JISS - מכון ירושלים לאסטרטגיה ולביטחון

פרופ' אפרים ענבר

פרופ' אפרים ענבר

נשיא מכון ירושלים לאסטרטגיה ולביטחון.

הניסיונות להביא לחקיקה שתצהיר על ריבונות ישראלית ביהודה ושומרון אינם מביאים תועלת.

הכמיהה לריבונות יהודית ברחבי המולדת ההיסטורית של העם היהודי מובנת. עם זאת, הניסיונות בעת האחרונה להביא לחקיקה שתצהיר על ריבונות ישראלית ביהודה ושומרון אינם מביאים תועלת. זהו בזבוז אנרגיה ציונית. כמו כן, המסע הפוליטי הזה גורם נזק בינלאומי מיותר ומכרסם בלכידות החברתית בישראל.

ריבונות היא הסמכות העליונה של ישות מדינית, שמאפשרת לה לחוקק חוקים החלים בשטחה ולהקים את הגופים האוכפים את חוקיה וצוויה. לצערנו, הציפייה שחוקי המדינה יזכו ליישום ולאכיפה בכל מקום בתוך המדינה אינה מתממשת. בתוך תחומה הריבוני של מדינת ישראל יש לגופי האכיפה הישראליים קושי ליישם את החלטות המדינה; רק חלק מהחלטות הממשלה זוכות לביצוע. עשרות אלפי צווי הריסה של בתים לא חוקיים נשארים על הנייר. יש אפילו אזורים במדינת ישראל שהמשטרה מהססת להפעיל שם את סמכותה ולהשליט חוק וסדר. כלומר, מדינת ישראל סובלת מבעיית משילות, הנובעת מחוסר נחישות של המערכת הפוליטית. הפוליטיקאים לא אוהבים להתעמת עם אזרחים, וגם אין מספיק שוטרים ופקחים למיניהם שיבצעו את עבודת האכיפה. תופעה זו אינה נובעת מהיעדר ריבונות אלא בשל ליקויי משילות.

לכן, בהיעדר משילות יעילה אין תועלת בהחלטה של הכנסת להרחיב את תחום הריבונות הישראלית. גם היום יש לממשלת ישראל את כל הסמכויות החוקיות למנוע בנייה בלתי חוקית באזורי C בתחומי יו"ש. זה אפילו מעוגן בהסכמה פלשתינית מאז הסכמי אוסלו. למרות זאת, ישראל נמנעת מלהרוס הרבה מבנים בלתי חוקיים באזור C. יתר על כן, דווקא לשלטון הצבאי הישראלי ביו"ש יש יתרונות ברורים, על פני המשטר הדמוקרטי במדינה, בתחום הלחימה בטרור. במקרה הטוב, הצהרה או חקיקה של הכנסת היא ריקה מתוכן. במקרה הגרוע היא פגיעה ביכולות להילחם בטרור הפלשתיני.

סיבה נוספת להימנע מלהרחיב את תחום הריבונות הישראלי היא המחיר שצעד כזה יגבה מישראל במערכת הבינלאומית. רק מעט מידידינו בחו"ל יקבלו הצהרה ישראלית כזאת בשוויון נפש. רוב המדינות עדיין מאמינות בנוסחה "שתי מדינות לשני עמים". הן תראינה בהצהרת הריבונות הישראלית נסיגה ממה שקרוי "תהליך השלום" ויהיה קל יותר להאשים את ישראל בכישלונו. אמנם רוב המדינות מתרכזות בתועלת שביחסים הדו־צדדיים ולא בסוגיה הפלשתינית, אך לא צריך להוסיף קשיים לקיום יחסים טובים עם מדינות העולם. לעיתים צריך להסתכן בביקורת בינלאומית, אבל צעד חסר תועלת כמו הכרזת ריבונות בוודאי לא שווה את הנזק.

הכרזה על ריבונות ביו"ש גם חורגת מהקונצנזוס הישראלי. על פי כל הסקרים, הרוב הגדול של הישראלים מוכן לוויתורים טריטוריאליים ביו"ש, אבל אינו מאמין שיש בר־שיח רציני בצד הפלשתיני. כל ממשלה בישראל חייבת להוכיח שהיא עושה מספיק למען השלום כדי לזכות באמון הציבור. לרוב תושבי ישראל ה"מספיק" הוא נכונות לא מוגדרת ולא הרפתקנית לעשות ויתורים למען השלום. ממשלה שתכריז על ריבונות ישראלית ביו"ש, תאבד את יכולתה לגייס את העם לצאת למלחמה ולשאת במחירה בשעת פקודה.

המסע הפוליטי להרחבת הריבונות הישראלית מרחיק את הממשלה מהקונצנזוס בישראל ומסכן את המשאב החשוב יותר – הלכידות החברתית בישראל.

 

פורסם ב-ישראל היום 10.02.2018


סדרת הפרסומים "ניירות עמדה" מטעם המכון מתפרסמת הודות לנדיבותה של משפחת גרג רוסהנדלר.


תמונה: By Vradosti (Own work by uploader Alla Bas) [Public domain], via Wikimedia Commons

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *