דיפלומטיה לא תמיד עובדת. חלופת השימוש בכוח תמשיך לשכון בארגז הכלים של ישויות פוליטיות בגלל האופי של המערכת הבינלאומית וטבע האדם.
הפלישה של רוסיה לאוקראינה לא הייתה צריכה להפתיע אף אחד. היא פלשה לגיאורגיה ב-2008 כאשר מדינה זו הביעה רצונה להצטרף לברית נאט”ו. ב-2014 פלשה רוסיה לחצי האי קרים לבסס מעמדה בים השחור. אח”כ רוסיה עודדה את הרוסים בחבלים במזרח אוקראינה להקים ישויות פוליטיות בדלניות וסיפקה להם נשק. למרות הכמיהה לשלום ולחיים ללא מלחמות, השימוש בכוח הוא תופעה אנושית ופוליטית שלא תעלם במהרה.
התיאור המקראי של ההיסטוריה האנושית מתעד כבר בהתחלה רצח – קין הורג את הבל. המדרש מציע מספר הסברים: בגלל ריב על אישה, שטח אדמה או תחרות דתית. אלימות אישית ולוחמה של קבוצות נמצאות בכל מקום בסיפורי המקרא, המשקפים את הצד האפל של האנושות. עם זאת, בעשורים האחרונים נכתבה ספרות ענפה על סופה של תופעת המלחמה הרואה בחזון הנביא ישעיהו – לאחרית הימים — ” וְכִתְּתוּ חַרְבוֹתָם לְאִתִּים וַחֲנִיתוֹתֵיהֶם לְמַזְמֵרוֹת, לֹא יִשָּׂא גוֹי אֶל גּוֹי חֶרֶב וְלֹא יִלְמְדוּ עוֹד מִלְחָמָה”. מתגשם מול עינינו בחברה הבינלאומית העכשווית. מחקרים אלה טוענים כי השימוש בכוח הפך לפחות אטרקטיבי, במיוחד עבור מדינות מתועשות ו/או דמוקרטיות בשל מגוון סיבות מוסריות, חברתיות וכלכליות. נטען כי העלויות והסיכונים שבשימוש בכוח צבאי עולים, בעוד היתרונות של פעולות צבאיות קטנים. הרעיון שמלחמה היא פחות תכופה ואופנתית זכה לתהודה גדולה בתקשורת המערבית.
גם אם נתעלם מהבעיות המתודולוגיות במדידת שכיחות המלחמה, נוכל להודות שאכן מלחמות רחבות היקף, במיוחד אלה שבין מעצמות גדולות, אכן נראות בירידה – לפחות לעת עתה. עם זאת, כשני מיליארד בני אדם עלי אדמות עדיין חיים באזורים של עימותים צבאיים. על פי החישוב של סברין אוטסר (Severine Auteserre)
בספרה גבולות השלום, שפורסם ב-2021, מלחמות ו\או ההכנות אליהן עלו לעולם בחמש השנים האחרונות בכ-13% מהתמ”ג העולמי. נתונים אלה צריכים למתן את האופטימיות לגבי ההתקדמות לכאורה באיכות יחסי הגומלין שבין יחידות פוליטיות בזירה הבינלאומית. מלחמות בדרגות שונות של אינטנסיביות ימשיכו להיות מאפיין של הפוליטיקה העולמית.
מאמר זה דן בכמה היבטים של המציאות הבינלאומית הנוכחית, המצביעים על כך שהשימוש בכוח נותר אחת הברירות הרלוונטיות עבור המדינה. זה נכון עבור מנהיגים פוליטיים ליברליים וכמובן עבור מנהיגים בעלי נטיות שמרניות.
באין “משטרה עולמית”
האופי הבסיסי של המערכת הבינלאומית נותר ללא שינוי. למרות הניסיונות לקבוע “סדר עולמי המבוסס על כללים,” המערכת היא אנרכית. כלומר אין גוף שיכול להשליט באמצעות כוחו או סמכותו המוסרית להשליט סדר במערכת הבינלאומית. אין שום גוף בינלאומי המסוגל להגן על מדינות מפני תוקפנות מצד מדינה אחרת.
