JISS - מכון ירושלים לאסטרטגיה ולביטחון

פרופ' אפרים ענבר

פרופ' אפרים ענבר

נשיא מכון ירושלים לאסטרטגיה ולביטחון.

דווקא מורשת רבין האמיתית, ולא זו שמנסים בחוגים מסוימים לצייר, יכולה להיות הדבק להסכמה לאומית רחבה ולחיזוק החוסן הלאומי במדינת היהודים.

רוה”מ ושר הביטחון יצחק רבין נרצח בידי קיצוני דתי לפני 25 שנה בעת ניסיון להגיע להסכמה עם התנועה הלאומית הפלסטינית על חלוקת הארץ (תהליך אוסלו). מעשה זה השאיר פצע פתוח בחברה הישראלית ומאבק על עיצוב מורשתו של רבין.

מעטים מערערים על הקביעה שתהליך אוסלו נכשל מכיוון שהתנועה הלאומית הפלסטינית עדיין לא בשלה לפשרה היסטורית עם התנועה הציונית. לפני מותו נראה היה שהבנה זו חלחלה גם אצל רבין, ויש עדויות שהוא רצה לשים קץ לתהליך שכלפיו שידר כל הזמן שניות מרובה. למרות זאת, כתם אוסלו נדבק ברבין. בראייה לאחור, ייתכן שהיה צורך לקיים את הניסוי שרבין נתן לו את גיבויו ולשלם ביוקר כדי להשיג את התובנה הלאומית שאין לנו בדור הזה שותף בצד הפלסטיני.

רבין היה מוכן לפשרה טריטוריאלית, אבל בוודאי לא הסכים לסגת למשהו שדומה לגבולות 1967, וגם לא העלה על דעתו ויתור על שטחים בתוך הקו הירוק. הוא עמד על הצורך בגבולות ביטחון, ובנאומו האחרון בכנסת (5 באוקטובר 1995) התווה את חזונו הטריטוריאלי: “גבול הביטחון להגנת מדינת ישראל יוצב בבקעת הירדן, בפירוש הנרחב ביותר של המושג הזה. שינויים שיכללו את צירוף גוש עציון, אפרת, ביתר ויישובים אחרים שרובם נמצאים באזור מזרחית למה שהיה ‘הקו הירוק’ לפני מלחמת ששת הימים…”. כמובן, ירושלים המאוחדת הייתה כלולה בתוך המפה ששרטט רבין. הוא הוסיף שהישות הפלסטינית תהיה “פחות ממדינה והיא תנהל באופן עצמאי את חיי הפלסטינים הנתונים למרותה”.

דבריו תואמים להפליא את הקונצנזוס הישראלי היום.

רבין היה מפוכח מאוד לגבי האזור שישראל מתקיימת בו, וכללי המשחק האלימים של המזרח התיכון. הספקנות והזהירות הגדולה שאפיינו את דרכו התגברו בסופו של דבר על ההתלהבות של הכותבים של חלק מנאומי השלום שלו. רבין הבין שישראל תצטרך לחיות על חרבה עוד שנים רבות מאוד והדגיש לא פעם שלמרות ההסכמים המדיניים עם שכנותיה, ישראל תצטרך להמשיך להשקיע משאבים רבים בתקציבי הביטחון העתידיים. הוא הבין את הצורך להשתמש בכוח צבאי, אומנם בזהירות, כדי לפגוע באויבים ולהשיג הרתעה או מטרות מדיניות.

הישראלים אהבו את רבין ונתנו בו אמון בגלל תכונותיו האישיות. הוא היה ישר, ישיר ולעיתים מחוספס. עבור רוב הישראלים רבין לא היה “מר שלום” או “מר דמוקרטיה”, אלא “מר ביטחון”. הישגיו בתחום זה היו מרשימים. רבין, הרמטכ”ל במלחמת ששת הימים, בנה את צה”ל כמכונה צבאית והובילו לניצחון מופלא במלחמה זאת. רבין ראה לעצמו זכות היסטורית לשחרר את ירושלים, עיר הולדתו. הוא חילץ את צה”ל מהביצה הלבנונית. הוא הצליח להילחם באינתיפאדה מבלי להותיר צלקות רבות בצה”ל ובציבור הישראלי. והוא השיג חוזה שלום עם ממלכת ירדן.

רבין גם החל את תהליך חלוקת ארץ ישראל – תהליך קשה מבחינה פוליטית וביטחונית שהשאיר צלקות רבות וממשיך לגבות מחיר דמים יקר מהחברה הישראלית. אלה החומרים שצריכים להרכיב את התמונה של רבין כמנהיג ישראלי.

דווקא מורשת רבין האמיתית, ולא זו שמנסים בחוגים מסוימים לצייר, יכולה להיות הדבק להסכמה לאומית רחבה ולחיזוק החוסן הלאומי במדינת היהודים.


סדרת הפרסומים “ניירות עמדה” מטעם המכון מתפרסמת הודות לנדיבותה של משפחת גרג רוסהנדלר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *