JISS - מכון ירושלים לאסטרטגיה ולביטחון

פרופ' אפרים ענבר

פרופ' אפרים ענבר

נשיא מכון ירושלים לאסטרטגיה ולביטחון.

מניע טורקי לשיפור היחסים עם ישראל הוא ניסיון להחלשת השותפות האסטרטגית בין ירושלים, יוון וקפריסין וקבלת גישה לגז הטבעי של ישראל.

המדיניות האזורית של טורקיה גרמה לבידודה, והמדיניות המוניטרית של הנשיא טאיפ ארדואן הובילה להידרדרות הכלכלה.

אנקרה מנסה כעת לתקן את קשריה עם מדינות המזרח התיכון, כולל מצרים, איחוד האמירויות הערביות, ערב הסעודית וישראל.

ב-3 בפברואר הודיע ​​ארדואן כי יארח את נשיא ישראל, יצחק הרצוג, לביקור רשמי בטורקיה באמצע מרץ. ארדואן הצהיר שגם ישראל מעוניינת בשיקום הקשרים הדיפלומטיים, וציין כי ראש הממשלה נפתלי בנט מגלה “גישה חיובית”.

ארדואן שלח כבר קודם אותות דומים לירושלים. הוא שחרר שני תיירים ישראליים שנעצרו בחשד לריגול בנובמבר לאחר שבועיים בכלא. הרצוג ובנט התקשרו, כל אחד בנפרד, לארדואן כדי להביע את הוקרתם. בנוסף, בינואר התקשר ארדואן להרצוג כדי להביע את תנחומיו על מות אימו. שבוע לאחר מכן התקשר שר החוץ הטורקי מבלוט קאווסולו לעמיתו הישראלי יאיר לפיד להתעניין במצבו הבריאותי לאחר שהאחרון החלים מנגיף הקורונה – שיחה ראשונה בין שר חוץ טורקי למקבילו הישראלי מזה כמעט עשור. בדומה לכך, אוניברסיטאות ישראליות זכו למסרים מאוניברסיטאות טורקיות.

בעוד שטורקיה שומרת על סחר מקיף עם ישראל, ארדואן ביקר קשות את ישראל בנושא הפלסטיני, ואמירותיו אף גבלו באנטישמיות. בינתיים, ארצו ממשיכה לארח את מחבלי חמאס.

הגז הישראלי נמצא בראש סדר היום הטורקי בניסיון להתקרב לישראל. טורקיה תלויה בעיקר בייבוא אנרגיה מרוסיה ומאיראן, ומעוניינת לגוון את מקורות האנרגיה שלה. לכן, טורקיה רוצה גישה למאגרי הגז של ישראל לשימוש בבית ולייצוא לאירופה, שיחזק את מעמדה כגשר אנרגיה לאירופה.

יתרה מכך, הגז הישראלי עשוי להניב הכנסות לכלכלה הטורקית המקרטעת, במיוחד לפני הבחירות הקרובות. יתר על כן, צינור מישראל לטורקיה דרך קפריסין הוא הפתרון האופטימלי מבחינה כלכלית, אם כי ייתכן שיהיה צורך באישור של קפריסין, וזה אינו מובן מאליו.

לאחר שארה”ב הסירה את תמיכתה בצינור ה-EastMed היקר והבעייתי מבחינה טכנולוגית, שהיה מיועד להעביר גז מישראל וקפריסין לאירופה דרך יוון, טורקיה מקווה שישראל תתפתה להתעלם משיקולים אסטרטגיים ולהפקיד את ברז הגז שלה בידי טורקיה. על ישראל לשקול היטב האם רצוי לייצא גז דרך טורקיה, כי זו עלולה להשתמש בתלות זאת כנשק נגד ישראל בעתיד.

יתר על כן, אנקרה מתמודדת עם ממשל ביידן לא ידידותי. הטורקים תמיד האמינו שישראל והשדולה שלה יכולים להשפיע על מדיניות החוץ האמריקאית. לכן, שיפור היחסים עם ישראל יכול להועיל לה בזירה האמריקאית.

