הודו וישראל, הממוקמות באזורים שונים של הגלובוס, שותפות לחששות דומים בנוגע להתפתחויות במערכת הבינלאומית ולאיומים שמקורם במזרח התיכון.
מבוא
הודו וישראל מייצגות שתי תרבויות עתיקות. לשתיהן עבר קולוניאלי בריטי ושתיהן היו הראשונות שזכו לעצמאות (ב-1947 ו-1948, בהתאמה) במסגרת גל הדה-קולוניזציה שלאחר מלחמת העולם השנייה. שתיהן נולדו כתוצאותיהן של חלוקות טריטוריאליות ערובות מדם ושתיהן קיימו משטרים דמוקרטיים תחת תנאים לא קלים מאז אותה עת. בעוד ישראל תמיד הייתה מעוניינת לקיים יחסים טובים עם הודו, ניו דלהי היססה לקיים יחסים דיפלומטיים מלאים עם המדינה היהודית. מנהיגיה של הודו החזיקו בהשקפת עולם אנטי-ציונית.1 לאחר שזכו בעצמאות, הפגינו רגישות גדולה כלפי הגוש הערבי וכלפי המיעוט המוסלמי הגדול מבית. נדרשו להודו מעל ארבעה עשורים כדי להתגבר על רתיעתה ולהתחיל בבניית מערכת יחסים דו-צדדית פורייה.
עבור הודו, יחסים טובים יותר עם ישראל מהווים שינוי מהותי במדיניות החוץ המסורתית מבית מדרשו של נהרו, שהדגישה את תפקידה המנהיגותי בעולם השלישי ושזיהתה את המדינה היהודית כחלק מן הגוש המערבי. עבור ישראל, יחסים טובים עם הודו משקפים מודעות לשינויים מבניים במערכת הבינלאומית שבה מרכז הכובד נע לכיוון אסיה ומדינות האוקיינוס השקט. הודו היא שחקנית חשובה ביותר המחייבת את תשומת לבה המירבית של ישראל. ראש הממשלה בנימין נתניהו הבהיר היטב בינואר 2017 כי מדיניות החוץ של ישראל נוטה לעבר אסיה ב”אופן ברור ומכוון מאוד.”2
יחסים שלאחר המלחמה הקרה
קץ המלחמה הקרה סיפק הזדמנות לשנות את מדיניותה של הודו כלפי ישראל.3 שנת 1991 הייתה נקודת המפנה. לאחר קריסת ברית המועצות, שהייתה בת-בריתה הדיפלומטית והאסטרטגית העיקרית של הודו במהלך המלחמה הקרה, הודו “נאלצה לכוון מחדש את מדיניות החוץ שלה כך שתתאים לסביבה הבינלאומית המשתנה.”4 סוגיית היחסים עם המדינה היהודית זכתה גם היא להתייחסות. התועלות הדיפלומטיות שבשנמוך היחסים עם ישראל ובשמירה על רצף עקבי של הצבעות בעד העולם הערבי באו”ם הוערכו ונשקלו כנגד הערכת תפקידה של ישראל במזרח התיכון והתועלות האפשריות שתצמחנה מקירוב היחסים עם ירושלים.5
ההחלטה לשדרג את היחסים עם ישראל הייתה גם תוצר של היעלמותם של מספר גורמים מעכבים. ראשית, שינוי במגמות במשק האנרגיה העולמי הפחית את אמצעי הלחץ שבידי הגוש הערבי, ובמיוחד המדינות יצרניות הנפט. עד סוף שנות ה-80′ כבר דעכו באופן מהותי החששות מפני משברי אנרגיה. שוק הנפט הפך לשוק של קונים, והפחית את משקלן של ההתנגדויות הערביות לשיפור היחסים עם ישראל. הודו גם הבינה שהמאמצים להסיט את התמיכה הערבית בפקיסטן בסוגיית קשמיר לא נשאו פרי.
