משחק ההדמיה המיוחד על הריבונות, שערכו מומחי מכון ירושלים לאסטרטגיה ולביטחון בשיתוף “ישראל היום”, הביא לסיפוח הבקעה וירושלים רבתי בלבד, בשלב ראשון. התגובות היו קשות יחסית: פיגועי בודדים וסנקציות כלכליות מאירופה. ובכל זאת, נראה שישראל תוכל לעמוד בתוצאות.
מאת נדב שרגאי, ישראל היום, 26.06.2020
אין כמו סיפור טוב כדי לפתוח בו משחק סימולציה. אלא שבמקרה של החלת הריבונות – הניסיון לצפות ולחקות את המציאות, מייתר את הצורך בסיפור תומך. משחק ההדמיה שערך השבוע מכון ירושלים לאסטרטגיה ולביטחון (JISS) בשיתוף “ישראל היום”, לימד שהריבונות עצמה היא סיטואציה שוברת פרדיגמות והנחות יסוד. כמעט כל חומרי הבניין ששימשו את משתתפי הסימולציה נלקחו מהמציאות האמיתית, זו שכבר הוכיחה בעבר שהיא עולה על כל דמיון.
שלוש שעות ארך “המשחק”. הוא לימד עד כמה מורכבת וסבוכה ההחלטה הצפויה. השפעותיה חובקות עולם ואזור. לא הכל התבהר בהדמיה; נעלמים רבים נותרו בלתי פתורים. רבים אחרים התחדדו. ממשלת נתניהו-גנץ החליטה להחיל את הריבונות על חלקים מיהודה ושומרון, ותוצאות המהלך הדרמטי ניכרו בשטח כמעט באופן מיידי. ההשפעות לטווח הזמן הרחוק נותרו עם זאת מעורפלות. המהלך עתיד לגבות מישראל מחירים כלכליים, בינלאומיים וביטחוניים, אך לפחות על פי תוצאות המשחק – לא כאלה שלא ניתן לעמוד בהם.
המשתתפים בסימולציה שאת תמציתה אנו מביאים כאן הם שבעה: האלוף (מיל’) יעקב עמידרור, ששימש יועץ לביטחון לאומי לרה”מ נתניהו וראש המטה לביטחון לאומי. עמידרור הוא עמית בכיר ע”ש רוסהנדלר במכון, והוא גילם במשחק את דמותו שלו מהעבר, כיועץ לביטחון לאומי לרה”מ; פרופ’ אפרים ענבר, המייסד של מרכז בגין־סאדאת למחקרים אסטרטגיים ונשיא מכון JISS, ששיחק בסימולציה את רה”מ נתניהו; רוברט סילברמן נכנס במשחק ל”נעליו” של נשיא ארה”ב דונלד טראמפ (סילברמן שימש במשך 27 שנה דיפלומט בכיר בשירות החוץ האמריקני, כולל בתל אביב ובערב הסעודית); ירדן והעולם הערבי יוצגו במשחק על ידי עמית מכון JISS ד”ר יהושע קרסנה, לשעבר איש שגרירות ישראל בירדן ומנהל מחלקת מחקר במשרד רה”מ. ד”ר עמנואל נבון, עמית במכון JISS ומרצה ליחסים בינלאומיים מאוניברסיטת תל אביב, ייצג את האיחוד האירופי; אל”מ (מיל’) ד”ר ערן לרמן, לשעבר סגן למדיניות חוץ ועניינים בינלאומיים במועצה לביטחון לאומי, הוא סגן נשיא מכון JISS. הוא גילם במשחק את דמויותיהם של יו”ר הרשות הפלשתינית אבו מאזן וגורמים פלשתיניים נוספים.
מיקי אהרונסון, ששירתה בעבר במטה לביטחון לאומי במשרד רה”מ בתפקיד ראש חטיבת מדיניות חוץ במזכירות המדינית, גם היא עמיתה במכון JISS. היא הנחתה את הדיון.
שלושה ימים לפני
אהרונסון: “חברים, אנו עומדים 76 שעות לפני ישיבת הקבינט בעניין החלת החוק הישראלי על חלק משטחי יו”ש. המטה לביטחון לאומי מגבש בשעה זו את הצעות ההחלטה לקבינט במתכונת של ארבע חלופות, וסביב השולחן הזה יושבים כעת רבים מהשחקנים שייטלו חלק באירוע. ראשון הדוברים יהיה הצד הפלשתיני”.
