JISS - מכון ירושלים לאסטרטגיה ולביטחון

JISS

JISS

עמיתי מכון ירושלים לאסטרטגיה ולביטחון ניסחו מסמך המלצות מדיני-ביטחוני מפורט לממשלה החדשה. על סכנת הגרעין: "גם בעולם וגם כאן צריכים לדעת שישראל רצינית". חשיפה בעיתון "ישראל היום".

ישראל היום, 24.05.2019

 

 

yisrael-hayom-jiss-mitve-medini-24-05-2019

 

שעות אחדות חלפו מרגע שהמאמר עלה לאוויר, ועל הקו היה שר הביטחון, אביגדור ליברמן. הוא התקשר למחבר, אלוף (מיל') יעקב עמידרור, וביקש לקבל את הגרסה האנגלית של המסמך החדש, המסביר ברהיטות את הפעילות המסוכנת והמתוחכמת של איראן בסוריה. "אני רוצה להעביר את המאמר הזה לשרי הביטחון בעולם", אמר השר. כמה שבועות לאחר מכן, כשהגרסה האנגלית הושלמה, המסמך אכן הופץ בקרב עשרות שרי הגנה.

את המאמר – "ההתנהלות האיראנית במזרח התיכון והיגיון הפעילות של ישראל לבלימתה בסוריה" – כתב עמידרור, לשעבר ראש המטה לביטחון לאומי ובכיר באמ"ן, כ"עמית בכיר על שם רוסהנדלר במכון ירושלים לאסטרטגיה ולביטחון(JISS) ".

המכון הוקם לפני כשנה וחצי מתוך מטרה ברורה לסחוב את השיח הביטחוני־מדיני־תל־אביבי ימינה. אמנם חוקריו מעדיפים את הביטוי "מכון שמרני", ואולם הבידול בינם לבין מאות הקצינים הבכירים שחתמו ערב הבחירות על מודעות הקוראות לוויתורים ולנסיגות, ברור.

"בנסיבות הנוכחיות, נסיגות ישראליות חד־צדדיות לא יגבירו את ביטחונה של ישראל ולא ישפרו את מעמדה הבינלאומי. התקדימים של הנסיגות הישראליות החד־צדדיות בלבנון ובעזה הבטיחו את המשך הסכסוך, ואפילו את הסלמתו. בדומה, נסיגה חד־צדדית מיהודה ושומרון עלולה להשליט את חמאס על אזורים אלו. נסיגות חד־צדדיות רק יגבירו את תאבונם של הפלשתינים לוויתורים נוספים, והן ירבו מתחים בחברה הישראלית", כותבים עמיתי המכון במסמך עדכני תחת הכותרת "מתווה מדיניות לממשלה החדשה".

פרופ' אפרים ענבר. "צריך לשמור על ירושלים רבתי שלמה וזה כולל בנייה ב־E1 // צילום: אורן בן חקון
פרופ' אפרים ענבר. "צריך לשמור על ירושלים רבתי שלמה וזה כולל בנייה ב־E1 // צילום: אורן בן חקון

 

הקרבה לבנימין נתניהו, לשריו ובכלל למקבלי ההחלטות בעת הזו, היא אולי הקלף החזק ביותר של מכון JISS. עמידרור היה היועץ לביטחון לאומי של רה"מ ועד היום שומר איתו על קשר. כך גם אל"מ (מיל') ד"ר ערן לרמן, ששימש סגן ראש המטה לביטחון לאומי ומחזיק בתפיסות עולם הקרובות לנתניהו. במעגלים המדיניים־ביטחוניים מודעים לקרבה הזו, ועל כן שרים ודיפלומטים שרוצים להעשיר את ידיעותיהם או להבין מה עובר בראשו של רה"מ, מגיעים לא אחת לתדרוכים מפי חוקריו.

להפעיל כוח מתוך הסכמה

לאחרונה הצטרף למכון, ולא במקרה, סגן הרמטכ"ל לשעבר, האלוף יאיר גולן. כן, חרף הנאום של "זיהוי התהליכים", גולן דווקא חושב שישראל צריכה להיות "בשרית" יותר בהתנהלותה האזורית. הוא אמנם נעדר מהראיון עימנו עקב נסיעה לחו"ל, אך טביעות אצבעותיו ניכרות היטב בפרק הצבאי במסמך ההמלצות שלשמו התכנסנו, ואשר עתיד להיות בקרוב על שולחנו של ראש הממשלה.

14 המלצות עיקריות מניחים עמיתי המכון, יחד עם נשיא המכון פרופ' אפרים ענבר וסגנו דוד וינברג, לדרג המדיני. חלקן, במפתיע, שונות במקצת מהמדיניות שנתניהו מוביל, ועוד נגיע לכך. ההמלצה הראשונה אשר לדעת החוקרים גם החשובה ביותר, היא "שמירת הלכידות של החברה הישראלית".

מדוע מכל הנושאים הביטחוניים והמדיניים שעומדים על סדר היום בחרתם לפתוח דווקא בזה?

"האמירה שלנו היא שאסור לקרוע את העם, לא לכאן ולא לכאן, לא לימין ולא לשמאל", אומר לרמן, "הנייר הזה התחיל להיכתב הרבה לפני המשבר הנוכחי במפרץ הפרסי, כי אנו מזהים את העניין האיראני כדבר שיעמוד בפני הממשלה החדשה בתוך זמן לא רב. אנחנו מצפים שאנשים יוציאו את הראש מהביצה ויראו את הנשר. זה מחייב את הנהגת המדינה ואת כל הגורמים האחראים להסתכל על עניין איראן כדבר הראשון. אבל כדי להתמודד כמו שצריך עם האתגר הזה, חובה ראשונה במעלה לשמור על לכידות. אנחנו אחרי בחירות שהיו הכי פחות סימפטיות זה שנים רבות. לנוכח הענן הכבד באופק, אנשים צריכים לשמור על שיח פוליטי פחות מתלהם ומוקצן. יש חוסר התאמה גדול בין האתגר לבין השיח. צריך כמו בימים של ערב מלחמת ששת הימים להגיע למצב של לכידות לאומית".

מיקי אהרונסון. "לאור עליית המתח מול איראן, חשוב לשמר את הדו־שיח עם ההנהגה במוסקבה" // צילום: אורן בן חקון
מיקי אהרונסון. "לאור עליית המתח מול איראן, חשוב לשמר את הדו־שיח עם ההנהגה במוסקבה" // צילום: אורן בן חקון

 

פרופ' אפרים ענבר, נשיא המכון, מוסיף: "המציאות הביטחונית שמדינת ישראל ניצבת בפניה, מחייבת לעיתים שימוש בכוח. לדעתנו, רצוי מאוד שהפעלת כוח תהיה מלווה בהסכמה לאומית".

בשנים האחרונות חדלו לדבר על האופציה הצבאית מול יעדי הגרעין של איראן ונראה שהיא ירדה מהשולחן. אתם מציעים להחזיר אותה. מדוע?

עמידרור: "לאיראן יש שאיפה להיות מעצמה גרעינית. הם לא מפחדים לקחת סיכון כמו שעשו לפני שבועיים (בפגיעה בספינות במפרץ הפרסי; א"כ). ארה"ב איימה עליהם ובכל זאת הם פעלו. זה אומר שמשהו מאוד גדול מניע אותם. הוא הדין לגבי הפעילות הנרחבת שלהם בסוריה והמערכת האדירה שבנו בלבנון, עם מערך עצום של 130 אלף רקטות בידי חיזבאללה. למה הם עושים את זה? מה מניע אותם לפעול כך? הם מתעקשים לבנות שם מכונת מלחמה איראנית עצמאית, עם מיליציות, טילים, מל"טים חמושים ואפילו חדירה דרך ירדן, כי הכל הוא חלק מתוכנית גדולה.

"התוכנית היא לייצר איום כל כך גדול על מדינת ישראל, כדי שבבוא היום, כאשר מקבל החלטות ישראלי ירצה לפעול צבאית נגד תוכנית הגרעין, הוא יחשוש מהאיום המצטבר בלבנון, בסוריה וזה של הג'יהאד האסלאמי בעזה. זו דוקטרינת צפון קוריאה. דרום קוריאה היא המתנגדת הגדולה ביותר לפעולה צבאית נגד הצפון. מדוע? כי צפון קוריאה אולי תיפגע אבל סיאול תיחרב. אותו דבר האיראנים בונים את היכולות האלה בכל האזור כדי שאנחנו נאבד את מרחב הגמישות לפעולה. ואנחנו, צריכים לעשות הכל כדי למנוע זאת, כולל סיכון למלחמה. צריך להבין את גודל האיום מצפון ולהיות נכונים לשלם אותו".

גם מכה מונעת נגד תשתיות הגרעין?

עמידרור: "גם זה צריך להיות על שולחן מקבלי ההחלטות".

ענבר: "כן, להחזיר אותה לשולחן. אופציה צבאית אמינה גם עוזרת למי שמנסים בימים אלה לנהל מו"מ כדי להשיג תנאים יותר טובים מול איראן, מאשר עסקת הגרעין. גם בעולם וגם הציבור בארץ צריכים לדעת שישראל רצינית ושצעד כזה גם יכול לעלות לנו באבידות".

