו כרגע) להעביר כוחות גדולים לעומק סיני ולכיוון גבול ישראל, הרי שניסיון להעבירם לכיוון לוב או סודאן ייתקל בקשיים לוגיסטיים רבים בהרבה, ומצרים פחות ערוכה אליו. הצוללות החדשות דו-שימושיות: הן עשויות להקנות יכולות נגד כל צי שהוא, מהאיראני ועד לישראלי.

הסיבות להתעצמות לעיתים קשורות לתפקידו של הצבא במדינה.

הסיבות להתעצמות לעיתים קרובות קשורות לתפקידו של הצבא במדינה. לא כל הצבאות מיועדים לאותה מטרה.66 לעיתים סיבות פנים (הפגנת כוח מול מתנגדים, שליטה במדינה, השתייכות למעמד קצינים) ישפיעו יותר מאשר הצורך להתמודד עם יריב חיצוני. גם סיבות חוץ אינן תמיד ‘הכנות למלחמה’. מעמדן של מדינות נמדד מסורתית גם בהיקף כוחותיהן, וגם התחייבויות אזוריות יכולות להשפיע על בניין הכוח. כך למשל מחזיקה לוקסמבורג צבא בהיקף גדודי, שכמובן איננו יכול למנוע פלישה של אף אחת משכנותיה או לעכב כזו למשך יותר מכמה שעות, וחיל אוויר המורכב כולו ממטוסי התראה מוקדמת – כל זאת במסגרת חברות בנאט”ו.

רכישת נשק יכולה גם להיות צעד הקשור למעמדו של הצבא בחברה או ליכולת בכיריו להפיק מכך רווח גדול, ולאו דווקא לתכנון מבצעי כלשהו.

לפיכך, אין די בהצבעה על יכולותיה של מצרים כדי להבין את כוונותיה. ניתוח כוונות השכנים הוא הכרחי – אך גם הוא לא מספיק. בניגוד לקביעה המפורסמת המיוחסת (לא לגמרי בצדק) לועדת אגרנט, מודיעין איננו יכול להסתפק בניתוח יכולות האויב. “אם ניערך מול יכולות האויבים אנו זקוקים לצה”ל בסדר כוחות כפול, הפרוש בכוננות גבוהה 365 יום בשנה לאורך גבולות מדינת ישראל”67 (עם זאת, כיוון שזיהוי תנועות חריגות הוא זיהוי ‘יכולות’, כנראה שבפועל יידרש סדר כוחות קטן יותר, אך זמן תגובה מהירה וגיוסי צבא בכל הזדמנות שבה מזוהה תנועה כזו).

סיכום

הגם שאי אפשר לדעת כרגע מה מטרתה של מצרים בהתעצמות הניכרת בשנים האחרונות, היא עדיין אומרת דרשני. התעצמות צבאית כוללת – שיש בה רכש ציוד, שיפור התשתיות, שיפור האימונים – יוצרת מצב חדש ומחייבת את המדינות השכנות לתשומת לב יתרה, שאינה יכולה להסתמך רק על ניתוח כוונותיו של העומד בראשה כיום, אלא גם על סמך מעשיה של מצרים ויכולותיה.

אי אפשר להתעלם מהשפעות מדיניותו של צד אחד – מכוונת או לא – על גורמים אחרים בזירה הבינלאומית. ברגע שאחד הצדדים שואף להתעצמות, לדבר יש השלכות על מדיניותם של אחרים (בתנאי שהם יכולים להתעצם בעצמם, כגון במרוץ החימוש הימי באירופה של שלהי המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20). הביטחון הוא תמיד יחסי. “ביטחון מוחלט” לאחד הצדדים, פירושו “חוסר ביטחון מוחלט” לכל השאר.68

במילים אחרות, המלכוד שבתגובה ליכולתה הצבאית של מדינה שכנה על ידי התעצמות הוא שהתגובה עצמה מועדת ליצור מרוץ חימוש שכן המדינה השכנה גם היא מועדת להגיב ליכולת הצבאית של שכנתה וחוזר חלילה. מרוץ החימוש של ציי אירופה בסוף המאה ה-19 הוא דוגמה מצוינת לכך – המדיניות הבריטית שחייבה אחזקת צי בגודל השווה לשני הציים הבאים בתור משמעותה הייתה שכל גידול בצי זר דרש מהבריטים להגדיל את הצי שלהם, שאיים על הציים הזרים, וחוזר חלילה.

הדבר נכון בפרט מבחינת ישראל, כיוון שחלקים ניכרים של החברה המצרית לא השלימו עם ישראל או התאכזבו מהסכם השלום, והשלום נותר במידה רבה שלום בין מדינות אך לא בין חברות.69 אין צורך להרחיק מדי: אם היו ‘האחים המוסלמים’ נותרים בשלטון ומצליחים לבצע מהלך כמו-ארדואני במצרים, היינו טיהור הצבא והכפפתו לשליטתם, הייתה ישראל מוצאת את עצמה מודאגת כנראה הרבה יותר ממהלכי הצבא. העובדה שבאישור ישראל הותר למצרים להכניס לשטח סיני, כדי להילחם בדאע”ש, הרבה יותר כוחות מאשר אלה המותרים לפי הסכם השלום (נשיא מצרים הצהיר לאחרונה על פריסת 20 גדודים בסיני, כוח שהוערך יחד עם יחידות הסיוע שלו ביותר מעשרים אלף חיילים),70 גם היא מחייבת את ישראל לתשומת לב גדולה.

