JISS - מכון ירושלים לאסטרטגיה ולביטחון

פרופ׳ אפרים ענבר

פרופ׳ אפרים ענבר

נשיא מכון ירושלים לאסטרטגיה ולביטחון.

פרופ’ אפרים ענבר: ברור שנראה הידוק חזק בשיתוף הפעולה מול איראן, אבל אני לא בטוח שנגיע לכדי הצבה קבועה של חיילים ישראלים באבו דאבי.

לוגו ערוץ 7

אסף משניות, ערוץ 7 20.08.2020

הסכם השלום המתגבש עם איחוד האמירויות הערביות כבר נותן את אותותיו ברחבי המזרח התיכון. שעות ספורות לאחת הודעת הבית הלבן הביאו שכנותיה של איחוד האמירויות, בחריין ועומאן, תמיכה במהלך. מאוחר יותר הצטרף נשיא מצרים א-סיסי בתמיכה פומבית. השיא נכון לכתיבת שורות אלה הגיע ביום שלישי, כאשר דובר משרד החוץ של סודן אמר בראיון לרשת סקיי ניוז בשפה הערבית שהמדינה מנהלת מגעים להסכם שלום מול ישראל וש”שתי המדינות ירוויחו מכך”. כמה שעות מאוחר יותר משרד החוץ הסודני עצמו הכחיש, ואמש (רביעי) פורסם כי הדובר הודח מתפקידו.

מעבר להשלכות המדיניות חסרות התקדים בהסכם, נדבך חשוב נוסף בו הינו המישור הביטחוני, בדגש על ההתמודדות אל מול איראן. שתי המדינות, ישראל והאמירויות, חוששות כבר שנים ארוכות מהרפובליקה האיסלמית ורואות בה אויב משותף.

“מאז יום חמישי שעבר יש פחד באיראן”, אומר האלוף (במיל’) יצחק (ג’רי) גרשון, לשעבר אלוף פיקוד העורף, מפקד אוגדת איו”ש וכיום חבר תנועת הביטחוניסטים. “עד היום האיראנים היו רגילים שהם אלה שמתפשטים ותופסים עוד ועוד נקודות אחיזה במזרח התיכון, וישראל פועלת כדי לסכל את הניסיונות הללו. עד היום עשינו הרבה מאוד בשביל לעצור את זה, אבל תחום הפעולה היה בעיקר תגובה לאיראנים. עכשיו זה השתנה, גם ישראל תופסת עוד נקודות אחיזה במזרח התיכון, וקרוב מאוד לאיראנים”

עד כמה רחוק יגיע שיתוף הפעולה הזה אל מול איראן? אנחנו עשויים להגיע למצב בדומה למדינות אחרות שחיילים ישראלים יוצבו באמירויות?

“אני אתן לכל אדם להפעיל את הדמיון הרחב שלו. רק אומר, שהמרחק בין ישראל לאיראן עומד על 1000 קילומטרים. הלוך וחזור זה 2000 קילומטרים, בדומה לטווח הטיסה של f-35. לעומת זאת המרחק בין האמירויות למתקני הגרעין האיראניים נע בין כמה עשרות קילומטרים למאות ספורות. היתרון אמור להיות ברור לכל אחד. זה שינוי משמעותי מבחינה גאו-אסטרטגית, וכמובן מבחינה הרתעתית כלפי משטר האייתוללות”.

האויב המשותף הזה יוביל גם את עומאן ובחריין להצטרף להסכמים עם ישראל?

“זה לא רק מאותה סיבה של אויב משותף. המדינות הללו שונות מאוד ממה שאנחנו מכירים מהעולם הערבי. התוצר הלאומי שגולמי לנפש שלהן עומד על כ-70 אלף דולר, הרבה יותר מישראל. אלה מדינות פרו-מערביות במלוא מובן המילה. כל הדברים שקשורים בחינוך, טכנולוגיה, חיבור לעולם החופשי נמצאים אצלם במקום מאוד גבוה בסדר העדיפויות. הם מתעניינים מאוד בכל הצדדים שבהם יש לישראל ערך מוסף. וכמובן, שהאויב המשותף והיכולות הביטחוניות של ישראל עושים את שלהם. ישראל נתפסת בעולם, ובצדק, כמעצמה מודיעינית ומעצמת סייבר. אלה דברים שחשובים לכל המדינות הללו, ויש להם אינטרס מאוד גדול לשתף פעולה עם ישראל. לכן אני מאמין שנראה עוד ועוד מדינות שמצטרפות להסכמים כאלה עם ישראל”

אלמלא הנושא האיראני היינו רואים את הסכם השלום עם האמירויות?

“סביר להניח שכן, אבל זה היה לוקח הרבה יותר זמן. כמו שאמרתי זה תהליך טבעי שאותן מדינות היו עוברות בכל אופן. יחד עם זה, אין ספק שהצורך לשתף פעולה מול איראן קיצר את התהליכים להסכם עם האמירויות”

מרחיבים את אפשרויות הפעולה

“ברור שנראה הידוק חזק בשיתוף הפעולה מול איראן, אבל אני לא בטוח שנגיע לכדי הצבה קבועה של חיילים ישראלים באבו דאבי”, אומר פרופ’ אפרים ענבר, נשיא מכון ירושלים לאסטרטגיה וביטחון. “יש לכך שתי סיבות מרכזיות. הראשונה, עד היום ישראל לא פעלה בצורה הזו. יש מדינות בעולם, כמו ארה”ב למשל, שמציבות חיילים שלהן בשלל מקומות בעולם בצורה קבועה. אבל לישראל אין את כוח האדם לשם כך והיא מעולם לא עשתה את זה. הסיבה השנייה היא שנכון שהאמירויות קרובות מאוד לאיראן ויכולות להקל מאוד בתקיפה במידת הצורך., אבל מה שקרוב יותר לתקיפה גם קרוב יותר לפגיעה. הרבה יותר קל יהיה לפגוע בכוחות ישראלים באבו דאבי מאשר בישראל”.

שיתוף הפעולה עם האמירויות מתקיים כבר שנים ארוכות. ראש המוסד הנוכחי, יוסי כהן, הפך דמות אהודה ורצויה באבו-דאבי ודובאי. צבאות שתי המדינות אף ניהלו תרגילים משותפים בשנים האחרונות, כדוגמת תרגיל צבאי שנערך ביוון.

כבר קיים שיתוף פעולה בין ישראל לאמירויות, במיוחד בתחום הבטחוני, איך ההסכם יחזק את שיתוף הפעולה?

“יש כמה יתרונות גדולים מאוד”, אומר ענבר. “קודם כל, מרחב הפעולה שלך בהסכם פומבי הרבה יותר רחב מאשר כשהדברים נעשים מתחת לרדאר. אנחנו בהחלט נראה חיזוק בשיתופי הפעולה המודיעיניים בין המדינות, ובשעת הצורך הבסיסים באמירויות יוכלו לשמש את צה”ל גם בצורה פיזית. עצם העובדה שאנחנו יכולים לשבת שם פיזית פותחת עוד שורה ארוכה של אפשרויות פעולה עבור ישראל. מעבר לזה, התעשיות הביטחוניות ירוויחו שוק חדש, עשיר ובעל מוטיבציה גדולה לקניית מוצרים, כך שהרווח הכלכלי למדינה יהיה מאוד גדול גם במישור הזה”.

העליונות תישמר

תחום הרכש הביטחוני נמצא בלב ליבו של השיח בימים האחרונים סביב ההסכם. על פי דיווחים שונים, כחלק מההסכם ישראל נתנה אור ירוק לארה”ב למכור את מטוס F-35, המטוס המתקדם בעולם, לאמירויות. הפרסום יצר סערה ציבורית נרחבת. ראש הממשלה נתניהו הכחיש בקולו שישנו סעיף שכזה בהסכם, כשמהעבר השני שר הביטחון בני גנץ ושר החוץ גבי אשכנזי אמרו שאם קיים סעיף כזה, הוא הוסתר מאנשי משרדם והם לא ידעו עליו. יש לציין, שנתניהו הדיר את גנץ ואשכנזי מהמהלך כולו, בטענה שחשש מפני הדלפות שיפגעו בהסכם. גם האמריקאים הודיעו בצורה רשמית שאין שום סעיף בהסכם שמאפשר את מכירת המטוסים המתקדמים לאמירויות, וכן אין הסכמה שבעל פה או שבשתיקה מצד ישראל לכך. בישראל הציגו את שורת ההתנגדויות וההבהרות בנושא שהועברו על ידי הגורמים הישראלים לממשל האמריקאי. לעומת זאת, באמירויות מציגים זאת כחלק מההסכם.

“צריך לקחת את הדברים בפרופורציה. נכון שמאז מלחמת יום כיפור ארה”ב מחויבת לעליונות הישראלית במזרח התיכון, אבל כבר בשנת 75′ האמריקאים מכרו מטוסי F-15, הכי מתקדמים בזמנו, לסעודים, וזה למרות התנגדות ישראלית חריפה. בסוף ישראל היא מדינה קטנה, ואנחנו צריכים לדעת איפה לא כדאי להילחם”, אומר ענבר.

מה המשמעות של המטוסים האלה בידיים אחרות במזרח התיכון?

“בעיקרון עדיף כמובן לישראל שרק היא תחזיק ב-F-35 באזור, אבל צריך לזכור כמה דברים. התור לרכישת המטוס עומד על מסPר שנים, בעוד לישראל כבר יש את המטוס ברשותה. דבר שני, זה שהאמירויות יחזיקו במטוס לא באמת יהווה בעיה לישראל. מעולם לא היינו בעימות צבאי מולם, כך שאין חשש אמיתי שהמטוסים האלה ישמשו נגד ישראל. לא מדובר במתן כלי נשק לסורים או אפילו לטורקים”.

“שמירה על העליונות הביטחונית של ישראל לא תלויה בטכנולוגיה כזאת או אחרת שתועבר למדינה”, אומר האלוף גרשון. “המטרה של העליונות הזו היא שישראל תוכל להגן על עצמה בכוחות עצמה. זה לא תלוי הסכם כזה או אחר, ולא תלוי בטכנולוגיה כזו או אחרת. ברור שיש אמצעים שנעדיף שלא יהיו בסביבה, אבל הרבה יותר חשוב לייצר לנו גבולות ברי הגנה, וזאת הסיבה למה למרות ההסכם אסור לישראל לוותר על החלת הריבונות”.

לפי הדיווחים, לא התקיים דיון בישראל על מכירת המטוסים לאמירויות. זה משהו תקין?

“בוודאי שלא. הסכמה על מכירת נשק אסטרטגי במזרח התיכון לא יכולה להתקבל אצל ראש הממשלה לבד. משרדי הביטחון והחוץ חייבים להיות חלק מזה. צה”ל והמוסד חייבים להציג את עמדתם. זה לא משהו שמותר להעביר בצורה כזו”.

מהרגע הראשון הוצג ההסכם עם האמירויות כ”שלום תמורת סיפוח”. כבר ביום חמישי שעבר ניסו בישראל ובהודעות אמריקאיות לציבור בישראל להבהיר שהחלת הריבונות רק נדחתה, ולא ירדה לחלוטין מהשולחן. לעומת זאת, בהודעות הבינלאומיות נשמעו האמריקאים אחרת לחלוטין ואמרו שהריבונות בוטלה לחלוטין. גם באמירויות הציגו זאת כהישג שלהם.

“האמת היא שהריבונות ירדה מהשולחן לא בעקבות ההסכם עם האמירויות אלא הרבה קודם לכן. האמריקאים הסירו את התמיכה שלהם מהרעיון, וכל בר דעת הבין שזה לא עומד לקרות. הסכם השלום הוא למעשה סוג של פרס ניחומים ותחליף, לא פחות חשוב כמובן מהריבונות עצמה”, אומר פרופ’ ענבר.

ההסכם עצמו טרם נחתם, והשיחות לקראת החתימה כבר מתקיימות. הצפי שהחתימה הרשמית תתבצע בבית הלבן לפני ה-4 בנובמבר, אז יתקיימו הבחירות בארה”ב. עד אז, שיתופי הפעולה בשורת תחומים, בראשם הנושאים הביטחוניים, כבר יחלו לצאת אל הפועל.