לאנקרה יש צורך ביחסים טובים יותר עם וושינגטון, שכן רוסיה, יריבה היסטורית של טורקיה, הופכת לאסרטיבית יותר ויותר. יתרה מכך, משבר אוקראינה מדגיש את מעמדה הבעייתי של טורקיה כאשר היא מנסה לאזן בין חברותה בנאט”ו לבין מאמציה להתרחק מהמערב.

מניע ברור לשיפור היחסים עם ישראל הוא ניסיון לפרק או להחליש את השותפות האסטרטגית בין ירושלים, יוון וקפריסין. כתוצאה מהעוינות הטורקית, שיתוף הפעולה הביטחוני בין מרכיבי משולש זה התחזק במידה ניכרת. ישראל צריכה להתנגד למאמצים להחליש את המשולש הזה.

לגוש זה הצטרפו מצרים ואיחוד האמירויות, המנהלות מדיניות דומה במזרח הים התיכון בנושאי אנרגיה ואזורים כלכליים בלעדיים בים התיכון ולוב, למורת רוחה של טורקיה. במידה רבה, ישראל היא עמוד התווך של המערך הזה.

יחסים הדוקים יותר בין איחוד האמירויות לטורקיה עשויים להוות תשומה נוספת למהלכים הטורקיים לעבר ישראל. איחוד האמירויות רוצה שטורקיה תימנע מהביקורת הקולנית שלה על “הסכמי אברהם” בין מדינות המפרץ וישראל.

טורקיה גם מעוניינת לשמר את הגישה לירושלים ולמקומות הקדושים לאסלאם. אנקרה רוצה להגביר את נוכחותה בירושלים כדי לחזק את מנהיגותה בעולם המוסלמי, ומעדיפה למזער את ההתנגדות הישראלית לפעילותה בעיר.

ממשלות ישראל רצו תמיד יחסים טובים עם טורקיה. ההידרדרות ביחסים הייתה בעיקר בגלל אימוץ קו אנטי-מערבי במדיניות החוץ הטורקית תחת מפלגת ה-AK. בעוד שטורקיה אסלאמיסטית צפויה להישאר יריבה גאופוליטית, ישראל צריכה להגיב בחיוב לשינוי באנקרה ולהבהיר את עמדותיה במשא ומתן עם טורקיה לפני ביקורו של הרצוג.

ראשית, יש להתייחס לנשיא ישראל בכבוד מוחלט. יש שמועות בתקשורת הטורקית שארדואן מתכנן לא לפגוש את הרצוג בארמון הנשיאות אלא במקום פחות רשמי. זה יהיה סימן לחוסר כבוד אם זה אכן יקרה.

שנית, ישראל צריכה לצפות מטורקיה לאמץ מדיניות מאוזנת יותר בזירה הישראלית-פלסטינית. על טורקיה להימנע מהתנגדות להסכמי אברהם ומשיתוף פעולה עם חמאס ועם גופי טרור אחרים. טורקיה צריכה לגרש את הנהגת הטרור של חמאס משטחה.

שלישית, ישראל צריכה לחתור לביטול מזכר ההבנות של נובמבר 2019 בין טורקיה לבין ממשלת לוב של ההסכמה הלאומית בטריפולי, הקובע גבולות של האזורים הכלכליים הבלעדיים של שתי המדינות בים התיכון. מזכר הבנות זה שרטט למעשה קו הפרדה בין החלקים המזרחיים והמערביים של הים התיכון, מאיים על הביטחון הימי, על חיפושי גז טבעי ועל תשתיות חדשות, כמו צינור הגז או כבל חשמל מישראל או ממצרים ליעד אירופי.

רביעית, ישראל צריכה לשאוף להבנה המציבה מגבלות ברורות על פעילות טורקיה בירושלים, הפוגעת בריבונותה.

לבסוף, יחסים בילטרליים טובים יותר צריכים להוביל את טורקיה לסיים את הפרעותיה ביחסי ישראל-נאט”ו.

טורקיה מכירה בישראל כמעצמה אזורית חשובה, ומתבקשת היענות לציפיות הישראליות אם היא שואפת להתקרבות. ארדואן מבין היטב שיש צורך בהדדיות.


סדרת הפרסומים “ניירות עמדה” מטעם המכון מתפרסמת הודות לנדיבותה של משפחת גרג רוסהנדלר.


תמונה: Freepik

עוד כתבות שעשויות לעניין אותך