ההתמודדות עם סחטנות המשתמשת באיומים גרעיניים היא חיונית כדי למנוע הפיכת השימוש בהם לכלי נפוץ. נייר עמדה זה מסתמך על מקרה אוקראינה כדי להציע אסטרטגיה להתמודדות כזו.
מטרתו של נייר עמדה זה היא להציג תפיסה להתמודדות עם סחטנות גרעינית. אומנם המקרה שבו הוא עוסק הוא האיומים הגרעיניים של רוסיה באוקראינה, אולם הוא מציג תפיסה עקרונית להתמודדות עם איומים גרעיניים ולהשגת ויתורים מדיניים או צבאיים.
נייר העמדה מסביר מדוע יש צורך להתייחס ברצינות לאיומים הגרעיניים הרוסיים; מה משמעותם עבור אירופה ושאר העולם – כעת או במקרים עתידיים; כיצד אפשר להרתיע את רוסיה ממימוש איומים אלה או להבטיח כי אם תממש את איומיה היא לא תזכה בוויתורים. כל זאת – בלא להגדיל את הסיכון למלחמה גרעינית כוללת.
א. הסבירות שרוסיה תשתמש בנשק גרעיני טקטי היא נמוכה, אך חובה להתייחס ברצינות לאיום כזה
המלחמה באוקראינה הובילה לאחרונה להסלמת האיומים הגרעיניים מצד רוסיה. ניתן לציין את אמירתו של הנשיא לשעבר מדבדב באופן מפורש כי רוסיה תגן על עצמה “בכל האמצעים”, וכי הוא מאמין כי מדינות נאט”ו תצבנה את ביטחונן לפני זה של אוקראינה. במילים אחרות, הוא איננו מאמין כי הן תתערבנה במקרה של הפעלת נשק גרעיני. בצורה עוד יותר מפורשת, חבר מועצת הביטחון הרוסית איים גם כי הצטרפותה של אוקראינה לנאט”ו פירושה מלחמת עולם שלישית.[1] בדרך כלל מקובל לחשוב כי האיום הרוסי הגרעיני כלפי אוקראינה מתייחס לשימוש בנשק גרעיני טקטי, כלומר ראש קרב קטן יחסית בעל נזק מוגבל, אם כי גדול מאוד בהשוואה לפצצות קונוונציונליות.
תגובת מדינות המערב לאיומים אלו הייתה לרוב מעורפלת. כך למשל אמר מזכ”ל נאט”ו, ינס סטולברג, כי “כל שימוש בנשק גרעיני ישנה באופן בסיסי את טבע העימות ויהיה בעל השלכות קשות”, וכי שימוש כזה יהיה “חציית קו חשוב”, אך ציין גם כי “נסיבות שבהן ייתכן שיהיה על נאט”ו להשתמש בנשק גרעיני הן מאוד בלתי סבירות” (Extremely remote).[2]
משבר אוקראינה מעלה את השאלה כיצד צריך המערב להתייחס לאיומים הגרעיניים הרוסיים. יש הטוענים כי חשוב להיזהר מלהרגיז את פוטין מחמת החשש משימוש בנשק גרעיני: אחת ההשלכות הברורות של גישה זו היא כמובן עידוד סחטנות גרעינית. יש הגורסים כי ניתן להתעלם מאיומים כאלה, מפני שרוסיה לא תעז להשתמש בנשק גרעיני. טענה זו נוחה כי אינה מחייבת תגובה, אולם יש לפקפק בה, ולא רק מפני שחלק מהדוגלים בה סוברים מצד אחד כי פוטין הוא משוגע בלתי צפוי ומצד שני כי הוא שפוי מספיק כדי שלא יעז להשתמש בנשק גרעיני, אלא גם מפני שהנחה שתוצאותיה נוחות מהווה פיתוי גדול להיאחז בה, גם אם איננה מחויבת המציאות. דעה אחרת סוברת כי אפשר שרוסיה תעז להשתמש בנשק גרעיני, אולם יש להתעלם מהאיומים שכן מחיר הכניעה לסחיטה גרעינית יהיה גבוה מדי.[3]
בפועל, נראה כי הסיכויים לשימוש בנשק גרעיני טקטי באוקראינה בידי רוסיה נמוכים מאוד, מכמה סיבות:
ראשית, אף על פי שאי אפשר לערוב לכך שפוטין לעולם לא יפנה לשימוש בנשק גרעיני, רוב העדויות הגלויות מצביעות על כך שהאיומים הגרעיניים אינם מלווים כרגע בצעדים ממשיים. הפעלת נשק גרעיני איננה עניין של החלטה פשוטה על הפעלת נשק זמין: ראשי הקרב הגרעיניים מאוחסנים במקומות ידועים ובנפרד מפלטפורמות שיגור. סביר להניח ששירותי המודיעין המערביים עוקבים תמיד אחרי מרכזי האחסון של ראשי הקרב הגרעיניים. מכאן שלרוסים קשה לבצע תנועות או הכנות חשאיות בקנה מידה גדול, הגם שאי אפשר לשלול אפשרות של הטעיה או הונאה שתביא לחזית ראש קרב טקטי ללא אזהרה מוקדמת.
