מכון ירושלים למחקרים אסטרטגיים

פרופ' אפרים ענבר

פרופ' אפרים ענבר

נשיא מכון ירושלים למחקרים אסטרטגיים.

השגת קונצנזוס בינלאומי לשיפור הסכם הגרעין, לאחר שכבר הוכרז כהישג כביר, היא משימה לא קלה שתצריך סבלנות רבה ועבודה דיפלומטית מאומצת. לא בטוח שמאמץ כזה ישיג את המטרה

אמירתו של ראש הממשלה בנימין נתניהו, "Fix it or Nix it" ("תקן אותו או חסל אותו") ביחס להסכם הגרעין עם איראן, הוא בהחלט סלוגן קליט וטוב, שהפך גם למטבע לשון בזכות יכולותיו הרטוריות. אך אם נשים בצד את הסיסמה, גישה זו אולי תקשה על איראן אך וודאי שלא תשים קץ לשאיפתה להשיג נשק גרעיני.

מה שצריך "לחסל" זה לא את הסכם הגרעין – שהוא לא יותר מאשר פיסת נייר – אלא את התשתיות הגרעיניות של איראן. רק איום צבאי אמין יכול לגרום לאיראן לסגת מהמסלול להשגת נשק גרעיני.

הסכם הגרעין, שנחתם עם איראן ביולי 2015, היה למעשה הצגה ששירתה רק את מטרותיה של איראן. בעוד שההסכם כפה על איראן הגבלות על מצבורי האורניום שלה ועל יכולתה להעשיר אורניום למשך עשור, הרי שלאחר פקיעתו תוכל איראן להמשיך בתכניתה הגרעינית. יתרה מכך, ההסכם אינו מונע התקדמות נוספת כמו שדרוג צנטריפוגות.

בדומה לכך, עבודות נוספות בתחום החימוש הן בגדר המותר, מה שמקצר את דרכה של איראן לפריצה גרעינית בעתיד. כמו כן, ההסכם מתיר לאיראנים למנוע פיקוח יעיל בכך שהיא רשאית להכריז על כל אתר בשטחה כעל אתר צבאי ואף מתעלם מסוגיית אמצעי השילוח – למשל, תכנית הטילים של איראן. המשמעות היא כי הוא אינו עושה דבר כדי למנוע או אפילו לרסן את תכניתה של איראן להשגת הגמוניה באזור.

מכאן, הדרישה המגיעה בעיקר מכיוונה של ישראל "לתקן או לחסל" את הסכם הגרעין. בשנה האחרונה גם ממשל טראמפ שותף לדאגות הללו ונראה שאפילו לכמה ממנהיגי מדינות אירופה התעוררו התלבטויות על התועלת בהסכם.

למרות זאת, תיקון ההסכם נראה בשלב הזה כיעד לא מציאותי. איראן קיבלה הסכם טוב ואין כל סיבה מבחינתה להכניס בו שינויים. היא חתמה על הסכם הגרעין במטרה להסיט את תשומת הלב העולמית ממרכיבי תכניתה הגרעינית. נשק גרעיני מהווה תעודת ביטוח הכרחית עבור המשטר האיראני ועבור חופש הפעולה שלו, כאשר מטרתה המשנית של טהרן בחתימה על ההסכם הייתה ביטול הסנקציות הכלכליות.

השגת קונצנזוס בינלאומי לשיפור הסכם הגרעין, לאחר שכבר הוכרז כהישג כביר, היא משימה לא קלה שתצריך סבלנות רבה ועבודה דיפלומטית מאומצת.

 בנוסף לכך, הסנקציות הכלכליות, שהיו הגורם הממריץ להבאתה של איראן אל שולחן המו"מ   – אינן קיימות עוד. כל ניסיון להשיב על כנו את משטר הסנקציות הכלכליות הבינלאומי יימשך זמן רב. רוסיה וסין יתקעו מקלות בגלגלים וינסו להמעיט את הנזק לאיראן, כפי שכבר עשו בעבר. כמה מדינות באירופה ובאסיה, שהפיקו תועלת מהסרת הסנקציות כדי לחדש קשרים עסקיים מכניסים עם איראן, יתנגדו לחידוש הסנקציות. גם אם ארה"ב תצליח בסופו של דבר לגרום למדינות שאינן מעוניינות בכך לתמוך במשטר הסנקציות, זהו תהליך שייקח זמן רב. השגת תיאום לצורך פעולה רב-צדדית הייתה מאז ומעולם פעולה ארוכה ומורכבת שאינה מבטיחה תוצאות.