לרמן: "צריך להיות מוכנים לעשות מעשה. העולם הרוויח כמה שנים של שקט, אבל כעת האיום האיראני חוזר בגדול. המלחמה בסוריה דעכה וחיזבאללה יכול להתפנות לעימות עם ישראל. אנו כתף אל כתף עם סעודיה והאמירויות בנוגע לאיראן, אבל השינוי בעמדת ארה"ב כופה על האיראנים לקבל החלטות. לכן גדלה סכנת המלחמה".

אלוף יעקב עמידרור. "התוכנית בטהרן היא לייצר איום גדול על ישראל" // צילום: אורן בן חקון
אלוף יעקב עמידרור. "התוכנית בטהרן היא לייצר איום גדול על ישראל" // צילום: אורן בן חקון

 

מיקי אהרונסון, מומחית ליחסים בינלאומיים: "לאור עליית המתח מול איראן, חשוב גם לשמר את הדו־שיח עם ההנהגה במוסקבה ואת אפיקי הקשר עם כוחותיה של רוסיה בסוריה, המאפשרים הימנעות מעימות. ככל האפשר, יש להימנע מנקיטת עמדות בפורומים בינלאומיים שפירושן התייצבות מול האינטרס הרוסי".

אם זה המצב, מדוע להסתפק בהפצצות נקודתיות בסוריה? הרי הטילים של חיזבאללה לא יחלידו, אז מדוע לא להתחיל לפגוע במאגרים שלהם וכך לשלול מאיראן את תנועת המלקחיים?

עמידרור: "מבחינה צבאית, יש פיתוי גדול במכת מנע. אבל העולם לא אוהב מלחמות כאלה והקושי לגבש לכידות לאומית במלחמה יזומה גדול מאוד. לכן מכה מקדימה מפתה אבל מורכבת בהסתכלות הרחבה, פנימית וחיצונית".

אז לא חייבים מלחמה בהיקף מלא. אפשר להתחיל טיפין־טיפין, בכל פעם להזיז במעט את הקו האדום.

עמידרור: "במצב שנוצר פעולה שלנו בלבנון תביא למלחמה. אי אפשר לכרסם בסטטוס קוו".

חמאס לא שווה מבצע

המסמך עוסק בהחרבה בשחיקה בהתרעה הישראלית. כך, למשל, הוא מזהיר כי "ביצועים לא מספקים לאורך זמן מעידים על ליקוי בסיסי בתפיסת הפעלת הכוח"; " אין מנוס מלחזור ולהילחם על פי הכללים הישנים… רק מאמץ קרקעי נחוש יכול לשבור את רוח האויב"; ו"בתחילת מסע הטרור הפלשתיני (2001-2000) לא רצתה ממשלת ישראל לתמרן נגד הערים הפלשתיניות, וגם בתוך צה"ל נפוצה היתה התפיסה כי אין טעם בכיבוש שטח נרחב. נדרשו מאות הרוגים ושנה וחצי של לחימה קשה כדי לשלוח את צה"ל לתמרון ביהודה ושומרון. אז הסתבר כי צה"ל יכול להשיג הישגים ביטחוניים משמעותיים באמצעות תמרון…"

מדוע לא להפעיל את התפיסה הזו בעזה, ולצאת לפעולה קרקעית שלא תפיל את חמאס אבל תשלול ממנו את היכולות התוקפניות?

לרמן: "הרתעה מכוונת לתודעה והיא עניין חמקמק, אבל הדרך שבה אולי צה"ל מתחיל להיתפס כצבא הנרתע מקרב היבשה – זו פרספציה שצריך לשבור. ועדיין, אם צריך להפעיל כוח – אז בלבנון. בפעולה בעזה הסיכון הוא שאם מרסקים את חמאס נישאר עם האחריות השלטונית. לעומת זאת, אחרי שנכה את חיזבאללה עדיין תהיה מדינת לבנון שאפשר יהיה להשאיר לה שלטון".

ד"ר ערן לרמן. "הדרך שבה אולי צה"ל מתחיל להיתפס כצבא הנרתע מקרב היבשה - זו פרספציה שצריך לשבור" // צילום: אורן בן חקון
ד"ר ערן לרמן. "הדרך שבה אולי צה"ל מתחיל להיתפס כצבא הנרתע מקרב היבשה – זו פרספציה שצריך לשבור" // צילום: אורן בן חקון

 

עמידרור: "אנחנו לא נפתור את בעיית ההרתעה בעזה, כי אם תכה את חמאס חיזבאללה יגיד 'זה רק חמאס, הם קטנים'. על חמאס לא שווה לשלם את המחיר של מבצע קרקעי. חיזבאללה לעומת זאת הוא הציפורניים של איראן באזור, ואותן צריך לעקור. חמאס הוא בעיה טקטית. בכל המבצעים שהיו מולו, ישראל המשיכה להתפתח".