הגם שכותב שורות אלו איננו רואה סבירות רבה לעימות בין ישראל למצרים, ושותף לאמונה הרווחת בישראל שתחת א-סיסי ישראל ומצרים קרובות מאי פעם, הרי שהתעצמות הצבא המצרי, שיפור יכולות הפריסה שלו (במובילי טנקים, בתשתיות, בספינות סער בעלות יכולת נשיאת חיילים וטנקים, וכן הלאה) ופריסת הכוחות בסיני מצדיקה תשומת לב רבה – וזהירות לא פחותה.

הדוגמה של איראן, ידידתה של ישראל שהפכה לאויב מר שלה (ולמרבה המזל בלא גבול ישיר עם ישראל) היא תמרור אזהרה מודרני לשינויים המהירים היכולים להתרחש. גם המאה ה-19 באירופה, שהוזכרה לעיל, היא דוגמה כי הבל אפוק, ‘העידן היפה’, יכול בתוך שנים ספורות להפוך למלחמה הרסנית. היא גם דוגמה לכך שהתעצמות של מדינה אחת (ואף ישראל בחשבון זה, כמובן) עלולה להוביל להתעצמות ולמירוץ חימוש.

מן הצד השני, המאה העשרים במערב אירופה לאחר קריסת ברית המועצות מציגה אפשרות אחרת: מצב שבו כל מדינה בטוחה כל כך כי שכנתה לא תתקיף אותה, עד שלמעשה אף מדינה אינה מקדישה תשומת לב רבה לשאלה מה שכנתה קונה לצבאה. העובדה שמדינות מערב אירופה רובן ככולן חברות בברית נאט”ו, בגיבוי אמריקאי, ודאי לא הזיקה. באמצע נמצאת הדוגמה של מרוץ החימוש הישראלי-ערבי לאחר מלחמת 1973, שכידוע לא הוביל למלחמה נוספת.

המזרח התיכון רחוק מלהזכיר את אירופה שלאחר המלחמה הקרה. גם היחסים בין ישראל לשכנותיה רחוקים מלהיות דומים ליחסים בין דנמרק לשבדיה או בין צרפת לבריטניה (אם כי שיתוף הפעולה בין ישראל למצרים גבר מאוד בשנים האחרונות). דבר זה מחייב את ישראל הן להיות מודעת להתעצמות הצבאית המצרית, אפשרויותיה וסיכוניה הלא-מבוטלים (במיוחד במקרה של נפילת המשטר או עליית ארדואן מצרי), והן לנקוט בכל המאמצים על מנת שהתסריט שיתממש לבסוף יהיה דומה יותר לאירופה של סוף המאה ה-20 ופחות לאירופה של סוף המאה ה-19.

העובדה שהצבא המצרי ביצע לא פעם תרגילים שנראים היו כ’מתווה ישראל’ אינה אומרת בהכרח שישראל צריכה להתאמן ב’מתווה מצרים’, ולו בגלל החשש להשלכות על יחסי ישראל-מצרים ויצירת דינמיקה של דרדור ביחסים.

אולם היא מחייבת את ישראל לשמור על כשירות בסיסית ללחימה סדורה נגד צבאות מודרניים; להיות לפחות תודעתית מוכנה לכך שהמצב שבו יש לישראל יתרון חומרי מוחץ, כפי שהיה במלחמת לבנון השנייה או במבצעים נגד חמאס, יכול להיות בן חלוף; לפקוח עין זהירה על השינויים במצריים והשלכותיהם – וגם, במקביל, להגדיל ככל האפשר את שיתוף הפעולה. שיתוף פעולה איננו מונע בהכרח התנגשות עתידית, אולם הוא מצמצם אי-הבנות ויוצר ברית דה-פקטו; וברית כזו מקטינה מצידה את הסיכוי לדפוס של הסלמה לא מכוונת.

במילים אחרות, האתגר הגדול העומד בפני ישראל הוא מצד אחד לשמר ולשפר את היחסים עם מצרים, ומצד שני להיות ערוכה, בלי ליצור מסלול הסלמה לא מכוון, למצב שבו התסריטים האופטימיים לא יתרחשו.

 

* תודתי לאלי דקל על הסיוע הנרחב והשעות הרבות שהשקיע בהדרכתי בנבכי תצלומי הלוויין של מצרים, ולאלכס גרינברג על סיועו במקורות ערביים. המסקנות הן על אחריותי בלבד. מחקר זה איננו מייצג עמדה רשמית כלשהי, ומסתמך רק על מקורות גלויים.


תמונה: Bigstock


[1] ראה למשל Amnon Barzilai, ” Why Does Egypt Need Such a Huge Army?”, Haaretz, August 26, 2001, .

http://www.haaretz.com/print-edition/features/why-does-egypt-need-such-a-huge-army-1.68010

[2] US Embassy, Cairo, Cable, 23rd September 2008, Wikileaks Public Library of US Diplomacy, https://wikileaks.org/…/08CAIRO2091_a.html . בנושא הכללי של צבאות ומעורבותם בכלכלה ר’ למשל Jörn Brömmelhörster and Wolf-Christian Paes (Eds.), The Military as an Economic Actor: Soldiers in Business, New York: Palgrave Macmillan, 2003.

[3] Shana Marshall, The Egyptian Armed Forces and the Remaking of an Economic Empire, Washington DC: Carnegie Middle East Center, 2015, p. 5 .

[4] The Marker, 11 באפריל 2013, https://www.themarker.com/wallstreet/middle-east/1.1991503

[5] Washington Post, March 16, 2014, https://www.washingtonpost.com/…/39508b52-a554-11e3-b865-38b254d92063_story.html . הניסיון המקיף ביותר הוא כנראה Zeinab Abul-Magd, Militarizing the Nation:

The Army, Business, and Revolution in Egypt, New York: Columbia University Press, 2017.