אכן, ההיסטוריה של סנקציות כלכליות בינלאומיות הראתה עד כה תוצאות מעורבות. לעיתים קרובות, סנקציות כלכליות ננקטות כדי להפגין איזושהי סולידריות בינלאומית, בהעדר רצון לנקוט צעדים משמעותיים יותר. אולם, בַּמקרים שבהם לחץ כלכלי מהקהילה הבינלאומית הוכיח עצמו כיעיל בשינוי מדיניות, הדבר הצריך הרבה זמן וסבלנות.

אך זמן הוא המשאב שאיראן זקוקה לו יותר מכל. הזמן דרוש לה כדי להשלים את הכנותיה לפריצה גרעינית וכדי להציב בפני העולם עובדה מוגמרת. האיראנים מעוניינים להרוויח זמן עד לפקיעת הסכם הגרעין ועד שתתפוגג הנחישות הבינלאומית להטיל עליהם סנקציות.

למרות זאת, תחת לחץ עשויה איראן לבחור להיכנס למו"מ בלתי נגמר ל"תיקון" ההסכם. הדיפלומטים האיראניים מצטיינים בדחיינות. סבבי ההתמקחות הדיפלומטית הרבים מספור ייצרו מראית-עין של מאמץ בינלאומי לשפר את הסכם-הגרעין, ובכך ימנעו פעולה אלטרנטיבית יעילה יותר. יתכן שזה מה שאיראן ומדינות רבות אחרות יעדיפו בסופו של דבר. יתרה מכך, יתכן שהתיקונים הנדרשים בהסכם אינם באמת מה שנחוץ. לפיכך, המאמצים "לתקן" את ההסכם עלולים להסתיים בסנקציות כלכליות מלווֹת במו"מ ממושך וחסר-תועלת. לחלופין, הם עלולים להוביל להסכם פגום נוסף.

"חיסול" הסכם-הגרעין נראה אטרקטיבי למבקרי ההסכם, משום שיש בו כדי לשלול את הלגיטימיות של משטר האייתוללות. יחד עם זאת, יתכן שטהרן תהיה מרוצה מהסרת המגבלות ותנסה לנצל זאת כדי להגיע לפריצה גרעינית מהירה. אך אם אפשרות זו אינה נראית לה, יתכן שהיא תחליט למנוע את "חיסולו" של ההסכם בכך שתציע מו"מ ל"תיקונו", מה שישיג לה זמן נוסף.

רק איום צבאי או מכה צבאית יכולים להביא את הקץ על המתקנים האיראניים בעלי הפוטנציאל הגרעיני הצבאי. למרבה הצער, איום צבאי מצד ישראל כבר אינו אמין כיום, גם אם יש לה את היכולת להנחית מכה על מרכיבי המפתח של תשתיות הגרעין האיראניות. עם טראמפ כנשיא ארה"ב, איום במכה צבאית מצד אמריקה הוא אמין קצת יותר, אך לא ברור אם הממשל האמריקני הגיע לנקודה שבה הוא מוכן להפעיל כוח כדי לעצור את התחמשותה הגרעינית של איראן.

יש לקווֹת כי הדיאלוג בין ירושלים לוושינגטון יביא לעמדה תקיפה יותר של ארה"ב מול איראן. על ישראל להזהיר את וושינגטון, כמו גם את השחקנים הגלובליים האחרים, שהתכנית הגרעינית יקרה מדי לליבה של האליטה הפוליטית השלטת כיום באיראן, מכדי שתהיה מוכנה לזנוח אותה, אלא אם מנהיגי איראן יגיעו להבנה שמתקפה צבאית ממשמשת ובאה לפתחם. אחת הדרכים להשגת מטרה זו תהיה שישראל תחזק את יכולתה הצבאית ואת אמינותה ההרתעתית.

 

פורסם במקור ראשון 28.02.2018


סדרת הפרסומים "ניירות עמדה" מטעם המכון מתפרסמת הודות לנדיבותה של משפחת גרג רוסהנדלר.


תמונה: By Bundesministerium für Europa, Integration und Äusseres (Iran Talks) [CC BY 2.0 ], via Wikimedia Commons

עוד כתבות שעשויות לעניין אותך

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *