רק שימוש בכוח יוכל למנוע מאיראן את החלום הגרעיני. ישראל עומדת לבדה בעניין זה.
התקוות המערביות שאיראן תתמתן בעקבות ההסכם הגרעיני בינה לבין המעצמות מ־2015 הוחלפו בהדרגה בחששות מההתנהלות האיראנית. בעוד טהרן מנסה להצטייר כמי שמצייתת להסכם הגרעיני, היא מצרה את ידי המפקחים, ממשיכה במחקר ובפיתוח בענייני הגרעין ומתקדמת בתוכנית הטילים ארוכי הטווח.
כמו כן, המעורבות האיראנית באזור מעידה על שאיפותיה ההגמוניות המבוססות על האינסטינקטים האימפריאליים הפרסיים והדחפים הג’יהאדיסטיים. היא כבר שולטת בארבע בירות ערביות – בגדד, ביירות, דמשק וצנעא. המיליציות השיעיות ושליחיה נלחמים בעיראק, בסוריה ובתימן תוך ביצוע טיהור אתני, והיא נמצאת על סף השלמת פרוזדור שיעי בין המפרץ הפרסי לים התיכון.
ישראל מנסה לנצל את החששות הגלובליים ואת חוסר המחויבות של הנשיא האמריקני דונלד טראמפ להסכם הגרעין כדי להביא לביטולו או להתחיל משא ומתן להשגת הסכם טוב יותר, ובינתיים להחזיר את משטר הסנקציות הכלכליות. אלא שקשה מאוד להשיג מטרות אלו וגם אין בהן תועלת במניעת גרעונה של איראן.
לקהילה הבינלאומית, כולל ארה”ב, אין חשק להתעמת עם איראן. רוב העולם מעדיף להמתין עד שההסכם יפוג בעוד כעשר שנים, בלי לשקול מה יקרה ביום שלאחריו. לעומת זאת, איראן, בעלת היסטוריה של אלפי שנים, רואה בהסכם רק עיכוב קצר במימוש שאיפותיה. בהבינה היטב את אי נכונותו של המערב לנקוט פעולה צבאית, איראן מחקה את התרחיש הצפון־קוריאני.
ישראל אינה יכולה לסמוך על הקהילה הבינלאומית בבלימת הגרעין האיראני. ביטול חד־צדדי של ההסכם רק ימריץ את תוכנית הגרעין האיראנית. גם לו היו צולחים הניסיונות לשכנע את איראן לפתוח מחדש במו”מ על הסכם זה, כישרונה במיקוח היה מאריך את המשא ומתן בשנים, והיה משיג לה שהות נוספת ליישום תוכנית הגרעין שלה. החזרת משטר הסנקציות הכלכליות גם כרוך בשנים של מאבק דיפלומטי. יתר על כן, יעילות הסנקציות מוגבלת. סנקציות קודמות אפשרו את החזרת איראן לשולחן המו”מ, אך לא את שינוי מדיניותה.
הטענה כי היה אפשר להשיג הסכם טוב יותר ב־2015, ולכן פתיחת המו”מ מחדש עוד יכולה להניב הסכם טוב יותר עבור המערב, אינה אמינה. אותו הסכם, בגלל כל הפרצות שבו, היה ההסכם היחיד שעליו היו האיראנים מוכנים לחתום כאשר התברר כי ארה”ב תחת הנשיא ברק אובאמה אינה מתכוונת להשתמש בכוח.
למרות הרטוריקה האנטי־איראנית, נראה כי ארה”ב תחת הנשיא טראמפ חסרה את הדרוש כדי למנוע מאיראן להגיע להגמוניה אזורית. לאמיתו של דבר, מדיניותה במזרח התיכון מתאימה לאיראן. טראמפ ממשיך את האובססיה להילחם בדאעש (כוח אנטי־איראני) והוא משתף פעולה עם התוכניות הרוסיות והאיראניות בסוריה. ארה”ב מעדיפה את שלמותה של עיראק, שהיא לוויין איראני, על פני תמיכה במדינה כורדית, שלה איראן מתנגדת. ארה”ב גם לא עמדה נחרצות לצד ערב הסעודית בניסיונה לבודד את קטאר, המחזרת אחר איראן.
דבר לא יוכל לשכנע את איראן לוותר על החלום הגרעיני ורק שימוש בכוח יוכל למנוע ממנה להגשים את שאיפותיה. ישראל עומדת לבדה בעניין זה. אף אחד לא מוכן לטפל באיראן מתגרענת, ולפיכך על ישראל להיות מוכנה לפעול נגד עיקרי תשתית הגרעין האיראני. מטרה זו לא תושג בקלות, אבל עם נחישות ויצירתיות היא ניתנת לביצוע.
פעילות התקפית מוצלחת נגד התשתית הגרעינית באיראן תשנה את משוואת הכוח האזורית ותסיג לאחור את ההתקדמות האיראנית. רוב המדינות ישמחו שישראל תעשה את העבודה המלוכלכת שלהן, ואם לשפוט מפעולות ישראליות בעבר נגד הכור העיראקי והסורי, הן לא תערמנה קשיים על ישראל בשל כך. לאיראן יש אמנם אפשרויות לגבות מחיר מישראל, אך מחיר זה יהיה קל יותר לשאת מאשר העלות של פצצה גרעינית איראנית.
פורסם ב ישראל היום 2.10.2017
סדרת הפרסומים “ניירות עמדה” מטעם המכון מתפרסמת הודות לנדיבותה של משפחת גרג רוסהנדלר.
- בניית אתרים