יו”ר הרש”פ אבו מאזן (ערן לרמן): “אבהיר כבר בפתח דבריי – ההתנגדות שלנו למהלך לא תהיה אלימה. נחסום את כבישי האורך והרוחב בשטחים שאותם הכובש הציוני מתכנן לספח, בייחוד את כביש 90 והציר המכונה כביש אלון, אך לא נחזור על טעויות העבר של קודמי בתפקיד; לא נשתמש בנשק חם.
“ביקשנו ממצרים ליזום פסגת חירום של הליגה הערבית ומידידותינו אינדונזיה, כוויית ודרום אפריקה להוביל במועצת הביטחון הצעת החלטה, שמעבר לגינוי, תעשה שימוש בסעיף 7 של אמנת האו”ם, ותאפשר הטלת סנקציות ואף שימוש בכוח כדי להשיב על כנם את השלום והביטחון הבינלאומיים. אנחנו גם יוזמים פנייה לתובעת הכללית של בית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג ומבקשים ממנה להגיש כתבי אישום ספציפיים על בסיס סעיף 8 של אמנת רומא, נגד ראש ממשלת ישראל, שר הביטחון שלה, הרמטכ”ל ואחרים”.
שר החוץ הירדני איימן ספאדי (ג’וש קרסנה): “אדוני יו”ר הרש”פ – גם ירדן לא תעמוד מנגד מול המהלך הישראלי שנועד לסתום את הגולל על תוכנית שתי המדינות לשני העמים. נבדוק מחדש אם הסכם הגז בין ישראל לבין ירדן עדיין משרת את האינטרסים שלנו. החלטנו להחזיר להתייעצויות את השגריר שלנו בישראל ולבצע הערכה מחדש של קצב והיקף שיפור היחסים”.
אתם שוקלים להשעות או לבטל את הסכם השלום עם ישראל? ולחלופין, האם אתם מביאים בחשבון אפשרות שישראל תמנף את המעמד המיוחד שלכם בהר הבית, כדי למנוע מכם לשבור כלים?
ספאדי (קרסנה): “כל האפשרויות על השולחן, אבל אנו מקווים שישראל תתעשת לפני שנצטרך לחשוב על צעדים שקשורים להסכם השלום. בעניין הר הבית אני מזהיר מפורשות: אם ישראל תלך בדרך זו נראה בכך הפרה מהותית של הסכם השלום עימה, ויהיו לכך גם השלכות לגבי כל המוסלמים בעולם”.
חמאס־עזה (ערן לרמן): “לא ניזום פרובוקציות, אבל גם לא נמנע מהמוני עמינו להגיב. אם האיראנים יבקש מאיתנו לשלוח כמה רקטות כדי להעביר מסר ליהודים, לא נוכל לעצור זאת”.
האיחוד האירופי (עמנואל נבון): “האיחוד ממשיך לתמוך בפתרון שתי המדינות ורואה בסיפוח החד־צדדי הפרה של המשפט הבינלאומי, של אמנת ז’נבה ושל החלטה 2334 של מועצת הביטחון. כפי שהאיחוד הטיל בעבר סנקציות על רוסיה, בעקבות הסיפוח של חצי האי קרים, הוא יטיל סנקציות גם על ישראל. נבחן מחדש את השתתפות האיחוד במימון בניית צינור הגז הטבעי המתוכנן בין ישראל, קפריסין, יוון ושאר מדינות האיחוד. כפי הנראה לא נוכל לכלול את ישראל בתוכנית המחקר והפיתוח ‘הורייזן 2021’ לשיתוף פעולה מדעי ותעשייתי, נצמצם משמעותית את היחסים הכלכליים עם ישראל, כפי שעשינו מול רוסיה”.
להקשיב לקושנר או לפרידמן?
סביב השולחן יושב גם הנשיא טראמפ (רוברט סילברמן). “דיפלומטיה”, הוא מבהיר, “אינה הצד החזק שלי. יש לי שני עקרונות פשוטים. הראשון: לנצח בבחירות את היריב שלי מהמפלגה הדמוקרטית. כל מה שיסייע לי בכך – אתמוך בו. כל מה שיפריע לי בכך – אתנגד לו. העיקרון השני הוא לשמור על הידידות והברית עם ישראל”.
טראמפ (סילברמן) עוקץ את ירדן: “היא צריכה להביא בחשבון שהיא זקוקה לעזרת ארה”ב ולשכלל את עמדתה בהתחשב בכך”. בסוגיית ההסכמה בין נתניהו וגנץ, כתנאי לאור ירוק אמריקני לריבונות, “טראמפ” מתנסח במתינות יחסית: “איננו נכנסים לעניינים ישראליים פנימיים, אך מעדיפים שתהיה הסכמה רחבה”.
אדוני הנשיא – דווח על גישות שונות ביחס לביצוע המתווה. גישת השגריר פרידמן שדוחפת למימוש מיידי של הריבונות הישראלית, וגישת חתנך, קושנר, שתובע מישראל להתחייב תחילה, לא להעלות דרישות נוספות בקשר לשטחי סי, שעליהם לא תוחל הריבונות הישראלית.
טראמפ: “פרידמן הוא שגריר מצוין, אבל מי שמייצג את עמדתי הוא קושנר, אקשיב היטב לדבריו”.
אהרונסון: “שרי הקבינט מכונסים עתה כדי לקבל החלטה. היועץ לביטחון לאומי, יעקב עמידרור, יישא עתה את דברו בפניהם”.
עמידרור: “מכובדיי – מדובר בהחלטה מדינית־אידיאולוגית, שלא אנו נכריע בה, אבל נניח בפניכם את תמונת המצב הביטחונית־מדינית. ראשית חשוב שתפנימו – עבור העולם, ההצעה האמריקנית שוברת את כל הפרדיגמות ואת המוסכמות שהתרגל אליהם. יש חשש כן של גורמים שונים, שביצוע הסיפוח יחסל את אופציית המו”מ. עבור הפלשתינים זה יכול להיות סוף התקווה ואובדן הדרך והתכלית של קיום הרש”פ. אמנם בתוכנית האמריקנית נשמר העיקרון של פתרון על בסיס שתי מדינות, אבל הגבולות לא נקבעים על בסיס קווי 67′, אלא על בסיס המציאות וצורכי הביטחון של ישראל. אין שום הד למה שמכונה זכות השיבה, והדרישות מהפלשתינים להקמת מדינה גבוהות באופן משמעותי מכל מה שהיה מקובל עד עכשיו”.
אהרונסון: “מה האפשרויות שעומדות בפני הממשלה?”
עמידרור: “אמנה ארבע: הראשונה – להסתפק בהחלת ריבונות על בקעת הירדן. האפשרות השנייה היא לספח את אזור ירושלים רבתי: מעלה אדומים, שטחי אי-1, גוש עציון, רכס שמואל הנביא או אזורים שמרחיבים את מסדרון כביש 443, והשטחים שצופים על שדה התעופה לוד. אפשרות שלישית: להחיל את החוק הישראלי על ההתנחלויות בלבד, ולא על השטחים שביניהם. זה ימנע צירוף ולו של פלשתיני אחד למדינת ישראל. זה סיפוח ללא ערבים וללא שהגבולות משתנים – התנחלויות נטו. והאפשרות הרביעית – לספח את השטחים, כולל את הפלשתינים שחיים בהם, על בסיס מפת הקונספציה שארה”ב הציגה (30% מהשטח)”.
הצבעה אידיאולוגית בלבד
ניסינו לשאול את עצמנו, אומר עמידרור לשרים, מה העולם יבלע טוב יותר? קשה לדעת. מדובר בעיקרון ולא בהיגיון, ובעיקרון אין הבדל גדול בין סיפוח כזה או אחר. בעיני כולם, לבד מהאמריקנים, מדובר בסיפוח חד־צדדי, אבל בסוף, מכל העבודה שעשינו, שתי רמות הסיפוח האחרונות – מפת הקונספציה האמריקנית, או כל אחת מההתנחלויות כנקודה בפני עצמה – יעוררו קרוב לוודאי את הזעם הרב ביותר, כי קשה יותר להצדיק אותן. אין לשני הסיפוחים הללו שום הצדקה מלבד אידיאולוגיה”.
עמידרור מבקש לסייג את דבריו: “גם בעבר, המומחים, ואני בתוכם, טעינו כשדיברנו על התגובות הצפויות בעולם לכל מיני צעדים חד־צדדיים כמו העברת השגרירות האמריקנית לירושלים. דיברנו גבוהה־גבוהה על כל מיני אירועים, ודבר לא קרה. אני עדיין זוכר את תקופתי כראש מל”ל. כולם דיברו על צונאמי מדיני שצפוי, אבל אפילו גשם לא ירד. קשה להעריך מה תהיה התגובה, אבל לבטח – זה לא יעבור ללא תגובה, ויש כמה מעגלים שצריך להביא בחשבון…”
אהרונסון: “בבקשה”.