שנית, לשימוש בנשק גרעיני יש השלכות פנימיות לא מבוטלות ברוסיה עצמה. בלשונו של מיכאיל חודורקובסקי, ממתנגדי פוטין, השימוש בנשק גרעיני שווה ערך לעריכת משאל עם על הלגיטמיות של פוטין, זאת מפני ש”הלחיצה על הכפתור האדום” היא מטאפורה ולא לחיצה בודדת של מנהיג מדינה: “כפתור אדום” אינו אלא הפעלה של שרשרת פקודות למטה בהיררכיה הצבאית. פקודה כזו אמורה לעבור עוד כמה קצינים. לא מן הנמנע שמישהו מאותם קצינים יסרב לבצע את הפקודה, או יתחמק מביצועה או יעכב אותה, בגלל חומרת המצב. סביר שפוטין איננו מעוניין להעמיד למבחן מעשי כזה את נאמנותם המוחלטת של הקצינים שלו, למעט במקרה שבו ירגיש כי שלטונו מוטל בספק. הגם שצבא הוא ארגון היררכי, ההחלטה להשתמש בנשק גרעיני וכן הפעלת כל מערכות שו”ב הרלוונטיות הייתה ונותרה החלטה קולקטיבית, ולו מבחינה טכנית גרידא,[4] כיוון שהסיכוי של סירוב פקודה או מיסוס פקודה קיים תמיד. כלומר, סביר להניח שרק במצב שבו תראה המנהיגות הרוסית איום אמיתי היא תרצה להעמיד את הנאמנות המוחלטת של כוחותיה למבחן.
לאור כל זאת, האפשרות הסבירה ביותר היא שהאיומים הגרעיניים הרוסיים יכולים לשמש כתעמולה למטרות פנים, או שהם מהווים אמצעי סחיטה של המערב ושל ארצות הברית במטרה ליצור לחץ דווקא על אוקראינה – אפשרות מפתה לאור העדר יכולתה של רוסיה לאיים איומים משכנעים נוספים; פעולות ניתנות להכחשה כגון החבלה בצינור נורדסטרים (אם אכן רוסיה ביצעה זאת) לא הביאו לתוצאות טובות מספיק מבחינת רוסיה, ובשדה הקרב לא נראה שמצבה משתפר, בפרט לאחר פינוי חרסון.
איומים גרעיניים יכולים לבטא תקווה שמדינות המערב תלחצנה על אוקראינה להגביל את התקדמותה, ואף להסכים להסדר שייטה לטובת הצד הרוסי, שכן המשך המתקפה “הבלתי זהירה” עלולה לגרום לרוסיה להסלים עוד יותר. למשל, סביר שההודעות האחרונות של שר ההגנה האמריקאי על יכולתה המוגבלת של ארה”ב לסייע עוד לאוקראינה, הודעות שבאו זמן לא ארוך לאחר שנשיא ארה”ב ביידן הביע חששות מהסלמה גרעינית, הן חלק ממאמץ ללחוץ על אוקראינה כדי להגביל את הסיכוי להסלמה שתוביל את רוסיה להשתמש בנשק גרעיני טקטי.
עם זאת, גם אם הסיכוי לשימוש בנשק גרעיני נמוך, אין פירוש הדבר שאפשר להתעלם מאיומים אלו לגמרי. הן בגלל האפשרות שהאמונה כי הדבר לא ייתכן מבלבלת בין המצב הרצוי לבין המצב האפשרי, הן בגלל האפשרות שמאורע לא צפוי או טעויות עלולים להתרחש.
ובמיוחד – כיוון שהבדלי התפיסות בין הגישה הרוסית והגישה המערבית בנוגע לשימוש בנשק גרעיני מובילים למצב שבו, כרגע, ממשלת רוסיה יכולה לסבור כי איומי הנגד של ארה”ב וברית נאט”ו אינם אמינים, ואילו המשך האיום בנשק גרעיני – בין שכוונתה להשתמש בו ובין (וזה סביר יותר) שלא – מביא רווחים עבורה.
במערב מקובלת בקרב רוב מקבלי ההחלטות (והציבור הרחב) התפיסה של “השמדה הדדית מובטחת” (MAD – Mutually Assured Destruction), שבקווים כלליים מאוד מניחה כי קיום יכולת להשמדה הדדית של שני הצדדים הלוחמים תמנע פריצת מלחמה גרעינית. בצורה פופולרית (אך לא מחויבת) מיתרגמת תפיסה זו להנחה כי חציית הסף הגרעיני מובילה למלחמה מסוג אחר, כלומר שכל שימוש בנשק גרעיני יוביל למלחמת עולם, ומכאן ששימוש כזה הינו בלתי אפשרי אצל אומה רציונלית.
אולם מבחינת הדוקטרינה הרוסית, הנחה זו אינה נכונה: התפיסה הרוסית המעודכנת[5] מניחה כי רוסיה עשויה להשתמש בנשק גרעיני הן מול מתקפה גרעינית נגד רוסיה ובעלות בריתה, והן מול איום קונוונציונלי המסכן את עצם קיומה של רוסיה. במילים אחרות, רוסיה איננה מניחה כי המצב היחיד של שימוש בנשק גרעיני הוא מלחמה גרעינית משמידת-עולם: חציית הסף הגרעיני איננה בהכרח משנה את טיבה של המלחמה. בהתאם, ובצדק מבחינתה, יש יותר אפשרויות לאיומים גרעיניים מאשר לפי התפיסה המערבית המקובלת, שכן הם אינם חייבים להתפתח להשמדה הדדית מובטחת.
אפשר כמובן לפקפק במחויבותה של הצמרת הרוסית – הפוליטית והצבאית כאחת – לדוקטרינה הצבאית של עצמה, ויש להניח שאינטרסים הישרדותיים של פוטין ומשטרו ימלאו תפקיד חשוב יותר מאשר הדוקטרינה בכל החלטה על שימוש בנשק גרעיני, אך משמעות הדבר היא שאינטרסים הישרדותיים של המשטר (ולא דווקא של המדינה) עלולים לדחוף לחציית הסף הגרעיני. נוסף על כך, יש לזכור שהדוקטרינה מייצגת צורת חשיבה שהממשל הרוסי מבקש להציג כלפי פנים וגם כלפי חוץ, ושיטת חשיבה כזו מציבה פחות מעצורים בפני שימוש בנשק גרעיני, שלא כל סוגיו נתפסים כנשק “יום הדין”, ולכן אינם כפופים לכל המעצורים הקיימים כאשר מניחים שהאפשרות היחידה של שימוש בנשק גרעיני היא להשמדה הדדית כללית.
מלבד זאת, לא רק שישנם פקפוקים רבים בשאלה האם תפיסת MAD היא באמת המפתח להבנת העובדה שטרם התחוללה מלחמה גרעינית מאז הירושימה ונגסאקי, אלא שבמקרה של אוקראינה מדובר במקרה החורג מתפיסת ההרתעה המערבית מול נשק גרעיני המניחה כי מדובר בשתי מדינות המאיימות זו על זו בצורה גרעינית. בניגוד לכך, אוקראינה איננה חברה בנאט”ו. כלומר, הרחבת מדיניות התגובה המערבית לשימוש בנשק גרעיני באוקראינה תדרוש כי ברית נאט”ו תסכן את כל מדינותיה במלחמה גרעינית כדי להגן על מדינה שאיננה חברה בה.
לא פלא שבמצב כזה הרוסים יכולים לסבור שהאיומים נגדם אינם אמינים: מבחינה כלכלית רוב הצעדים שניתן לנקוט נגד רוסיה כבר בוצעו, רוב מדינות העולם אינן משתפות פעולה עם כלל הסנקציות, ומבחינה צבאית אין לרוסיה יסוד לסבור ששימוש בנשק גרעיני טקטי בהכרח יוביל לתגובה גרעינית מצד נאט”ו – ואפילו לא לתגובה צבאית קונוונציונלית, מחשש להסלמה. דיינו שנציין את ההצהרה המפורסמת על “קו אדום” של אובמה בסוריה, ואת העובדה כי בשאר אל-אסד עדיין בשלטון שם, לא מעט הודות להתערבות רוסית. אם חלילה יתרחש האיום הרוסי בקנה מידה קטן, נותר לקורא רק לדמיין האם אזרחי גרמניה ירצו להסתכן במכה גרעינית על ברלין מפני שפוטין פוצץ מתקן גרעיני קטן בן כמה קילוטון מול כוח אוקראיני בשטח פתוח באוקראינה. ופיצוץ כזה, כמובן, יאתגר את הנחות היסוד של תפיסת הביטחון המערבית לגבי השימוש בנשק גרעיני – ועלול להיות גם איתות לעתיד. התמריץ לחוסר תגובה (או תגובה מוגבלת מדי) על המערב יהיה גדול; התמריץ לשימוש נוסף בנשק גרעיני על ידי רוסיה יגדל אם השימוש הראשוני ישיג את מטרותיו, וייצור גם מצב שבו למדינות אחרות יהיה כדאי לעשות שימוש כזה. רוסיה גם עלולה לפרש חולשה מערבית בזירה הבינלאומית (כמו למשל הזלזול שהפגינו הסעודים כלפי בקשות ממשל ביידן להגדיל את הפקת הנפט[6]) כמעידה על חוסר יכולת או חוסר רצון להתעמת, ולפיכך לסבור ששימוש בנשק גרעיני יוביל את ארה”ב לנסיגה מעימות עם רוסיה סביב אוקראינה, מחשש לגלישה לעימות גרעיני.
ארה”ב במפורש רואה איום כזה מצד רוסיה, לא בהכרח רק בגלל אוקראינה. באסטרטגיית הביטחון החדשה שלה, המציבה את סין כאתגר המתפתח העיקרי לביטחונה של ארה”ב, רוסיה נתפסת כ”איום חמור” מיידי, הכולל את האפשרות של “איומים (Threats) גרעיניים נגד ארה”ב ובעלות בריתה ושותפיה”.[7]
בשל כך, גם התעלמות ותקווה אינן חלופות מציאותיות. איומי נאט”ו אינם בהכרח מרתיע אמין, וכישלון להרתיע משימוש בנשק גרעיני יהיה בעל השלכות קשות מאוד.
יתרה מזו, אומנם לכאורה גם הדוקטרינה הרוסית וגם האמריקאית דומות בכך שאינן כוללות התחייבות לא להשתמש ראשונים בנשק גרעיני ובהגבלתן את השימוש לתנאים קיצוניים; אולם קבלת ההחלטות ברוסיה של פוטין שונה מבברית המועצות שלאחר תקופת סטאלין, שמולה פותחה תפיסת MAD שהוזכרה לעיל, ולא בהכרח לטובה.
בניגוד לפוליטבורו, שלא היה דמוקרטי אך תפקד באופן פורמלי ופרוצדורלי והיה בו מקום להבעת דעות שונות לגבי קבלת החלטות שוטפת (כך למשל טרם החלטתו הסופית של ברז’נייב על משלוח כוח צבאי סובייטי מוגבל לאפגניסטאן), רוסיה של היום היא דיקטטורה קלאסית. בסופו של דבר פוטין לבדו מקבל החלטות. ככל הידוע הוא אינו סובל שום מחלוקת ותלוי לחלוטין במידע שמספקים לו שומרי הסף שלו.
בריה”מ לא הייתה קלפטוקרטיה, למרות השחיתות וחוסר היעילות שאפיינו את המשטר הקומוניסטי. מנהיגי ברית המועצות היו פוליטיקאים מנוסים, ורבים מהם שרדו את הטיהורים של סטלין ואת מלחמת העולם השנייה, לכן נהגו במשנה זהירות עם הנשק הגרעיני ועם האפשרות של יציאה למלחמה. לעומתם, פוטין נולד לאחר מלחמת העולם השנייה, מעולם לא שירת בצבא ומעולם לא הנהיג שום גוף פוליטי. קשה לראות ברוסיה הנוכחית קבלת החלטות מסודרת ועבודת מטה. גם אם אין מקבלים במלואה תמונת מצב חמורה לגבי רמתם הנמוכה של הדיפלומטים הרוסים, הרי שיש מקום לדאגה.[8]
קשה להבחין כרגע בהשפעה על הצמרת מצד משרד החוץ או שירותיו, ואם מקבלים את טענת המקורות המקורבים לפוטין, כפי שעלתה בתחקיר שערכה העיתונאית החוקרת פרידה רוסטמובה, שלפיה פוטין אינו יודע להפסיד, האופצייה של הפסד צבאי אפילו אינה מובאת בחשבון ואיש אינו מעז להעלותה על הדעת,[9] הרי שיש גם מקום לחשוש שהרצון למנוע הפסד צבאי עלול להוביל לשימוש בנשק גרעיני.
מצד אחד אמירות ואיומים כמו אלה של מדבדב (החסר כוח עצמאי וללא עתיד פוליטי בלי פוטין) שהוזכרו לעיל מעידות יותר על רצון למצוא חן בעיני פוטין ולא על תכנון להסלמה גרעינית. עם זאת, הליכי קבלת ההחלטות הלא מסודרים מונעים את האפשרות לומר שהסלמה כזו בהכרח לא תתרחש.
ב. המערב איננו יכול להרשות לעצמו לא להרתיע
אם המערב איננו רוצה לאפשר סחיטה גרעינית מתמשכת או להסתכן באפשרות שאכן יהיה שימוש בנשק גרעיני טקטי באוקראינה, על השלכותיו העתידיות, הוא יצטרך להרתיע את רוסיה משימוש בנשק גרעיני טקטי באוקראינה ומהשימוש באיומים גרעיניים ככלי מועיל. בעניין זה יצטרך המערב להתמודד עם שתי בעיות: הראשונה, אם הרוסים אינם מוכנים להפסיד קשה יהיה להרתיעם; והשנייה, אם הממשלות במערב נתפסות כחלשות, אמינות איומיהן תהיה חלשה בהתאם.
ואם למרות הסיכוי הקטן לשימוש בנשק גרעיני רוסיה בכל זאת תעשה שימוש בנשק גרעיני טקטי, ולו הקטן ביותר, תגובה חריפה ביותר, למרות הסיכוי להסלמה, תהיה מחויבת המציאות, אחרת שבירת הטאבו הגרעיני תאפשר איומים נוספים.
השלכות הפעלת נשק גרעיני לא תעצורנה באוקראינה. אם שימוש בנשק גרעיני טקטי באוקראינה ייוותר בלא תגובה מוחצת והרסנית נגד רוסיה, אזי איראן, סין ופקיסטאן עלולות להסיק מסקנות מתבקשות מהניסיון הרוסי ולאמץ סחטנות גרעינית גלויה. התפתחות כזאת תהיה הרת אסון מבחינת ישראל, ולא רק מבחינתה: במקרה של עליית מתח ביטחוני לעבר הסף הגרעיני מדינות כמו ישראל, טאיוואן וערב הסעודית תואשמנה בגרימת ההסלמה ותידרשנה לוויתורים ניכרים, מפני שתהיה חובה לנהוג במשנה הזהירות בפקיסטאן או באיראן או בסין בגלל מחסן הנשק הגרעיני שלהן, ומדינות רוויזיוניסטיות ללא נשק גרעיני תאצנה את המירוץ לפצצה. גם כניעה לסחטנות גרעינית מתוך הנחה כי אוקראינה חשובה לרוסיה יותר מאשר למערב וכי היא נמצאת ב”אזור השפעה רוסי”[10] תוביל לתוצאה דומה: האיראנים, למשל, יכולים לטעון כי בשל השיעים בלבנון וההיסטוריה השיעית שם הרי שלבנון היא חלק מאזור ההשפעה שלהם, וכן הלאה. פתיחת השער לסחטנות גרעינית לא תיעצר בשימוש בודד.
ג. אסטרטגיית הרתעה קונוונציונלית נגד איום גרעיני
הדרך להרתעה בפני הפעלת נשק גרעיני טקטי רוסי באוקראינה צריכה להיות על ידי גישה שמצד אחד תתייחס ברצינות לאיומים, ומצד שני תבהיר שמימושם יוביל לגביית מחיר צבאי – ולא רק פוליטי או כלכלי – כבד מרוסיה, מחיר שהיא תתקשה ובייחוד לא תרצה לעמוד בו, אך גם מבחינת רוסיה עצמה לא יהיה עילה להפעלת נשק גרעיני. כלומר, תידרש תגובה צבאית חריפה וקשה על הפעלת נשק גרעיני – אך לאו דווקא תגובה בנשק גרעיני. העובדה שתגובה זו תתקיים צריכה להיות ברורה ומוחלטת. ללא אמינות בדבר הכוונה והנחישות לפעול, לאיומי תגובה אין משמעות לאיומים מצד המערב.
מסרים מערביים בנושא חייבים להיות אמינים, פשוטים ושאינם ניתנים לשום פרשנות אחרת, כך ששום גורם בצמרת הרוסית לא יוכל “לרכך” את המסר עבור מנהיג המדינה או לצפות שתגובה כזו תהיה סנקציות לא צבאיות – חריפות יותר אך ניתנות להתמודדות.
שנית, המערב יצטרך להפגין באופן ברור יכולת צבאית לגבות מחיר – נושא בעייתי כשלעצמו עקב הזנחת היכולות הצבאיות הקונוונציונליות בברית נאט”ו במשך שנים רבות. עם זאת, העקרונות הבסיסיים להלן יכולים לשמש כמצפן לבניית כוח או להפעלת הכוח הקיים; יתרה מזו, היכולות הקיימות כיום אצל המערב, למרות בעיותיו, עדיין מסוגלות להסב לרוסיה נזק כבד. בפרט לאחר האבדות הכבדות שספגה רוסיה בחודשים האחרונים בציוד ובכוח אדם, יהיה זה נזק שאי אפשר להתעלם ממנו. צבאה של רוסיה, שנחשב בעיני מומחים רבים במערב – כולל רוב הצמרת הצבאית והמדינית – כאיום ממדרגה ראשונה, ספג מכה עזה באוקראינה, הן בשל האבדות הכבדות מאוד והן בשל הביצועים הנמוכים. הסנקציות המערביות, הגם שתועלתן מוגבלת, מפריעות לפיתוח וייצור מערכות נשק מתקדמות שבהן היו חלקים מערביים. במובן זה, יחסי הכוחות דווקא השתפרו לטובת המערב. כרגע נראה שרוסיה מיצתה את פוטנציאל המתקפה היבשתית הנרחבת באוקראינה, וסובלת, למרות הארסנל העצום שלה של תחמושת ארטילרית וחיל אוויר גדול, מהיעדר מודיעין איכותי וממיומנות נמוכה יחסית. גם אם הגיוס שהוכרז על ידי פוטין יצליח, יהיה קשה לשנות במהירות את המגמות הקיימות בקווי החזית. אי לכך אין מקום לפחַד משתק מפני “הפתעות צבאיות” קונוונציונליות של רוסיה. לרוסיה יש סיבה טובה יותר לפחֵד מפני “הפתעות צבאיות” של המערב – והבהרה מפורשת כי שימוש בנשק גרעיני פירושו יהיה “הפתעות” כאלה יהיה בעל משמעות. דווקא העובדה כי מדובר באיום בהפעלה מוגבלת יחסית של כוח יכולה לתרום לאמינותו.
ד. כיצד יש להיערך להרתעה נגד שימוש בנשק גרעיני טקטי או לתגובה על הפעלתו?
הגישה שהוצגה לעיל להשגת הרתעה מפני נשק גרעיני טקטי צריכה להתבסס על אסטרטגיה ממוקדת, מטרות ברורות ומוגבלות לשימוש בכוח, והימנעות מניסיון להרחיב את האיום או את המטרות מעבר למה שמעריכים שנדרש להשגת ההרתעה. כלומר, המטרות אמורות להיות יצירת הרתעה ופגיעה בכוח הצבאי ההתקפי, לא החלפת שלטון ולא שינוי משטר.
מטרות הפעילות למניעת שימוש בנשק גרעיני טקטי או לענישה בתגובה להפעלתו חייבות להיות ברורות הן לאזרחי מדינות נאט”ו והן לרוסים בכל הרמות. צריך שיהיה ברור, ומראש, כי המטרה היא ענישה כבדה על הצעד שעובר את הסף הגרעיני ועל הסכנה שרוסיה יוצרת לאירופה בפרט, ולעולם בכלל, בהפעלת נשק גרעיני. לתגובה צבאית כזו אין כוונה לפגוע בשלמותה הטריטוריאלית של רוסיה (פגיעה שתיצור עילה להפעלה נוספת של נשק גרעיני) אלא לפגוע פגיעה כה קשה בכוחות הרוסיים עד כדי שהמשמעות של הפעלת נשק גרעיני מצד רוסיה תהיה חיזוק העמדה האוקראינית בשאר אוקראינה והחלשתה של רוסיה.[11] אפשר לבחור מטרות לתגובה כזו כך שתשפענה קשה על הכוחות הרוסיים: בסיסי אוויר סמוך לאוקראינה, הרס מתקנים בבסיסי צי רוסיים בחצי האי קרים, השמדה מוחלטת של גשר קרץ’, תקיפת מפקדות גיסות וארמיה בגזרות הסמוכות לאוקראינה, השמדת סוללות נ”מ בגזרות הפעולה, והשמדת צומתי רכבות קריטיים לתספוקת הרוסית. מטרות מהסוג הנזכר סמוכות לאוקראינה באופן יחסי, ניתן לתוקפן באמצעות כוחות אוויר, ומתקפה עליהן תפגע מיידית ביכולתו המבצעית של צבא רוסיה בחזית אוקראינה. בנוסף, מתקפה כזו איננה מיועדת, ואסור שתהיה מיועדת, לחילופי המשטר או להכתבה לעם הרוסי מה טיב המשטר שעליו לבחור. מלבד העובדה שאין ערובה לכך שמחליפו של פוטין יהיה טוב יותר בהעדר החלפה של הממשל כולו, הרי שבעקבות הבעיות הקשות שבהן נתקלו ארה”ב ובעלות בריתה בניסיון להחליף משטרים, לא רק שמטרה כזו תהיה בעייתית להשגה אלא שעצם הצבתה עלול לפגוע בתמיכה הציבורית במהלכי ענישה או בסיוע לאוקראינה, בשל החשש כי תתפתח לפעולה קרקעית או להסתבכות ארוכת שנים חדשה בסגנון וייטנאם.
המטרה היחידה צריכה להיות גביית מחיר על התנהגות בלתי נסבלת – ויצירת ודאות שגביית מחיר כזו אכן תבוא.
עקרונות היסוד לגביית מחיר כזו יהיו:
- ראשית, הבהרה לרוסיה כי שימוש בנשק גרעיני כלפי מדינות ידידותיות למערב – גם אם אינן בברית צבאית רשמית[12] – ייחשב הכרזת מלחמה. יש להבהיר מצד אחד כי יש בסל הצבאי של המערב די אמצעים לא גרעיניים, ומצד שני כי נאט”ו לא תתערב ישירות במלחמה למעט במקרה כזה (אומנם המערב מעורב בסיוע נרחב לאוקראינה, אולם מלחמות פרוקסי וסיוע נרחב של שני הצדדים התנהלו גם בעבר – לדוגמה, מלחמת וייטנאם ואף מלחמות ישראל-ערב – וההבדל בין אספקה מוצהרת לאחד הצדדים לבין השתתפות פעילה של מעצמות בלחימה זו מול זו הוא הבדל גדול). מטבע הדברים, יש שיראו גם בהסתייגות זו כניעה מסוימת, אולם כיוון שממילא ברור שלנאט”ו אין כל כוונה להתערב ישירות במלחמה באוקראינה, המשמעות של הבהרה כזו איננה אלא לומר את המובן מאליו כדי להגדיר את הלא-מובן מאליו: לא תהיה תגובה בנשק לא קונוונציונלי, אולם כן תהיה תגובה בנשק קונוונציונלי. הצהרה על תגובה בנשק קונוונציונלי אמינה יותר מאשר הצהרות מעורפלות על “חציית קו” או רמז למלחמה גרעינית, כיוון שיש סיכוי שאכן תתגשם. ברור לרוסיה שנאט”ו לא תרצה להילחם עד האירופאי האחרון עבור אוקראינה. הרבה פחות יהיה ברור לרוסיה, במיוחד לאור הסיוע המערבי הגדול מהצפוי לאוקראינה עד עתה, כי נאט”ו תימנע מלפגוע בכוחות רוסיים באמצעים קונוונציונליים בתגובה להפעלת נשק גרעיני נגד אוקראינה. הצהרה כזו לכל הפחות תזרע יותר אי-ודאות אצל רוסיה, שכן סבירות התרחשותה גבוהה יותר מאשר איום גרעיני נגדי, ועל כן יש יותר סיכוי שרוסיה תידרש להתייחס יותר ברצינות לאיום זה ולהביאו בחשבון – אך רק אם יהיה לה יסוד לחשוב שיש כיסוי להצהרות ולאיומים, ולא אם תחשוב כי הפעלת נשק כזה דווקא תמנע עימות ישיר עם המערב. בהתאם לכך, מדיניות כזו תוכל להיות משכנעת רק אם כל נאט”ו תתחייב אליה, או אם ארה”ב תחליט להתחייב אליה לבדה. אם רוסיה תחשוב שתיתכן הצבעה של חברות נאט”ו נגד המדיניות כדי לסכלה, אזי המדיניות לא תהיה אמינה.
- על מנת שהאיום יהיה אמין ומרתיע, הוא צריך להיות ספציפי ומגובה בהיערכות מתאימה. איום כזה יכול לכלול הודעה (חשאית או גלויה, בהתאם למידת הישירות בהצהרות הרוסיות) כי במקרה של שימוש בנשק גרעיני טקטי, אשר כאמור ייחשב הכרזת מלחמה, כוחות נאט”ו יתקפו מייד מטרות צבאיות רוסיות לכל רוחב החזית באוקראינה, וכן מפקדות ומתקני מפתח צבאיים ומתקני תשתית חיוניים צבאית סמוך יחסית לאוקראינה. כאמור לעיל, בסיסי אוויר, צומתי רכבות מרכזיים, מאגרי אספקה, מפקדות – כולם יכולים להוות יעד לתקיפה (אך לא עמוק מספיק כדי להוביל להפעלת מערכות תגובה נגד מתקפת טילים מהסוג שאליו נערכו בריה”מ וארה”ב בזמן המלחמה הקרה). ניתן יהיה גם לפרסם (או להעביר לרוסים) מדי פעם צילומים מעודכנים של מפקדות רוסיות או מתקנים כאלה, כדי להדגים לרוסים ללא הרף מה נמצא בסיכון, ועד כמה מוגבלת יכולתם להסוות את מתקני המפתח של צבאם. מטבע הדברים, הדבר ידרוש גם מעקב מודיעיני רציף כדי לסכל ניסיונות הסוואה. הסיכון שרוסיה לוקחת במקרה של הפעלת נשק גרעיני טקטי באוקראינה במצב כזה הוא שהיא מסתכנת בגרירת מדינות המערב פנימה, לאור הצהרותיהן המוגדרות והכנותיהן, במקום להרחיקן; כניסת מדינות המערב ללחימה כזו תחריף מאוד את מצבה של רוסיה באוקראינה ובאופן כללי – דבר שיאיין כל הישג לרוסיה משימוש בגרעין טקטי. כמובן יש בהצהרה כזו סיכון להסלמה אם רוסיה תתעלם ממנה – אולם אין הרתעה בלי אמינות. מי שאיננו מוכן להסלים בתגובה לאיום לא יצליח להרתיע, שכן הצהרותיו יהיו ככלי ריק. וכיוון שמחיר אי-הפעולה יהיה גבוה מאוד, התועלת באיום כזה קיימת.
- הכרזה כזו לא תהיה אמינה כשלעצמה אלא אם, כאמור, תגובֶּה במעשים המצביעים על הכנות לתגובָה. כוחות נדרשים לתגובה צריכים להיות מוצבים בכוננות מתמדת. מדינות המערב תידרשנה לקדם מטוסי קרב (ואת הנ”מ המגן על הבסיסים) לטווח תקיפה לאוקראינה וסביבותיה; סוללות הגנה אווירית תצטרכנה להיות מוצבות קרוב לאוקראינה, כדי להגן על המדינות השכנות מאפשרות של מכת פתע רוסית שמיועדת להשבית חלק מכוחות אלו – כמובן, מכה כזו תהיה הכרזת מלחמה בעצמה, אולם רוסיה, במידה שתחליט על הפעלת נשק גרעיני טקטי באוקראינה, עשויה לחשוב שלחימה קונוונציונלית מול כוח מערבי פגוע עדיפה מול לחימה כזו מול כוח מערבי שלם. אפשרות פעולה קונוונציונלית של רוסיה סמוך לגבולותיה במערב אירופה איננה בהכרח מופרכת יותר מאפשרות של שימוש בנשק גרעיני טקטי באוקראינה, במיוחד כאשר השימוש נועד להסיר איום אמין. האצת פרויקטים כגון Aegis Ashore נגד טילים, המתוכנן לקום בפולין, והרחבתו למדינות אחרות, תהיינה צעד חשוב, שכן הן תשדרנה כי המערב מתכונן ברצינות להסלמה ונאט”ו לכל הפחות מגנה על עצמה מפני האפשרות של החטאה של נשק גרעיני. צעדי תגובה להתגרויות רוסיות גם הם יהיו מועילים, שכן אם הרוסים פולשים ולו לשניות מספר למרחב האווירי של מדינות נאט”ו – אין סיבה שהתגרות זו לא תיענה בצעד דומה שיכלול גם סנוור מכ”מים רוסיים או צעדים דומים שאינם גורמים לקורבנות. הקפדה מצד מדינות המערב על ריבונותה של רוסיה כאשר זו אינה מקפידה על ריבונותן איננה צעד מועיל.
מטבע הדברים, קיים חשש כי היערכות כזו מול רוסיה תדלל את הפריסה האמריקאית מול סין, המוגדרת כאמור באסטרטגיית הביטחון הלאומית האמריקאית החדשה כאיום גדול יותר מאשר רוסיה. אולם בפועל, מדובר בחשש מוגבל: מהצד המדיני, לא נראה שרוסיה וסין מתואמות, הגם שסין יכולה להחליט לבצע מחטף; ומהצד הצבאי – בשל מרחקה של טייוואן מכל בסיס אמריקאי, ממילא כוחות הצי והנחתים שיישלחו לסייע לה אינם כוחות האוויר שארה”ב יכולה להציב באירופה, מה גם שניתן להשתמש לפחות בחלק מכוחות האוויר של מדינות נאט”ו באירופה למטרות אלו. כמובן, יידרש מאמץ מרוכז כדי לפרוס מיידית כוחות, בפרט לאור הכשירות הנמוכה של חלק מצבאות נאט”ו. אולם אם ירצו צבאות נאט”ו להרתיע מאיום גרעיני – הרי שהם יידרשו לעשות את המאמץ הזה.
- היערכות לתקיפה כזו צריכה להיות על ידי כוחות אוויריים בלבד ואסור לה להיות מלווה בתגבור יבשתי ניכר. תגבור יבשתי כזה יכול להתפרש ברוסיה בקלות יחסית כמעיד על כוונות פלישה. בניגוד לכוח אווירי, שיגרום נזק כבד אך לא יפלוש, כוח אווירי יחד עם כוחות קרקע הינו איום פלישה קרקעית, ובהתאם סיכוייו להוביל להסלמה נוספת או לפתיחת מלחמת מנע גדולים. כיום ארה”ב פורסת לאימונים והפגנת כוח יחידות צבאיות, כגון לאחרונה הדיוויזיה המוטסת ה-101 ברומניה;[13] אין בכך בעיה כשלעצמה, אולם אם תבצע נאט”ו תגבור כוחות אוויריים להרתעה וגםתצבור כוחות קרקעיים סמוך לגבול, הסבירות להסלמה ולמלחמה נרחבת עולה מאוד. ניתן יהיה לפרוס יחידות להגנה על שדות תעופה וצירי אספקה, אולם חיוני יהיה להימנע מפריסה צבאית רחבת היקף.
- לצד הפעולות הגלויות המיועדות ליצירת ההרתעה, ניתן להעביר לרוסים מסר לא פומבי על כך כי במקרה של הפעלת נשק גרעיני או סימנים כי הפעלתו קרובה, הם יספגו – לצד תגובה צבאית גלויה – מתקפת סייבר בכל הכלים האפשריים. הסיבה שמסר כזה רצוי שיהיה חשאי קשורה לכך שמדינות אינן רוצות כיום לחשוף את יכולות הסייבר שלהן, ולכך שפעולות כאלה ניתנות להכחשה. מרכזי העסקים והשלטון של רוסיה מסתמכים על מחשוב ורשתות לא פחות מאלו של כל מדינה מערבית אחרת; מתקפות סייבר יכולות להסב נזק כבד נוסף.
המסר לרוסיה חייב להיות לא רק חשאי, אלא גם מובן ואינו משתמע לשתי פנים על מנת למנוע כל אפשרות של פרשנות מוטעית. יתרה מכך, הוא אמור להיות מלווה בצעדי סייבר התקפיים הפגנתיים אבל לא קטלניים, שהם מצידם – לאור עליונות המערב בתחום – יכולים להמחיש לצמרת הרוסית את המחיר שניתן לגבות ממנה אף ללא הפעלת כוח צבאי גלוי.
סיכום
אסטרטגיה לתגובה קונוונציונלית מסיבית על שימוש בנשק גרעיני טקטי כלפי צד שלישי יכולה לאפשר למערב למנוע שימוש כזה או – אם תיכשל במניעתו – להדגים כי שימוש כזה אינו משתלם. כיוון שהיא איננה נושאת איתה את האפשרות המיידית של מלחמה גרעינית, קל יותר יהיה להחליט על שימוש בה; ומאותה סיבה, איום בה אמין יותר מאשר איום בתגובה גרעינית הדורש ממדינות להסתכן במלחמה גרעינית כדי להגן על צד שלישי.
כאמור, מטרתה של אסטרטגיית הרתעה כזו איננה להביס את רוסיה באמצעות איום צבאי ישיר; אסטרטגיה שזו מטרתה בהכרח תוביל להסלמה של העימות. אסטרטגיית הרתעה כזו, המודעת לבעיותיו אך גם לכוחו של הצבא הרוסי, תבקש לנצל את נחיתותו הקונוונציונלית הנוכחית של הצבא הרוסי, כפי שהתגלתה בלחימה באוקראינה, כדי להפוך את השימוש בנשק גרעיני או את האיום בו לבלתי משתלם. כדי למנוע אסון גרעיני ההנהגה הרוסית חייבת להבין שאם תפעיל נשק גרעיני היא מסתכנת במלחמה קונוונציונלית עם כמה מדינות נאט”ו כאשר אין לה יכולת לנצח במלחמה קונוונציונלית, לאחר האבדות הקשות שספגה בחודשי הלחימה באוקראינה. הלחימה ה”רגילה” על הקרקע היא עניין אחד, ובו המצב ופעולות הצדדים ידועות; אולם שימוש בנשק גרעיני ייענה בכוח קונוונציונלי – אך כוח רב עד כדי כך שגם האיום לעשות שימוש בנשק גרעיני יהיה פחות אפקטיבי.
אסטרטגיה כזו, הגם שאיננה נטולת סיכונים, תוכל לשמש את המערב למניעת הסלמה אם תנוהל מצד אחד בזהירות ומצד שני בנחישות ובאמינות. למערב יש אינטרס גדול במניעת הפיכת נשק גרעיני לקלף סחטנות מדיני יעיל (כמובן, צפון קוריאה כבר עשתה שימוש יעיל מסוים בסחטנות גרעינית, אך מוגבל). אם קלף הסחטנות הגרעינית ינוצל בהצלחה, אזי הוא יופיע יותר ויותר על הבמה, וככל שיופיע יותר – כך גם יגדל הסיכוי להסלמה גרעינית, בכוונה או בטעות. לפיכך, הרתעה אמינה היא אינטרס חיוני של המערב, ופיתוח אסטרטגיה להרתעה אמינה ללא הסלמה – חיוני גם הוא.
[1] https://www.reuters.com/world/europe/admission-ukraine-nato-can-lead-third-world-war-russian-official-2022-10-13/
[2] https://www.nato.int/cps/en/natohq/opinions_208063.htm
[3] https://www.washingtonpost.com/opinions/2022/10/11/we-cant-let-putin-win-with-nuclear-bluster-blackmail/
[4] https://podcasts.google.com/feed/aHR0cHM6Ly9yc3MuY2FzdGJveC5mbS9ldmVyZXN0L2MwNmIyYmY0ZGQzNzQxNTc5ZTVjMWRiYzcyNzU4ZThkLnhtbA/episode/ZmZiMzI0ODQtMjkyMC00NzBiLWEyZmQtNTIzNjdkMDAzOWFl?ep=14
[5] http://www.kremlin.ru/supplement/461
[6] https://www.wsj.com/articles/u-s-saudi-relations-biden-mbs-animosity-11666623661
[7] US Department of Defense, “2022 National Defense Strategy of the United States of America”, p. 4, 7, https://media.defense.gov/2022/Oct/27/2003103845/-1/-1/1/2022-NATIONAL-DEFENSE-STRATEGY-NPR-MDR.PDF
[8] ראה למשל מאמרו של הדיפלומט הרוסי לשעבר בוריס בונדראייב:
https://www.foreignaffairs.com/russian-federation/sources-russia-misconduct-boris-bondarev
[9] https://faridaily.substack.com/p/putin-always-chooses-escalation?utm_source=email
[10] טיעוניה המשתנים של רוסיה בעניין אוקראינה בעשרים השנה האחרונות, כמו גם נכונותה להסכין עם קבלתן הטרייה של פינלנד ושוודיה לנאט”ו, מעידים על מגבלות הטענה.
[11] בדומה לכך, כך למשל על המערב להכריז באופן חד-משמעי שמצד אחד הוא אינו מתחייב לקבל את אוקראינה לנאט”ו, אולם אוקראינה היא מדינה חופשית וריבונית שזכותה להצטרף לכל ארגון שתרצה. אם רוסיה תמשיך בהתנהגות חתרנית, הרי שהמערב יראה בכך הצדקה נוספת להרחבת התפקיד של נאט”ו מעבר להיותו הגנתי בלבד.
[12] הסיוע המערבי לאוקראינה הופך אותה לבעלת ברית בפועל; בתוך חצי שנה הועבר לה סיוע בשווי עשרות מליארדי דולרים. https://researchbriefings.files.parliament.uk/documents/CBP-9477/CBP-9477.pdf; https://www.ifw-kiel.de/publications/kiel-working-papers/2022/the-ukraine-support-tracker-which-countries-help-ukraine-and-how-17204
[13] https://www.cbsnews.com/news/ukraine-news-russia-us-army-101st-airborne-nato-war-games-romania/
סדרת הפרסומים “ניירות עמדה” מטעם המכון מתפרסמת הודות לנדיבותה של משפחת גרג רוסהנדלר
תמונה: IMAGO / ZUMA Wire / Mikhail Metzel / Kremlin Pool
- בניית אתרים