[6] International Institute for Strategic Studies, The Military Balance, 2016, p. 324, וכן Stockholm International Peace Research Institute (SIPRI), “Military expenditure by country, in constant (2015) US$ m., 2007-2016”, 2017, https://www.sipri.org/sites/default/files/Milex-constant-2015-USD.pdf . יפתח ש’ שפיר וקשיש פרפיאני, “מצריים מתחמשת”, עדכן אסטרטגי 19 (3), 2016, עמ’ 55, http://din-online.info/pdf/ad19-3.pdf.

[7] Ynet, 27 באוגוסט 2017, http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-5008220,00.html

[8] Reuters, March 1st, 2015, http://www.reuters.com/article/us-egypt-france-loan/3-2-billion-euros-of-egypt-french-arms-deal-financed-by-loan-from-paris-sisi-idUSKBN0LW0ZN20150228

[9] זאת בניגוד לתהליך שעבר כמעט על כל כוח צבאי מערבי. ר’ למשל יגיל הנקין, “בשביל מה בכלל צריך צבא”, מידה, 10 בפברואר 2017,  http://bit.ly/2Abuhq2; יגיל הנקין, “לאן נעלמו צבאות אירופה”, מידה, 3 במרץ 2017, http://bit.ly/2isneiw

[10] International Institute for Strategic Studies, The Military Balance, 2016, p. 324; —- The Military Balance 2010, p. 248

[11] ההערכות אינן בהכרח מדויקות. כך למשל, ב-2010 טען הדו”ח שלישראל 3,501 טנקים, ואילו ב-2016 העריך כי לישראל יש כ-500 טנקים (ועוד כאלף באחסון); כיוון שלא נראה שישראל פירקה בשש שנים כ-10 אוגדות שריון פעילות, סדירות או מילואים (בממוצע היסטורי, לאוגדת שריון מערבית היו 200-350 טנקים), אפשר להניח שחלק ניכר מהטנקים בדו”ח של 2010 היו כאלה שהוצאו משירות פעיל לפני שנים. כך למשל כלל הדו”ח של 2010 לא פחות מ-387 טנקים מתוצרת סובייטית או שיפור שלהם, הגם שהעובדה שטנקים אלו הוצאו משירות דור קודם לכן לא הייתה מסווגת כלל. סביר להניח שתהליך דומה נכון גם לגבי צבא מצרים.

ייאמר כי בדו”ח של 2016 נכתב בטעות כי המספר הכולל ירד ל-2,710 (לעומת 3,723 ב-2010) אולם חישוב נפרד של מספרי הטנקים (בניכוי 200 טנקי טי-62 שנספרו פעמיים) מראה שמדובר בשגיאה. לאור העובדה כי סביב המחנות המצריים נצפו בתצלומי Google Earth בתאריכים שונים מסדרים של ארבע דיביזיות שונות ועוד כחמש חטיבות עצמאיות, סביר שהמספר עוד גדול מכך, לאור העובדה כי ישנם גם טנקים באחסון וטנקי אימונים של ההכשרות הצבאיות. תודתי לאלי דקל שהציג בפני את מיקומי המסדרים.

[12] TASS (English), July 5th, 2017, http://tass.com/defense/954764. הדיווח השתמש במספרי קוד לציון הלקוחות, והורד מהרשת לאחר שאנליסטים רוסיים הצליחו לזהות את המדינות השונות. Jane’s, July 6th, 2017, http://www.janes.com/article/72090/russia-s-t-90-makes-inroads-in-middle-east-market ; Defence Web, July 7, 2017, http://www.defenceweb.co.za/index.php?option=com_content&view=article&id=48488:egypt-looking-to-domestically-produce-t-90-tanks&catid=50:Land&Itemid=105

[13] לתמונת MRAP מצרי בסיני ר’ https://nzivnet.com/articles/5534; Al-Aharam Online, ” Egypt receives second shipment of MRAP vehicles from US”, September 29th, 2016, http://english.ahram.org.eg/…/Egypt-receives-…-vehicles-fr.aspx, https://www.armyrecognition.com/…/egypt_takes_…_united_states_20310162.html . מבין 762 ה-MRAP, 90 הן אמבולנסים, 12 רכבי חילוץ, ו-660 נושאי גייסות, כל אחד מהם מסוגל לשאת כעשרה חיילים, מהם שני אנשי צוות.Dylan Malyasov, “Egyptian company develops new «Temsah» armored personnel carrier”, Defence Blog, October 23th, 2016, http://defence-blog.com/army/egyptian-company-develops-new-temsah-armored-personnel-carrier.html; Dylan Malyasov, “Tatra to supply trucks chassis to Jordan and Egypt”, Defence Blog, May 4, 2016, http://defence-blog.com/army/tatra-to-supply-trucks-chassis-to-jordan-and-egypt.html; Defence Web, 29 April 2016, http://www.defenceweb.co.za/

[14] Israel Defense, July 31st 2017, http://www.israeldefense.co.il/en/node/30543; Defenceweb, July 24th, 2017, http://www.defenceweb.co.za/index.php?option=com_content&view=article&id=48661:egypt-evaluating-new-artillery&catid=50:Land&Itemid=105

[15] Tass (Russian), March 6th, 2015, http://tass.ru/armiya-i-opk/1812666; Jeremy Binnie, “Egyptian S-300VM SAM delivery confirmed”, Jane’s Defense Weekly, June 6th, 2017, http://www.janes.com/…/egyptian-s-300vm-sam-delivery-confirmed; https://www.newsru.com/…/idex2017_c400.html; Izvestia (Russian), October 26th, 2016, https://iz.ru/news/640469

