“תוכנית טראמפ משנה את תבנית החשיבה לגבי הסכסוך”

פרופ’ אפרים ענבר בעקבות פרסום תכנית השלום האמריקנית: “ארה”ב וחלק מהעולם הערבי לצדנו והפלסטינים יצטרכו לרדת בדרישות; היחסים עם ירדן יימשכו כרגיל”

מידה, 29.01.2020

“החשיבות העיקרית של תוכנית טראמפ היא בשינוי החשיבה האמריקנית כלפי הסכסוך”, כך אומר פרופ’ אפרים ענבר, נשיא מכון ירושלים לאסטרטגיה ולביטחון, בשיחה עם ‘מידה’ בעקבות הצגת תוכנית השלום האמריקנית אמש (שני). לדברי פרופ’ ענבר, “אחרי שנים ארוכות, בבית הלבן תובעים מהפלסטינים לרדת מדרישות המקסימום בהן החזיקו בקנאות עד עכשיו. יכול להיות שבמהלך הדרך ייכנס איזשהו מימד של ריאליזם במערכת הפוליטית הפלסטינית, והם יבינו שהדרישות האלה לא מציאותיות ושצריך לקבל עמדה אחרת שהיא לא הכל או כלום. אני לא חושב שזה יקרה בתקופת אבו-מאזן, אבל כנראה שהוא כבר מתקרב לסוף”.

אך זה יתבטא מבחינה מדינית?

“אם פעם הפלסטינים רצו את כל ארץ ישראל, אחר כך היו הקווים של תכנית החלוקה ואחריהם גבולות 67′, ועכשיו ארה”ב מורידה אותם גם מזה. יש כאן צעד חשוב בתהליך חשוב בהתפכחות הפלסטינית. כבר אין יותר הצעות נדיבות בסגנון מתווה קלינטון או מתווה אולמרט שבעבר כולם חשבו שאלו הנוסחאות היחידה להסכם”.

נקודה חשובה נוספת בהצגת התוכנית אותה מציין פרופ’ ענבר היא החיזוק המשמעותי של היחסים בין ישראל לארה”ב ובין מנהיגי שתי המדינות. “ראינו הצגה בלתי רגילה של ידידות כלפי ישראל מצד נשיא אמריקני, וזה דבר שצריך לשמח כל ישראלי”, הוא אומר. “ניכר בבירור שהנשיא טראמפ קרוב יותר לעמדות הישראליות מאשר כל נשיא שקדם לו, וזה מאפשר לנו לקדם צעדים שרוב הציבור בישראל היה רוצה לראות”.

אילו צעדים מעשיים ישראל צריכה לנקוט כעת?

“יש בקרב הציבור הישראלי קונצנזוס בישראל לגבי החלת ריבונות והחוק הישראלי בבקעת הירדן ואולי גושי ההתיישבות כמו גוש עציון,  אבל אני לא חושב שקיימת הסכמה רחבה לגבי כל ההתנחלויות ביהודה ושומרון. זו יכולה להיות נקודה בעייתית. אם התוכנית נועדה לעזור לנתניהו בבחירות, אני לא בטוח שהיא תשיג את מטרתה. המפה הפוליטית כרגע פחות או יותר יציבה, ולא נראה שהתוכנית האמריקנית היא מה שיזיז הרבה מצביעים לכיוון הליכוד כדי שיוכל להשיג את המספר של 61 מנדטים.

בינתיים בעולם הערבי היו תגובות מעורבות

“אני חושב שהתגובות בעולם הערבי צריכות להדאיג את הפלסטינים. רואים בבירור שהעמדה הערבית המאוחדת בעדם כבר לא קיימת, ושלחלק ממדינות ערב יש עניינים יותר חשובים על סדר היום כמו הבעיה האיראנית.  זה חלק ממה שדוחק את הסוגייה הפלסטינית לשוליים. העמדה הערבית הזו היא סיבה נוספת לכך שהשיח בנושא הפלסטיני משתנה”.

נשמעו בימים האחרונים חששות מהתגובה הירדנית למהלך כמו סיפוח הבקעה

“אני חושב שמדובר בחששות מוגזמים. ישראל היא השותפה האסטרטגית העיקרית של ירדן ולשתי המדינות יש אויבים ואיומים משותפים כמו גורמים קיצוניים באסלאם וכמובן ההתפשטות האיראנית במזרח התיכון. ירדן זקוקה לנו גם בתחומי המים והאנרגיה, וגם לקשרים הישראליים בוושינגטון שעוזרים לה מאוד. הירדנים הרי חתמו איתנו הסכם שלום כאשר ירושלים שהיא העיר החשובה להם ביותר נמצאת בריבונות ישראלית, אז עכשיו יבטלו אותו בגלל שטח שלא חשוב להם בבקעה? יכול להיות שיהיו כמה צעדים סמליים כמו החזרה זמנית של השגריר, אבל אני לא סבור שמהות היחסים תשתנה ובירדן יהיו מאוד זהירים”.

לא יכולה להיות בעייתיות בצעדים חד-צדדיים?

“צעד חד-צדדי זה מונח שכבר לא רלוונטי ברגע שהאמריקנים הם אלה שהביאו התוכנית, ושהצעדים בהם מדובר הם חלק מההצעה שהנשיא טראמפ חתום עליה”.

איך אתה רואה את התוכנית מתקדמת? יש סיכוי להקמת מדינה פלסטינית?

“ראש הממשלה נתניהו כבר אמר שהוא מתכוון להעביר החלטה בממשלה ואולי גם בכנסת על החלת החוק הישראלי בהבקעה ובישובים היהודיים. מהבחינה הרחבה של הסכסוך נראה שהסטטוס-קוו מתאים כרגע לכולם ולכן האסטרטגיה הישראלית של ניהול המצב תמשיך מכיוון שאני לא רואה מנהיגות פלסטינית שמוכנה להגיע להסכמות. אם מתישהו בעתיד הפלסטינים יצליחו להוכיח את עצמם כשכנים טובים שיכולים לחיות בשלום לצידנו, אז אני מאמין שרוב הציבור בישראל יהיה מוכן לוויתורים טריטוריאליים”.

אמיר לוי, מידה, 29.01.2020