ההתפתחויות בגבולה הצפוני של סוריה מחייבים את ישראל להתאים את עצמה למצב החדש תוך שהיא ממשיכה לדבוק בהסתמכות עצמית ולהשקיע בצבאה.
המצב בצפון סוריה, בעקבות הנסיגה האמריקאית, עדיין אינו ברור, ועדיין אין לדעת מה תהיינה השלכותיה של הנסיגה. אולם בניגוד לאמירות שנשמעו, אין מדובר באסון אסטרטגי אלא במצב מורכב.
לאורך שנות מלחמת האזרחים בסוריה ישראל יצאה נשכרת בשל החלשת צבא אסד והסחת הדעת של האויב בדמשק. אך בד בבד, הרִיק הפוליטי אִפשר לשליחיה החמושים של איראן לסייע לנשיא אסד במלחמת האזרחים תוך יצירת נוכחות בסוריה. המלחמה עוד לא הסתיימה, אך ברור שאסד הצליח בהדרגה להחזיר את שלטונו במדינה לאחר ההתערבות הרוסית למענו. ישראל נמנעה ממעורבות במאבק האלים שהתחולל בסוריה, ואין לה כל השפעה על האופן שבו יסתיים.
עם זאת, מדינה סורית חזקה אינה בהכרח נוגדת את האינטרס הישראלי. אומנם מדינות יכולות לגרום נזק גדול יותר מארגונים צבאיים לא-מדינתיים, אך הן מגיבות טוב יותר למסרים הרתעתיים. ניתן להניח כי אסד מחוזק יוכל להתמודד טוב יותר עם הלחץ מאיראן. הברית הוותיקה בין איראן לסוריה (מאז 1979) אינה עומדת להתפורר, אך מרחב פעולה סורי גדול יותר עשוי בהחלט להועיל לישראל.
גם נשיא רוסיה, ולדימיר פוטין, החותר למשטר אסד יציב שישמר את בסיסי רוסיה בסוריה, מעדיף נוכחות והשפעה איראנית מופחתות. פוטין הוכיח זאת כאשר העלים עין מהמערכה הצבאית הישראלית נגד יעדים איראניים. אין זה סביר כי המנהיג הרוסי ישנה מדיניות זו כל עוד לא תנסה ישראל לערער את יציבותו של משטר אסד.
הכורדים הסוריים הם המפסידים הגדולים של המשחק האכזרי והציני של הפוליטיקה הבינלאומית. לרוע המזל, מבחינתם, הם הפכו ללא נחוצים יותר, באופן פרדוקסלי לאור הצלחתם במיגור דעא”ש. הניסיון ההיסטורי שלהם צריך היה ללמד אותם שאין לסמוך על ארה”ב.
אומנם היו רבים בישראל אשר חלמו על מדינה כורדית ידידותית במזרח התיכון, אלא שהכורדים מפוצלים בתוך עצמם וקשה להם לייצר אחדות, המטרה הנחוצה לבניית מדינה. גם אילו קמה מדינה כורדית אי-אפשר להניח שהייתה הופכת לבעלת ברית של ישראל. ללא מוצא לים, המדינה החדשה הייתה חייבת להישען על אחת משכנותיה – איראן, עירק, סוריה או טורקיה – וליישר איתה קו אנטי-ישראלי.
האם הנוכחות הצבאית הטורקית בצפון סוריה ובעירק פוגעת באינטרסים של ישראל? הפניית המשאבים ותשומת הלב של ארדואן כלפי אזורים שמעבר לגבולה עשויה להפחית את עיסוקו בישראל, ויותר מכך, יש לכך פוטנציאל חיכוך גבוה עם איראן.
למעט ישראל, רק טורקיה מסוגלת לאזן את עלייתה של איראן. אולם, ייתכן שתדבק במדיניותה ההיסטורית המאופקת מול טהראן ותצפה מן הצד במאבק מול ישראל, שיחליש את איראן ויסייע לה בדרכה למימוש הגמוניה טורקית במזרח התיכון על פי שאיפותיה הנאו-עות’מניות והאסלאמיסטיות.
לאיראן יש סיבות טובות להיות שבעת רצון מיציאתה של ארה”ב מצפון סוריה ולשאוף שמהלך זה יסלול את הדרך לנסיגות דומות בעיראק, ובסופו של דבר במפרץ הפרסי. איראן בהחלט עשויה להשתמש בשליחיה ולפגוע בחיילים אמריקאים שעדיין פרוסים במזרח התיכון כדי לחזק את הדחפים הבדלניים בארה”ב. בכל מקרה, בעקבות הנסיגה, יש לאיראן סיכוי טוב יותר לביסוס המסדרון השיעי, אם כי עדיין היא מתמודדת עם ההתנגדות הצבאית הישראלית.
יתרה מזאת, ההפגנות המתקיימות לאחרונה בעיראק ובלבנון מצביעות על התנגדות עממית לניסיונותיה של איראן לשלוט באמצעות מיליציות מקומיות במדינות אלו כדי להשיג הגמוניה אזורית. הסיכויים לשינוי פוליטי גדול במדינות אלה ובאיראן אינם טובים במיוחד, אך ההנהגה האיראנית תצטרך להסיט משאבים כדי להחזיר את השקט למדינות אלה.
הנסיגה האמריקאית מסוריה היא חלק מדפוס אמריקאי המעיד על חולשה, במיוחד כתגובה לפרובוקציות מאיראן. עם זאת, ההתנקשות באבו בכר אל-בגדדי היא בהחלט אזהרה שאמריקה עדיין מסוגלת להעניש את הרעים. החלטתו של הנשיא טראמפ לסגת משקפת את ירידת החשיבות של המזה”ת בשל הפסקת תלותה של ארה”ב בנפט מהמפרץ, וגם את העייפות האמריקאית ממלחמות ממושכות, אלפי קילומטרים מהבית. עם זאת, השימוש הבלעדי שטראמפ עושה באמצעי לחץ כלכליים עלול להתברר כטעות אסטרטגית.
האירועים בצפון סוריה מהווים תזכורת חיה לכך שהשימוש בכוח הוא חלק מחוקי המשחק במזרח התיכון. יתרה מכך, השימוש בכוח עדיין זוכה לתמיכה עממית, ולראיה, אסד, פוטין וארדואן זכו לשבחים מבית.
מבחינת ישראל, עליה להסתגל במהירות לנסיבות החדשות ולפתח תגובות נאותות למצב שלא ממש הפתיע. החששות שארצות הברית תפקיר את ישראל – כפי שנהגה בכורדים – מוגזמים מאוד. יחד עם זאת, על ישראל להמשיך לדבוק בהסתמכות עצמית ולהשקיע בבניית עוצמתה הצבאית כדי לעמוד במבחנים הקשים שעוד נכונו לה.
סדרת הפרסומים “ניירות עמדה” מטעם המכון מתפרסמת הודות לנדיבותה של משפחת גרג רוסהנדלר.
תמונה: Bigstock
- בניית אתרים