[16] משרד ההגנה המצרי פרסם ביולי 2017 סרטון שבו נראתה המערכת. https://youtu.be/JifU42Nj9UY?t=42,

[17] The Military Balance 2016, pp. 324-325

[18] ר’ למשל Shaul Shay, ” The Egypt – Russia nuclear deal”, IDC Institute for Policy and Strategy, November 2015, http://herzliyaconference.org/Egypt_nuclear_plant.pdf; Reuters, “Russia to lend Egypt $25 billion to build nuclear power plant”, May 29, 2016, https://www.reuters.com/article/us-egypt-russia-nuclear/russia-to-lend-egypt-25-billion-to-build-nuclear-power-plant-idUSKCN0YA1G5

[19] Times of Israel, May 28, 2015, https://www.timesofisrael.com/israel-said-…-missiles-to-egypt/

[20] The Military Balance, 2010 Ibid., 2016 Ibid. ; “Egypt”, F-16.net, http://www.f-16.net/f-16_users_article4.html; Bilal Khan, “First Egyptian MiG-29M2 (or MiG-35) Spotted”, Quwa, April 2, 2017, http://quwa.org/2017/04/02/first-egyptian-mig-29m2-mig-35-spotted; RIA/Novosti, (Russian), November 9, 2015, https://ria.ru/defense_safety/…/1317240976.html; Egypt Independent, October 15th, 2016, http://www.egyptindependent.com/egypt-receive-8-more-french-fighter-jets-2017/; . מבין מטוסיה של מצריים, 20 הם מבלוק-52 החדיש יחסית, ורוב האחרים מבלוק-40 הישן יותר; דגמי A/B הם מבלוק 15 המיושן, אולם כל המטוסים עברו או מתוכננים לעבור שדרוגי מערכות. חלק מהמקורות, כגון דיווח של סוכנות RIA/Novosti הרוסית, טענו שמצריים רכשה מטוסי מיג-35, דגם מתקדם אף יותר – אולם כיוון שהמיג-35 רק החל, נכון לזמן כתיבת מאמר זה, בייצור סדיר, כנראה שמדובר בטעות.

[21] Defense Blog, June 8th, 2017, http://defence-blog.com/news/fisrt-egypts-ka-52-aligator-attack-helicopter-spotted-in-russia.html; Reuters, December 21, 2014, http://www.businessinsider.com/r-egypt-receives-10-apache-helicopters-from-us-sources-2014-12

[22] תמונה של מפעיל מל”ט מצרי עם סמל היחידה, וכן תמונה שצולמה בהאנגר מל”טים מצרי, הועלו בספטמבר 2017 לפורום העוסק בצבאות אפריקניים. http://www.nairaland.com/1386870/african-militaries-security-services-strictly/1393

[23] Al-Aharam (English), May 7, 2016, http://english.ahram.org.eg/…/Egypt-to-purchase-French-military-satellite-on-Tue.aspx; Michel Cabirol, ” Armement : la France va signer de nouveaux contrats en Egypte”, La Tribune, April 15th, 2016, http://www.latribune.fr/…/armement-la-france-…-egypte-564682.html . להשוואה, ספינות “סער 5” הישראליות הן בעלות משקל מקסימלי של 1200 טון בערך, וספינות ‘סער 6’ העתידיות יהיו בנות כאלפיים טונות. כמובן שהשוואת משקל היא ‘כלל אצבע’, ואינה מוכיחה על היכולות של כל ספינה

[24] Shaul Shay, “Egypt’s New Modern Submarine Fleet”, Israel Defense, December 13th, 2015, http://www.israeldefense.co.il/en/content/egypts-new-modern-submarine-fleet; Al-Aharam (English), August 8th, 2017, http://english.ahram.org.eg/…/Egypt-receives-…-Germany.aspx ; Sputnik News, June 25th 2016, https://sputniknews.com/world/201606251041953909-russia-egypt-corvette; “USA Delivered the Last Two Ambassador MK III Fast Missile Craft (Ezzat Class) to Egyptian Navy”, Navy Recognition, June 25th, 2015, http://bit.ly/2jBgpyr

[25] Hillel Frisch, “Guns and Butter in the Egyptian Army”, in Barry Rubin and Thomas E. Keany (Eds.), Armed Forces in the Middle East: Politics and Strategy, London: Frank Cass, 2002, p. 99

[26] US Naval Institute News, December 8th, 2014, https://news.usni.org/2014/12/08/russia-france-give-us-mistrals-refund; Reuters, September 23rd, 2015, http://www.reuters.com/article/us-france-egypt-mistral/france-egypt-agree-950-million-euro-mistral-warship-deal-idUSKCN0RN18Z20150923

[27] לאלג’יר יש ספינת סער, הקלעת בני עבאס, היכולה לשאת בערך אותו מספר נחתים אך הרבה פחות טנקים ומסוקים, והדחק שלה הוא 8800 טונות; גם לטורקיה נחתות-טנקים וספינות סער קטנות יותר.