אז מבחינתכם ממשיכים מול עזה באותה הדרך, כשפעם בכמה זמן איזה מג'נון בג'בליה קם על צד שמאל בבוקר ומפיל בית בשרון.

ענבר: "לא צריך להימנע כליל מהפעלת כוח קרקעי בעזה, אבל זו לא הבחירה הראשונה".

עמידרור: "עקרונית ממשיכים בשיטה הקיימת וצריך לא להגיע למבצע יבשתי. לא כובשים את עזה. בלתי אפשרי לבצע שם 'חומת מגן 2' בגלל המנהרות והיכולות הצבאיות שיש לחמאס. יש להם כמויות נשק אדירות. אי אפשר להיכנס ולצאת מתי שרוצים כמו שנעשה בערים ביהודה ושומרון".

לרמן: "אם לא תהיה ברירה וייכפה מבצע יבשתי בעזה, הוא צריך לכלול תנועה מהירה לעומק השטח והמחשה של יכולת פעולה ישראלית קרקעית תוך גביית מחירים יותר גבוהים, כגון לקיחת שבויים. צריך לשבור את מיתוס ההתנגדות של חמאס".

בואו נחזור לצפון. באופן די מפתיע אתם מציעים לוותר ללבנון, כלומר לחיזבאללה, בוויכוח על המים הטריטוריאליים. מדוע?

לרמן: "אין שם שום דבר משמעותי כרגע שבגללו שווה להתעקש. נכון שאולי נפסיד שדות גז, אבל גם אם נתעקש ונפעיל את שדות הגז תחת סכנה בתנאי חיכוך, המשקיעים לא יבואו. כמו שאמר מובארק – הכסף מפחד".

חולשת משילות ישראלית

בכל הנושאים שנגענו בהם עד כה, למיטב ידיעתי, העמדות שלכם תואמות את אלה של ראש הממשלה. יש תחום שבו אתם ממליצים לו לפעול והוא לא נוקט כעמדתכם, וזו ירושלים. למה לשיטתכם, על פי המחקר, חשוב לבנות בירושלים וב־E1?

ענבר: "לירושלים יש חשיבות אסטרטגית והיסטורית. צריך לשמור על ירושלים רבתי שלמה וזה כולל בנייה ב־E1 – זו עתודת הקרקע היחידה שיש ממזרח".

אז מדוע נתניהו לא בונה?

עמידרור: "אני לא פרשן של ראש הממשלה. דעתנו היא כדעתו של רבין. ירושלים מאוחדת ממעלה אדומים עד גבעת זאב".

ומה לגבי חאן אל־אחמר שבאותו אזור?

ענבר: "את חאן אל־אחמר צריך לפנות. למה מחכים? הפלשתינים משתלטים על שטח C בסיוע אירופי ומוציאים מידינו את שטח המיקוח העתידי – אם יהיה דיון על גבולות עתידיים. צריך להגן על ולשמר את הסטטוס קוו בשטח C. זו חולשת משילות ישראלית".

עמידרור: "הנזק בהשארת חאן אל־אחמר הוא פגיעה בתחושת הצדק, כי אנחנו יותר מקפידים על בנייה יהודית. אבל מול זה צריך לשים לב לנזק הבינלאומי שיהיה אם נפנה בכוח. לכן אני מציע להשאיר את זה למקבלי ההחלטות. אנחנו יכולים לומר שצריך לשפר את המשילות בשטח C".

דוד וינברג, סגן נשיא המכון: "ושצריך גם לפעול בנחישות נגד הגורמים הזרים המערערים על הריבונות שלנו בירושלים ועל המשילות בשטח  C".

עוד נושא שנראה כי אתם חלוקים בו על ראש הממשלה הוא משרד החוץ. בעוד אתם ממליצים להרחיב את הפעילות הדיפלומטית, נתניהו חונק את המשרד.

לרמן: "הטענות נכונות. אין על כך מחלוקת. פריצות דרך מדיניות כפי שעשה ראש הממשלה הן דבר אדיר, אבל אחריהן צריכה להיות פעילות המשך. מה שקורה כיום עם משרד החוץ בלתי נתפס. זה קבור במשרד האוצר".

עמידרור: "תשאל את רה"מ, אבל אין ספק שצריך להיות נוכחים יותר בשטח ולמנף את הפעילות. אנחנו הכי חלשים במתן סיוע חוץ בין כל מדינות ה־OECD".

ענבר: "המדיניות מצוינת, אבל אין מספיק אמצעים לממש את ההישגים הגדולים ואת הפוטנציאל שראש הממשלה הביא למדינת ישראל".

 

מאת אריאל כהנא ישראל היום, 24.05.2019

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *