JISS - מכון ירושלים לאסטרטגיה ולביטחון

פרופ׳ אפרים ענבר

פרופ׳ אפרים ענבר

נשיא מכון ירושלים לאסטרטגיה ולביטחון.

איראן וסין תלמדנה שהנחישות של ארה”ב מתמוגגת, וניתן להתעלם מאיומיה. איראן תמשיך לפצצה, והתקפה על טייוואן עלולה להתרחש.

עדיין לא ברור אם המשבר באוקראינה יסתיים בשלום, או שתפרוץ מלחמה על אדמת אירופה. עם זאת, כבר ניתן להגיע לכמה תובנות.

במשך שנים הצביעו רבים במערב על התועלת המופחתת שבשימוש בכוח צבאי ביחסים בינלאומיים. חוקרים בישרו את “קץ ההיסטוריה” ואת השלטת הסדר הליברלי בעולם. ובכל זאת, למרות ה”קִדמה”, הטבע האנושי לא השתנה. כפי שציין תוקידידס, פחד הוא אינסטינקט בסיסי ועוצמתי.

אכן, רוסיה, שעדיין חוששת לביטחונה, ריכזה חיילים רבים לאורך הגבול האוקראיני כדי למשוך את תשומת הלב האמריקאית לדרישותיה. ואכן, האיום בפלישה צבאית גרם לארה”ב לפתוח בדו-שיח עם רוסיה לבירור הדאגות הביטחוניות של מוסקבה. רוסיה לא שבעה נחת מהתקרבות ברית נאט”ו לגבולותיה, ורוצה שיתייחסו אליה כמו בעידן ברית המועצות.

השתלשלות העניינים אינה צריכה להפתיע את העוקבים אחר הפוליטיקה הבילאומית, במיוחד לאחר שרוסיה בלעה את קרים ועודדה בדלנות במזרח אוקראינה.

התרחבות נאט”ו והאיחוד האירופי מזרחה ועידוד המערב לתנועות דמוקרטיות באוקראינה, בלארוס וגאורגיה לא יכלו להשאיר את רוסיה אדישה. להפך, מסע הצלב הדמוקרטי הפחיד את רוסיה, שלא הוזמנה להצטרף לנאט”ו ולא התייעצו בה על גורל המדינות השוכנות בגבולה.

רוסיה לא היססה להחיות מושגים כמו אזורי חיץ ותחומי השפעה בשיח הבינלאומי. זה אותת שהיא עלולה להשתמש באלימות כדי להבטיח שולי ביטחון גדולים יותר על ידי דרישה ממדינות לאורך גבולה, עצמאיות לכאורה, להישאר במרחב הביטחוני שלה. בהתחשב בפלישות העבר מהמערב, חששות הרוסים סבירים. דוקטרינת מונרו, הרואה בנוכחות צבאית זרה בחצי הכדור המערבי איום על ארה”ב, נבעה מרגישויות דומות.

משבר אוקראינה מזכיר לנו את מגבלות הדיפלומטיה. ארה”ב ובעלות בריתה האירופיות רק עודדו את רוסיה בכך שחזרו על מחויבותן להזדקק רק לדיפלומטיה על מנת לפתור את המשבר. דיפלומטיה שאינה מגובה ביכולת צבאית אמינה אינה יעילה.

אוקראינה היא המבחן הבינלאומי הרציני הראשון עבור ארה”ב אחרי הנסיגה מאפגניסטן. ארה”ב, שאינה מוכנה להתערב צבאית, רק הזהירה מפני השלכות כלכליות קשות, עם השפעה מועטה עד כה על נשיא רוסיה ולדימיר פוטין. פליטת לשון של הנשיא ג’ו ביידן הבטיחה לו שאפילו פלישה מוגבלת תהיה נסבלת. אבל פוטין רוצה יותר.

כולם, החברים והאויבים של אמריקה, צופים בוושינגטון ורואים ממשל חלש. משבר אוקראינה מאשר את המגמה הנצפית של הירידה של אמריקה בעולם. כמו בעבר ארה”ב עלולה להפתיע ולפעול בכוח, אבל העולם רואה תרחיש כזה כבלתי סביר, ותפיסות של המציאות מכתיבות התנהגות.

וושינגטון כנראה מחמיצה הזדמנות לאפס את היחסים עם מוסקבה ולשנות באופן דרמטי את מאזן הכוחות העולמי. במקום להתעמת עם רוסיה, אולי אמריקה צריכה לגייס לצידה את פוטין כדי להדוף את סין, האתגר הבינלאומי האמיתי של אמריקה. נראה שעדיף לסיים את המתיחות בין ארה”ב לרוסיה סביב מזרח אירופה, ולאפשר לוושינגטון להתמקד באתגר העיקרי שלה – סין.

ארה”ב צריכה לפתות את רוסיה להצטרף מחדש לציוויליזציה המערבית. בסופו של דבר, רוסיה היא חלק מתרבות מהמערב במובנים רבים, כולל הספרות, המוזיקה, הבלט והמורשת הנוצרית שלה.

בנוסף, ארה”ב תוכל להכיר בקרים כשטח רוסי ולהסיר את הסנקציות נגד רוסיה. המערב גם יכול לקבל את ה”פינלנדיזציה” של אוקראינה כדי להפיג את חששותיה של רוסיה. מוסקבה הרשתה קיום פינלנד דמוקרטית במרחב הביטחוני הרוסי במהלך המלחמה הקרה. דטנט עם ארה”ב עשוי להיות עדיף במוסקבה על פני חיבוק של סין, המעצמה העולה. החלפת צד יכולה לאותת על מרכזיות רוסית ותעוזה בעניינים גלובליים.

עבור אירופה, המשבר הוא מאיר עיניים. למרות הדיבורים על “צבא אירופי” ו”אוטונומיה אסטרטגית”, אירופה עדיין זקוקה למטרייה ביטחונית אמריקאית כדי להתמודד עם רוסיה תקיפה יותר, שהיא גם ספקית אנרגיה מרכזית.

ההתנהגות האמריקאית במשבר באוקראינה משפיעה גם על שיחות הגרעין בווינה. טהרן, שכבר משוכנעת שאמריקה חלשה, מגדילה את מרחב הפעולה שלה ויכולה להתמהמה עוד יותר עד שיוצע לה הסכם שהיא חפצה בו. איראן תוכל לשסות יותר את שליחיה במזרח התיכון נגד בעלות הברית של ארה”ב. ישראל עשויה להגיע למסקנה שעדיף להימנע מלתאם את מדיניותה עם וושינגטון לפני שתפעל בכוח. ניצחון רוסי באירופה עלול לזרז התלקחות במזרח התיכון.

באופן דומה, סין יכולה ללמוד שהנחישות של ארה”ב מתמוגגת, וניתן להתעלם מאיומיה. התקפה על טייוואן עלולה להתרחש.

המצב באוקראינה שוב מוכיח את חוסר התועלת של ערבויות בינלאומיות. מזכר בודפשט משנת 1994, שנחתם על ידי הפדרציה הרוסית, בריטניה וארה”ב, סיפק ערובות נגד איומים או שימוש בכוח נגד השלמות הטריטוריאלית של אוקראינה, בלארוס וקזחסטן בתמורה לוויתור על הנשק הגרעיני שלהן. לרוע המזל, המזכר כבר לא כובד כאשר רוסיה כבשה את קרים ב-2014, ובימים אלו שוב ברור שהערבויות הללו אינן תקפות.

מוסדות בינלאומיים נכשלו באופן דומה. ארה”ב קראה לישיבת מועצת הביטחון של האו”ם כדי לדון בריכוזי הכוחות של רוסיה בגבולותיה עם אוקראינה, אף שידעה שרוסיה יכולה להטיל וטו. מה שמכונה “דיפלומטיה מונעת” בוושינגטון, הסתיים בעימותים קולניים וזועמים חסרי תוחלת בין דיפלומטים רוסים ואמריקאים.

האוקראינים כנראה מבינים שלמרות השיח הליברלי במערב, אנחנו עדיין חיים בעולם שבו כל מדינה עומדת בפני עצמה והחיים הם לרוב כפי שתיאר הפילוסוף תומס הובס “בודדים, עניים, מגעילים, אכזריים וקצרים”.


סדרת הפרסומים “ניירות עמדה” מטעם המכון מתפרסמת הודות לנדיבותה של משפחת גרג רוסהנדלר.



תמונות: Flickr/DoD photo by Lisa Ferdinando, Kremlin.ru, Meghdad Madadi

עוד כתבות שעשויות לעניין אותך