[28] Egypt Daily News, October 8th, 2016, https://dailynewsegypt.com/2016/10/08/egypt-middle-east-country-mistral-helicopter-carriers-navy-commander/

[29] ר’ למשל Naeel Shama, “Egypt’s Power Game: Why Cairo is Boosting its Military Power”, Jadaliyya, September 6th, 2017, http://www.jadaliyya.com/…/egypt…-boosting-its-milit

[30] הארץ, 22 באוגוסט 2012, https://www.haaretz.co.il/news/world/1.1806711 ;Khalid Khassan, “Will Sisi fulfill his ‘Sinai promise’?”, Al-Monitor, April 24th, 2016, http://www.al-monitor.com/pulse/originals/2016/04/egypt-sinai-development-plan-sisi-failure-promise.html; Al-Masry Al-Youm, (English), March 8th 2016, http://www.egyptindependent.com/sisi-unveils-le10bn-development-plan-sinai/

[31] לסקירה רשמית של הפרויקטים הלאומיים המצריים, ר’ למשל Ahmad Abu El Hassan Zarad, ” The Mega National Projects…A Locomotive of Development”, Egypt State Information Service, n.d. (October 2016), http://www.sis.gov.eg/section/337/4683?lang=en-us; Oxford Business Group, ” Egypt addresses major transport infrastructure projects”, n.d. (2016), https://www.oxfordbusinessgroup.com/overview/top-speed-addressing-bottlenecks-through-major-infrastructure-projects; World Highways website, “Egypt’s road programme is now restarting”, February 2014, http://www.worldhighways.com/…/egypts-road-programme-is-now-restarting; Egypt Daily News, May 1st, 2017, https://dailynewsegypt.com/2017/05/01/transportation-ministry-begins-two-road-railway-development-projects-july; The Guardian, March 16th, 2015, https://www.theguardian.com/cities/2015/mar/16/new-cairo-egypt-plans-capital-city-desert ; The Capital Cairo project website, http://thecapitalcairo.com/index.html /

[32] International Monetary Fund, “Arab Republic of Egypt : First Review Under the Extended Arrangement Under the Extended Fund Facility and Requests for Waivers for Nonobservance and Applicability of Performance Criteria-Press Release; Staff Report; and Statement by the Executive Director for the Arab Republic of Egypt”, September 26th, 2017, http://bit.ly/2AbODPV; Press release at http://bit.ly/2jCpMhi ; ניצן פלדמן ואופיר וינטר, “שנה לתכנית הסיוע של קרן המטבע הבינלאומית למצרים: תמונת מצב”, מבט על, 5 בנובמבר 2017, http://bit.ly/2yqEfzj

[33] למעשה, מעקף של כמה עשרות ק”מ, לא תעלה שלמה. העבודה על המעקף החלה ב-5 באוגוסט 2014, וב-6 באוגוסט 2015 עברה בו הספינה הראשונה. על התוצאות הכלכליות ר’ למשל Michel Giorgio, “El-Sisi’s ambitions sinking in the Suez Canal”, Il Manifesto, March 30th, 2016, https://global.ilmanifesto.it/suez-canal-expansion-bust-egyptian-regime; Khalid Khassan, “New Suez Canal income slowly sinking”, Al Monitor, September 11th, 2017, https://www.al-monitor.com/pulse/originals/2017/09/egypt-new-suez-canal-revenues-drop-trade-giant-project.html

[34] גלובס, 28 ביולי 2017, http://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1001199046; https://nzivnet.com/articles/10518; לשידורים מטקס הפתיחה המציגים את גודלו העצום של הבסיס, ר’ למשל Russia Today (Arabic), July 22nd, 2017, https://www.youtube.com/watch?v=QYzw34zOFDo וכן https://www.youtube.com/watch?v=zT3a3yJ83No. לסיור בבסיס וחלק ממתחמיו ומאפייניו, ר’ Masr Online, 22 July (Arabic), 2017, https://www.youtube.com/watch?v=HpT3PrN-J2I. יש אמנם לסייג ולומר שטענות המצרים מוגזמות למדי. אמנם נעשתה בנייה נרחבת במחנה, אולם המחנה עצמו איננו חדש, וקיים במתכונת מעט שונה כבר מתחילת שנות השמונים. טענות המצרים לגבי מחנה חדש ונרחב כנראה נועדו לצורכי תעמולת פנים. תודתי לאלי דקל על הערה זו.

[35] Al Aharam (English), January 26th, 2017, http://english.ahram.org.eg/…/Sisi-ratifies-Saudi-Sinai-development-programme.aspx; “New Infrastructure Project at Suez Canal Takes Shape”, Dredging Today, February 9th, 2017, http://www.dredgingtoday.com/2017/02/09/new-infrastructure-project-at-suez-canal-takes-shape/; “Egypt – Tunnels under the Suez Canal”, Systra, n.d., https://www.systra.com/en-project/egypt-tunnels-under-the-suez-canal; “Contributing to the development of the Suez Canal area”, Arcadis Design, N.D., https://www.arcadis.com/en/global/what-we-do/our-projects/europe/netherlands/a-tunnel-under-the-suez-canal/

[36] כך למשל, באזור 30 מעלות, 30 דקות 18 שניות צפון על 32 מעלות, 21 דקות, 42 שניות מזרח (כ-2 ק”מ ממזרח לתעלת סואץ וכ-11 ק”מ צפונית לאגם המר הגדול) היה בסיס קטן ובו 9 בונקרים, ולידו מתקן עם סככות לרכב. החל מ-2016 נבנו בו 11 הנגארים בגודל של כ-60X40 מ’ (אחד נוסף בבנייה אך טרם הושלם), 10 מבני מגורים בני 3 קומות, שני מסגדים ועשרות מבנים וסככות נוספים – דבר שהצריך ייבוש חלק מהביצה הסמוכה. ניתן לזהות בבירור מגדלי שמירה וגדר מסביב לבסיסים.

עם זאת, ישנם גם אתרים חריגים: למשל אתר בקרבת באדר סיטי במרחב קהיר, במיקום 30 מעלות, 10 דקות, 43.68 שניות צפון על 31 מעלות, 45 דקות, 46.08 שניות מזרח, הדומה בחלק ממאפייניו לאתרים צבאיים אחרים אולם כרגע לא נראה בו כל שימוש צבאי או אפילו גידור צבאי מסביב למתחם.

[37] כך למשל הורחב מאוד מחנה קיים סמוך לבאדר סיטי (30 מעלות, 11 דקות, 35 שניות צפון על 31 מעלות, 47 דקות) בשני שלבים. בשלב הראשון, בין 2005 ל-2010, הוקם מחנה לסדר כוחות של חטיבה ממוכנת לפחות (בתאריך 2 באפריל 2010 אפשר לספור בו לפחות 200 כלי רכב, חלקם הגדול משוריינים), ובין 2010 ל-2017 הוקם מתחם נוסף, גדול עוד יותר, ומצפון לו אזור אימונים עם אוהלים המוקמים ומפורקים בהתאם לצורך (כך למשל באוגוסט 2016 היו באזור האימונים עשרות אוהלים ועשרות כלי רכב משוריינים, אולם באפריל 2017 לא היה שם ולו אוהל אחד או כלי רכב אחד).

[38] “חוזה שלום בין מדינת ישראל ובין הרפובליקה הערבית של מצרים”, מרץ-אפריל 1979, נספח 1, סעיף 2-3, אתר הכנסת, http://www.knesset.gov.il/process/docs/egypt.htm

[39] מכתב מאלי דקל, 5 בספטמבר 2017

[40] ר’ למשל הרחבת שדה התעופה כותמיה, מדרום-מזרח לבאדר סיטי, בנקודה 30 מעלות, 4 דקות, שלושים שניות צפון על 31 מעלות, 50 דקות, 6 שניות מזרח, אשר במשך שנים הוזנח – אולם בשנים 2014-2017 נצבעו מסלוליו מחדש, נבנו בו כמה דירים חדשים, וכן מסלול וטרמינל. עם זאת, נכון לזמן כתיבת מאמר זה לא נצפתה טיסה אזרחית אחת למסלול, וגם לא סביר שיהיה בה צורך – שדה התעופה קהיר בינ”ל נמצא כשלושת רבעי שעה בלבד משדה התעופה הצבאי הנ”ל.

[41] כלל אצבע קובע שגובה מכל יהיה כשליש מקוטרו. לעיתים יש חריגות לכאן או לכאן, אולם בממוצע הכלל מספק אפשרות טובה לאומדן קיבולתם של מכלים עומדים (מכלים שוכבים אינם כפופים לכלל זה).

[42] המחנה התקיים בין 1944-1946 ושהו בו פליטים מחבל דלמטיה, שפונו משם בשל מתקפה גרמנית ב-1944. המכלים הם במיקום 30 מעלות, דקה אחת, 59.40 שניות צפון על 32 מעלות, 36 דקות, 23.40 שניות מזרח.

[43] כך למשל שיער הסאנדיי טיימס ב-2013; אולם מאז לא נראו עדיין ראיות התומכות בכך. Sunday Times, October 27th, 2013, https://www.thetimes.co.uk/article/putin-cosies-up-to-cairo-as-us-cools-5btwbfvfpft

[44] תודתי לאלי דקל על שהפנה את תשומת ליבי לכך. ר’ למשל בבסיס התחמושת הנמצא כ-13 ק”מ מדרום מזרח לאיסמעיליה, בצידה המזרחי של תעלת סואץ, בנ.צ. 30 מעלות, 30 דקות 48 שניות צפון על 32 מעלות, 24 דקות, 4.80 שניות מזרח. בתצלום אוויר מסוף ספטמבר 2004 היו בו 16 בונקרים, וכך גם ב-2010. מאז החלה תנופת בנייה, ונכון לצילום האחרון, מאפריל 2016, היו בו 41 בונקרים.

[45] ברוב הבסיסים ניתן לספור את קיבולת המובילים בסככות על ידי השוואת תצלומי Google Earth. כך לדוגמה עיון במחנה המובילים הנמצא ליד דרך קהיר-סוייס (Sweiss), בנ.צ. 30 מעלות, 6 דקות, 56.67 שניות צפון על 31 מעלות, 29 דקות, 47.04 שניות וסביבה, מאפשרת לראות לאורך הזמן עשרות רבות של מובילים הנכנסים ויוצאים מהסככות, ופעם אחת – בפברואר-מרץ 2016 – מסדר של לא פחות משישים וחמישה משאיות עם מובילים, ועוד עשרות רבות של משאיות בנפרד, מובילים בנפרד – זאת מלבד כמה עשרות נוספות של משאיות ומובילים המציצים מן הסככות. בבסיס מוחמד נגיב החדש נבנה בסיס מובילים, ובצילום הלוויין ב-google earth מ-2015 לא נצפתה בו פעילות. עם זאת, בסרט תדמית של משרד ההגנה המצרי מיולי 2017, שהוקדש לבסיס, נראים מלבד המבנים החדשים גם סככת מובילים ובה כתריסר ממובילי רנו (https://www.youtube.com/watch?v=HpT3PrN-J2I) , כנראה מתוך 15 שנקנו בידי המצרים ב-2011 (Defence Web, “Egypt buys 15 Kerax”, January 3rd, 2011, http://bit.ly/2hBlGSb. אתר מצרי טען כי בבסיס מוחמד נגיב יהיו יחד 450 מובילים בכל רגע נתון (מצוטט בגלובס, 28 ביולי 2017, http://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1001199046), והערכה זו נראית אמינה, שכן היא מתאימה לגודל הסככות בו.

[46] משרד הביטחון, 29 באוגוסט 2017, http://www.mod.gov.il/Defence-and-Security/articles/Pages/29.8.17.aspx; ידיעות אחרונות, 14 במאי, 2015, https://www.yediot.co.il/articles/0,7340,L-4657321,00.html. המונח הטכני הוא “ראש גורר”, אולם המונח “סמי-טריילר” מוכר הרבה יותר.