מעצמות המעוניינת לשנות את הסטטוס קוו עדיין יכולות להיעזר בכוח צבאי כדי להשיג מטרות לאומיות. הביטחון הלאומי עדיין כרוך במאמצים מורכבים לבנות את היכולת הצבאית להגן על המדינה. בעוד שהגבולות נותרו יציבים יחסית בחצי המאה האחרונה, בכל זאת ראינו לידתן של מדינות חדשות ורכישה מחדש של שטחים ישנים, באמצעות מלחמה או שימוש חד-צדדי בכוח. לדוגמא, אזרבאיג’אן נהלה מלחמה קצרה בשלהי 2020 להחזיר לריבונותה חלק מאזור נגורנו-קרבך. יתר על כן, הפוסק הסופי בסכסוכים בינלאומיים הוא עדיין מאזן העוצמה בין הצדדים הנוגעים בעניין, וכאשר נושאים חשובים מאוד מונחים על כף המאזניים, זהו הכוח הצבאי .
הניסיונות למתן את השלכות האופי האנרכי של הזירה הבינלאומית יצרו מוסדות בינלאומיים המנסים להסדיר את היחסים הבינלאומיים ולהגדיר נורמות התנהגות. אך אלה אינם מהווים ממשלה עולמית, ואין סיכוי לתרחיש כזה. בניגוד למדינות, שתפקידן לאכוף את חוקיהן בשטחן באמצעות ארגונים בעלי אמצעי כפייה, אין “משטרה עולמית” שמשימתה לדאוג ליישם החלטות של ארגונים בינלאומיים. למעשה, ביצוע החלטות הגופים הבינלאומיים ושמירה על כללי ההאמנות הבינלאומיות נותר לשיקול דעתם של מדינות או יחידות פוליטיות דמוי מדינות. אם נחושים או חזקים מספיק הם מתחמקים מקבלת מרות.
סין, מעצמה עולמית, פשוט התעלמה מהחלטת בית הדין הבינלאומי בהאג שפסק נגדה בסכסוך הטריטוריאלי עם הפיליפינים בים סין הדרומי (ב-2016). גם איראן התעלמה מהחלטות מועצת הביטחון של האו”ם בנוגע למיזם הגרעין הצבאי שלה. כמו כן, פעולותיה של רוסיה בחצי האי קרים ובמזרח אוקראינה יצרו אולי מציאות בלתי הפיכה. חוסר האונים של המוסדות הבינלאומיים בא לידי ביטוי בהתעלמותם המוחלטת מהטרגדיות האנושיות הגדולות המתרחשות לפנינו, כמו כישלון חבר הלאומים במניעת מלחמת העולם השנייה, וחוסר המעש של האו”ם לנוכח מלחמת האזרחים הרצחנית בסוריה או הרדיפה ההמונית של האויגורים בסין.
מחסור במשאבים
מאפיין מערכתי נוסף הוא המחסור במשאבים, שעדיין עלול להוביל לעימות אלים גם בעידן של שפע. התפשטות טריטוריאלית כדי להשיג שליטה על סחורות שיש להן ביקוש רב היא, ברוב המקרים, יקרה יותר ויותר, במיוחד מאז שהחלופה של השתלטות כלכלית הופכת את הכיבוש הצבאי למיותר; עם זאת, יש מוצרים מסוימים אשר אינם ניתנים לרכישה בקלות בשוק החופשי. אלו מוצרים שאפשר לכנותם אסטרטגיים שלגביהם לא חלים כללי השוק החופשי. בשוק האנרגיה או כלי נשק יש לעיתים קרובות שיקולים פוליטיים אשר לא קיימים ברכישת קפה או רהיטים. ב-1973, בעת משבר האנרגיה וחרם הנפט על המערב, שר החוץ האמריקני איים בכיבוש שדות הנפט אם לא יהיה שינוי בהתנהגות יצרני הנפט. גם הגישה למים הייתה מקור למתיחות ולעילה למלחמה. הניסיון להסיט את מימי נהר הירדן שזרם לישראל מלבנון היה אחד הגורמים שהובילו למלחמת 1967. מצרים מאותתת על נחישותה להפעיל את צבאה, אם אתיופיה תמלא את סכר “התחייה” על הנילוס מבלי להתחשב בדאגות המדינות השוכנות לאורך גדות הנהר. זה נכון שניתן להשיג מים על ידי התפלה ושימור, ולשמש ככלי דיפלומטי (כמו במקרה של ישראל וירדן מאז 1994), אך אתגר דרמטי כמו זה שהוצג בפני מצרים, שעצם קיומה תמיד שזור בנילוס, לא ניתן לפתור בקלות.
בנוסף, הבטחת סיוע חוץ כדי לספק מספיק מזון לאוכלוסייתה הגדלה היוותה נושא מרכזי במדיניות החוץ של מצרים. קשיים בהשגת מספיק כסף כדי לשלם את חשבונות המזון המסובסדים של 100 מיליון תושבי מצרים עלולים להגביר את הפיתוי לכבוש או לשלוט בלוב השכנה, מדינה המאוכלסת אמנם בדלילות, אבל עם בארות נפט רבות. זה היה הרציונל של סדאם חוסיין בפלישה לכווית ב-1990 – וההימור שלו כמעט הצליח. הסנאט האמריקני אישר את היציאה למלחמת המפרץ ברוב דחוק. מלחמת האזרחים הנוכחית בלוב כבר סיפקה תירוץ לאיום של התערבות צבאית מצד מצרים שעשויה להפוך לקבועה. לסין חסרים גם משאבי קרקע ומים ראויים לעיבוד. הנוכחות הצבאית התוקפנית בים סין הדרומי יכולה להיות מתועלת לכיוונים אחרים כדי להקל על המחסור בקרקע המתאימה לעיבוד ובמים.
התחממות כדור הארץ, והבצורות בעקבותיה, עלולה להגביר סכסוכים על שימוש בקרקע וייצור מזון. שליש מהאוכלוסייה ביבשת אפריקה חיה במדינות חקלאיות מועדות לבצורת וכמעט כל המדינות שמדרום לסהרה צפויות לסבול ממחסור במים. רעב הוא תמריץ חזק לנקוט צעדים קיצוניים. אנשים רעבים מוכנים להרוג בשביל אוכל.
סוגיה נוספת המוסיפה לפוטנציאל לאלימות מוגברת, אם כי מוזכרת לעתים רחוקות בלבד, היא היכולת הגדולה יותר לבחירת צאצאים בדורנו באמצעות רצח תינוקות ממין נשי או הפלות של על רקע של מין העובר. במדינות כמו הודו וסין, המדינות המאוכלסות ביותר בעולם, אפשרות זו הביאה לשיעור עודף של גברים צעירים. ההעדפה התרבותית לתינוקות ממין זכר יצרה מחסור בנשים לצורכי נישואין (הערכות שונות מצביעות על מחסור של יותר מ-100 מיליון נשים באסיה) עם פוטנציאל לאלימות פנימית וחיצונית. הצורך בנשים לעבודה בחקלאות ולנשואים היה מניע לכיבושי הוויקינגים במאה ה-8. בפורטוגל של ימי הביניים, עודף של זכרים צעירים הוביל להתפשטות טריטוריאלית אל מחוזות לאורך החוף בצפון אפריקה. מחקרים סוציולוגיים מצביעים בבירור על כך שגברים צעירים שינם נשואים נוטים יותר לאלימות, ומקור טוב לגיוס לצבא.
תפקידה של הטכנולוגיה
הטכנולוגיה תמיד השפיעה על שכיחות המלחמה. שיפורים בטכנולוגיות הגנתיות הופכים את הפלישה לשטח האויב לקשה ויקרה יותר, ומקטינים את סיכויי ההצלחה. לעומת זאת, טכנולוגיה צבאית המשפרת יכולות התקפיות מספקת תמריצים לשימוש בכוח לכבוש שטח ו\או להשיג יתרונות.
לוקח זמן להבין את ההשלכות בשדה הקרב של פריצת דרך טכנולוגית חדשה ואת ההקשרים הפוטנציאליים עם מערכות נשק אחרות. הרבה נקבע גם על ידי האופן שבה מערכת נשק חדשה משולבת בתורת הלחימה ובאימון של יחידות צבאיות. הטנק הופיע בשדה הקרב בסוף מלחמת העולם הראשונה, אך רק במהלך מלחמת העולם השנייה ניצלה גרמניה את הפוטנציאל הטמון בטנק להשגת הכרעה צבאית על ידי לוחמת תמרון מהירה, ה-Blitzkrieg.
יתר על כן, התנודות בטכנולוגיה הצבאית לטובת התקפה או הגנה הן תמיד זמניות. הטירות המוגנות על ידי חומות נכנעו בסופו של דבר לאבק השריפה שבתוך פגזי התותחים, בעוד מערכת ההגנה המבוססת על מקלעים וגדרות תיל במלחמת העולם הראשונה אשר הכתיבהו קפאון צבאי לאורך שנים, נפרצה בקלות על ידי ריכוזי יחידות שריון. טילי קרקע-אוויר (SAM) נתפסו כמי ששמו קץ לעליונות הכוח האווירי ב-1973, רק כדי לראות לאחר שנים בודדות ב-1982 את חיל האוויר הישראלי משמיד מערכת טילי קרקע- אוויר משוכללת סורית מתוצרת רוסית בלבנון (מבצע ערצב 19). כיום יש תחרות בין יכולת התגנבות (stealth) לבין חיישנים המזהים תוקפים.
לאחרונה, התקדמות הטכנולוגיה הצבאית הובילה לאפשרות לפגוע במטרות מרוחקות יותר ובדיוק רב יותר. גם המטען על מערכות השיגור גדל. כל המאפיינים האלה הפכו את המלחמה לקטלנית יותר. מבחינה היסטורית, הקטלניות של מלחמות גדלה. רבים הציעו כי הגברת הקטלניות וההשתתפות המוגברת של ההמונים בתהליך הפוליטי עלולים להרתיע מנהיגים פוליטיים ודעת קהל מלפתוח במלחמה. ראיות ברורות לתזוזה לכוון זה בעידן המודרני אינן זמינות עדיין. בכל מקרה, אפילו דמוקרטיות מגלות סף גבוה של רגישות לאבדות אם מטרות המערכה הצבאית נחשבות חשובות מספיק עבור האומה ואם סיכויי ההצלחה סבירים. רק כאשר הניצחון הפך חמקמק, והטעונים המוסריים להצדקת המלחמה נשחקו, החלה ארה”ב לשקול נסיגה מעיראק ומאפגניסטן אחרי שנים רבות של לחימה והשקעות כספיות.
בעוד שמלחמה יכולה להיות הרסנית הרבה יותר מאשר בעבר, המלחמה נוטה לפגוע בצורה מובחנת יותר עם מעט יותר נזק אגבי. לחימושים המדויקים יותר יש פוטנציאל להגביל נזק משני. השימוש המוגבר במערכות נשק המופעלות מרחוק מוריד את מספר הנפגעים. מגמות טכנולוגיות אלה, באופן פרדוקסלי, הופכות את המלחמה, או את המבצעים הצבאיים המוגבלים לפחות מעוררים מחלוקת. תופעה אחרת אשר מפחיתה את ההתנגדות למלחמה היא הירידה המשמעותית במקרי המוות בקרבות בשל ציוד מגן משודרג והתקדמות ברפואה הצבאית. שיפורים בשירותים הרפואיים בשדה הקרב, כגון טיפול מונע בחיילים, ציוד טוב יותר והליכי פינוי פצועים מהירים, צמצמו את מקרי המוות בקרבות.
