JISS - מכון ירושלים לאסטרטגיה ולביטחון

פרופ׳ אפרים ענבר

פרופ׳ אפרים ענבר

נשיא מכון ירושלים לאסטרטגיה ולביטחון.

אל"מ (מיל') פרופ' גבי סיבוני

אל"מ (מיל') פרופ' גבי סיבוני

מומחה צבא וביטחון, סייבר וטכנולוגיה צבאית.

ההתארגנות של קבוצת משרתים לא להתייצב לשירות היא לכאורה עבירה על החוק. גם הפרשנות שישראל עלולה להידרדר לדיקטטורה אינה מעניקה לסרבנים לגיטימציה לערב את בחירותיהם הפוליטיות בהשתתפותם במאמץ הלאומי להגן על המדינה ולסכן את מדינת ישראל.

מדינת ישראל חיה באזור מסוכן ואלים. השרידות של המדינה תלויה במידה רבה בכוחה הצבאי. תובנה זאת ברורה לכל תושבי ישראל. מפתיע הוא שקבוצת טייסים וקצינים ביחידות מיוחדות שבמילואים, אשר מבינים את חיוניותם למערך הלוחם של צה”ל, הצהירו על כוונתם להפסיק להתייצב לדגל אם יושלמו הליכים חקיקתיים בכנסת ישראל שאמורים להביא לשינויים במערכת המשפט, בטענה שישראל עלולה להפוך לדיקטטורה.

ראשית ראוי לבחון את המצב החוקי. בחוק העונשין יש כמה סעיפים רלוונטיים. סעיף 105 סעיף קטן 2 קובע: “שלושה או יותר מחברי כוח מזוין העושים אחת מאלה, הרי זו מרידה… מסרבים בצוותא למלא פקודה בשעת פעולה צבאית או למלא פקודה הנוגעת לפעולה כזאת”. בנוסף, סעיף 109 קובע שמי שהסית או שידל אדם החייב בשירות בכוח מזוין לא לשרת בו או לא להתייצב לפעולה צבאית – דינו מאסר חמש שנים.

גם אם נקבל את טענת ההתנדבות של משרתים יחידים במילואים, הרי שההתארגנות של קבוצת משרתים לקריאה לא להתייצב לשירות (בין אם באימונים ובין אם בפעילות מבצעית) מהווה עבירה על החוק. מפליא הדבר שלא נעשה כל ניסיון לחקור את מובילי התארגנות הקבוצות השונות כדי לבדוק אם יש ביוזמה ובהתארגנות משום עבירה פלילית. בנוסף, הטייסים ודומיהם אינם שונים מיתר מרכיבי מערך המילואים שבנוי בסופו של דבר ממתנדבים. צה”ל אינו מחזיק אנשים שאינם מעוניינים למלא את חובתם למולדת.

באשר לחשש שמא ישראל הולכת במסלול שבו היא תידרדר לדיקטטורה, הרי שגם פרשנות זו אינה מצדיקה צעד קיצוני כפי שנקטו. ההתנגדות לרפורמה מערבת בתוכה עניינים הקשורים להתפתחויות דמוגרפיות, זהות האליטות, ותשתית הערכים המכוננים של המדינה והחברה.

מסגור ההתנגדות לרפורמה המשפטית כשמירה על הדמוקרטיה הוא גאוני מבחינת יחסי הציבור, אבל חוטא לאמת ומזיק למדינת ישראל. אין ולא הייתה סכנה לדמוקרטיה בארץ. מפלגת השלטון והגדולה בארץ, הליכוד, מתנהלת בצורה דמוקרטית שנים רבות. לעומת זאת, דווקא מפלגות אופוזיציה (“יש עתיד” ו”המחנה הממלכתי”), שלהן ככל הנראה הצביעו רוב הסרבנים, אינן מתנהלות באופן דמוקרטי אף על פי שהדמוקרטיה היא לכאורה בראש מעייניהן.

לקריאה לסרבנות ממדים נוספים הפוגעים פגיעה חמורה במדינה ובצה”ל. ראשית, העדר צעדים נחרצים הכוללים בדיקת כשרות משפטית של מעשי הקוראים לסרבנות הוא תקדים מסוכן להתנהגות דומה של משרתים אחרים בעתיד החולקים על מדיניות הממשלה הנבחרת. הפעם, הצבא מצא עצמו עמוק בתוך הביצה הפוליטית – מקום שאסור לו להיות בו. כתוצאה מהטיפול הלא-נחרץ בקוראים לסרבנות נפגע האמון שבין חלק מהמשרתים לחבריהם, לא רק במילואים אלא אף בתוך הצבא הסדיר. נפגע גם המרקם העדין שביחסי צבא-חברה בישראל. ולבסוף, נפגע קשות האמון שבין הדרג המדיני לצבא, כאשר התארגנות הסרבנים השפיעה רבות על קבלת ההחלטות של הדרג המדיני הנבחר למורת רוחו.

אומנם צה”ל ידע תמיד להכיל סרבנות אפורה, אבל האמירה הפומבית לחברים לנשק שדרכינו נפרדות מסיבות פוליטיות יכולה לרסק את הארגון הצבאי. הניסיון רב-השנים לשמור את צה”ל מחוץ למחלוקות פוליטיות הוא תנאי הכרחי לשמירת הלכידות החברתית הנחוצה לעמידה בסכסוך הארוך ובמלחמות שעוד תהיינה. הסרבנות בגין הרפורמה המשפטית פורמת את הלכידות החברתית ופוגעת בתחושה של רבים בצדקת הדרך. היא גם מזיקה לאחדות העם היהודי כאשר היא מפרנסת דימויים שליליים ביותר לגבי מה שקורה בארץ. יתר על כן, היא פוגעת בדימוי העוצמה והנכסיות של ישראל אצל בעלי ברית ומדינות הסכמי אברהם.

אין שום לגיטימציה לערב את בחירותיהם הפוליטיות של הסרבנים בהשתתפותם במאמץ הלאומי להגן על המדינה. עד עכשיו היה ברור שברגע שלובשים מדים הפוליטיקה נשארת מחוץ למסגרת הצבאית. עומדת להם אולי זכותם לא להתנדב עוד לצבא, אם כי לכל המשרתים ברור שזהו רכיב חובה בעשייה הצבאית, אבל אין להם רשות לעשות זאת כהפגנה פוליטית במסגרת הצבאית או בהשפעה עליה, בייחוד בנושא שאינו קשור כלל לביטחון המדינה. כפרטים זכותם להפגין, אבל לא במדים וללא השתייכות ליחידה זו או אחרת. גיוס קבוצה של לוחמים להשמעת טענות פוליטיות הוא פעולה קולקטיבית מאורגנת, שמהותה הפגנה במדים. זהו קו אדום שאין לחצות. אכן, הטייס שארגן קבוצת סרבנים נקרא אל מפקדיו, ננזף והתנצל והוחזר לתפקידו.

לטענת הקוראים לסרבנות, אם תושלם הרפורמה המשפטית היא תהיה צעד חד-סטרי שאין חזרה ממנה. טענה זו משוללת כל יסוד; ממשלה אחרת שתיבחר כדין ברוב קולות העם יכולה לבטל חוקים שאינם נראים לה ולחוקק חוקים חדשים בהתאם לרצונה. בדיעבד, מצב הרפורמה המשפטית כיום מעיד באופן ברור שהממשלה קשובה לקולות המתנגדים ומנסה להגיע להסכמות רחבות. ייתכן שיעד זה לא יושג בכל סעיפי הרפורמה המשפטית; גורלה של הרפורמה אינו ברור, אף שקיימת הסכמה רחבה בציבור ובין הפוליטיקאים (על פי הצהרותיהם בעבר) שיש למצוא איזון חדש ביחסים שבין הכנסת לבין המערכת המשפטית, ובייחוד בית המשפט העליון, אשר נטל לעצמו סמכויות שיש מחלוקת לגביהן.

בהנחה שהדאגה לדמוקרטיה היא אכן זו שהדריכה את צעדיהם של הסרבנים, הם נפלו קורבן לתועמלנים מוצלחים. כשהסרבנות היא מעשה אישי אידאולוגי נדרש להכיל אותה, אבל לא כשהדבר נעשה כהתארגנות של יחידה צבאית, שעל פניה היא אינה חוקית. מעשה זה הוא הרסני.


סדרת הפרסומים “ניירות עמדה” מטעם המכון מתפרסמת הודות לנדיבותה של משפחת גרג רוסהנדלר



תמונה MAGO / Sipa USA / Matan Golanx

עוד כתבות שעשויות לעניין אותך