יתרה מכך, תהליך השלום הערבי-ישראלי, שהותנע מחדש על ידי האמריקנים, בעקבות מלחמת המפרץ ב-1991, דחק אף יותר לשוליים את התנגדויותיהם של אויבי ישראל באזור לקשרי צד שלישי עם ירושלים. ועידת השלום באוקטובר 1991 במדריד, התכנסות רשמית בנוכחות ישראל אשר כמעט כל מדינות ערב שלחו אליה משלחות דיפלומטיות בכירות, שימשה כאמתלה נוחה עבור מדינות שעד אותה עת נרתעו ממגע לפתח מערכת יחסים קרובה יותר עם ישראל. בעקבות תמיכת אש”ף בסדאם חוסיין, הארגון והסוגיה הפלסטינית אותה ייצג זכו לתמיכה פחותה ממדינות ערב וממדינות אחרות, דבר שהשפיע גם על תמיכתה המסורתית של הודו בשאיפות הפלסטיניות, תמיכה שמנעה הערכה מחודשת של היחסים עם המדינה היהודית.6
ואכן, הודו אותתה לישראל על נכונותה לשדרג בהדרגה את היחסים עמה. ישראל דחתה את האפשרות לצעדים הדרגתיים והתעקשה על יחסים דיפלומטיים מלאים, במיוחד לפני שהודו תוכל להשתתף במסגרת הרב-צדדית שהוחל בה בוועידת השלום במדריד. לניו דלהי היו אינטרסים רבים במזרח התיכון (נפט, עובדים זרים, האסלאם הרדיקלי) והיא הפגינה עניין רב במסלול הרב-צדדי של ועידת מדריד, ובמיוחד בוועדה לבקרת נשק ולביטחון לאומי. סין החליטה לשדרג את היחסים עם ישראל על מנת להבטיח את נוכחותה בתהליך שחוללה הדיפלומטיה האמריקנית, והודו לא רצתה לפגר מאחור.
השינויים הפוליטיים מבית שיחקו גם הם תפקיד בשדרוגם של יחסי הודו וישראל: דעיכת כוכבה של מפלגת הקונגרס ועלייתה של מפלגת בהאראטיה ג’נאטה (ה-BJP) במערכת הפוליטית ההודית סייעו לסלק את החששות בנוגע לישראל. השקפתה הלאומית וההינדית של ה-BJP הפכה את המדינה היהודית ממעמסה דיפלומטית לבת-ברית פוטנציאלית נגד פקיסטן והאסלאם הרדיקלי. למצע מפלגת ה-BJP מאוקטובר 1991 אף הוכנס לראשונה סעיף הקורא לקיום יחסים דיפלומטיים מלאים עם ישראל. הנורמליזציה ביחסים הייתה גם תוצאתה של הליברליזציה הכלכלית שיזם ראש הממשלה נרסימה ראו ממפלגת הקונגרס, שהייתה תלויה במידה רבה בקשרי גומלין כלכליים וטכנולוגיים עם המערב. ישראל נתפשה כמדינה משולבת היטב בכלכלה הגלובלית החדשה שאליה שאפה הודו להצטרף.7
הודו גם פיתחה רגישות לכוחם הפוליטי של הארגונים היהודיים. איזי ליבלר, שבאותה עת היה סגן-נשיא הקונגרס היהודי העולמי, ניהל סדרה של שיחות עם פקידי ממשלה הודים בכירים. במקביל לכך, ארגונים יהודיים-אמריקניים רבים קיימו דיאלוג נמרץ עם נציגים הודיים.8 לאור העובדה שהודו ניסתה להשיג הלוואה בת 2-5 מיליארד דולר מן הבנק העולמי ומקרן המטבע הבינלאומית, וושינגטון נעשתה חשובה אף יותר. למעשה, כמה מן השותפים ההודים לשיח שראו בעין יפה יחסים טובים יותר עם ישראל הזמינו לחץ מצד ארה”ב בסוגיית השדרוג הדיפלומטי של היחסים עם ישראל על מנת לסייע להם להתגבר על הרפיון הדיפלומטי של מדינתם.9 ההכרזה הרשמית על יחסים דיפלומטיים מלאים הגיעה ב-29 בינואר 1992. היא נקשרה מפורשות בביקורו הקרב של ראש הממשלה ראו בישיבת המועצה לביטחון לאומי של האו”ם ובארה”ב. ניו דלהי האמינה כי הכרזה על יחסים דיפלומטיים מלאים עם ישראל תועיל לאווירה טובה יותר בארה”ב בשל הקרבה בין וושינגטון לירושלים.
ניו דלהי הבינה במהרה כי מחירה של קשירת יחסים דיפלומטיים מלאים עם ירושלים הוא מועט, הן מבית והן מחוץ. יתרה מכך, שתי המדינות גילו כי הן חולקות השקפה דומה בנוגע לסכסוכים האזוריים שלהם ולסדר יומן האסטרטגי. עבור ישראל, שדרוג היחסים עם הודו, לצד צעדים דומים מצד רוסיה, סין, טורקיה, ניגריה ומדינות אפרו-אסיאתיות נוספות בתחילת שנות ה-90′, שם קץ לבידוד הבינלאומי היחסי. מגמה זו שלאחר המלחמה הקרה אפשרה את העצמתו ההדרגתית של הדגש על טיפוחם של יחסים טובים עם מדינות באסיה, יבשת שחשיבותה הולכת וגוברת.
הדבק האסטרטגי
הודו וישראל מפגינות רמות גבוהות של תפישת איום וחולקות סדר יום אסטרטגי משותף. שתיהן ניהלו מספר מלחמות קונבנציונליות גדולות נגד שכנותיהן וחוו עימות בעצימות נמוכה וטרור, היות ושתיהן מעורבות בעימותים ממושכים המאופיינים ברכיבים אתניים ודתיים מורכבים שאינם תמיד מובנים היטב על ידי מתבוננים מן החוץ. שתיהן מתמודדות עם מדינות יריבות החמושות בנשקים להשמדה המונית.
שתי האומות חולקות איום משותף: שלוחותיו הרדיקליות של האסלאם במזרח התיכון רבתי. ישראל מתייחסת לחלקים מן העולם הערבי, ובהם, בין היתר, הווהאביזם בערב הסעודית, כאל מוקדים של קיצוניות אסלאמית, בעוד הודו מביטה על יחסי סעודיה-פקיסטן בחשד רב. יתרה מכך, הודו חוששת כי מצבור הנשק הגרעיני הפקיסטני עלול בסופו של דבר ליפול לידיהם של רדיקלים אסלאמיים.
עבור ישראל, רדיקלים אסלאמיים בעולם הערבי וברפובליקה האסלאמית של איראן מהווים אתגר בטחוני תמידי. אתגר זה החריף משאיראן פיתחה שאיפה לאופציה גרעינית. תופעת דאעש היא בעלת השלכות המרחיקות אל מעבר לשדות הקרב של עיראק וסוריה, לאור האיום שמטילות שלוחותיה על יציבותן של מצרים וירדן – שכנותיה של ישראל – ואותן שלוחות הן גם מקור לדאגה בדרום- ודרום-מזרח אסיה.
הודו התגברה בהדרגה על עכבותיה ועסקה בשיתוף פעולה ביטחוני עם ישראל. בעקבות הנורמליזציה ביחסים הדיפלומטיים ב-1992, שר ההגנה ההודי דאז שאראד פאוואר הודה שעוד קודם לכן כבר שיתף פעולה עם ישראל בתחום הלוחמה בטרור. שיתוף פעולה זה כולל החלפת מידע בנוגע להעברת כספים לקבוצות טרור, לדפוסי הגיוס שלהן ולאימונן, והוא מנוהל הרחק מעין הציבור. פיגועי הטרור במומבאי ב-2008 הדגישו את הצורך בהכנות טובות יותר ללוחמה בטרור בהודו והובילו לשיתוף פעולה רב יותר עם סוכנויות ישראליות.
אספקת נשק והעברת טכנולוגיות הפכו למרכיבים חשובים ביחסים הדו-צדדיים. בתחילה, אי-עמידתה של רוסיה בהבטחותיה למסור כלי נשק במחירים המובטחים ו/או אי העמידה בלוחות הזמנים המוסכמים הובילו את הודו לפנות לחברות ישראליות לשם שדרוג כמה מן הפלטפורמות הסובייטיות המתיישנות שלה, כדוגמת צי מטוסי מיג-21 וצי טנקי T-72 שלה.
קשיים בפיתוחן של מערכות נשק מבית הובילו לרכישת מוצרים ישראליים ולשותפות בפיתוחה של טכנולוגיה צבאית מתקדמת. ניו דלהי רכשה ציוד מכ”ם ותקשורת ישראלי מתקדם, ופנתה לישראל גם לשם רכישת מכ”מים ניידים לשדה הקרב, אמצעי לחימה תרמיים נישאים, ציוד ראיית לילה ללוחמה לילית, וגדרות חשמליות לשם שיפור הפיקוח בגבולות. רשימה ארוכה של פריטים צבאיים ישראליים, כדוגמת תחמושת, חלקי מזל”טים, ואף טילים (טיל ספייק נגד טנקים, טיל האוויר-אוויר פייתון-4, טיל הקרקע-אוויר הימי ברק-8) מיוצרים בהודו.
מערכות האתרעה והבקרה המוטסות (AWACS) של המכ”ם המוטס פלקון (המותקן על גבי מטוס התובלה הרוסי IL-76), כמו גם המכ”ם ארוך-הטווח “אורן ירוק”, הן דוגמאות לפריטים יוקרתיים שרכשה הודו מישראל. מכירת הפלקון להודו על ידי ישראל חייבה אישור מאת ארה”ב, שניתן לבסוף במאי 2003. הודו חתמה על חוזה לרכישת שתי מערכות פלקון / IL-76 AWACS נוספות שמחירן הוערך במיליארד דולר במהלך ביקורו של הנשיא הישראלי ראובן ריבלין בהודו בנובמבר 2016. ישראל הייתה ספקית הנשק השלישית בגודלה להודו בשלוש השנים שהסתיימו במרץ 2016.
באפריל 2017 חתמה הודו על חוזה בשווי של כ-2 מיליארד דולר לרכישת טילים נגד טנקים ומערכות הגנה אווירית מן התעשייה האווירית הישראלית (תע”א). הייתה זו ההזמנה הגדולה ביותר בתולדות ישראל. חודש לאחר מכן השיגה תע”א חוזה נוסף בשווי של 630 מיליון דולר לספק טילי ברק-8 לצי ההודי. בשתי העסקאות כרוכה העברת טכנולוגיות וייצור בהודו. העסקאות הן חלק מתכניתו של ראש הממשלה מודי, שתעלה 250 מיליארד דולר, לבצע מודרניזציה של הצבא עד שנת 2025, בגלל המתחים עם השכנות סין ופקיסטן.
לקשר ההודי-ישראלי יש מיני השלכות בזירת האוקיינוס ההודי, במיוחד בתגובה לנוכחותה הגוברת של סין. האוקיינוס ההודי, שבו הודו היא שחקנית חשובה, הפך לזירה שבה יש לישראל עניין הולך וגובר, בשל חששותיה בנוגע לאיראן ולפקיסטן.
אף שהודו, שהיא שחקנית מרכזית במערכת הבינלאומית, שיפרה את יחסיה עם וושינגטון, קשריה של ניו דלהי עם ירושלים הם בעלי פוטנציאל ליישר את ההדורים בנוגע לכמה מן הקשיים שנותרו בהתמודדות עם ארה”ב. העבודה עם ישראל תואמת גם את תכניתו של ראש הממשלה נרנדרה מודי להעמיק את היחסים עם ארה”ב, בהינתן הידידות בין ארה”ב לישראל.
ניו דלהי מאמינה שהנורמליזציה של היחסים עם ישראל ב-1992 השפיעה לטובה על יחסה של ארה”ב להודו. כוחה של השדולה היהודית באמריקה, שלעתים קרובות מפריזים בתיאורו, הובן היטב בניו דלהי. בשנות ה-90′, הארגונים היהודים-אמריקניים העריכו את חשיבותה של הודו עבור ארה”ב ועבור ישראל, כמו גם את היתרונות הפוטנציאליים שבטיפוח יחסים טובים עם הקהילה ההודית באמריקה, שכוחה בקונגרס מצוי במגמת עלייה. רבים מן החברים בשדולה ההודית, הוועדה לפעולה פוליטית בין ארה”ב להודו (USINPAC), שנוסדה בספטמבר 2002, הביעו רצון לחקות את דפוס הפעולה של קבוצות יהודיות-אמריקניות והפגינו עניין בשיתוף פעולה.
השדולות היהודית וההודית עבדו יחד על מנת לזכות באישורו של ממשל בוש למכירת מערכת הפלקון להודו. יתרה מכך, ביולי 2003 הן הצליחו להוסיף תיקון להצעת חוק למתן סיוע לפקיסטן, שקרא לאסלאמבאד לעצור חציות גבול של חמושים אסלאמיים אל תוך הודו ולמנוע את התפשטותם של כלי נשק להשמדה המונית. בסתיו 2008 הייתה התמיכה של השדולה הישראלי חשובה לשם העברת העסקה הגרעינית בין ארה”ב להודו בקונגרס האמריקני, דבר שהעניק להודו גישה לטכנולוגיה גרעינית אמריקנית לשימוש אזרחי חרף כך שלא הייתה צד לאמנה למניעת הפצתו של נשק גרעיני (ה-NPT). עבור ישראל, היה זה תקדים חשוב בדרך לאפשרות לזכות ליחס דומה מצד ארה”ב.
עידן מודי
מאז עלייתם של נרנדרה מודי וה-BJP לשלטון במאי 2014, הממשל ההודי זנח את הסתייגויותיהם של קודמיו לגבי פומביות קשריה של הודו עם ישראל. מודי אף הגיע לביקור, הראשון אי פעם של ראש ממשלה הודי, בישראל בתחילת יולי 2017. ביקור ראשון זה של ראש ממשלה הודי בישראל שיקף את ההרחבה המשמעותית ביחסים בין שתי המדינות שהתקיימה מאז קשירת היחסים הדיפלומטיים המלאים ב-1992. היחסים המתפתחים מבוססים על סדר יום אסטרטגי דומה, הנתמך על ידי קשרי ביטחון ענפים.
ראוי לציין כי ביקורו של מודי בישראל לא “אוזן” באמצעות ביקור ברשות הפלסטינית, דבר שהעיד כי הודו שיחררה את יחסיה עם ישראל ממחויבותה ההיסטורית לסוגיה הפלסטינית (הוא ביקר ברשות הפלסטינית בנסיעה נפרדת בפברואר 2018). הודו אף שינתה מעת לעת את דפוס הצבעותיה בארגונים בינלאומיים בכך שסירבה להצטרף לרוב האוטומטי נגד ישראל. זניחתו של מודי את הסימטריה של התקינות הפוליטית שימחה את הישראלים וסימנה כי הודו החליטה לפעול על פי האינטרסים הלאומיים שלה. הישראלים קיוו שגישתו הפרגמטית של מודי תהווה דוגמה עבור מדינאים כל רחבי העולם.
ישראל יצאה מגדרה על מנת לקדם בברכה את האורח, והדגישה את הכימיה האישית הטובה שבין מודי לבין ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו. ההודים העריכו מאוד את האופן שבו ניהלה ישראל את הביקור. “ישראל היא חברת אמת וחשתי עמוקות את תחושת הקרבה. אני מרגיש כאן לגמרי בבית,” אמר מודי במהלך פגישה עם הנשיא ראובן ריבלין בירושלים. הוא הדגיש כי קבלת הפנים הלבבית הייתה “אות כבוד לכל היבשת ההודית על 1.25 מיליארד תושביה.”10
ביקורו של ראש הממשלה מודי משקף את הצלחתו של שינוי הכיוון במדיניות החוץ הישראלית. משהכירה בכך שמתרחשת תמורה בחלוקת הכוחות במערכת הבינלאומית ובכך שאזור אסיה והאוקיינוס השקט הולך ונעשה מרכז הכובד במערכת הבינלאומית, ישראל הקדישה תשומת לב מוגברת לאסיה. במסגרת הראיה הזאת, ישראל חיזרה אחרי הודו, מעצמה עולמית במגמת עלייה הממוקמת באותו אזור. הודו, מסיבותיה שלה, הגיבה בחיוב, והפכה לשוק חשוב ביותר עבור הייצוא הביטחוני של ישראל.
מדיניות ייצוא הנשק של ישראל היא גמישה, ועומדת בדרישותיה של הודו עבור העברות טכנולוגיות וקניות גומלין של מוצרים הודיים. ההצהרה המשותפת של הודו וישראל שפורסמה בסיום ביקורו של מודי בישראל בירכה על שיתוף הפעולה הביטחוני, וציינה כי הודו וישראל תמימות דעים כי “על התפתחויות עתידיות בתחום זה להתמקד בפיתוח משותף של מוצרי ביטחון, לרבות העברה של טכנולוגיה מישראל, בדגש מיוחד על יוזמת ‘תוצרת הודו’.”11
מעבר למיליוני הדולרים בעסקאות ביטחוניות, הודו וישראל חולקות סדר יום אסטרטגי משותף. הסעיף הראשון בהצהרה המשותפת של הודו וישראל אף קובע כי החברות בין שתי המדינות הועלתה לדרגת “שותפות אסטרטגית.” מבחינה מדינית זוהי אמירה משמעותית. מודי הסביר כי “ישראל והודו חיות בגיאוגרפיות מורכבות… אנו מודעים לאיומים האסטרטגיים על השלום והיציבות באזור… ראש הממשלה נתניהו ואנוכי הסכמנו לעשות יחד הרבה יותר על מנת להגן על האינטרסים האסטרטגיים שלנו…”
בהצהרה המשותפת, שני ראשי הממשלה הביעו שוב את מחויבותם האיתנה למלחמה בטרור העולמי. הם הדגישו כי לא יכולה להיות כל הצדקה לפעולות טרור מכל סיבה שהיא. קבוצות העבודה של שתי המדינות בתחומי ביטחון הפנים דורבנו ליישם את ההסכמים ביעילות ובאופן מוחשי. בדומה לכך, הייתה הכרה בכך שאבטחת הסייבר היא תחום חשוב שבו יש להגביר את שיתוף הפעולה.
אף שסוגיות ביטחון לאומי, לרבות עסקאות ביטחוניות, הן היבט חשוב של היחסים הדו-צדדיים, זהו רק רכיב אחד. ההצהרה המשותפת מציינת שלל פריטים שבהם קיים אינטרס הדדי בתחום האזרחי. בשאיפה להעמיק את הקשרים, שני ראשי הממשלות הציגו שורה של הסכמים בין הודו לישראל לשיתוף פעולה בתחום החלל, ניהול משק המים, החקלאות, המדע והטכנולוגיה. נוסף על כך, שתי המדינות החליטו ליצור קרן חדשנות בהיקף של 40 מיליון דולר על מנת לאפשר למפעלים הודיים וישראליים לפתח טכנולוגיות ומוצרים חדשניים בעלי יישומים מסחריים.
ביקורו של מודי סוקר באופן נרחב על ידי התקשורת ההודית והבינלאומית. הוא היווה הזדמנות נהדרת עבור ישראל שלא להיראות דרך הפריזמה של הסכסוך הישראלי-ערבי, אלא כמעצמת-על טכנולוגית המסוגלת למשוך את תשומת לבן של מעצמות גלובליות עולות כדוגמת הודו. יחסו החם של מודי כלפי ישראל הועיל מאוד ליחסי הציבור של ישראל וגם היווה קידום מבורך של מוצרים ישראליים.
העיתונאים ההודים הרבים שליוו את מודי היו גם כלי חשוב להצגת ישראל כיעד אטרקטיבי לתיירים. נתניהו הביע תקוה לראות עוד הודים רבים – “אבל לא רבים מדי” – מגיעים לנפוש במדינה היהודית.
נתניהו שיבח את קשריה הגוברים של ישראל עם המדינה השנייה המאוכלסת ביותר בעולם. ביקור זה משרת אותו היטב בהפרכת האשמותיה של האופוזיציה כי מדיניות החוץ שלו מובילה לבידודה של ישראל בזירה הבינלאומית. כך הייתה לו האפשרות לטעון באופן משכנע שישראל הפכה לשותפה מועדפת בקהילה הבינלאומית מפני שיש לה דברים רבים להציע בתחומים הביטחוני והאזרחי.12
נתניהו קיבל ממקבילו ההודי הזמנה לבקר בניו דלהי. הביקור התקיים בינואר 2018, והפך את נתניהו לראש ממשלת ישראל השני שביקר בהודו (אריאל שרון ערך את הביקור הראשון ב-2003). נתניהו, שהגיע לביקור בליווי משלחת עסקית בת 130 חברים, ניסה להוסיף ולהעמיק את הקשרים בתחומי המסחר והביטחון. ביקור זה היווה גם הזדמנות לבדוק את ההתקדמות שהושגה, לזהות את המחסומים המעכבים את יישום ההסכמים ולהוסיף ולחזק את הקשרים בין שתי המדינות.