טכנולוגיה מתקדמת דורשת כוח אדם משופר. חלק ניכר מהמגויסים לצבא הסדיר אינם מתאימים להפעלת טכנולוגיה מתקדמת. הצורך בכישורים טכנולוגיים והכשרה ארוכה יותר להפעלת מערכות נשק חדשות מקטינים את הצורך בגיוס חובה. אכן, רוב הצבאות במדינות המערב מקטינות את משך שרות החובה או מותרים עליו. המציאות המתהווה מאלצת את הצבאות להתחרות בשוק החופשי ולבנות מסגרות צבאיות המבוססות על מתנדבים. אחת ההשלכות של בניית הכוח באופן הזה היא פחות אילוצים למנהיגים פוליטיים בשימוש בצבא כזה למלחמות. הרי העובדים בצבא כזה מקבלים על עצמם בעת גיוסם ביצוע משימות מסוכנות תמורת תשלום.
התפשטות הטכנולוגיה מקלה על ייצור מקומי של סוגים רבים של כלי נשק; עם זאת, כלי נשק שיש בהם טכנולוגיה מאד מתקדמת הם עדיין יקרים. לכן, בעלות על מערכות נשק מאד מתקדמות מרחיבה את הפער במאזן הכוח בין מדינות עשירות ומתקדמות טכנולוגית לבין אלה שאין בהן אמצעים להשיג את הכלי הנשק מהדור האחרון. יכולת צבאית עדיפה עלולה לפתות מדינה לנצל את יתרונה. ואכן, כאמור, רוסיה כבשה את חצי האי קרים בשנת 2014 ויצרה אזור השפעה במזרח אוקראינה. המדינות הבלטיות, שבהן יש אוכלוסיית מיעוטים משמעותית דוברת רוסית, עלולות להיות הבאות בתור. צרפת החליטה להתערב צבאית במאלי באפריקה כדי לתמוך במשטר ידידותי נגד התקוממות אסלאמית רדיקלית. ארה”ב עשויה להחליט לחקות את הפשיטות של הגנראל ג’ון ג’יי פרשינג על מקסיקו (1915) אם שכנתה מדרום תהפוך למדינה כושלת, המנוהלת על ידי קרטלים של סמים, ואינה דואגת לביטחון מזערי לאורך הגבול.
עם זאת, צבא מבוסס הייטק אינו מובטח להשיג ניצחון מכריע. הנחישות ומאזן האינטרסים עשויים להעדיף יריב חלש שמאמץ אסטרטגיית התשה. שחקנים חלשים ועקשנים רבים הפכו את הכוח הצבאי העדיף של הצד החזק ללא רלוונטי לתוצאות העימות. כפי שההיסטוריה הראתה, ארה”ב עזבה את וייטנאם ואפגניסטן מובסת. אפילו הרוסים האכזריים נסוגו בסופו של דבר מאפגניסטן. יתר על כן, נשק המבוסס על טכנולוגיה פשוטה יעיל לעתים קרובות בהשגת מטרות פוליטיות. רקטת קסאם פשוטה, שטווחה חמישה ק”מ, שעלותה לא יותר ממאה דולרים, שימשה את חמאס כדי להטיל אימה על אזרחים ישראלים המתגוררים בסמוך לעזה. היא אותתה על הנצחת העימות נגד הצבא החזק ביותר במזרח התיכון – מסר פוליטי רב עוצמה. בדומה לכך, מתנגדים סונים לנוכחות האמריקאית בעיראק השתמשו במטעני נפץ מאולתרים זולים כדי להטריד חיילים אמריקאים, לזכות לפרסום של מאבקם, ולהשפיע על דעת הקהל בארה”ב אלפי מילין ממקום הפעלת המטענים.
הממד הגרעיני
אחרי הירושימה ונגסאקי, לקח קצת זמן להבין שיש הבדל איכותי בין נשק גרעיני לסוגים אחרים של פצצות. למרבה המזל, הטאבו הגרעיני שהתגלה עם הריסתן של שתי הערים, טרם נחצה; אבל זה, בתורו, הוביל לתפיסה המוטעית כי התפשטות גרעינית למעשה יוצרת הרתעה ויציבות הדדית, על ידי הקפאת סכסוכים בצל ההרס ההדדי המובטח – MAD. למעשה, השגת הרתעה יעילה נגד חילופים גרעיניים היא משימה הרבה יותר מסובכת ממה שרוב הניתוחים האקדמיים מציעים. כמו כן, נשק גרעיני בבירור אינו מספק הרתעה לכל הרמות בסולם האלימות. שתי מעצמות גרעיניות, הודו ופקיסטן, כבר נלחמו במלחמה קונבנציונלית מוגבלת במחוז קרגיל בקשמיר (1999). הנשק הגרעיני שבידם לא מנע מלחמה מוגבלת בהרי ההימאליה. איראן הלא-גרעינית לא היססה לתקוף ספינות חיל הים האמריקאי על ידי שלוחים ליד באב-אל-מנדב.
עם זאת, למחסן של כלי נשק גרעינים יש ערך הרתעתי. זו הסיבה שמדינות גרעיניות ממשיכות להחזיק בהן ומשקיעות משאבים כדי לשדרגם. יתר על כן, יש לו שימושים פוליטיים בתוך המדינה ומחוצה לה. המאמצים של משטר האיתולות באיראן להשגת מעמד של מדינה גרעינית יכול לעזור לשרידות המשטר המהפכני. יש להניח שארה”ב תהסס לקעקע משטר המחזיק נשק גרעיני, כפי שהתקדים של צפון קוריאה מראה. יתר על כן, איראן גרעינית תחדיר פחד בקרב שכנותיה, שאינן משוכנעות שהשליטים בטהראן הפנימו את הטאבו נגד השימוש בנשק גרעיני. החששות מאיראן יקלו על הרחבת ההשפעה האירנית באזור המפרץ והים הכספי.
גם לכוננות גרעינית מוצהרת יש ערך. הכוננות הגרעינית, כמו זו שהוכרזה על ידי ארה”ב ב-1973 אותתה באותה עת על נחישות רבה ומנעה מעורבות צבאית סובייטית נוספת במלחמת יום הכפורים. קיימים דיווחים המצביעים על כך שתדמיתה הגרעינית של ישראל הייתה גורם להכרה הערבית בישראל, ושהטנקים הסוריים עצרו את התקדמותם ברמת הגולן לישראל מחשש לתגובה גרעינית. אמנם הקצב האיטי של תפוצת הנשק גרעיני ומספר החלטות של מדינות לותר על נשק גרעיני מצביעים על ספקנות לגבי התועלת שבנשק הגרעיני. אבל ההתפשטות של נשק גרעיני לא נעצרה.
טבע האדם
כמה פילוסופים מפיצים את רעיון הקדמה ואת סוף ההיסטוריה. אך, לדברי תוקידידס, ההיסטוריון בעל התובנות העמוקות על מלחמת הפלופונס ביוון העתיקה, “פחד, כבוד ואינטרס” הם המניעים האנושיים הבלתי משתנים שגרמו למלחמות לאורך ההיסטוריה. ככול הנראה, אין סיבה להאמין שהטבע האנושי השתנה עם הזמן. העבדות, למשל, לא נעלמה אלא שינתה צורה. הרבה מהפועלים הזרים חיים במדינות מסוימות בתנאי עבדות. יש לנו גם גלדיאטורים מודרניים, כמו בימי רומא, העוסקים בספורט אתגרי, בעוד שכירי חרב משלימים כיום צבאות לאומיים, כפי שהיה נפוץ בעידן הטרום-לאומי באירופה. ספק אם האנושות אימצה את מנגנון הפסיכולוגי הסובלימציה כתחליף לשימוש בכוח צבאי. כדורגל, שהיה בעבר דוגמה לתופעה פסיכולוגית כזו, גרם למלחמה קצרה בין אל סלבדור להונדורס בשנת 1969, בעוד פלסטינים טבחו ספורטאים באולימפיאדת מינכן בשנת 1972. גם רוח התקופה לא שמה קץ אפילו להפרות החמורות ביותר של המוסר האנושי. למעשה, רצח עם (השימוש הקיצוני ביותר בכוח צבאי) המבוצע על ידי שחקנים מדינתיים גדל ברציפות במאה ה-20.
התנהגות תועלתנית רציונלית המכוונת לצבור עושר ולהגדיל את כוחנו היא חלק מהמהות האנושית, ולעיתים מובילה למלחמה. יתר על כן, גם מניעים לא רציונליים הנפוצים גם הם בהתנהגות האנושית מובילים אומות למלחמה. לדוגמה, דת, לאומיות וסולידריות אתנית הם מניעים רבי עוצמה לאלימות קולקטיבית. אפילו השאיפה לגדלות, בושה ורצון לנקמה הם תכונות אנושיות המשפיעות על ישויות פוליטיות להתנהג בצורה קיצונית. למרבה הצער, אלוהים בחוכמתו האינסופית ברא גם אנשים רעים, ששאיפותיהם מובילות אותם להגה המדינות ולהחלטות על יציאה למלחמה. היטלר אינו הדוגמה היחידה בתולדות האנושות.
סיכום
מקס סינגר ואהרון ווילדבסקי הבחינו בין אזורי שלום, שבהם סכסוך אלים אינו סביר, לבין אזורים של מהומה, שבהם השימוש בכוח הוא חלק בלתי נפרד מכללי המשחק. רבים באזורי השלום מפתחים אשליות לגבי הטבע האנושי והדרך שבה פועלת המערכת הבינלאומית. רצון טוב ופרגמטיזם שמוביל בסופו של דבר לפשרות סבירות אינו כלל אוניברסלי בעולם שאנו חיים בו. במילים פשוטות, דיפלומטיה לא תמיד עובדת ויש מצבים שבהם רק שימוש בכוח יכול להביא לתוצאה הרצויה. האופן שבו האנשים באזורי המהומה מתנהגים הוא אינדיקציה טובה לכך שהתחזיות לגבי התיישנות השימוש בכוח הן מוקדמות מדי. יתר על כן, הגבולות בין אזורי השלום לבין אזורי המהומה אינם נוקשים והמעבר לאזורי שלום אינו דטרמיניסטי. אפילו האירופאים שחשבו זמן רב שחיים בגן עדן אסטרטגי סוף סוף מתווכחים עכשיו על איך להיערך כדי להרתיע פלישה מהמזרח ועל איזה כוח צבאי לבנות להתמודדות צבאית עם רוסיה.
אכן, יש מדינות אשר מחזירות את גיוס החובה לאחר שנים שזה בוטל. אוקראינה חידשה את גיוס החובה ב-2014 לאחר שחלקים ממנה נכבשו על ידי רוסיה. השכנה ליטא נקטה אותו צעד ב-2015 ושבדיה ב-2017. במפרץ הפרסי, קטר ואיחוד האמירויות אמצו את הגיוס הכללי ב-2013 וב-2014, בהתאמה. כווית עשתה את אותו הדבר ב-2017. מדינות אחרות, כדוגמת נורבגיה ואסטוניה, האריכו את שרות החובה. הפלישה הרוסית לאוקראינה בפברואר 2022 בוודאי תגרום למדינות רבות לחשוב מחדש על הצורך להתגונן מפני איומי מלחמה.
מדינות במזרח התיכון הן חלק מהתופעה הזאת. צריך לזכור שבמזרח התיכון השימוש בכוח צבאי הוא חלק מכללי המשחק המקובלים וכל המנהיגים הפוליטיים מבינים זאת. יתר על כן השימוש בכוח שוכה לתמיכה עממית. תובנה זאת חייבת להדריך את מנהיגי ישראל. וילות המוקפות בג’ונגל זקוקות ל יציבה הגנתית חזקה, כדבריו של ראש ממשלת ישראל לשעבר, אהוד ברק.
מדי פעם מדינות מפעילות את שריריהן הצבאיים כדי להרתיע, לשמור על שטחן, ומדי פעם להשיג רווחים פוליטיים וחומריים. בניית צבא חזק כדי לשרוד ולשגשג נותרה דרישה קבועה לביטחון לאומי. העולם שתומאס הובס כתב עליו ושבו החיים “מסכנים, מגעילים, אכזריים, וקצרים” עדיין איתנו. אבוי, לא הלווייתן העולמי שלו ולא המשיח של הדתות המונותאיסטיות עדיין לא הגיעו.
גרסה עברית של מאמר זה הופיעה בכתב העת האומה 225 (פברואר 2022).
תמונה: Shutterstock
- בניית אתרים