[47] ר’ מתחמי ההגנה כ-6 ק”מ מצפון-מערב-מערב לשדה התעופה מליז, באזור נ.צ. 30 מעלות, 25 דקות, 17.35 שניות צפון, על 33 מעלות, 4 דקות, 48 שניות מזרח.

כבר בתרגיל של הארמיה השלישית בסיני ב-2012 היה ניתן לראות כי תעלות ההגנה במוצב שצולם כל כך מלאות בחול, עד שחצי הגוף העליון של חיילים כורעים בתוך התעלות בלט אל מעל להן. ערוץ 2, 24 באפריל 2012, https://www.youtube.com/watch?v=aPyY09BeXMQ

[48] נ.צ. 30 מעלות, 6 דקות, 9.15 שניות צפון על 31 מעלות, 31 דקות, 25.25 שניות מזרח. מוצב ‘הגה’ הוא מוצב עגול, שבתוכו טבעת הגנה פנימית ומחיצות בין חלקי המוצב – מזכיר הגה בצורתו.

[49] ר’ למשל Ynet, 18 בפברואר 2014, http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4489030,00.html

[50] ר’ למשל Kenneth M. Pollack, Arabs at War: Military Effectiveness, 1948-1991, Lincoln: University of Neberaska Press, 2002, pp. 126-131

[51] Norvell B. De Atkine, “Why Arabs Lose Wars”, Middle East Quarterly, December 1999, http://www.meforum.org/441/why-arabs-lose-wars

[52] למשל, עריק מהצבא המצרי טען ב-2015 כי חיילים רבים זוכים לאימון בסיסי בלבד. Emily Crane Linn, “After Fleeing the Army, One Egyptian Soldier Witnessed a Massacre”, War is Boring website, August 24th, 2015, http://warisboring.com/after-fleeing-the-army-one-egyptian-soldier-witnessed-a-massacre/ . Egypt Daily News, November 26th, 2016, https://dailynewsegypt.com/2016/11/26/601291 ; Aziz al-Afandi, “Conscripts with connections get easy military service in Egypt”, The New Arab, April 6th, 2015, https://www.alaraby.co.uk/…/conscripts-in-egypt/. הגם שחלק מהמקורות מוטים, הדמיון בין תופעות כפי שתיאר דה אטקין לעיל לבין התיאורים הנ”ל מלמד על המשכיות התופעות.

[53] Egyptian Ministry of Defence, May 17th 2017, https://youtu.be/IuHtGtL9OgE . בכתוביות המלוות את הסרטים ששחרר משרד ההגנה המצרי נאמר אמנם כי שר ההגנה סקר את הדיביזיה לאחר שיכולותיה וציודה שודרגו, אולם בוידאו עצמו נראו לצד טנקי ‘אברמס’ גם כלי רכב מיושנים, ובהם משגרי נ”מ צ’אפאראל, שיצאו משירות בצבא ארה”ב לפני שני עשורים.

[54] Al-Aharam (English), October 20th, 2014, http://english.ahram.org.eg/…/Egypts-army-prepares-for-major-Badr–exercise.aspx; Shaul Shay, “Egypt: The “Badr 2014″ Military Exercise”, December 5th, 2014, http://www.israeldefense.co.il/…/egypt-badr-2014-military-exercise; Al-Aharam (English), October 29th, 2014, http://bit.ly/2j4CyRS

[55] Shaul Shay, ” Egypt’s Annual Exercise and the Libyan Border”, Israel Defense, November 8th, 2015, http://www.israeldefense.co.il/en/content/egypts-annual-exercise-and-libyan-border

 [56] ר’ למשל ערוץ 2, 24 באפריל 2012, https://www.youtube.com/watch?v=aPyY09BeXMQ

[57] שירות הידיעות הרשמי של מצרים טען כי ‘ראאד 27’ היה התרגיל “הגדול ביותר”, אך לא פירט. נראה כי מדובר יותר בקביעת יחסי ציבור בנוסח “ממש גדול” מאשר בהשוואת סדר-כוחות לתרגילים אחרים. Egypt, State Information Service, May 12th, 2017, http://www.sis.gov.eg/Story/110038

[58] Michael Battles, “U.S., Egypt kick off Exercise Bright Star 2017”, U.S. Air Forces Central Command Public Affairs, September 13th, 2017, http://www.centcom.mil/MEDIA/NEWS-ARTICLES/News-Article-View/Article/1308877/us-egypt-kick-off-exercise-bright-star-2017 ;Ynet, 24 באוקטובר 2016, http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4869670,00.html; עמי רוחקס דומבה, “תרגיל משותף רוסי מצרי על אדמת מצריים”, Israel Defense, 16 באוקטובר 2016, http://bit.ly/2ATg2To ; Al Aharam (English), October 12th, 2016, http://english.ahram.org.eg/…/Egypt,-Russias-firstever-joint-military-drills-to-.aspx; Shaul Shay, Exercise “Protectors of Friendship 2″ And the Egyptian-Russian Strategic Relations”, Israel Defense, September 26th, 2017, http://www.israeldefense.co.il/en/node/31239 ; Egypt Daily News, June 25th, 2016, https://dailynewsegypt.com/2016/06/25/russia-announces-2nd-round-naval-exercises-egypt; Arab Sensor, August 3, 2017, http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4869670,00.html; Egypt, Ministry of Defense, August 1st, 2017, https://www.youtube.com/watch?v=nscx8pdgx3M וכן עמי רוחקס דומבה, “דיווח: חיילות האוויר של ישראל, מצרים ויוון יערכו תרגיל משותף”, Israel Defense, 3 באוקטובר 2017, http://www.israeldefense.co.il/he/node/31306

[59] כך למשל נבנה החל מאמצע 2013 מתקן אימונים חדש כמה ק”מ צפונית לשרידי ארמון דהאר-אל-ביידה ולשדה התעופה כותמיה בנקודה 30 מעלות, 10 דקות, 42.55 שניות צפון על 31 מעלות, 51 דקות, 48 שניות מזרח. לפני הבנייה היו במקום מחפורות טנקים והוא שימש לאימונים אולם לא היו בו מבני קבע. כשבעה ק”מ מערב לו הורחב מאוד מחנה קבע

[60] ר’ למשל Naeel Shama, “Egypt’s Power Game: Why Cairo is Boosting its Military Power”, Jadaliyya, September 6th, 2017, http://www.jadaliyya.com/…/egypt…cairo-is-boosting-its-milit; Richard Spencer, “Gulf arms race triggered by Iranian aggression”, The Telegraph, 22 November 2009, http://www.telegraph.co.uk/…/Gulf-arms-…-Iranian-aggression.html

[61] ר’ Nan Tian et. Al, Trends in World Military Expenditure, 2016, SIPRI, April 2017, https://www.sipri.org/sites/default/files/Trends-world-military-expenditure-2016.pdf; The Military Balance, 2016, p. 317 Map 6.

[62] על התומכים בתיאוריה זו נמנים סא”ל (מיל.) אלי דקל, בשיחה עם המחבר, וכן אהוד עילם, שספרו Ehud Eilam, The Next War between Israel and Egypt: Examining a High-intensity War between Two of the Strongest Militaries in the Middle East (London, Valentine Mitchell, 2014), מתאר תרחיש של לחימה גבוהת-עצימות בין ישראל למצרים, וטוען כי ישראל תיתקל בקשיים רבים במקרה של מלחמה כזו, למרות עליונותה הטכנולוגית. ר’ גם סקירת הדעות אצל אורי מילשטיין, “40 שנה לביקור סאדאת: האם האינטרסים המשותפים ישמרו על השלום?”, מעריב, 17 בנובמבר 2017, http://www.maariv.co.il/news/politics/Article-609158

[63] Alhaya (Arabic), April 26th, 2017, https://www.youtube.com/watch?v=i2Oww5GNqBE; The Guardian, March 28th, 2015, https://www.theguardian.com/…/egypts-president-backs-united-arab-force-to-tackle-regional-security-threats

[64] מצרים תקפה בעבר בלוב, ובמהלך 2017 דווח במועדים שונים על השמדה מצרית של שיירות אמצעי לחימה שהוברחו מלוב. The New Arab, May 9th, 2017, https://www.alaraby.co.uk/…/egyptian-planes-destroy-arms-…-libya; AP, October 23rd, 2017, http://www.nydailynews.com/…/egypt-destroys-arms-…-libya-article-1.3582698

[65] הכבישים המקשרים עם מצרים עם לוב הם דו-כיווניים וניתן להעביר בהם דרגי אספקה של יחידות גדולות ללא בעיה מיוחדת.

[66] ר’ למשלElizabeth Kier, “Culture and the French Military Doctrine Before WWII”, in Peter Katzenstein (Ed.), “The Culture of National Security: Norms and Identity in World Politics”, New York: Columbia University Press, 1996

[67] עמוס ידלין, “הקדמה”, בתוך יגאל שפי, התרעה במבחן: פרשת רותם ותפישת הביטחון של ישראל 1957-1960, תל אביב: מערכות, 2008, עמ’ 8

[68] Henry Kissinger, A World Restored: Metternich, Castlereagh, and the Problems of Peace, 1812-22, 1957, Re-Print: Echo books, 2013, pp. 144-145

[69] כך למשל, ב-2012 מצא סקר כי כשלושת-רבעי מהנשאלים תמכו בביטול הסכם השלום בין ישראל ומצרים (גלובס, 21 באוקטובר 2012, http://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1000791440); ובספטמבר 2015 נמצא כי רוב המצרים רואים בישראל את המדינה העוינת ביותר (Jerusalem Post, September 29th, 2015, http://www.jpost.com/Arab-Israeli-Conflict/Poll-shows-Egyptians-view-Israel-as-most-hostile-state-419403). באוקטובר 2017 מצא סקר כי 29% מהמצרים תומכים בשיתוף פעולה של מדינות ערב עם ישראל בנושאים כגון טכנולוגיה, לחימה בטרור והכלת איראן, עדיין מעט אולם יותר מבעבר. Washington Institute for Near East Policy Poll, October 12th, 2017, http://www.washingtoninstitute.org/policy-analysis/view/egyptians-surprisingly-open-to-key-trump-policies-new-poll-shows .

קשה לדעת כיצד תשפיע מדיניותו של א-סיסי, התומך בשיתוף פעולה עם ישראל יותר מכל קודמיו, ונהנה מפופולריות רבה – האם ינסה ויצליח לשנות את דעת הקהל במצריים ביחס לישראל?

[70] The Arab Weekly, September 17th, 2017, http://www.thearabweekly.com/Opinion/9249/Cairo-facing-calls-to-increase-Sinai-military-presence . יש המעריכים את המספר הפרוס בסיני כיום כבר ביותר מכך. כך למשל אלי דקל, “התשתית הצבאית בסיני”, הרצאה, 23 בספטמבר 2015, https://www.youtube.com/watch?v=wGdNR3a1tnA

עוד כתבות שעשויות לעניין אותך