סיכום
יחסי הודו-ישראל המתרחבים הם התפתחות של התקופה שלאחר המלחמה הקרה. הם משקפים הלימת אינטרסים. ישראל הצליחה להפיק תועלת מצרכים מסוימים של הודו על מנת למצב את עצמה כשותפה ביטחונית חשובה. השוק האזרחי ההודי הענק היה בעל פוטנציאל עצום עבור חברות ישראליות בתחומי החקלאות, התקשורת ושירותי הבריאות. אנשי עסקים ישראלים עדיין לא ניצלו כהלכה פוטנציאל זה. אין ספק שמסכת היחסים שנבנתה עם הודו מהווה הצלחה מדינית ישראלית מרשימה.
מעניין לשים לב לכך שביקורו של מודי בישראל התרחש בו-זמנית עם התגברות המתחים בין סין להודו באזור הגבול שבמדינת סיקים; התגברות המדגישה את תפישות האיום של הודו ואת צרכיה הצבאיים. ישראל, בקנה מידה שונה, מודאגת מהתנהגותה של סין הקוראת תיגר על בת-בריתה העיקרית – ארה”ב. סביר אף ששתי התפתחויות אסטרטגיות במאה ה-21 תחזקנה את הדבק האסטרטגי שבין הודו וישראל: שקיעתה של ארה”ב ועלייתה של סין. במזרח התיכון, ממשל אובמה שידר חולשה ועודד את מסעה של איראן בדרך להגמוניה. הנשיא האמריקני החדש דונלד טראמפ הוא בלתי צפוי ומגלה דחפים בדלניים. מדיניות החוץ האמריקנית אינה משרה ביטחון על בעלות בריתה. חולשתה של ארה”ב היא באופן בלתי-נמנע בעלת גלי השפעה בחלקים אחרים של הגלובוס. ואכן, מדינות אסיה מביטות בדאגה על דעיכת תפקידה של אמריקה.
הודו וישראל, המצויות באזורים שונים של הגלובוס, חולקות חרף כך חששות דומים בנוגע להתפתחויות במערכת הבינלאומית ולאיומים שמקורם במזרח התיכון.
1 P.R. Kumaraswami, Squaring the Circle. Mahatma Gandhi and the Jewish National Home (Delhi: KW Publishers, 2018).
3 Efraim Inbar, “The Indian-Israeli Entente,” Orbis, 48 (Winter 2004).
4 H. V. Pant, “India-Israel Partnership: Convergence and Constraints,” MERIA, 8 (4), 2004, p. 2.
5 לעניין שדרוג היחסים בין הודו לישראל, ראו: משה יגר, “כיצד הושגה הנורמליזציה ביחסי הודו-ישראל?”, נתיב (עברית), מס’ 90 (ינואר 2003), עמ’ 1-11; גיורא בכר, “הנורמליזציה ביחסי הודו-ישראל”, ב-משה יגר, יוסף גוברין ואריה עודד, משרד החוץ. חמישים השנים הראשונות (עברית) (ירושלים: כתר, 2002), עמ’ 543-49.
6 P.R. Kumaraswamy, India’s Israel Policy, (New York: Columbia University Press, 2010), p. 240.
7 P.R. Kumaraswami, “India-Israel: Emerging Partnership,” Journal of Strategic Studies, vol. 25, no. 4 (Dec. 2002), pp. 198.
8 ראיון עם איזי ליבלר, ירושלים.
9 משה יגר, המסע הארוך לאסיה. פרק בהיסטוריה הדיפלומטית של ישראל (עברית) (חיפה: הוצאת אוניברסיטת חיפה, 2004), עמ’ 165.
10 jpost.com/Israel-News/Modis-Visit/Rivlin-hails-Modi-as-one-of-worlds-greatest-leaders-of-democracy-498819
11 את הטקסט ראו בכתובת http://www.mea.gov.in/bilateral-documents.htm?dtl/28593/IndiaIsrael+Joint+Statement+during+the+visit+of+Prime+Minister+to+Israel+July+5+2017
12 ראה “Jerusalem’s Decreasing Isolation,” Middle East Quarterly, 20 (Spring 2013) .meforum.org/articles/2013/jerusalem-s-decreasing-isolation
תמונה: Mark Neyman / Government Press Office (Israel) [CC BY-SA 3.0 ], via Wikimedia Commons
- בניית אתרים