עמידרור: “בנוגע לתגובה הפלשתינית – צריך להביא בחשבון קשת רחבה של תגובות, ממהומות מאורגנות על ידי הרש”פ ועד גלישה לכאוס חבלני מאורגן. הפלשתינים יאפשרו לגופים שונים לפעול. אני מעריך שיהיו הרבה פיגועי יחידים, וזה יהיה כמובן גם סופו של שיתוף הפעולה הביטחוני בינינו לבין הרשות, על כל המשתמע מכך. אבו מאזן גם ינסה ללכת למערכה שתביא להכרה בינלאומית במדינה פלשתינית. במועצת הביטחון, ארה”ב תפיל את ההחלטות נגדנו, אבל במוסדות אחרים של האו”ם – נחטוף.
“בעזה”, אומר עמידרור, “התגובה תלויה מאוד ברמת ההסדרה שתהיה בינינו לבין חמאס ביום האירוע. ככל שתהיה גבוהה יותר – חמאס יהסס לפעול באופן שיגרום לו הפסדים מקומיים. מה שאני מתקשה להעריך הוא עד כמה רחוק ילך הג’יהאד האסלאמי, ועד כמה הפעילות שלו תביא להידרדרות. ההמלצה שלי, אדוני רה”מ, היא לצמצם את התגובות שלנו על ירי מצד הג’יהאד, בהנחה שחמאס לא ייכנס לתוך המערכה, לפחות לא בתחילתה.
“באשר למדינות ערב – בארבע עיניים הם יכולים להגיד לך, אדוני רה”מ, דברים מאוד נחמדים, אבל הרחוב יאתגר אותם, והם לא יעמדו בפניו. הם יהיו מוכרחים להגיב. ירדן לא תבטל את הסכם השלום איתנו כי היא תלויה במים שלנו, אבל היא תצמצם משמעותית את שיתוף הפעולה. זה יהיה מאוד לא סימפטי. אני מציע לגלות זהירות רבה מול הירדנים, ולהפסיק להסביר להם כמה הם תלויים בנו. הם לא אוהבים לשמוע את זה. מצרים? היא תגיב באיפוק גדול. יש לה בעיות דחופות אחרות ובסיני – אני לא יכול לדבר כאן על כמה אנו עוזרים להם. אירופה? – כבר שמענו כאן. צפויה תגובה עם ממד של ענישה. ‘הורייזן 2021’ הוא בטן רכה מאוד מבחינתנו. ארה”ב? – רה”מ מומחה גדול ממני, אבל הבעיה העיקרית שלנו היא הצד הליברלי בחברה האמריקנית, במפלגה הדמוקרטית ובעולם היהודי. הם ילכו נגדנו עד הסוף. הקשרים שיש לנו בצד הליברלי של החברה האמריקנית ילכו ויורעו”.
רה”מ נתניהו (אפרים ענבר): “מה המלצותיך, אדוני היועץ?”
עמידרור: “להכין את הצבא והשב”כ לגרוע מכל מול הפלשתינים. להתכונן לתגובות מעזה, תחילה של הג’יהאד, אבל לאט־לאט זה צפוי להידרדר. משרד החוץ צריך להכין מערכת הסברה. יהיה לו מסובך אבל אין ברירה. לוודא שארה”ב תיתן לנו גב מול תביעות אפשריות בבית הדין בהאג, ולבסוף הערה: אסור ללכת לתוכנית שתקרע את החברה הישראלית. אחת הטעויות הגדולות של אוסלו היתה שהיא לא התחשבה במי שסבר שאוסלו הוא אסון. ככל שנהיה מאוחדים יותר, יהיה לנו קל יותר להתמודד עם מה שצפוי”.
חלק מהשרים כאן יקבעו את עמדתם בהתאם לתשובה על שאלה אחת: האם התוכנית מרחיקה או מקרבת הקמת מדינה פלשתינית?
עמידרור: “בלוח הזמנים התוכנית מרחיקה מדינה, כי קשה יותר לכל פלשתיני להיכנס למו”מ על בסיס התנאים שייווצרו אחרי אימוצה של התוכנית בשטח. לעומת זאת – ברמת העיקרון – היא שוללת במידה רבה את האפשרות של מדינת ישראל להתכחש בעתיד לעיקרון של הקמת מדינה פלשתינית. לכן לטווח הקצר – הסבירות של הקמת מדינה פלשתינית – נדחית. לטווח הארוך – בסופו של דבר התוכנית מגבירה את הסיכוי שתוקם מדינה פלשתינית”.
שאלה ליו”ר הרשות הפלשתינית: ערב הדיון בממשלה מתרחש פיגוע דמים בדרך לאלון מורה. ירי על משפחה. הרוגים, פצועים. ישראל פונה אליך כדי שתסייע בלכידת הרוצחים. בעבר סייעתם. וכעת?
אבו מאזן (לרמן): “מעולם לא הסגרנו לוחמים פלשתינים. אבל זזנו הצידה”.
גם הפעם תזוזו הצידה?
אבו מאזן: “הבהרנו בשיחות בין מאג’ד פריג’, ראש המודיעין שלנו, לבין נדב ארגמן, ראש השב”כ שלכם, שאם ממשלת ישראל תתחייב במפורש על עקרון שתי המדינות, ואם יהיו מחוות קונקרטיות כלפי הפלשתינים – זה יקל על מנגנוני הביטחון הפלשתיני לקיים את הנחיותיי ולפעול בצורה נחרצת למנוע התלקחות אלימה”.
מקבלים במלואה
רה”מ נתניהו (אפרים ענבר): ראשית, עוד לפני שאסכם ואודיע על החלטת הממשלה, אבהיר: צה”ל וכוחות הביטחון יתמודדו בהצלחה עם כל תגובה אלימה; נמשיך בסיוע שלנו למצרים מול הגורמים הג’יהאדיסטיים בסיני; נשתדל לשנות את המדיניות הפסיבית של ארה”ב בלוב, ונפעל בוושינגטון למען הבנה גדולה יותר לצרכים הביטחוניים של מצרים. מול ירדן – נשמור על הסכם השלום, ובכלל זה ההכרה בתפקיד המיוחד של ירדן בהר הבית.
“כעת אקריא את נוסח החלטת הממשלה שהתקבלה ברוב דעות: ישראל מסכימה לקבל במלואה את ‘עסקת המאה’ שפורסמה בינואר 2020. תוכנית זאת מכירה בריבונות ישראל בירושלים המאוחדת ובחוקיות ההתיישבות היהודית ביהודה ושומרון. היא גם מתחשבת בצורכי הביטחון של מדינת ישראל ומעניקה לנו הזדמנות היסטורית לקבוע עובדות לאורך זמן. במקביל, ‘תוכנית המאה’ מכירה במאוויים הפלשתיניים. היא שונה מהצעות שלום קודמות שלא היו מציאותיות ורק עוררו תקוות לא מציאותיות אצל הפלשתינים.
“חברי הממשלה – לא זו בלבד שאנו זוכים לברכתה של ארה”ב, אלא התוכנית מבוצעת במסגרת הסכמה לאומית רחבה בישראל – נכס אסטרטגי בפני עצמו. בשלב ראשון, הקבינט החליט להחיל את החוק הישראלי על אזורים שסביב לירושלים ובבקעת הירדן הרחבה. ‘ירושלים רבתי’ נמצאת בקונצנזוס הישראלי. האזור שבו יוחל החוק הישראלי כולל את מעלה אדומים במזרח, גבעת זאב מצפון לירושלים, גוש עציון מדרום לבירה. לכל המקומות הללו תהיה רציפות טריטוריאלית. בקעת הירדן היא חלק מגבולות בני ההגנה שישראל זקוקה להן, ולכן נחיל את החוק הישראלי על כל הבקעה מהנהר ועד כביש אלון, להוציא את שטחי אי, כיריחו או עוג’א, שמעמדם לא ישתנה”.
אדוני רה”מ, האם יש תאריך יעד לפעימה נוספת של ריבונות על שאר היישובים היהודיים ביו”ש?
נתניהו (ענבר): “אנו צריכים להגיע על כך להסכמה עם שותפינו. זו ממשלת אחדות. נעשה את הדברים בהסכמה לאומית. חלק משותפינו בממשלה לא תומכים עתה במימוש כל התוכנית. שמעתם את מכלול השיקולים גם מהיועץ לביטחון לאומי, ולכן היתה החלטה לצמצם את ממדי הסיפוח שמאפשרת לנו תוכנית טראמפ”.
אהרונסון: “רה”מ הודיע על החלטתו. ברצוני לעדכן אתכם בנוגע למתרחש בעולם ובארץ ברגעים אלה: מפקדים בבקעת הירדן מדווחים שמקביליהם בצד הירדני אינם מגיבים לפניות לפגישות ולשיחות. היה פיגוע באיו”ש נגד ישראלים באש חמה. ילד נהרג. היה תג מחיר ביישוב שסופח, כולל פלשתינים פצועים, ובעקבותיו מאשימים בעולם את ישראל שאינה מסוגלת להגן על פלשתינים בשטח המסופח. החל ירי על יישובי עוטף עזה. רקטות נחתו גם באשקלון. עשרות פלשתינים שניסו לטפס על הגדר בעזה – נהרגו, והמחאות בעולם מתגברות.
“האיחוד האירופי עסוק בדיונים קדחתניים על צעדים וסנקציות נגד ישראל. הליגה הערבית, כולל המפרציות, מגנה את ישראל, הפגנות נגד שגרירויות ישראל וארה”ב ברחבי העולם וניסיונות פיגוע על ידי ‘זאבים בודדים’. יש גם דיווח על פיגוע התאבדות של פלשתיני מול שגרירות ארה”ב בירושלים. איראן ונסראללה קוראים לאיחוד כוחות בעולם המוסלמי נגד ישראל, ולפעולה אלימה שתמחיש לישראל עד כמה חמורה התנהלותה”.
ונניח שפעילי תנזים חמושים במקומות שונים בגדה החלו לירות על אזרחים ישראלים, ויש שוטרים פלשתינים שעורקים משורות המשטרה ומצטרפים אליהם? כיצד הרש”פ תתמודד עם סיטואציה כזו, שמוכרת לנו ממהומות מנהרת הכותל?
הפלשתינים (ערן לרמן): “המסר בשמו של אבו מאזן ברור: כל מי שינסה להסית את המאבק הפלשתיני לקווים שמשרתים את האינטרס של האויב הציוני, הוא בוגד וסוכן ויטופל באמצעים הנדרשים”.
עמידרור: “אמליץ לקבינט לאשר מדיניות ברורה, מי שיורה – יורים עליו. מעבר לכך – הדברים יהיו נתונים לשיקול דעתם של המפקדים בשטח בהתאם למצב”.
ביידן יבטל?
לקראת סוף הסימולציה פשטו המשתתפים את בגדי הדמויות שאותן שיחקו והשיבו לשאלותיי. ערן לרמן העריך שהרש”פ לא תתמוטט בעקבות החלת הריבונות, בין השאר משום שמדובר במערכת כלכלית שמפרנסת עשרות אלפי אנשים ו”חולבת את המערכת הבינלאומית בתקציבים”.
עמידרור שלל אפשרות שחמאס יצליח לערער את שלטון הרש”פ: “גם הם וגם אנחנו ערניים לאפשרות כזאת. החברה ברמאללה יודעת שבסוף – שלטון חמאס פירושו שיזרקו אותם מקומה שלישית כשידיהם קשורות מאחור. היתה להם הדגמה חיה לכך בעזה”. העליתי אפשרות, שהאירועים יובילו להכרזה נוספת, שלישית במספר, על הקמת מדינה פלשתינית, ושמדינות בעולם ישובו ויכירו במדינה שכזאת.
החלק האחרון בדיון הוקדש לאפשרות שג’ו ביידן ינצח בבחירות לנשיאות ארה”ב בנובמבר הקרוב. סילברמן העריך שבמקרה כזה, ביידן ימשוך בחזרה את ההכרה האמריקנית בריבונות ישראל על חלקי יו”ש. משתתפים אחרים בדיון חלקו עליו והעריכו שיהיה מקום למו”מ ולניסוחים מרוככים יותר עבור ישראל, גם אם ביידן ייבחר.
חלק מהמשתתפים בדיון ציינו, שהן ממשל אובאמה והן ממשל טראמפ, יצרו תקדימים של שינוי החלטות ממשלים שקדמו להם: אובאמה ביטל את מכתב הנשיא בוש שהופקד בידי רה”מ אריאל שרון. המכתב הכיר במציאות של “גושי התיישבות”. טראמפ עשה זאת בתחומים רבים ביחס להחלטות ממשל אובאמה, בפרט בנוגע לישראל. אין להניח לכן, שממשל ביידן, אם אכן ייכון – ינהג בדרך שונה.
צילום: אורן בן חקון/ישראל היום
- בניית אתרים